באר מים חיים, דברים ז׳:כ״הBe'er Mayim Chaim, Deuteronomy 7:25
א׳פסילי אלהיהם תשרפון וגו' לא תחמוד כסף וזהב עליהם וגו'. אומרו כסף וזהב עליהם לכאורה צריך פירוש כי הוה ליה לומר אשר עליהם. ועוד למה נאסרה החמדה בזה ומה נשתנה זה מבשר חזיר שאמרו חז"ל (בתורת כהנים פרשת קדושים) אל יאמר אדם אי אפשי בשר חזיר אלא אפשי וכו'. הרי שהחמדה אליה עוד מצוה והוה ליה לומר לא תקח כסף וזהב וגו'.
1
ב׳ויבואר על פי סברת ר' עקיבא (עבודה זרה נ"א.) ופסק הרמב"ם ז"ל (פרק ז' מהלכות עכו"ם הלכה ד') שעבודה זרה של עכו"ם נאסר מיד אף שלא עבדה עדיין כלל שנאמר פסילי אלהיהם משפסלו נעשה לו אלוה וכו'. והנה ידוע אשר עבור התאוה שבאדם שחומד ומתאוה אל הדבר ההוא הגם שמורא אלהים עליו ופחד דינו והוא דבר הנאסר לו. מכל מקום לרוב חמדתו, יבקש לו עילה כאשר יוכל למצוא לו היתר על הדבר ההוא. והתאוה מסמא את עיניו שלא יראה האמת. ומחפש בסברות אינן צודקות למצוא עילה למלאות תאותו להתיר הנאסר ח"ו. וכמאמר חז"ל (בבא מציעא ה':) לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו. כלומר הגם שהאמת אינו כן. כי באמת מיד כאשר אדם רואה איזה דבר ביד חבירו חפץ או כלי נאה או מלבוש נאה או בית ואשה וכדומה, והוא מתאוה לו וחושק שיגיע הדבר אליו. מיד עובר בלא תעשה בלאו דלא תתאוה וגו'. ואחר כך כשפועל פעולות ועשיות עד שמגיע למחוז חפצו והשיג הדבר ההוא אליו אף על ידי קנין במעותיו. הרי זה עובר על לא תחמוד כמו שכתב ברמב"ם ז"ל (פרק א' מהלכות גזילה הלכה ט') ושולחן ערוך חושן משפט (סימן שנ"ט סעיף י') מכל מקום לבני אדם מחמת תאותם וחמדתם לחפצי עולם הזה וקניניו, נעשה לו האיסור היתר. ומורה היתרא לנפשיה לומר הרי דמי אני יהיב ומה לקחתי ממנו. ועל כן הזהירה התורה בלשון לא תחמוד כלומר שלא יבוא חמדה בלבך להיות חמיד ורגיג ומתאוה אל דבר ההוא. כי אם תתאוה ימצא לך בזה איזה התירים. והננו רואים שאף אם כבר נכתב, מוצאים להם שערי היתר בזה לומר שהוא דוקא בלא דמי. כי התאוה גורם לחשוב מחשבת רשע בכדי שיגיע אל הדבר ההוא. וזה הוא גם כן כאן בעכו"ם שעשה עבודה זרה ולא עבדה עדיין כלל. הנה עבור החימוד לכסף וזהב שהוא תאוה חזקה בלב האדם וקשה. יחשוב האדם בנפשו כי מה עשה לה ערבי הזה וכי בשביל שמיעך וכו'. פירוש הרי עדין לא עבדה כלל ואין עליה שם עבודה זרה. והרי הם רק כלי כסף וכלי זהב. כי איך שייך על זה אם לא עבדה. וכי בשביל שעשאה העכו"ם בידיו נשתנה שמה מכסף וזהב לשם עבודה זרה.
2
ג׳ולזה אמר הכתוב פסילי אלהיהם תשרפון באש. כלומר מיד שנפסל לזה הרי הוא אלהיהם וישרף באש. והזהירה התורה על זה לומר לא תחמוד כסף וזהב עליהם. פירוש לא תחמוד בלבך לחשוב כסף וזהב עליהם. כלומר שתחשוב עליהם שאינם רק כסף וזהב כי הרי עדיין לא נעבדו. והחמדה תגרום לזה לחשוב מחשבת חוץ, לדונם בכלי כסף וזהב אשר ישתה האדם בו ולקחת לך. ולזה אמר פן תוקש בו ותרגומו דלמא תתקל ביה מלשון תקלה ומכשול. כי מכשול הוא על הדבר שהאדם יכשל בשוגג. וגם כאן תשגה בזה לומר מותר הוא שעדיין לא עבדה העכו"ם. ולזה אמר הכתוב כי תועבת ה' אלהיך הוא. והוא על פי מה שאמרו חז"ל (חולין קי"ד:) מניין לבשר בחלב שאסור בהנאה שנאמר (דברים י"ד, ג') לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל. פירוש שתעבתי לך לעשותו הרי הוא בבל תאכל. ולא תאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע. ומזה נלמוד לעבודה זרה שנאסרה לישראל לעשותה אפילו לעכו"ם בלא תעשה כמו שכתב ברמב"ם ז"ל (פרק ג' הלכה ט'). ואם כן כל שתעבתי לך הוא ואסורה בהנאה כדין בשר בחלב. שבודאי אפילו אם בשל עכו"ם בשר בחלב שאסור בהנאה. והוא הדין בעבודה זרה. על כן סיים כי תועבת ה' אלהיך הוא. פירוש העשיה לבד הרי הוא מתועבת לפניו יתברך ואסרה לעשות אפילו שלא לעבדה. והרי הוא בכלל כל מה שתעבתי לך ואסורה בהנאה. ולזה אמר הכתוב,
3