באר מים חיים, דברים ח׳:ט״זBe'er Mayim Chaim, Deuteronomy 8:16
א׳המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך וגו'. כלומר ראה כן הדבר אשר לא היית במדבר כי אם להוציא ניצוצי קדושה והכל בטובו. כי הרי למען זה האכילך המן. ולמה לא צוה לך לזרוע במדבר ולגזור על ארץ מלחה שתוציא לחם מן הארץ. או לסבב בסבובים אחרים להאכילך לחם כשאר כל אדם ולמה בחר במן. ואמנם כי אם היית אוכל שם הלחם שהוא מעורב בגשמית ותאוה. ודאי לא היית יכול להכניע הקליפה שמה ולהגביר הקדושה אחרי שהיית מתאוה אליה בתאוה הגשמית. ועל כן האכילך מן לחם אבירים שמעלני אית ליה ומפקני לית ליה כמאמר חז"ל (יומא ע"ה:). כי ידוע מכוונת הרב ז"ל (בכוונת יפנה שקודם התפילה) כי הצואה באדם היה ממותרי האכילה שנתבררה הקדושה מהם, והפסולת יוצאין ונדחין למטה וכו'. והוא בחינה הגשמיות והקליפה שבמאכל. אבל במן לא היה זה כי היה כולו קודש ואין אחיזה לקליפה בו ולא היה בו בחינת תאוה גשמיות (ועל כן אמר הכתוב (במדבר י"א, ד') התאוו תאוה כלומר שרצו דבר שיש בו תאוה מה שאין כן במן שלא היה בו תאוה מתאוות החיצוניות. ועל כן אמרו זכרנו את הדגה וגו'. כי שם הרגישו תאוה גשמית והתאוו גם עתה אליה) והכל למען ענותך וגו' להיטיבך באחריתך. כלומר לענותך מתאוה גשמית שיתרבה הקדושה בך בכדי להיטיבך באחריתך. ואתה מהפך הקערה להתאות אליהם ולהדבק בהם ח"ו. ולזה,
1