באר מים חיים, דברים ז׳:י״בBe'er Mayim Chaim, Deuteronomy 7:12

א׳והיה עקב תשמעון וגו'. חז"ל (ברבה פרשה זו) קשרו פסוק זה עם מה שלפניו בסיום הסדר הקודם שהוא היום לעשותם. ואמרו היום לעשותם ושכרו בעקב וכו'. וגם אנחנו נדרוש בהם סמוכין לסמכן זה לזה. והוא על דרך מאמר חז"ל (שבת פ"ח.) בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה מי גלה רז זה לבני לשון שמלאכי השרת משתמשין בו שנאמר (תהלים ק"ג, כ') גבורי כח עושי דברו והדר לשמוע בקול דברו. ולהבין מפני מה משתמשין דוקא בלשון זה. וגם אפילו במלאכים היאך שייך עשיה קודם לשמיעה. הוא. כי להם שייך זה, כי הלא הם אינם בעלי תאוה ורצון, ואין רצונם מימות עולם כי אם לעבוד את אלהי עולם ה' לא זולת. ועל כן הם יכולים לומר נעשה קודם נשמע. כלומר שנעשה כל מה שתגזור עלינו ותצוה עלינו. כיון שאינם בעלי בחירה ורצון להתאוות לתאוה חיצונית שאינה עבודתו. על כן יכולין לקבל עול עבודתו לעשותו טרם השמיעה. כי ודאי יעשו כל אשר ישמעו אחר כך (וגם אין לומר פן יצוה אותם בדבר שאין ביכולם. אין זה בחיק אלהינו יתברך לצוות למשרתיו דבר שאין ביכולתם לעשות. והנה חז"ל (עבודה זרה ג'.) אמרו אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. ועיקר הצווי הוא בדבר שביכולת האדם לעשותו ויטה הבחירה לזה. ובמלאכים אין שייך זאת).

ב׳ואמנם איש הישראלי המקבל עליו לאמר לנפשו שחי ונעבורה בשביל אהבת הבורא. ולא יעכבנו ולא יעצרנו כל חפצי עולם הזה כולם מעבודתו יתברך. הרי גם הוא יכול לומר נעשה קודם לנשמע. כיון שמקבל עליו לעשות כל אשר ישמע שבגדר האדם לעשותו עד כלות נפשו ונשמתו. ועל כך אמרו אז כל ישראל נעשה ונשמע כי קבלו עול מלכות שמים עליהם באהבה בכל לבבם ונפשם ומאודם. וזאת נחת רוח גדול לפני מי שאמר והיה העולם. כי הוא מעלה זה לפניו כאילו מסרו נפשם וגופם ומאודם לעבודתו יתברך. והנה אחר כך נתקלקל האי נעשה ונשמע כמו שאמרו חז"ל (שבת פ"ח. ועיין ברבה פרשה זו ג', י' על פסוק שמע ישראל אתה עובר). ועל כן כשהדר קבלוה בערבות מואב היה רצונו יתברך ורצון משה נביאו שיתקנו ישראל כל אשר קלקלו. ולזה אמר להם ושמרת את המצוה אשר אנכי מצוך וגו' היום לעשותם והיה עקב תשמעון וגו' פירש שככה תשמור את המצוה אשר אנכי מצוך. אשר היום לעשותם שהיום תיכף תקבלו עליכם מצות עשייתה בכל לבב. והיה עקב תשמעון. פירש שאחר כך בעקב ובסוף תשמעון שיהיה קבלת העשיה קודם לשמיעה. וגם בזה העשיה גופה הוא קודם להשמיעה. כי כאשר האדם מקבל על עצמו באמת לעשותה ככל אשר יגזור עליו הגוזר. הרי באמת הוא מקיים אותה קודם שמעו. כי כביכול הקב"ה מעלה עליו תיכף כאילו קיים אותה.

ג׳עוד יבואר כי הנה חז"ל אמרו (חולין קמ"ב.) שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וכו'. ולכאורה דבריהם סותרים למה שנאמר בפרשה זו והיה עקב תשמעון את המשפטים וגו' ושמר ה' וגו' ואהבך וברכך וברך פרי בטנך וגו' שמונה והולך כל הברכות. וכל הברכות האלה הם ברכת עולם הזה בהאי עלמא. והנה מפורש שהברכות המה בשכר המצוה כמו שכתב עקב תשמעון וגו'. וכן כמה פעמים בתורה אין מספר. כמו (ויקרא כ"ו, ג'-ד') אם בחוקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו' והשיג לכם דיש את בציר וגו'. ומה שנראה לדעתי בזה הוא. כי הנה כבר כתבנו כמה פעמים שגם המצוות המה בבחינת גוף ונשמה. עיין עליהם. וכאן נדרוך קצת בדרך אחר, והוא הוא. ונאמר כי הגוף הוא הדברים הגופניים הגשמיים שנעשו המצוות מהם. כמו חוטי צמר הציצית מגז הכבשים. ופרשיות התפילין מעור הבהמה. ועצי הסוכה וכדומה. והנשמה היא האורות עליונים וצירופי השמות ויחודים הגדולים הנוראים הנפלאים הרמוזים בהם. כי לכל המראות הנוראות והפרצופים העליונים והמדות הקדושים וכל העולמות. לכולם יש מהם בעולם הזה ניצוץ דק הרומז להם. וכשאדם לוקח החפיצים הללו לשם ה'. אז מתיחד שם שמים עליהם ועל ידי זה מעורר שרשם למעלה. ושם הם עולמות נפלאים מוחין ואורות קדישין. ועל ידי המצוה מתיחדין ומתקשרין זה עם זה ונמשך עליהם עוד ועוד אורות עליונים נפלאים גדולים ומתמלאים כל העולמות שפע אורה ברכה ושמחה בנחת ותענוג. והוא רצון אלהינו במצוותיו יתברך ליחד העולמות ולקשר המדות. והוא יברך אותם בברכתו כידו הטובה הרחבה וכו'. וכל גופי המצוות המה כמו כַּן ובסיס שעליהם מיחדין האורות עליונים בשורשם למעלה למעלה ושם הוא עיקר המצוה הנעשית על ידי האדם. כי כאן המה גופים מגושמים וקטנים במהותם רק שיש בהם נצוצין דקין המורה על שורשם למעלה. אבל בשורשם ברוחניות יגדל איכותן ומהותן ואורן עד בלי די.

ד׳ועל כן לדעתי, הנה זה השכר המפורש בתורה על עשיית המצוה שכר עולם הזה. הכל הוא על עשיות גוף המצוות. כי הלא בתורה לא נזכר אורות המצוות רק על פשוטן בהווייתן בגופן. לפי דרך פשוטי התורה. ועליהן בא שכר עולם הזה שגם הוא שכר גוף וגויה בגשמות. ואמנם שכר מצוה מה שפעל אדם על ידי מצוותיו באורות הרוחניים אורות שלמעלה. זה ודאי בהאי עלמא ליכא. כי איך ינתן שכר גשם בעד עולמות רוחניים. ואם יכפל כל העולם הזה מן הקצה ועד הקצה בכל מחמדיו ויקריו ותענוגיו וגדולתו וממשלתו הכל כאשר לכל. האם כדאי הוא לדבר ממנו כלל נגד דבר אחד רוחני קטן וקל שבו. ועל כן ודאי נכון מאוד אומרם שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. כלומר שינתן לאדם בעד שכר מצוותיו. כי זה אינו כלל בעולם הזה (וכבר פירשנו במקום אחר ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא שאין בכל עולם הזה בכל מחמדיו כולם שכר בעד מצוה אחת כי הלא לנבוכדנצר שפסע שלוש פסיעות לכבודו יתברך כאומרם ז"ל (עיין סנהדרין צ"ו. ועיין אסתר רבה ג', א') ניתן לו המלוכה של כל העולם הזה. וביותר שהיה לו הממשלה אף על כל חיות השדה ועוף השמים כמאמר הכתוב (ירמיה כ"ז, ו') וגם חית השדה נתתי לו לעובדו. שלא היו יכולין לפתוח את פיהם כי אם ברשותו כמאמר חז"ל (בפרקי דרבי אליעזר ומובא בילקוט מלכים רמז רי"א). ואם זה הוא בעד שלוש פסיעות היאך ישולם שכר מצוה אחת שהולכין אליה כמה וכמה פסיעות ובטורח ועבודה). כי לא יחשב כל גשמיות עולם הזה נגד ניצוץ דק רוחני. רק שעל כל פנים עבור זה המעט הַכַּן והבסיס שבלבושי עולם הזה נותן הקב"ה שכר כל טובת עולם הזה בעדו (ומה שאין אנו מקבלין שכר עולם הזה גם עתה כראוי. לפי שאין אנו מנוקין מעבירות. ועבירה מכבה מצוה כמאמר חז"ל (סוטה כ"א.) ומונע הברכה מהאדם).

ה׳ואולם באמת כי בתורה מרומז הכל. כי גם התורה בדוגמא זו שנתלבשה במעט קלף ובאותיות הדיו. אבל למעלה אין ערוך אליה עד אין שיעור וערך ובאמת כמו שמרומז אורות עליונים של המצוות באזהרת המצוות שבתורה באותיותיהם הפשוטים כן מרומז כל שכר הרוחני בתורה באותיות הברכות המורים בפשוטן על עולם הזה. כי כל אותיות התורה רומזים לאורות עליונים רוחניים ונתלבשו בגוף המורה על עולם הזה. ועל כן באותיות המצוות שבעולם הזה נרמזו האורות הרוחניים שלמעלה שלמול המצוות. ובאותיות השכר של המצוות בעולם הזה, מרומז השכר הרוחני על מצוות הרוחניים. והבן מאוד כי הוא אמת בעזרת שמו יתברך. ובזה ממילא מתורץ קושית כל הקדמונים שהקשו למה אינו נזכר בתורה כי אם יעוד הגשמיים ולא יעודים הרוחניים והבן. כי באמת שניהם נזכרים בשוה. שכר הגשמי בעד מצוה הגשמי, ונרמז בהם שכר הרוחני בעד מצוה הרוחני.

ו׳והנה חז"ל אמרו כאן (בתנחומא) והיה עקב תשמעון אם המצוות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון וכו'. ולכאורה איך שייך לומר עבור זה ושמר ה' וגו'. ואמנם כי כיוונו לדבר אחר. והוא כי בא הכתוב להזהיר את האדם שלא יהרוס אל ה' להיות המצוות קלות בעיניו ויבעט בהם וידשם בעקביו, להיותם נעשין מדברים התחתונים כאלה, עור בהמות. ואפילו עור נבילות וטריפות כשר לתפילין. וצמר רחלים לציצית. וקרן האיל לשופר. ופן ח"ו יבוזו בעיניו מלשלוח יד בהן כי ידמה שח"ו המה קטנים בערכם ומהותם (וכבר דיבר הרמב"ם ז"ל (בסוף הלכות מעילה) בגנות האנשים האלה והוכיחם על פניהם לפי דרכו עיין שם בצחות לשונו הזהב). ובאמת הבל יפצה פיהם כי כבר כתבנו שכל מצוה ומצוה מאוד היא גדולה ונפלאה ונוראה בערכה בעולמות העליונים וצירופי השמות הנעשין ויחודים הקדושים הנרמז בכל מצוה שאין ערוך אליה כלל. וראיה ממה שאין אנו מקבלין עתה שכר המצוות לפי שאין כאן במציאות שום שכר אפילו על מצוה אחת. ושכר עולם הזה שאנו מקבלין מהם. הוא רק עבור זה המעט בעקב והבסיס לדברים רוחניים. ולזה אמר הכתוב הנה היום לעשותם ושכרו בעקב מנין ממה שקרינו בענין והיה עקב כמאמר חז"ל הנזכר. ובזה תדעו ותבינו גדולת מעלת המצוות ששכרן אי אפשר כלל להנתן בעולם הזה מפני שכולם רומזים על אורות הרוחניים לא כמו שאתה סובר שאינן כי אם על הארץ בגידולי קרקע. ולזה והיה עקב וגו'. כלומר שגוף המצוות שאתה רואה אינם אלא עקב ובסיס לאורות שעליהם ועל כן שכרן בעקב לבסוף למחר לקבל שכרן בעולם הבא. כי אין כאן שכר אורות הרוחניים. ועיקר המצוה ושכרה הוא בעולם הבא ששם צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם והם הם האורות עליונים הרוחניים הנעשים מן המצוות. ועל כן עבור זה לא תהרוס אל ה' להיות המצוות קלות בעיניך להיותך דש בעקביך לקטנות ערכם כי הלא הם הם עקב לאורות העליונים האלה. ורק בשכר והיה עקב תשמעון בשכר העקב והבסיס לבד הנה ושמר ה' אלהיך לך וגו' ואהבך וברכך וגו'. כלומר כי כל ברכת עולם הזה איני נותן כי אם בשכר העקב והבסיס. אבל שכרן הנה שמור אתי לדורות עולם להעניקם מרב טוב הצפון עין לא ראתה וגו'.

ז׳והבן זה, כי כלל שלושה דברים כאחד. כי מה שהיום לעשותם ושכרן בעקב, הוא עבור שאינן רק עקב ובסיס לאור העליון. ואור ההוא אי אפשר ליתן כי אם אז. ועבור זה לא יהיו המצוות קלות בעיניכם להיות נדשים בעקב. ואך עבור העקב לבד שתשמעון ושמר וגו'. ולזה כיוונו חז"ל אם המצוות קלות שאדם דש בעקביו וכו' לא על המצוות הקלות בלבד כי אם על כל המצוות שהם קלות בעיני האדם ונדשים בעקב. כלומר שהוא סובר שאינם רק עקב דברים תחתונים. אם להם תשמעון פירוש שתבינו בהם שהם עקב ובסיס לאור עליון וראיה ממה שהיום לעשותם כנאמר. ובזה תעשו אותם בחפץ ה'. ואז גם על העקב בלבד ושמר ה', ולמחר לקבל שכרן.

ח׳או יאמר על דרך אומרם ז"ל (סנהדרין צ"ח.) על פסוק (ישעיה ס', כ"ב) בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה. ועוד אמרו (שם צ"ז:) מעמיד עליהם מלך כהמן ובעל כרחם יעשו תשובה והרמב"ם ז"ל (בפרק ז' מהלכות תשובה הלכה ה') כתב וזה לשונו: אין ישראל נגאלין אלא בתשובה וכבר הבטיחה התורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד נגאלין שנאמר (דברים ל', ב'-ג') ושבת וגו' ושב וגו'. והנה נודע מה שהשיב אליהו זכור לטוב (שם צ"ח.) היום אם בקולו תשמעו. ולזה אמר הכתוב ושמרת את כל המצוה וגו' אשר אנכי מצוך וגו' היום לעשותם. כלומר שאני מצוה אתכם לעשות ולתקן הכל היום. היום אם בקולי תשמעו. ויהיה הגאולה שלימה תיכף. ואם לא תעשון כן הנה בסוף תוכרחו לעשות כן על ידי מלך כהמן. וזה אומרו והיה עקב לבסוף ועקבי דמשיחא אז ודאי תשמעון בהכרח על ידי הצרות שיבואו ח"ו עליכם. ואף על פי שיהיה התשובה כמו בעל כרחו על ידי הצרות. הנה ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו' אשר נשבע לאבותיך. כי אם אין אתה כדאי, על כל פנים בזכות אבות אעשה להביא גאולה לבני בניהם. וגם ואהבך וברכך כי גדולה תשובה מאוד איך שתהיה. אבל הכל עבור שנשבע לאבותיך לתת לך.

ט׳גם ירמזו הסמוכין על דרך אומרם ז"ל (תענית כ"ד:) כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וכו'. ופירשו בזה השביל והצינור שהיה עושה רבי חנינא בעבודתו ובמצוותיו היה יורד הברכה והשפע לכל העולם. ואך הוא לבד לא רצה בזה כי היה די לו בקב חרובין די והותר שלא רצה יותר. כי בהכרח תרד השפע על ידי כל מצוה ומצוה. שכל מצוה היא רצונו יתברך ורצון הוא צינור. שכולם צינורות השפע הם לקבל כל מיני ברכה וכאשר ביארנו דבר זה למעלה (בפרשה ואתחנן בפסוק ואהבת וגו'). והנה דבר הזה נקרא חוזר על עקבו שהמצוה הולכת למעלה בבחינת המיין נוקבין. ותיכף בצינור חוזר על עקבו במלא שפע וברכה בקבלת המיין דכורין ונותן שפע וברכה לתחתונים. ולזה אמר הכתוב היום לעשותם לעשות המצוה בשלימות. שיהיה בו כדאי לעורר למעלה במקור העליון ברוך הוא שאין סוף לו, ולחזור על עקבו במלא שפע ושמחה. וזה והיה כי אין והיה אלא שמחה (בראשית רבה מ"ב, ג'). כלומר שבודאי והיה עקב שיהיה בו בחזרה שפע ושמחה רבה שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה. ותיכף לנטילה ברכה כי נטילה הוא הרמה למעלה כמו (ישעיה ס"ג, ט') וינטלם וינשאם. ותיכף לנטילת המצוה שעולה למעלה ברכה והצלחה לכל העולמות, בעקב ובחזרה. והנה עיקר הברכה ברכת שמים ממעל הוא פרנסה דנשמתא להוסיף בה אור עליון ברוך הוא אור המוחין לאהבה וליראה ולהדבק בה' ולשמור מצוותיו. וממילא נכלל בה פרנסה דגופא שהוא הטפל לפרנסה דנשמה. ולזה אמר אחר כך כי הברכה תהיה בעקב אשר תשמעון את המשפטים וגו'. שיתוסף בך הארת המוחין אל העבודה. ואחר כך ממילא ושמר ה' לך וגו' ואהבך וברכך וגו'. כי כל ברכת עולם הזה המה טפילים לברכת ה' אל הנשמה להוסיף בה דבקות ודחילו ורחימו דמאריה, כי זה כל האדם. וכאשר מתברך במקור ברוחניות ממילא תבוא לו כל ברכת עולם הזה השפל.

י׳או אפשר ירמוז על דרך אומרם ז"ל (אבות ד', ב') מצוה גוררת מצוה. ולזה אמר היום לעשותם כשתעשה היום מצוותיו יתברך ואז והיה עקב תשמעון וגו' כלומר שאחרי זה לבסוף תשמע גם כן וגו' כי אחת גוררת חברתה.

י״אאו ירצה על פי אשר שמעתי מאדומו"ר הרב האלקי מוהר"ר יחיאל מיכל זצללה"ה מזלאטשוב שאמר תירוץ על קושית הקדמונים מפני מה נזכרו בתורה יעודים הגשמיים שנראה ח"ו כאילו מתיר לעבוד על מנת לקבל פרס שמבטיח אם בחקתי תלכו וגו' ונתתי. כי באמת העושה מצוה לשום דבר מה למענו, אפילו למען שכר עולם הבא, אינו זוכה לשום דבר. כי הוא עובד את עצמו להנאתו ותאותו הנאה גשמית או הנאה רוחנית. ועיקר העבודה הוא רק למען עשות נחת רוח לפניו יתברך שמו. כל אחד לפי מה שהוא. אם כפשוטו שיקבל נחת רוח שאמר ונעשה רצונו. או נחת רוח על ידי היחודים הקדושים ואורות עליונים המאירים בכל מצוה. ואם עושה באמת רק למען שמו יתברך באהבה, אז ודאי מתברך על ידם הן בגשמי הן ברוחני. ולזה אמרה התורה שאם תלך בדרכי טובים לעשות מצוותיו כראוי למען שמו. אז תראה שתתברך מהם. וזה לך האות. אם ראית שהגיע לך הברכה על ידי המצוות אז ודאי עשית הדבר לשם פעלן ולא לשם שכר המצוה. כי אם היה עושה בשביל שכרה לא היה מתברך על ידה כיון שלא נעשית לשם ה' באמת באהבה. ולא נאמרו כלל ההבטחות לאשר בשביל זה נקיים התורה. רק שזה ממילא הוא שעל ידי המצוות מתברכין ובאופן שנעשנה כראוי על צד השלימות שלא לקבל פרס בשום צד.

י״בולזה אמר כאן ושמרת את המצוה וגו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם. כלומר שתשמור המצוה מחשש חימוץ שלא יתערב בה זר היצר הרע להסיתך לאיזה פנייה לומר אם תעשה המצוות אז תתברך בכל ויהיה לך כל טוב. ועל כן תשמרם לעשותם רק בשביל שאנכי מצוה אותך בהם. וזה אמר ושמרת וגו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם. כלומר תשמרם שלא לעשותם רק בשביל שאנכי מצוך היום בזה. תעשה אותם תמיד בשביל זה לבד לא זולת. וזה לך האות בזה אשר והיה עקב תשמעון וגו' ושמרתם ועשיתם אותם. שעבור שתשמעון ושמרתם וגו'. פירוש שתעשו אותם בשמירה הנזכרת משאור ומחמצת היצר הרע. ושמר ה' לך וגו' ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך וגו' בכל הברכות שמונה והולך. כי אם תעשה הדברים לשם פעלן באמת אז תתברך מהם. ואם תכוון אל הברכה יהיה יגיעך לריק. כי לא יבורכו אם לא שיהיו לנחת רוח לפני מי שאמר והיה העולם.

י״גועתה נבואה משכנותיו לבאר הספר בפרשה זו עצמה. וכבר עוררו חז"ל (תנחומה פרשה זו) באומרו לשון והיה עקב ואמרו מעבירות שאדם דש בעקביו וכו' וגם אומרו ושמרתם ועשיתם אותם צריך הבנה איזה שמירה צריך קודם עשיית המצוה. ומה שנראה בזה הוא כי הנה מודעת (תיקוני זוהר קל"א:) לכל משכיל בשם מצוה. שמורה על שם הוי"ה ברוך הוא כי הו"ה מורה על ו"ה שבשם הקדוש והמ"צ מורה על י"ה. שבא"ת ב"ש, מ"צ י"ה. ולהבין מה שנתלבשו אותיות י"ה בלבושי אותיות אחרות והם נעלמים, נראה. כי כבר כתבנו למעלה שכל המצוות הם בבחינת גוף ונשמה וכמו שכתב מרן הרב האר"י ז"ל (בליקוטי תורה בפסוק כל המצוה) והוא על כמה בחינות. אחת שהגוף מורה על גשמיות הדברים שהמצוות נעשין מהם כמו הצמר רחלים לציצית ועור בהמה לתפילין וכדומה. והנשמה הוא האורות העליונים וקישורי המאורות הנפלאים והיחודים אשר בשמי השמים העליונים שהמצוה רומזת אליהן. והשנית הוא כי גוף המצוה הוא העשיה גשמית שהאדם עושה אותן, העטיפה בציצית והקשירה בתפילין. והנשמה הוא החיות אלהות השוכן בקרב איש הישראלי המעורר בעת עשיית המצוות להבין קצת דקצת, כל אחד לפי ערכו למה זה עושה העשיה הלז. הן על פשוטיהן לכוון בעטיפת הציצית שהמה על ארבע כנפות כסותו. בכדי שלכל צד שיפנה יזכור באהבת ויראת בוראו לבל ינטה ימין ושמאל. וכמאמר הכתוב (במדבר ט"ו, ל"ט) וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' וגו' ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו'. ולהיות מלובש ומעוטף על כל סביביו במצוות ה'. להתיחד עצמו תחת רשות הקב"ה וממשלתו לחסות בצל כנפיו. ולברוח מרשות הרבים בחינת הקליפות והחיצונים הממלאים כל חללי דעלמא. ושעל ידי מצוה זו ינצל נפשו ורוחו ונשמתו ותפילתו מן החיצונים. וציצית הוא העולה תרי"ג לרמז על רמ"ח אברי האדם ושס"ה גידיו העולים תרי"ג שיקבלו כולם שפע אור וקדושה ממצוה זו המסבבו על ראשו ורוב גופו סביב סביב. והכריכות עולים למספר ה' אחד. ליחד ממשלת הקב"ה עליו שלא לעבור ח"ו את פי ה' לעשות גדולה או קטנה וכדומה בכוונתן הידועים ומפורשים בשולחן ערוך אורח חיים.

י״דוכן בתפילין כאשר יקחם להניחם על זרועו על ראשו. לא יניחם כאבן דומם להביט עליהם מבחוץ בעור הבתים. כי אם להסתכל ולזכור את אשר נכתב בהן שהם הארבע פרשיות קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע שיש בהם יחודו ואחדותו יתברך שמו בעולם ושיזכור נסים ונפלאות והיד החזקה וזרועו הנטויה שעשה במצרים. בזה יקבל עליו עול מלכותו כי לו הכח והממשלה לעשות בכל העולמות כרצונו כמו שעשה במצרים ואליו ימסור נפשו ורוחו לבו ומוחו כי הוא אחד ואין בלעדו. פירוש שאין בכל העולם כי אם כוחו אורו שפעו וחיותו לא זולת. וישעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח תחת תפילין של ראש והלב שנגד תפילין של יד שבו עיקר התאוות. ובזה יזכור הבורא וימעיט הנאותיו הכל כמו שהוא בשולחן ערוך (שם סימן כ"ה סעיף ה') וכן בכל המצוות סוכה ואתרוג ושופר וכדומה.

ט״ווהעיקר בזה הוא החיות האהבה והיראה במה שאדם מתעורר בעת עשייתן לשמוח בשמחה רבה באהבה עזה ועצומה שזוכה לעשות שליחות מלך מלכי המלכים הקב"ה וצוויו שאין משרתים עליונים ומלאכי מעלה זוכין לזה. ולירא ולפחד מאימת מי שצוה עליהן ובפני מי הוא עושה אותן. וגם מפני גדולת ערכן למעלה למעלה באורות עליונים ומוחין קדישין שעצמו מלספר. והן מי שחלק לו אלהים בבינה להבין ברזין דאורייתא ומבין אורות כל מצוה ומצוה במוצאן ומובאן מקומם ושרשם. ושם ודאי מפני שמי ניחת הוא ואתנה לו מורא ויראני. ומתדבק ומתקשר בהם בחיות בוערת כגחלי אש בכלות נפשו ונשמתו ממש אליהן בחביבות ומתיקות. בהתדבקות רוחא ברוחא אשריהם מה טוב חלקיהם.

ט״זאשר על כן נקראת בשם מצוה. כי י"ה ידוע שמורה על בחינת הנשמה בסוד כל הנשמה תהלל י"ה. ואותיות ו"ה מורה על בחינת הגוף כידוע שעל כן צירוף הוי"ה הוא ב'ישמחו 'השמים 'ותגל 'הארץ. כי י"ה רומז אל השמים בחינת הנשמה ששורשה בשמים ממעל. ועל כן בו ישמחו השמים. ואותיות ו"ה מורה על הגוף שהוא בחינת עפר מן הארץ ובהם ותגל הארץ. ועל כן הגוף של המצוה שהוא בגלוי לעין כל בעשיה גשמיות נכתב אותיות ו"ה מפורש, כי הוא בדבר הגלוי לעין כל. אבל בנשמה של המצוה שהיא נעלם ונסתר בלב האדם ובמוחין קדישין ואורות עליונים. לזה נכתבו אותיותיהם נעלמים ונעטפים בלבוש חילוף אותיות א"ת ב"ש. להורות שהוא בבחינה הנעלם והנסתר וצריך האדם לתת לב על זה להוציא את הנעלם אל הגלוי והנסתר אל המפורש.

י״זואפשר לי לומר בזה דבר חדש שלא ראיתי מי שדיבר בזה. והוא כי על פי הרוב ואפשר בכולם בדברי הרשות וחפצי הגוף החיצוניים מפורש בהם אותיות י"ה כמו אכילה שתיה הליכה שינה שיחה ביאה. ונאמר בהם בכוונות הרב ז"ל בכמה מקומות אכל י"ה שת י"ה וכדומה. והן בתורה ומצוות אלהינו יתברך. מפורש בהם אותיות ו"ה. כמו תורה עבודה קדושה מצוה וכדומה. הלא דבר הוא. כי לכאורה אפשר היה ראוי להיות בהיפוך, והבן. ואמנם להיות שבדברים הגופניים. הנה גופי הדברים מפורשים בהם. בעצמם. ואדם אשר יקרב לעשותם הנה זה קודם אופן קריבתו אליהם למה שבגלוי בהם הוא התאוה והחמדה הגופנית ועל כך נאמר בהם מפורש אותיות י"ה. להזכיר את האדם בנשמתן אשר בהם. כי גם בהם נמצאים ניצוצי קדושה אורות עליונים לפי ערכם. כי אין דבר קטן בכל העולמות שאין בו חיות אלהות המחייהו (שאם לא כן עשיתו רשות בפני עצמו וכבר דברנו מזה פעמים רבות) כנודע לכל. ובא זה מפורש בגלוי להזכיר את האדם בסוד נשמתן לזכור באור ה' המחיה הדבר ההוא. ויראה להמעיט הנאותיו ולהכניע תאותו ולהחזיר הניצוץ הקדוש למקורו להיות אכל י"ה ושת י"ה וכדומה, כאשר ביארנו בכמה מקומות.

י״חואמנם במצוות ה' הוא להיפך כי אדם אשר יקרב לעשותן ודאי לא יקרב לתאותו והנאתו הגופנית. כי אין זאת בהם ואדרבה התורה והמצוה מחלשת כח האדם הגופני שבו. ונמצא בהם עצמם מפורש הרוחניות שהוא העשיה למען שמו באהבה ליחד השמות הקדושים והאורות עליונים הרמוזים בהם. ואך שלא יהרוס האדם אל ה' בדברים אשר לא כן. להיות המצוות האלה הנעשים בחפצי העולם קלים בעיניו, למיעוט ערכם בלבו, מפני שהם גידולי הארץ הלזו פסולת גורן ויקב לסוכה, וערבי נחל וכפות תמרים ומיניהם לאתרוג, וגז כבשים לציצית, וכדומה. ידמה בלבו שיותר טוב לקיים המצוות האלה בזמניהם בשורשם למעלה לבד. שילמוד ויכוון בשורש כל מצוה ומצוה למעלה באורותיה כאשר כבר קרה זה לגדול העולם אחד ונכשל בזה כאשר ביארנו במקום אחר. ולזה באו האותיות ו"ה מפורש בהם המורה על הגופניות להזכיר את האדם כי זה כל האדם דוקא לקיימם בגופם בחפצי גידולי קרקע. ועל ידי זה יעורר שרשם למעלה באורות הרוחניות. ודוקא בזה ולא באופן אחר. וה' יכפר. ואמנם עוד יש לנו סוד נמרץ בזה ולא ניתן להגלות לכל, והמבין יבין.

י״טונחזור אל הענין, כי אותיות ו"ה מורה על גופי המצוות ואותיות י"ה על סוד נשמתן. ונראה שאפשר על כן אמר הכתוב (דברים י"א, י"ג) והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי וגו'. שהיה די לומר אם תשמעו לבד. וחז"ל (ברכות מ'.) דרשוהו, עיין שם. ואמנם כי הנה כאשר יכין האדם את המצוה טרם יקרב אליה לקיימה. כמו עשיית הסוכה טרם ישיבתה, והכנת עשיית הציצית והתפילין ואגודת לולב ומיניו. הנה תיכף מתקן בזה אותיות ו"ה שבשם הקדוש. כי אין דבר בעולם שאין בו תיקוני השמות ותיקוני העולמות אפילו בדבר הרשות אם נעשים בכוונה שיהיו טפלים למצוה. כמו החרישה והזריעה וכל עבודת הארץ. אם יכוון האדם בהם שיוכל אחר כך האוכל מהם לעבוד את ה' אלהיו בתורה ותפילה. הרי הם תיקוני העולמות כנודע וכמבואר בדברי הרב ז"ל בכמה מקומות. ומכל שכן בעשיית המצוה עצמה שיש בהם יחודי השמות. ולאשר שהם גופניות המצוה. ניתקן בהם אותיות ו"ה שבשם הוי"ה ברוך הוא המורים על גופי המצוות. ואחר כך בעת אשר יקרב אל המצוה לעשותה. הנה צריך לברך עליה עובר לעשייתן כמאמר חז"ל (פסחים ז':). פירוש שצריך להמשיך הברכה שהוא חיות נשמתה ואור קדושת שמו יתברך עליהן קודם שיעשה אותן. כי טרם העשיה צריך לכוון באור חיות הנשמה שבה שעבור כן הוא רוצה לעשותה, ועושה אותה על מנת כן כל אחד לפי ערך השגתו ומדעו. בחיות הנשמה שבהן, כנאמר. כי אם יעשה אותה קודם ואחר כך יכוון בה, לא יועיל כוונתו כיון שכבר נעשה, מה שהיה היה. ועל כן צריך לברך עליה קודם. כי באמת הברכה אשר על כל מצוה ומצוה בה נרמז בחינת החיות הנשמה אשר בה. ואפילו כפשוטו שהוא מברך ומשבח לה' בשמחה אשר קדשהו במצוותיו וצוה אותו בזה. הנה זה הוא חיותה לעורר אליה באהבה ושמחה רבה וביראה לפי ערך האהבה. כי האהבה הוא שאוהבה להיותה דבר גדול מאוד והוא זוכה לקיימה. ואם הוא דבר גדול מאוד, צריך להיות אבריו נרתתין ממנה בפחד ובאימה במורא ובושה והכנעה. ואף על פי כן באהבה בשמחה כידוע. והברכה הוא מברך את הַמְצַוֶה להשרות על החפצים האלה אורו יתברך אורות עליונים קדושת ה'. שעל ידי זה יוכלו אחר כך לפעול פעולתן בשמי השמים. ונמצא אשר חיות הנשמה שבה, מוכרח להיות טרם עשיית גופה. וכשמכוון בהחיות, אז מתקן את אותיות י"ה שבשם הוי"ה. ואז הוא מיחד שמו יתברך בבחינת והיה ו"ה קודם לי"ה. כי מתחילה בהכנתה מיחד אותיות ו"ה, ואחר כך כשיקרב לעשותה מיחד אותיות י"ה ונעשה בחינת והיה.

כ׳ולזה אמרו חז"ל (בראשית רבה מ"ד, ג') אין והיה אלא שמחה. כלומר כשרק נעשה בחינת והיה לבד שהוא קודם קיום המצוה כבר יש שמחה לפני המקום. אחר שנתיחד בזה שמו הגדול והנורא על כל פנים בבחינת והיה. ועוד כיון שכבר חישב לעשות מצוה באהבה ויראה ושמחה רבה הרי אפילו אם היה נאנס ולא עשאה אחר כך, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה כמאמר חז"ל (קידושין מ'.). ועל כן כיון שנעשית בחינת והיה, כבר יש שמחה לפני המקום בזיווגו ד' אותיות שם המיוחד באופן זה על כל פנים. אבל ודאי שעיקר התיקון והשמחה המאושרת הוא ביחוד הארבע אותיות כסדרן י"ה קודם לו"ה. כי זה שמי לעלם כי זהו הצירוף המאושר והממוזג הטוב שבכל הצירופים המורה על התכללות הדין ברחמים במזג הטוב היפה, בבחינת נוי השושנה שעיקרה הוא יופי הלובן והבהיר שבה. ואך מעט אדמומית ניתן בה בכדי לחזק ולהדר את יופי הלובן. שאם היה לבנה לבד לא היה בה זה היופי כאשר עתה עם מעט האדמומיות. והוא בחינת משמאל ומימין על ישראל שלום שהדין נמתק ונכלל ונהפך לרחמים לטוב בית ישראל שגם הוא יעשה הטוב. ואז נעשה הטוב בכח וגבורה גדולה, בטוב שאין טוב הימנו. ועושה נקם לכל העומדים עלינו ולפרוע לנו מצרינו כאשר ביארנו במקום אחר. ואז ישמחו השמים ותגל הארץ. כי זה הוא התיקון השלם והשמחה הבהירה כשנעשה יחוד צירוף הוי"ה כסדר כשמו כן הוא בתיקון השלם. וזה נעשה אחר קיום המצוה שמתחבר הי"ה שפעל ותיקן בכוונת חיות המחשבה שקודם קיומה. עם קיומה, בגופה שהוא ו"ה. ונשלם שם הוי"ה כסדר.

כ״אוהנה צירוף הזה בכללו כזה ו"ה י"ה ו"ה עולה ל"ז. רומז על שם ס"ג שמילואו עולה ל"ז, ובין הכל עולה מאה. והוא סוד המאה ברכות שיורד משם הזה לעלמא תתאה והוא ברכת כל העולמות בסוד מאה שערים שמצא יצחק ויברכהו ה'. כל בחינות שערים הם בשם הזה כנודע.

כ״בולזה אמר הכתוב בכפילא, והיה אם שמוע תשמעו אל וגו'. כלומר כי תחילה תעשו והיה אם שמוע. שבשמיעה הראשונה שאדם נוטל המצוה ומוכן לקיימה. על ידי אהבת ויראת שמו יתברך נעשה בחינת והיה. ואחר כך תשמעו אל מצוותי אשר אנכי מצוה אתכם לאהבה את ה' אלהיכם וגו' לתקן המצוה באהבת ה' הוי"ה כסדר. כי תיכף אחר קיומה נשלם שם הוי"ה ברוך הוא. ואז ונתתי מטר ארצכם וגו' ואספת דגנך וגו' כי זה הוא בחינת כל הברכות מאה ברכאין משם ס"ג ומילואו שעולה ל"ז הנעשים בצירוף הזה ו"ה י"ה ו"ה כאמור. והנה כבר כתבנו למעלה שגוף החפצים שהמצוה נעשית בהם כמו עלי הסכך וצמר הציצית ועור התפילין וכדומה. נקראים עקב מלשון עקביים שהגוף והראש עומד עליהם. וכן אלו החפצים המה עקביים בבחינת כַּן ובסיס לאורות עליונים השורה עליהם מלמעלה בקדושת ה' הַמְצַוֶה לעשותן. ושמירת המצוה הוא לשמרו ממחמצת השאור מהעיסה שלא יערב בה פניות ודברים זרים. רק יהיה נעשה לשם ה' באהבה ביראה בשמחה בכלות נפשו בהם באהבתו וחמדתו ותשוקתו אליהם יותר מכל מחמדי עולם ותענוגיו.

כ״גולזה אמר הכתוב כאן והיה אם עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם וגו'. כלומר כי בעקב של המצוה, הוא הכנתה בהדברים עצמן עם שמירתם שהוא חיותה לבל יקרב זר (הנקרא מת כי הסטרא אחרא נקראת מת כידוע והמשמר המצוה מן הסטרא אחרא הוא חיותה. והבן) אל הקודש, אז נעשה צירוף שם הקדוש והיה. וגם זו שמחה היא אבל אינה שמחה שלימה כי אם ועשיתם אותם לעשות אחר כך גוף המצוה בקיומה להניח תפילין ולהתעטף בציצית וכדומה להתיחד שם הוי"ה כסדר. ואז ישמחו השמים ותגל הארץ. שמים קודם לארץ. ואז ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו' ואהבך וברכך וגו' פורט כל מיני ברכות כי צירוף הזה מורה על הברכה כאמור. והנה בכל הברכות שמונה והולך מן ושמר לך וגו' עד לא תירא מהם יש צ"ד תיבות וששה פסוקים, בין הכל מאה. לרמז כי ברכה נמשכת בסוד מאה ברכות מאה שערים היוצא מצירוף הזה כנאמר. וגם סופי הפסוקים שבפרשה הזו הראשונה כולם בך' פשוטה. העולה ה' מאות. לרמז המאה ברכות הללו הנמשכין ונהרין מה' הראשונה שבשם הויה והיא ה' מאות. וגם הם ה' פסוקים שמסיימין בך. וה' פעמים כ' כפשוטן הוא מאה לרמז על מאה ברכות ומשם יבורך בית ישראל לעולם (ואם בעל נפש אתה תסתכל כמציץ בין החרכים שתחילת בריאת האדם היה בבחינה זו. כי תחילה וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה. הרי הגוף סוד ו"ה, ואחר כך ויפח באפיו נשמת חיים הרי י"ה סוד הנשמה, ואחר כך ולאדם לא מצא עזר כנגדו וגו' ונתקן בת זוגו האשה המכונת בסוד הגוף כנודע סוד ו"ה והבן. והנה סוד כל המצוות הכל הוא סוד למיעבד נשמתין ורוחין חדתין. והכל בגוף ונשמה סוד עצמות וכלים על כן צריך הכל להיות כבריאה הראשונה והוא השלימות ודי בזה למשכיל).