באר מים חיים, דברים ד׳:ל״טBe'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:39
א׳וידעת היום והשבות אל לבבך. אומרו והשבות אל לבבך צריך פירוש. גם הוא כפל אחרי אומרו וידעת היום. ואפשר לומר על פי מאמר הכתוב (דברים ל', י"א-י"ב) כי המצוה הזאת וגו' לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה וגו'. וביארנו במקום אחר ליישב יתור לשון במה שאמר לאמר מי יעלה לנו וגו', כי הלא כבר אמר אשר לא בשמים היא וממילא שוב לא יאמר מי יעלה וגו', כי אינה שמה. ומה זה חזר לפרט לאמר מי יעלה וגו'.
1
ב׳ואמנם כי באמת כל תורתינו ומצוותינו כולם בשמים ושמי השמים הן. שכל מצוה ומצוה הכל יחודים עליונים. יחודי שמותיו ב"ה ותיקוני העולמות העליונים. ורק שאין אנו צריכים לעלות שמה ולתקן. כי אין תיקונם אלא מעשיותינו פה בארץ התחתונה ככל אשר צונו ה' אלהינו. ועל ידיהם ממילא מתיחדים שם מאירים ומופיעים מתמלאים זיו ומפיקים נוגה ומתתקנים שם תיקון גדול. וזה אמר לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו וגו'. כלומר הנה לדבר הזה לא בשמים הוא שתאמר מי יעלה לנו השמימה ליחד שם יחודי השמות ולתקן תקוניהם. כי הנה הוא הכל בפיך ובלבבך פה לעשותו בשמי השמים. אבל באמת גם בשמים אין להם חיות כי אם מהתורה ומצוות שאנחנו מקיימים בארץ. והראיה שהתנה הקב"ה עם מעשי בראשית אם מקיימין ישראל את התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתהו ובוהו (שבת פ"ח.). ובמעשה בראשית גם השמים בכלל שגם הוא נברא במאמר פיו יתברך בראש הבריאה כשאמר יהי רקיע וגו'. וגם כי ח"ו כשחוטאין ישראל נאמר (ישעיה נ', ג') אלביש שמים קדרות וגו'. והוא מורה על מיעוט אורם והשפעתם עד שח"ו חושך בעיניהם במעשי בני אדם. ולהיפך כשישראל מקיימין התורה מוסיפין להם כח וחיות והארה וכמו שאיתא בזוה"ק (שמות קס"א:) ואי קאי בר נש ואשתדל באורייתא איהו מקיים עלמא וכו'. כי על ידי העבודה שבפינו ובלבבינו נמתקין כל הדינים ונכנעין ונעקדין תחת הרחמים. ואז נעשה ה' הוא האלהים שהאלהים נמתק ונכלל ברחמים. ואז תרד כל מיני ברכה ושפע אור וחיות לכל העולמות שלמעלה ושלמטה הכל כידוע.
2
ג׳ולזה אמר וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל וגו'. פירוש שתדע כי זה שיהיה ה' הוא האלהים שיהיה נמתק דיני אלהינו ולהתכלל ברחמיו זה אינו תלוי כי אם כאשר תשיב אל לבבך. שתשוב בלבבך מדרך הרע לדרך הטוב מתאות ואהבת חיצוניות הגשמיות לאהבת ה' והתורה והמצוות. בזה יהיה נמתק כל בחינת שורש הדין כי ממנו נמשכין בהשתלשלות רבות כל בחינות אהבות וחמדות רעות. וכשאתה תשוב מהן להכניעם ולשברם שלא לעשותם למען שמו יתברך. כן יוכנע ויומתק כל שורש הדין ויוכלל ברחמים. ואז ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. שהוא נמתק בכל העולמות העליונים והתחתונים כי כולם צריכים אל לבבך להמתיק הדין בו. ואין עוד. כלומר שאין עוד בחינת אלהים הדין בכל העולמות.
3
ד׳או ירמוז באומרו אין עוד. לומר שגם בזה תלוי המתקת הדינים. כשהאדם נשמר על כל פנים מלהתאוות ולחמוד למותרות עולם הזה שאין ערוך אליו. וכל אשר יש לו נדמה לו שאין לו כלל. וצריך הכל עוד. עוד מלבושים, עוד בתים, עוד תענוגות בני אדם, עוד כבוד, עוד שררה וכדומה. כי האדם המתאוה אפילו אל ההכרח במה שמוכרח לו מאכילה ושתיה ובגדי כבוד אם עושה אותן לתאות והנאת עצמו, נודע לכל כמה מגונה הוא בזה כאשר דברנו מזה בכמה מקומות. ואך אם אינו מתאוה לפחות לעוד מותרות עולם הזה. הנה על זה נברא האדם שיאכל וישתה על צד ההכרח לשבירת רעבונו, וכדומה. רק שמגונה ומבוזה הוא להתטנף במעשה בהמה לתאותו. וממתיק הדין על כל פנים בזה שמכניע תאותו להסתפק במה שיש לו שלא יתאוה עוד. ועוד כי אם הוא מסתפק בההכרח. על כל פנים יוכל לקיים התורה והמצוות כראוי ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולהתפלל כראוי כי אינו אץ להעשיר. אבל אם הוא מתאוה וחומד למותרות. הנה אין קץ לעמלו ויום ולילה לא ישבות לרוץ ולרדוף בבתים ובחצירות בשווקים וברחובות ועל כל פינה יארוב אולי יזדמן לו לסחור איזה דבר. וממילא גם זה המעט שעושה לה' בתפילה ועבודה אינו כראוי כי מקצר בה כאשר יוכל. ואף גם בזה הקיצור הנה פיו ולבו אינן שוין. בפיו אומר דברי התפילות והתחנונים. ובלבו חושב מה לעשות אחר התפילה כזה או כזה ותמיד הוא מהומה לביתו. ולזה יאמר הכתוב והשבות אל לבבך. שתשוב זאת אל לבך, כי זה שיהיה ה' הוא האלהים בשמים ממעל וגו' בבחינת ההמתקה בכל העולמות שלמעלה ושלמטה. תלוי על כל פנים באין עוד. כשלא תצפה תמיד לעוד ועוד. כי זה ודאי כשאדם לא יתאוה על כל פנים למותרות עולם הזה לא יתגבר כח הדין ח"ו בגבורה.
4
ה׳או ירמוז הכתוב למדת הענוה השלימה כשאדם זוכה לה. הנה אין ערוך אליה וחז"ל אמרו (עבודה זרה כ':) ענוה גדולה מכולן (כלומר מכל המעלות שחשב שם טהרה וקדושה וחסידות ורוח הקודש) וכו'. ואמרו (סוטה ה'.) חד אמר אתי דכא וחד אמר אני את דכא ופירש רש"י אתי דכא שהקב"ה מגביה ומעלה את הענוים אצלו. אני את דכא שהקב"ה כביכול מרכין שכינתו לשכון עם הדכא במקום שהוא. ובין כך ובין כך אין טוב מזה. ובזה ודאי נעשה המתקת הדינים כיון שה' אתו הנה לא יגורך רע. (ובמקום אחר ביארנו קצת שלא ישטה האדם את עצמו בזה כי על פי הרוב ידמה לאדם שהוא עניו מכל. והבל יפצה פיהו כי עדיין לא פגע ולא נגע בה. וצא ולמד ממה שנשתבח אדון הנביאים בה מכלל שלא דבר רֵק הוא ואין זוכין אליה בקל. וכשיביט האדם קצת על דרכה בעיניו יראה כמה הוא רחוק ממנה יותר מגבוה השמים וגו' והסימן הקטן הוא שלא יהנה בשום אופן כשיכבדהו בני אדם בדברים או בכבוד ושררה וכדומה ולא ירע לו כשיחזיקוהו כל העולם לאיש גרוע ופתי וכדומה. ומכל שכן שאר תאוות ותענוגי בני אדם שלא יתאוה אליהן כלל וכלל כי העניו האמיתי אינו יודע כלל אם הוא בגוף כמו שאמר משה ונחנו מה. שלא היה רוצה שום דבר בעולם. ודי בזה עתה לבני עמינו) ולזה אמר והשבות וגו' כי ה' הוא האלהים וגו' שהמתקת הדינים בכל העולמות נמשכין מבחינת אין עוד. כשהוא בבחינת אין המורה על ענוה ואפס. ובעוד ועוד. כלומר ביותר ויותר, עוד עניו, ועוד שפל, ועוד יותר, כי זה בלתי שעור הוא.
5
ו׳עוד ירמוז הכתוב באומרו וידעת היום. על דרך הדמיון אחד היושב בחושך ובא אחד והבטיח לו להוציאו כשיאיר היום. וכשהאיר היום נתעכב האיש ההוא ולא הוציאו. וזה היושב בחושך סובר שעדיין לילה הוא כיון שאינו מוציאו משם. וכן אנחנו עתה בגלות המר והנמהר הנקרא לילה חושך, ולא אור. הנה גזירות הגלות היה רק על יום א' שהוא אלף שנה בסוד (איכה א', י"ג) כל היום דוה. ונמצא שכבר האיר אור היום זמן הגאולה. אך העיכוב הוא מצד אחר, מצדינו. שבעוונותינו הרבים יצאו מה שיצאו עוד שנים רבות למאות בחושך. ורק אנחנו בגלות סוברין כי עדיין לילה, כי היום בעינינו לא ראינו. וזה פירוש הפסוק (ישעיה כ"א, י"א) שומר מה מלילה. שבני ישראל אומרים כל כך הלילה גדולה היא שאין אתה מראה לנו אור היום. ורוח הקודש משיבם הנה כבר אתא בוקר שכבר האיר האור. אבל וגם לילה, שהאור מעורב בלילה, שבעיניכם לילה הוא. ולזה אמר וידעת היום. כלומר שבודאי תדע היום וראיתם אותו. ואימתי כאשר והשבות וגו' כי ה' וגו' אין עוד. כשיהיה בלבבך שאין עוד אז יאיר עליך אור יום ותדע שהוא יום. מה שאין כן עתה שנדמה לך שהוא לילה.
6