באר מים חיים, דברים ז׳:כ״וBe'er Mayim Chaim, Deuteronomy 7:26
א׳ולא תביא תועבה אל ביתך וגו' שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו וגו'. ולכאורה צריך להבין כפל לשונו בזה בשיקוץ ותיעוב. ואמנם כי בשני מיני עבודה זרה דיבר הכתוב. אחת, היא עבודה זרה שכבר נעבדה. והיא המשוקצת בשיקוץ טינוף והקליפה המאוסה השוכנת עליה. ואחת, שלא נעבדה עדיין והיא מתועבת לבד, שתועבת ה' הוא לעשותה אף בלתי עבודה. ובמה דסיים פתח. כי בפסוק שלמעלה דיבר הכל מעכו"ם שלא נעבדה פסילי אלהיהם. משנפסלה לבד נעשה אלהיהם. ולזה אמר ולא תביא תועבה אל ביתך. כלומר אף זו שנתעבת לבד לא תביא אותה כלל אל ביתך והיית חרם כמוהו. כי אף שנתעבת לבד, הלא הוא חרם. וכשתהיה בביתך תיעשה גם כן כמוהו. ועתה הזהיר הכתוב על כלל עכו"ם ואמר שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו. כי זו שכבר נעבדה, שקץ ומטונף הוא. ועל כן אתה תשקצנו. ופירש, שקץ דבר המשוקץ שכבר נעבדה, תשקצנו אתה. ותעב דבר המתועב לבד שלא נעבדה בו, אתה תתעבנו כי חרם הוא. כלומר גם זה המתועב, חרם הוא. ומכל שכן המשוקץ ששניהם בו. כי טרם שיקוצו נעשה מתועב. וגם לפי שהמתועבת עומדת לשיקוץ וכל העומד לקצור כקצור דמי. על כן גם התיעוב כמו השיקוץ ונעשה חרם. ולזה אמר כי חרם הוא לשון יחיד. כלומר גם המתועב כבר חרם הוא לפי שעתיד להשקץ ועשה לו בתחילה מה שראוי לו לבסוף.
1
ב׳גם יאמר הכתוב ולא תביא תועבה אל ביתך וגו'. על דרך מה שאמר ר' זירא (מגילה כ"ח.) מימי לא קפדתי בתוך ביתי וכו'. והיה די לומר מימי לא קפדתי כי ודאי שגם בחוץ לא קפד לא דוקא בביתו. ופירשו המפרשים בתוך ביתי בתוך פנימיות גופי. כי ודאי לא ימלט שלא יהיה צריך לפעמים למדת הקפדנות והכעס לעבודת ה' להנהיג את ביתו בדרך ארץ ויראת שמים. ולהזהירם בשמירות הצריכות בבית. ואך כי זה הכל היה מבחוץ. שלפנים היה מראה מדת הכעס לכעוס עליהם לעשות כרצונו בדבר הנוגע לעבודת ה'. אבל בלבו לא היה בו שום בחינת קפדנות כלל וכלל. הגם שאמרו חז"ל (ברכות ס"ג.) בכל דרכיך דעהו אפילו לדבר עבירה ואמרו (נזיר כ"ג:) גדולה עבירה לשמה. ונמצא שהיה מותר לכעוס בעוברי רצונו לשם שמים באמת. אף על פי כן לא רצה להכניס בלבו מדה רעה שלא תדבק בפנימיות נפשו ותסרך לפעמים אף שלא במקום מצוה. כי נודע אומרם ז"ל (עבודה זרה ה'.) כל העובר עבירה אחת מלפפתו וכו' ר' אליעזר אומר קשורה בו ככלב. והוא הדין כל מדה רעה שנקשרת ונדבקת בלב. וקשה לפרוש הימנה. ועל כן לא נתדבק בה כלל כי אם מהשפה ולחוץ. ולא כינסה בלבו. כי היה מתיירא שלא יעשנה אף שלא במקום מצוה. על דרך אומרם ז"ל (יבמות כ') קדש עצמך במותר לך. וזה אמר כאן ולא תביא תועבה אל ביתך כל דבר המתועב אף אם נצרך לפעמים לאחוז במקצתה לשם מצוה. לא תביא אותה אל ביתך הפנימית כי אם נהוג בה מהשפה ולחוץ.
2
ג׳עוד יש לומר בזה, כי הנה באמת צריך להבין מה שנאסר בעבודה זרה להביאה לבית. ולא מצינו כן בשארי האיסורין שיהיו אסורים להיות בבית אדם מישראל. ואמנם כי החקר אלוה תמצא ומאוד עמקו מחשבותיו. והוא אשר קצב ומדד שיעור כל דבר עד היכן מגיע שורש טומאתו וככה צוה אותנו להתרחק מאתו. והנה נמצא בכל האיסורין שיעורים רבים. כמו יש שאסור באכילה לבד ויש שאסור גם בהנאה. ויש גם בבישול שלא לאכול ולא להנות רק לבשלו לבד אסרה התורה. וכמו כן בשיעורין יש בכזית ויש בכביצה ובככותבת ואכילת פרס. וכל שבעת המינין שנשתבחה בהן ארץ ישראל כולן שיעורין הן כמאמר חז"ל (ברכות מ"א.). וכמו כן חמץ נאסר בפסח שיהיה אפילו בגבול ישראל לא מבעיא בביתו אלא אפילו בגבולו נאסר כמאמר הכתוב (שמות י"ג, ז') ולא יראה לך שאור בכל גבולך וגו'. כי כל האיסורין אשר נאסרו לישראל כולם הוא שלא יסאבו ויטמאו את עצמם בהן. להיות כי עליהן שורה הסיטרא אחרא וכל מיני הרע. וכשהאדם מתדבק בהן שורה עליו הסטרא אחרא ההיא ומטמאין אותו ומסאבין את נשמתו. ואז לא יוכל הקדושה לשרות עליו. ועיין בזוה"ק (שמיני מ"א.). ואלהינו יתברך אשר לו נתכנו עלילות ויודע שיעור שורש כל טומאה ואחיזתה בהקליפה. הוא אשר קצב ומדד כל בחינה ובחינה לומר אשר טומאה הזו יטמא את האדם בשיעור הזה ויש בשיעור הזה. יש באוכלו ויש בהנאתו יש בכזית ויש בכביצה ויש בנוגע בנבלתם ויש בבליעתו דוקא וכדומה. והוא שיער בעבודה זרה החמורה שיטמא את האדם ויתעב נשמתו. גם בהיותם בביתו לבד שלא יעבדה חס וחלילה ולא יהנה ממנה רק יביאנה אל ביתו בזה יוטמא ויסתאב. וימנע אור הקדושה מלחופף עליו. ולזה רמז יעקב אבינו ע"ה במה שאמר לבניו (בראשית ל"ה, ב') הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם. והיה לו לומר אשר אצלכם כי לא בקרבם היה העבודה זרה. ואמנם כי לצד שהיה אצלם בביתם. ובעבודה זרה המכניסה לבית, מכניסה אל עצמו ח"ו להיות מתדבקת בתוכו על ידי זה הסטרא אחרא והקליפה שהם הם עיקרי אלהי הנכר. ולזה אמר הסירו וגו' אשר בקרבכם. בקרבכם דייקא בפנימיותכם כי בהיותה בבית, נכנסת לבית הפנימי שבגוף האדם.
3
ד׳ולזה אמר הכתוב כאן, ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו. כי מיד שהיא באה אל הבית לא נשארת בבית כי אם נכנסת לבית הפנימי שבגוף האדם. והיית חרם כמוהו להסתאב. שלא יערה עליך רוח ממרום. או יאמר על זה הכתוב ולא תביא תועבה אל ביתך כלומר כי מיד שתביא אותו הרי היא אל ביתך שנכנסת בפנימיותך והיית וגו' על כן שקץ וגו' שלא תגע בה כבדבר המשוקץ. ונודע המבואר בספרי יראים שאם אדם מסתכל בצלם עבודה זרה אין תפילתו מתקבלת ומכל שכן המביאה אל ביתו. ועל כן לא תביא וגו'.
4