באר מים חיים, דברים ד׳:ד׳Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:4
א׳ואתם הדבקים וגו'. כי הלא כתבנו במקום אחר בביאור מאמר הכתוב (תהלים י"ט, ח') תורת ה' תמימה ותוכן אמרינו בקיצור מופלג הוא. כי אדם האוהב את שמו יתברך בכל עוז ותעצומות ולב ונפש, הוא מקיים את כל התורה כולה בכל רגע ורגע כל ימי חייו. כי הלא אנו רואין באדם המצפה להון רב ואוצר מופלג שיבוא לידו הגם שיודע בבירור שבודאי יגיעו באיזה ימים אחדים. ומכל מקום הימים שבנתיים תוחלת ממושכה הוא לו וממש נחלה חולת אהבה בתשוקתו וחמדתו שיעברו אלה הימים ויגיע היום שקווה לקבל לידו אוצר המנוצר. ולא יערב למו לקחת אוכל לפיהו ואינו יכול לישן. ואף כשאוכל ושותה לבו בל עמו ואינו יודע כלל מה עושה, ברוב תשוקתו באהבה עזה להון הזה. וממש בבוקר יאמר מי יתן ערב וגו' ואם היה יכול להפריח את כל הימים ברגע אחד היה עושה כל מה שיוכל למען יעברו הימים שיגיע למוצא שלל רב. והוא ולבו ומחשבתו וכל איבריו וגידיו כולם מקושרים שם בקשר אמיץ וחזק ממש בביטול המציאות עד שאם יברכהו איש לא יעננו ולא ישמע קול אדם בדברו לרוב עבותות האהבה שמקושר שם.
1
ב׳כזה ויותר מזה, נמצא בעבודת אלהינו יתברך באוהביו. שכל מצוה ומצוה שמקיים ממצוות ה' אלהיו, ודאי חביבים עליו יותר מכל הון יקר שבעולם. וכל הנאותיו ותאוותיו וכל חייו לכלום נחשבים אצלו בשביל קיום מצוה אחת. ועל כן בכל יום ויום ורגע ורגע מצפה וחומד ומשתוקק שיזדמן לו איזה מצוה ממצוות בוראו לקיימה בכל לבב. וכל כך תגדל אהבתו בקרבו ברשפי אש שלהבת י"ה עד אשר יקוד יוקד בקרבו באהבה, ובערה כאש, לצפות ולחמוד לומר מתי יגיעו הימים שיש בהם חפץ מצוה. כמו אחד בתשרי לתקוע בשופר, ובט"ו בו לחוג את חג הסוכות לישב בסוכה, ונטילת לולב ומיניו, וכדומה. והימים שבנתיים משאוי כבד הם עליו בתוחלת ממושכה מחלת לב, ולבו נאנח ונשבר בהמתנתו על היום שמרגיש בו קיום מצות בוראו. ואכן כי גבול הגביל לו בוראו שיהיה מצוה זו נעשה דוקא ביום זה ולא ביום אחר ובכל כוחו הוא מעמיד על עצמו להמתין עד היום המוגבל. כי רצונו וחפצו מאוד מאוד לקיים כל התורה וכל המצוות בכל רגע ורגע את הכל ביחד. והנה זה ודאי אל עליון ברוך הוא הרואה ללבב איך שהוא רוצה לקיים כל התורה והמצוה ביחד כל היום וכל הלילה. ונאנס מפני אונס גדול מפני שחוק וזמן נתן להם בעת לכל דבר חפץ. הרי הוא מעלה עליו כאילו קיים אותה בכל פרטיה יומם ולילה. וכבר נודע אומרם ז"ל (קידושין מ'.) חישב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. ועליו אמר הכתוב הנזכר תורת ה' תמימה משיבת נפש, פירוש שתורת ה' תמימה היא אצלו שכל התורה כולה מקיים בכל רגע ורגע. ולמה כך, מפני שהיא לו משיבת נפש, ועל כן הוא רוצה בכל רגע לקיים כל התורה כשהוא עומד על רגל אחת, וכן מעלה עליו שמו יתברך. ועל כן ניקוד שם הזה הוא בסגול כי מורה על אהבת דבר. ושם הארכנו בביאור דבר זה עד למאוד בדברים נפלאים בעזרת שמו יתברך והוא בחיבורנו סידורו של שבת (חלק שני דרוש ד' פרק ב' מאמר ו').
2
ג׳ואפשר שלזה יאמר הכתוב (לקמן ו', ה') ואהבת את ה' אלהיך כי בחינה זו נקרא ה' אלהים לפי שהוי"ה הוא המורה על חמדתו ותשוקתו לעשות ולקיים כל מצוה ומצוה והוא בחינת המהוה להיות מהוה תמיד מאין ליש וליחד שמו הקדוש והנורא הזה לגרום זיווג בד' אותיות שם המיוחד. ובכל המצוות אנו אומרים ליחד שם י"ה בו"ה ועל כן שם הוי"ה מורה על חמדתו לקיום המצוות ליחוד שמו יתברך ולהיות מהוה על ידי זה שמים חדשים וארץ חדשים כמו שאמר הכתוב (ישעיה נ"א, ט"ז) ואשים דברי בפיך וגו' לנטוע שמים וליסוד ארץ וכמו שאיתא בזוה"ק (חלק א', ה'.). ושם אלהים הוא המורה על הגבול שהוא נגבל מאתו יתברך שלא לקיימה כי אם במועדה ובזמנה. ואז מתיחד בוראו עליו בבחינת ה' אלהיו כלומר שהוא מתנהג בשני הבחינות האלה שרוצה מאוד בהוי"ה להיות מהוה יומם ולילה יחודים קדושים ונוראים ועולמות חדשים ומצוות חדשים. ואך אלהיו מעמידו שלא לצאת מהגבול במה שחוק וזמן נתן להם. ולזה אמר ואהבת את ה' אלהיך. שתבוא לבחינת אהבה הזו עד שיהיה ה' אלהיך בבחינה הזו. וזאת תאהב שתבוא למדריגה שיהיה ה' אלהיך. ואז תקבל שני מיני שכר. אחת, שמעלה עליו הכתוב כאילו קיים כל התורה כולה. והשנית, במה שמקיים מצות בוראו להמתין עד מועד הקבוע כי הוא חושק מאוד לעשותה תיכף ואך הכתוב מעכבו שנאמר באחד לחודש תעבירו שופר וגו'. ונמצא הוא מקיים הכתוב הזה בכל רגע ורגע ומקבל שכר על זה. ואמנם נוסף לזה שמקיים את הלא תעשה שאינו עובר על בל תוסיף. כי ודאי אם מקיים מצוה זמניית שלא במועדו לשם מצוה, ודאי שעובר בזה על בל תוסיף. וכל שכן הוא ממה שכתב הרמב"ם ז"ל (בפרק ב' מהלכות ממרים הלכה ט') שאם אומר על מצוה דרבנן שהיא מן התורה עובר על בל תוסיף ועיין שם עוד. ועל כן בכל רגע הוא מקיים להשמר ממצות לא תעשה שלא לעבור על בל תוסיף והכל מפני גבולות אלהים שחלק גבולות בעולמו לומר עד פה תבוא ולא יותר (ועל כן נאמר באברהם (בראשית כ"א, ד') וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלהים. וכתבנו שם שעבור זה נכתב שמונת ולא שמונה לפי שאברהם מל את יצחק בכל השמונה ימים רצופים בכל רגע ורגע כי הלא אברהם אוהבו ודאי שהיה ממתין ומצפה בכל כחו עד יעברו השבעה ימים ויבוא יום השמיני להמולו. ועל כן בכל רגע ורגע נחשב לו כאילו כרת עמו הברית כי מצדו לא יבצר רק בשביל אונס המצוה שניתן בה חוק וזמן. ועל כך אמר שמונת, המורה על כל השמונה ימים. ולא כן שמונה ימים שהיה מורה על יום השמיני בלבד כמו שכתוב שם. ולזה סיים כאשר צוה אותו אלהים. כלומר שעל כן היה נחשב מצותו בשמונה ימים רצופים לפי שהיה תמיד מקיים כאשר צוה אותו אלהים שגבולות הגביל אלהים לו מלמולו קודם. ועל כן בכל רגע ורגע קיים מצות אלהים שלא למול אותו).
3
ד׳ולזה סיים בפסוק שלפני זה כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלהיך וגו' כי כשם שהוא עבר על בל תוסיף, להוסיף מצוה בתורה ולעבור על הגבול שלא יהיה בבחינה ה' אלהיו עמו שלא יעשה מצות ה' כי אם בגבולות אלהים בחק וזמן וקצב ומדה זו ולא יותר. כמו כן השמידו ה' אלהיך. ולזה סמך לו אבל אתם כשתקיימו בזה שלא תוסיפו על הדבר. הנה ואתם הדבקים בה' אלהיכם כי זה נקרא ה' אלהיכם. להתאות לכל המצוות יומם ולילה, ולהתעכב בשביל מדת אלהים, ובזה חיים כולכם היום. כי ידוע לכל שרמ"ח מצוות עשה שבאדם הם נגד רמ"ח אברים. וכשאדם מקיים המצוה אשר מול כל אבר ואבר, או הוא מגרש את חלק הרע והתאוה שבכל אבר ומשרה בו חלק הקדושה ונותן בו חיות אלקות שעל כן מבואר בדברי מרן הרב האר"י ז"ל שכשאדם אינו מקיים מעשים טובים הרי אותו האבר אשר למול מצוה זו נחסר לגמרי. והנה ודאי קשה לאדם שיקיים כל הרמ"ח מצוות עשה ובפרט שיש מצוות שאינם בידו כלל כמו החליצה והיבום וכדומה. ואמנם בבחינה הנזכרת בה' אלהיכם שנפשו באמת מתאוות ומחמדת לכל התורה כולה. ואינו יכול מפני אונס בוראו. הרי מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה ותורה ה' תמימה בידו בכל פרטיה ושרשיה. ובזה חיים כולכם היום שלא יחסר שום אבר ואבר שלא יהיה בו חיות אלהינו יתברך שמו רק כולם חיים ושלימים. וה' הטוב יטה לבנו לאהבתו ויראתו ובזה נהיה אנחנו פה אלה היום כולנו חיים.
4