באר מים חיים, דברים ו׳:ה׳Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 6:5
א׳ואהבת את ה' וגו'. הנה כבר כתבנו בפסוק הזה בכמה מקומות. ועוד לאלוה מילין לבאר בזה מה שנודע קושית הרמב"ם ז"ל שהוא איך שייך להזהיר על האהבה הלא זה דבר התלוי בלב. ואם אוהבו בלב בעצמו, אין צריכין אזהרה. וח"ו אם אינו אוהבו, מה יועיל האזהרה לאהבה אותו, ותירוצו ידוע. ואענה את חלקי ואפתחה במשל פי. והוא בדמיון מלך אחד שהיה לו מעין מים בחצרו באר מים חיים זכים וצלולים ומתוקים למאוד. וחשש עליו שלא יתקלקל ויתטנף ושלא יפול בו צרורות ועפר וכדומה. וגם שלא יבוא כל אחד לשאוב בכליו ולא יזהר בהם שיהיו מנוקים ויפים ויטנף המים. וגם דריסת הרגל קשה שיעברו כל בני אדם בחצירו. והלך ועשה על המעין במקורו בנין מפואר היכל נאה מכוסה מבית ומבחוץ. ואמנם כי על כל פנים חפץ להנות הבריות מטובו. עשה מתחת הבנין מהמקור בנין אבנים וחלונות בתוכה. ומכל חלון וחלון ירד ויקלח המים היטב. וצוה לעמו ולבני עירו שכל אחד ואחד יעשה לו צינור מתחת החלונות האלה על כל חלון וחלון צינור אחר. וימשיך הצינור עד בורו שבביתו או בחצירו בכדי שירד המים לכל אחד ואחד לביתו וחצירו ממש בלי יגיעה ועמל, וממנו ישתה ויהנה ממים הנפלאים האלה.
1
ב׳והנה מי שעיני שכל לו ורואה את צלילות המים וזכותם ואיך הם עריבים לשתותם. הנה הוא הולך ועושה לו צינור זך ונקי מהודר ומיופה. ומכסהו מבחוץ היטב שלא יפול בו צרור עפר וטיט. ואחר כך בודק את בורו אשר תחת הצינור שיהיה גם כן מנוקה וזך מסויד בסיד וכיור שלא יאבד טיפה. ובכל עת ושעה יהפוך פניו אל הבור והצינור הזה לראות אם לא נתקלקל הצינור קצת וח"ו ילך המים הטובים למקום אבוד על ידי נקבי הצינור ויתטנפו שם בעפר וצרורות. ומנקה אותם בכל שעה יפה יפה בכדי לקבל את המים האלה עד בורו כאשר הם במקורם. שלא ישתנו כלל ממקור עד בואם לביתו. ושלא ישתנה טעמם על ידי עפר וטיט שידבק בהם. וכן עושה בבורו תמיד כנזכר. ואז הוא שותה המים הטובים האלה בלי עמל ויגיעה בנחת ובשמחה בטוב לבב מרוב כל.
2
ג׳ואמנם איש הפתי והסכל אינו נותן דעתו ולבו לכל הדברים. ומיד כששומע שהמלך נתן רשות לכל ליהנות מהמים הטובים שבבארו. הולך וחוצב לו צינור מאדמה ואינו מביט כלל על מראהו אם הוא זך ונקי. ומשאירו מלא עפר וצרורות וטיט וצואה ושאר דברים המאוסים. וחוץ לזה הוא מלא סדקים ונקבים חלולים חלולים. וכן עושה בבורו מלא טיט וצואה. וממשיך המים הטובים אליו בזה. הנה קודם לכל קשה לו כמות עד שרואה מים בבורו. לפי שהמים יורדין במקום שבירת הצינור וסדקיו דרך עקלתון למקומות הרעים. וזה המעט מים שיורד על כל פנים לבורו נשתנה מראהו ומלא טיט ועפר וטעמו פג וריחו נמר ונעשה עפיץ ורע ומר. וכשהאיש הלזה שותה את המים הללו המה נעשים לו סם המות עבור כל מיני טינוף ודברים הרעים המתערבים בהם מחמת עכירת הצינור והבור והכלי ששותה בה. והוא נחלה מהם בחליים רעים ונאמנים. והנה האיש הסכל הלז אינו נותן דעתו על זה אשר הוא הרע לנפשו. ועירב טוב ברע ומתוק במר. רק נותן חסרון במקור לומר ראו את מי המרים אשר במקור מים שבבית המלך. שנעשין לו סם המות. ובאמת כל בר שכל יבין וידע אשר במקור המה טובים בתכלית הטוב ומי כמוהו סכל לאבד בידים את תכלית הטוב הזה. ושמהו לחושך ורע.
3
ד׳והנמשל מובן מאליו. כי ה' אלהינו ברוך הוא וברוך שמו הטוב והמיטיב בתכלית. הוא בעצמו כביכול מקור מים חיים הוא כמאמר הכתוב (ירמיה ב', י"ג) אותי עזבו מקור מים חיים וגו'. ושם במקור ודאי אין צריך לומר כמה טובה וכמה ברכה והשפעה וחיים טובים ושלום הנמצא שם. טובה שאין טובה כמוה. ברכה שאין ברכה כמוה. הבלתי שיעור והבלתי ערך ואין ערוך אליו יתברך. ואמנם כי כל זר לא יקרב אל הקודש שמה לשאוב מים בכדו, שלא יסתאב ביה מקדשא. ולזה נתן לנו תורתו הקדושה שהוא רצונו יתברך (כי כל התורה היא רצונו יתברך. רצה שנעשה אלו המצוות ושלא נעשה אלו העבירות) ורצון הוא המתהפך צינור. כי כל מצוה ומצוה היא צינור אשר דרך שם ממשיך האדם אליו כל מיני אורה כל מיני טובה ברכה ושמחה ואהבה מן המקור העליון כמאמר הכתוב (ישעיה י"ב, ג') ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה. כי במקור נקרא (שיר השירים ד', ט"ו) מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. ואם הצינור הוא שלם מכל צדדיו שאין בו סדק ונקב כל שהוא, ונקי ויפה ומזוכך בתכלית הזיכוך. כלומר שעושה המצוה בשלימותה כראוי במחשבה ודיבור ומעשה באימה ופחד. ואין מתערב בה ח"ו שום פניה ומחשבה זרה לחשוב בה איזה תפארת לו מן האדם, או שאר הבלי העולם. רק צלול ונקי באמת למען שמו באהבה כאשר יוכל. אז הנה יורד אליו שפע קודש אורה ושמחה מאור פניו יתברך. ואינה נשתנית מכאשר הוא במקור. והוא טועם בה כל מיני מתיקות עריבות ונעימות ידידות חביבות חיבת הקודש. טעם שאין טעם כמוהו, אורה שאין אורה כמוה. ומבין ומכיר אור המוחין העליונים אור קדושת נשמה הבאה אליו מלמעלה להאיר לו. כמאמר הכתוב (משלי ו', כ"ג) כי נר מצוה ותורה אור. כמו הנר הבא בבית החשוך, שמאיר ובא לכל הבית והבית נתמלאה אורה ושמחה וחדוה מכאשר היה. ומציל מכל מכשול ומכל תקלה. כי יראה בעיניו שלא יגוף באבן רגלו ולא ירצץ את מוחו בבית החשוך. כן המצוה לשמה השלימה, מביאה נשמה קדושה והיא מאירה לאדם באורה ושמחה וחדוה, ומצילתו מכל מכשול מכל מיני פגעים רעים ועבירות רעות, כמאמר חז"ל (סוטה כ"א.) מצוה מגנא ומצלא. ואכן בתנאי שיהיה גם גופו זך ונקי מכל פסולת וזוהמא מעבירות ותאוות התענוגים וחמדת הזמן שהוא הבור המקבל. והכל בכדי שלא ישתנה ההשפעה הקדושה מכאשר הוא במקורו ואז היא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא. וכן בתורה לשמה שהוא גם כן מצוה ממצוות התורה ללמוד וללמד. כאשר בא התנא רבי מאיר וגילה קצת מאורה הנמשך אל האדם בלימוד התורה לשמה. שאמר (אבות ו', א') כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שנקרא ריע אהוב אוהב את המקום וכו' משמח את המקום וכו' ומלבשתו ענוה ויראה וכו' ומכשרתו להיות צדיק חסיד וישר וכו' ונהנין ממנו עצה ותושיה וכו' ונותנת לו מלכות וממשלה וכו' ומגלין לו רזי תורה ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים. והכל הוא מהאור הקדוש הנמשך בתורה לשמה ממקום העליון ברוך הוא. וכן כל מצוה ומצוה מביא אל האדם אורות קדושות כל מצוה לפי ערכה. והוא טועם טעמיה והוא שש ושמח בה על זה באהבה עד כלות נפשו עד מיצוי טיפת דם האחרון שבו בכל לבבו ובכל נפשו. כי טועם טעם ערב נפלא חשוק ונחמד תענוג על תענוג שמחה על שמחה עד שאינו יודע כלל אם הוא בגוף או לא. ומכל שכן שנמאס ונבזה אז בלבו כל מיני תאוות ותענוגי עולם הזה עד קצה האחרון כי כבר טעם מחביבות וחשוקת הבורא. שהוא קץ כל התענוגים ותכלית כל השמחות.
4
ה׳ואמנם מי שעושה המצוה בעל כרחו והוא תחתיה כשור לעול וכחמור למשאוי ומקצר בה כאשר יוכל ואינו עושאה על שלימותה ולבו בל עמו כי הוא טרוד ושוגה ומהומה לביתו בכל הבליו. ומכל שכן כשיחשוב בה דברים זרים לעשות קרדום לחתוך בה ליהנות ממנה או לכבוד ולתפארת. וגופו מלא טיט וצואה מכל מיני עבירות רעות ותאוות רעות. וכבר גיעל וטינף גופו כבהמה להתאוות בתאוה גשמית בכל לבו אפילו בהיתר כמו לאכילה ושתיה ולמלאות כריסו ובטנו כבהמה ולשכב עם אשתו כסוס כפרד אין הבין במורא שמים עליו. ומכל שכן אם ח"ו נכשל באיזה עבירות המטונפים ומטנפים את גופו כאשר יוכל שאת. אז צינורו נשבר לשברי שברים. והאור הטוב והשפע הנפלאה היורד ממקור העליון. מקלח וזב דרך שבירת הצינור. דרך עקלתון להאי נחש תקיפא דאיקרי עקלתון. ומעט היורד אל האדם מתטנף על ידי עכירות הצינור כלומר שנאחזין החיצונים והקליפות בהשפע והאור ההוא. ומכל שכן כשבא אל תוך האדם המלא גילולין וטינופת. ובזה שמים אור לחושך. ואז ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם. שנשתנה השפע לטעם רע ומר. ואז נעשה לו סם המות ממש. כי על ידי האור הבא אליו מעורב עם קליפות החיצונים יחטיאו אותו עוד יותר מקודם וכמאמר חז"ל (ילקוט תהלים תרע"ה) רבי נתן רמי כתיב (תהלים י"ט, ט') פקודי ה' ישרים משמחי וכו' עד זכה משמחתו לא זכה צורפתו וכו'. זכה צורפתו לחיים לא זכה צורפתו למיתה וכו'.
5
ו׳כי הנה אורות אלהינו יתברך שמו אלה היורדים למטה, בכולם נמצא בהם בחינת (הושע י"ד, י') צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. ומבחינת אור אחד יקחנו, זה לחיים טובים ולטהרה וקדושה. וזה לתאוות חיצוניות לעבירות רעות והרהורים רעים. והארכנו בזה במקום אחר. כי אורות הקדושה המיוחדים לבחינת היחודים והזיווגים העליונים הקדושים הברורים. מי שזכה והולך בדרכי אלהיו ומקבל האור ההוא כאשר במקור. זוכה באמת לעשות ולגרום על ידו יחודי המאורות העליונים וזיווגי הפרצופים הנוראים בטהרה וקדושה לנחת רוח לפני מי שאמר והיה העולם ולהמשיך על ידי זה כל בחינת שפע וברכה וחיים טובים לכל העולמות הקדושים, ועל נשמתו אור המוחין עליונים לחכמה ולחסידות להשגה ומדע. ומי שגופו מטונף ומגועל בתאוות עולם הזה, וצינורו משובר ומכוער, והאור נשתנה מבחינת החיצונים הנאחזין בהאור ההוא. אז הוא מקבל מהאור ההוא בעצמו כל בחינת ההרהורים רעים ותאוות הזיווגים הרעים ונטמא על ידי זה בכל מיני טומאות בטומאת קרי וכיוצא בזה. וכן למשל אור השמחה היורד לעולם. מי שמקבלו כאשר במקור. הנה הוא שש ושמח בה' ושמח בחלקו. ומקבל תענוג ונחת רוח מבוראו. ולהיפך בהכסילים כי עוונותיו ילכדנו את הרשע. שהאור ההוא נתאחז בכל מיני קליפות ובחבלי חטאתו יתמוך בו לשמוח באשה זונה ובכל מיני עבירות. הרי ממש אור התורה והמצוות נהפכין לו לסם המות ממש צורפתו למיתה להיות על ידי זה יותר רשע כאשר מקודם.
6
ז׳ועל כן מבואר בזוה"ק שכל המצוות שעושה הרשע בעוד רשעותו בו לא די שאינו עולה למעלה כי אף שמוסיף כח בחיצונים והקליפות. ולכאורה לא נודע הדבר איך שבמצוה יוסיף חיות בקליפה. ואמנם לפי שעל ידי המצוה נמשך האורה של מעלה והקדושה דרך הצינור עד הבור המקבל. וכשהצינור והבור הוא מלא מהם, הרי ודאי הוא מוריד אור הקדושה אליהם ומוסיף להם כח וחיות. שעל כן צריך האדם לשוב באמת בתשובה קודם כל מצוה ומצוה וקודם התפילה ולימוד התורה שלא יהיה ח"ו יגיעו לריק להחיצונים הנקראים ריק אותיות קרי כידוע. כי בתשובה שמתחרט באמת על כל חטאיו ומקבל עליו מעתה לשבור כל כחות החיצוניות שלו שלא יעבור את פי ה' מקטן ועד גדול בשום אופן בעולם ולהכניע בזה מעתה תאות והנאת הגופניות המסיתים אותו אל העבירה. הנה בזה הוא משבר ומכניע כל כוחות החיצונים השולטין על נפשו. ומוציא את נפשו מהם. עד שלא תרד אור הקדושה לתוך הקליפה. רק שעל כל פנים צריך זיכוך ומירוק הגוף על ידי הכנעת הנאותיו ולשבר את גופו לשברי שברים. שיהיה ראוי לקבל האור כאשר במקורו. כי הלא אמרו חז"ל (סוף יומא) שאם עבר אדם על מצות לא תעשה ושב, תשובה תולה ויום הכיפור מכפר. הרי שבתשובה לבד לא יזוכך גופו זיכוך הראוי. ומכל שכן בכריתות ומיתות בית דין וחילול ה' החמורים יותר כמו שאיתא שם. ואך על כל פנים בתשובה כולן תולין רק שאינן מתכפרין כל כך במהרה. וענין תולין פירש רש"י שם תולה לו מן היסורין וכו' והוא לומר שעל כל פנים יצא מרשות הקליפות שלא ישלטו עליו. כי מי שהוא תחת ממשלתן הם המיסרין אותו כי זה כל חפצם למכות ופצעים ויסורי האדם. ותשובה תולה לו מן היסורים ששוב אינם יכולים ליסרו לפי שיצא מתחת ממשלתן. ועל כן כאשר ימשך אור הקדושה על ידי מצוותיו לא יכנס אל תוך הקליפה ח"ו.
7
ח׳ונחזור לענין כי הדורש טוב, טועם במצוה אורה ואהבה ושמחה נועם צוף תענוג כל התענוגים ושש ושמח בה'. והכנעתו לפניו ובושתו ממנו תמיד. ובאהבה ושמחה רבה שטועם מאור המתוק הנפלא וכאשר אמרו (ברכות י"ז.) עולמך תראה בחייך. כי הוא טועם כאן מעין עולם הבא בטעם המצוה שעושה. כשמושך אורה אליו כאשר הם במקור שלא פג טעמו, וריחו לא נמר. וההיפוך בהיפוך. ואפשר לזה יאמר הכתוב למעלה (דברים ד', א') ועתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים וגו' ולכאורה לא שייך השמיעה אל החוקים כי החוקים אינם אומרים כלום שישמע אדם להם והיה לו לומר שמע את החוקים ואת המשפטים וכאשר אמר להלן (שם ה', א') שמע ישראל את החוקים וגו'. ואמנם יכוון שישמע ויבין אל החוקים עצמם לטעום בהם נועם ה' ותענוגיו. על דרך הכתוב (תהלים ל"ד, ט') טעמו וראו כי טוב ה'. ולכאורה במה טועמין את ה'. ואולם כי במצוותיו הישרים אם נעשים על הדרך הראוי הרי טועמים בהם מנועם ה'. שאין שום טעם ותענוג ותשוקה בעולם. עריבה וחביבה נחמדת נכספת נאהבת נטעמת כטעם נועם זיו אורו יתברך המתגלה לדורשיו. אשרי מי שטעמה. וזאת הזהיר משה שישמעו אל החוקים עצמן להבין בהם מנועם אור השמחה והתשוקה והתענוג שבהם. ולזה אמרו חז"ל (יומא ל"ט.) אדם מקדש עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה. כי אם הוא רק מקדש עצמו במירוק גופו שלא יתרבה בו טינופת תאוות הבהמיות אז ממילא מקדשין אותו הרבה מלמעלה. כי מושך לעצמו בכל מצוה ומצוה אור אלהות יתברך שהוא מקור כל הקדושה ותכלית הטהרה המטהר לאדם בכל יום ויום ביותר ויותר.
8
ט׳ובזה תבין דברי הזוה"ק (ויקרא רנ"ח.) שכתב כי בפסוק שמע ישראל יש בו תיבת אשמח. כי מי שמקבל עליו יחוד הבורא באמת בלב שלם בחרטה גמורה בקבלת ארבע מיתות בית דין שלא יצא עוד מרשות היחיד לא מניה ולא מקצתו ולהמליכו על כל אבר ואבר שבו שלא יזיז אבר בלתי להנוגע לעבודתו יתברך. ולהמליכו וליחדו על כל העולם כולו בכלל ובפרט שיתפרדו כל פועלי און כל בחינת הקליפות והגשמיות אשר סביב הקדושה. וכל בחינת ניצוצי הקדושה אשר בכל העולמות יתקשרו ויתיחדו בה' אלהיהם והיו לאחדים בבחינת ה' אחד ושמו אחד בלתי שום רשות ובחינת אל אחר וסטרא אחרא. רק יתיחדו כל העולמות כולם ברזא דאחד. ואם ככה הוא עושה באמת. הרי הוא מושך אור הקדושה אליו ממקור הקדושה בבהירות גדול. והרי הוא מלא שמחה ותענוג מנועם זיו ה' המאיר בו. על כן רמז בו מלת אשמח בבחינה אנכי אשמח בה'. כי ודאי הוא שמח בה' אלהיו שמחה עצומה שאין ערוך אליה.
9
י׳ובזה ודאי נכון אומרו כאן ואהבת את ה' וגו' לומר כי אחר בחינת היחוד כשיתאמת בלבבך באמת שאין בכל העולם כי אם אורו יתברך. על כן לא תחפוץ ולא תתאוה לשום דבר בעולם כי אם אליו להיותו יחיד ואין יחיד כיחודו. ותיחדהו באמת עליך ועל כל העולם כולו. אז ממילא ואהבת את ה' אלהיך וגו' כי ודאי תצמא ותכסוף ותכלה נפשך מרוב האהבה לה'. אחרי המשכת השפע שתבוא אליך מבחינת היחוד ותזכה לטעום מעט דבש מזיו הדר יקר תפארת נועם אורו יתברך. כי מי הוא זה שלא תצא לבו ונפשו לחזות בנועם ה' אחרי אשר טעמו. ודי בזה.
10