באר מים חיים, שמות א׳:א׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 1:1
א׳ואלה שמות בני ישראל וגו'. ולכאורה הלא כבר שמענו ונדעם שמות שבטי בני יעקב כולם כאחד, ובפרטות למעלה בפרשת ויגש הודיע שמות כל אשר הורד מבית יעקב לארץ מצרים, ולמה זה חזר וכפל כאן להזכיר שמותן. והנראה אלי בדבר הזה, על פי אומרם ז"ל (ברכות ז':) מאי רות אמר רבי יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות, מנא לן דשמא גרים דכתיב (תהלים מ"ו, ט') לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ אל תקרי שַׁמות אלא שֵׁמות וכו', עד כאן. הנך רואה מזה דשמא גרים להיות שם האדם נמשך אחר מעשיו, ועל כן אמרו חז"ל (בראשית רבה ע"א, ג') שמותיהן נאין ומעשיהן נאים אלו השבטים ראובן ראו בן בין הבנים, שמעון שומע בקול אביו שבשמים וכו', עד כאן. כי היו שמותן נאה להם לתפארת מעשיהם, וזה יגיד הכתוב כאן ואלה שמות בני ישראל כלומר כי הנה אלו שמות הקודש שהיה להם בירידתן למצרים בחייהם הן הן היו שמותן עד יום מותם (כי כאן נזכרו במיתתן כמו שהוא ברש"י כאן אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן חזר ומנאן במיתתן להודיע חיבתן וכו') ולא נתחלף ולא נשתנה שמם מאז, כי מעשה אחד להם כאשר היה מעשיהם בארץ כנען במעשים טובים נאה לשמותן בעודם היו באמנה אתו אצל יעקב אביהם כן גם בארץ מצרים הגם שהיה מקור מקום הטומאה ערות הארץ, לא שינו מעשיהם. ועל כל אלה שמותן עד יום מותם ראוים אליהם. ולזה אמר ואלה בתוספת וא"ו להוסיף שבח על שנותיהם הראשונים מה הראשונים בתמימות נמשך אחרי שם קדשם אף אחרונים כראשונים הנה אלה שמותיהם אין בהם נפתל ועקש, כראוי לבית יעקב.
1
ב׳גם יאמר הכתוב ואלה שמות וגו'. כי אמרו חז"ל (ספרי הובא בילקוט דברים רמז תתקל"ח) בפסוק (דברים כ"ו, ה') ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצויינים שם, ופירשו כי לצד שישראל לא שינו את שמם ולבושם וכו' היו ניכרים בין המצרים שכל רואה אותם יראה אותותם כי אלה מבני ישראל המה, הגם שבתחילתם היו מעט שבעים נפש בין אלפי אלפים מצרים מכל מקום כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' בני יעקב, כי היו מובדלים בשמותן ולבושם עד שכל אחד מהם היה מצויין וניכר כי ישראל הוא, ועל כן נעשו שם לגוי כי אם היו מעורבין עם המצרים בשמות ולבוש מי יכיר מעט יחידים בין רבבות גוים שהיו ביניהם ובזה שהיו מצויינים נעשו לגוי אחד מובדל ומופרש וניכר בין העמים, ועל כן אמר פרעה אל עמו (לקמן ח') הנה ע"ם בני ישראל רב ועצום ממנו וגו' כלומר כיון שהגיעו לבחינת להיות עם מיוחד ולא נתערבו בינינו והנם רב ועצום, ופן תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו. פירוש שהוא יהיה רב וגדול משונאינו והוא יהיה הנלחם בנו שהוא יהיה העיקר להיותו רב ועצום ומצויין ומופרש לעם מיוחד.
2
ג׳והנה זה שלא היו ישראל מסקי את שמם על שם המצרים ודאי ראוי הוא, לפי שהיו יוצאי ירך יעקב ונאמר בהם (שיר השירים ד', י"ב) גן נעול אחותי כלה. והיו גדורים מן הערוה ומביאת בת אל נכר, ונאה להם שלא ישנו את שמם כדי שלא יתערבו בין המצרים. ואמנם המצרים שלא היו מסקי את שמם על שמות בני ישראל זה חידוש הוא כי הלא לא נמצא שמות נאים כשמות בני ישראל כמאמר חז"ל הנזכר. ואכן זה מאת ה' נסבה, כי הפליא חסדיו עם עמו ולא נתנם ה' להעלות את שמם על שם בני ישראל כדי להיות ישראל מצויינים שם ולא יתערבו בגוים כאמור. ולזה אמר הכתוב ואלה שמות בני ישראל כלומר זה שמות בני ישראל לבד שלא היה במצרים שמות כאלו, כי רק להן נאה שמותן כנזכר בדברי חז"ל שהבאנו למעלה. וגם כי כל שמותן על שם הגאולה נאמר כאמור בדברי חז"ל (שמות רבה א', ה') ראובן ראה ראיתי את עני עמי, שמעון וישמע אלהים את נאקתם וכו', על כן שמותן מיוחד להם לבד וזר לא יקרב אליהם להיות המצרים מסקי על שמותן כי קודש הם לה' ולא הניחם ה' להתערב במצרים עד צאתם. ולזה גמר אומר ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים, כלומר כי כל השבעים נפש היו ניכרים כי הם יוצאי ירך יעקב כי היו מובדלים ומופרשים מן המצרים, ואף שיוסף היה במצרים וכל המצרים ראו גדולתו וחכמתו ושבחו המרובה לא היה אחד בהם שיאמר אשים שם בני על שם יוסף כדרך המברכים בניהם לומר ישימך וגו' כי האל הטוב קידש והבדיל את ישראל מהם ולא הניח את אחד ממצרים להסיק שם בנו כשם בן ישראל. וסיים ובני ישראל פרו וגו' כי היו מיוחדים להקרא כולם בני ישראל והיו מצויינים שם וכל רואיהם הכירום כי בני ישראל המה כנאמר.
3
ד׳ב עוד יתבאר הכתוב, כי ידוע ליודעי סתרי אלהינו יתברך שמו אשר כל עיקר גלות מצרים היה להעלות מתוכה כל בירורי ניצוצי הקדושה אשר נתפזרו שם בין הקליפות טומאת ערות מצרים כמאמר הכתוב (בראשית מ"ו, ד') ואנכי אעלך גם עלה. פירוש אעלה אותך וגם עלה יעלה ניצוצי הקדושה חלק אלוה ממעל אשר נטבעו ונשקעו שם מחטא אדם הראשון ודור המבול ודור הפלגה כנודע מסוד הכתוב (שמואל-ב ז', כ"ג) אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו וגו'. והנה עיקר העלאת הניצוצות ודאי שהוא על ידי תורה ותפילה ומעשים טובים כידוע ועל כן יעקב אבינו וכל השבטים וכל השבעים נפש שכולם צדיקים היו כאמור בדברי חז"ל (שם) ודאי כן עשו וכל אשר היה מוטל עליהם בהעלאת הניצוצות הקדושים ודאי שהעלו בכח תורה ותפילה ומעשים טובים כראוי להם. ואך דורות שאחריהם שעבדו עבודה זרה כנאמר בדברי חז"ל (שמות רבה כ"א, ז') שאמר הס"מ על הים רבונו של עולם עד עכשיו היו הללו עובדי עבודה זרה וכו' ואתה קורע להם הים וכו' ונשקעו במ"ט שערי טומאה ולא יכלו להעלות הניצוצות במעשים טובים והוכרחו להיות בשיעבוד חומר ולבנים בעבודה קשה. ועל ידי קושי השיעבוד ועינוי נפש שהיו המצרים עובדים בהם בפרך נשבר הפח של הקליפות שהיו הניצוצות תחת ידם, וניצוצי הקדושה עלו הכל כאשר לכל ויצאו ברכוש גדול וינצלו את מצרים שלא נשאר שם שום ניצוץ הקדוש, שעל כן נאסר לחזור למצרים כמבואר בדברי קודש קדשים האר"י ז"ל.
4
ה׳ולזה אמר הכתוב ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב וגו'. כלומר כי אלה כולם באו בבחינת יעקב אבינו ע"ה כאשר נאמר לו ואנכי אעלך גם עלה שלא ירדו להשתקע במצרים להכנס ח"ו בתוך טומאת ערות מצרים, ואדרבה הם התגברו עצמם תמיד על טומאת מצרים להעלות מן הטמא אל הטהור להעלות ניצוצי הקדושה למעלה למעלה. וגמר אומר לא אלו בלבד שבאו עם יעקב מארץ כנען, גם ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים. כלומר כל השבעים נפש כולם היו יוצאי ירך יעקב בבחינת ברא כרעא דאבוהי שהלכו בעקבות יעקב אביהם הצדיק שלא להשקע ח"ו בטומאת מצרים. וגם יוסף שהיה במצרים מכבר, גם הוא בכלל השבעים נפש שהלך בעקבות יעקב אבינו להעלות הניצוצות תמיד בכח צדקתו הרבה.
5
ו׳ג או יאמר ויוסף היה במצרים. פירוש גם כאשר היה יוסף במצרים לבד זה היה עבודתו להרביץ הקדושה במצרים בכדי שהניצוצות הקדושה יעלו מעיר כעשב הארץ וידבקו בשורש הקדושה שהרביץ יוסף הצדיק שם, כי זה כל עיקר ירידת יוסף למצרים היה בכדי לישר דרך לפני בני ישראל שיוכלו גם הם להיות במצרים ולעלות משם כנודע, וכן אלו השבעים נפש כולם את יעקב באו בבחינת לעלות ולא לרדת, אבל ובני ישראל פרו וישרצו וגו' ותמלא הארץ אותם, כלומר שהארץ ארץ מצרים בטומאתה מילא אותם שנתמלאו בטומאתה ונשקעו במ"ט שערי טומאה באופן שהחיות שבקרבם היה מעורב מרע טומאת ערות הארץ ולא יכלו להעלות הניצוצות בלא השיעבוד הקשה. ועל כן ויקם מלך חדש על מצרים שנתחדשו גזירותיו והתחיל לעבוד עם בני ישראל בפרך והכל מאת ה' היתה בכדי שבכח השיעבוד הקשה ישברו ויכנעו הקליפות מכל וכל, ותרם כראם קרני קרן ישראל שיצאו כל הניצוצות מהם כנאמר.
6
ז׳וגם אפשר מרמז הקרא באומרו ויעצמו במאוד מאוד ותמלא הארץ וגו', כי ידוע מאמר חז"ל (בראשית רבה ט', ז') בפסוק (בראשית א', ל"א) והנה טוב מאוד טוב זה יצר טוב מאוד זה יצר הרע וכו' (כן הוא הגירסא בילקוט בראשית רמז ט"ז) וכן הוא בקהלת רבה פסוק (ג', י"א) את הכל עשה יפה וגו' וכבר כתבנו כמה פעמים בזה, כי כשאדם זוכה להפך מדת הרע שבו לטוב, הוא טוב מאוד יותר ממי שעובד ה' במדת הטוב לבד וכאומרם (ברכות נ"ד.) בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע, וכן כאן זה טובה היתה מה שנשקעו בשערי הטומאה כי אחר כך כאשר זכו לעלות ממצרים הפכו כל מדת הרע שבהם לטוב וזה הוא טוב שאין טוב ממנו כי בזה ודאי יצאו כל ענין בחינת הקדושה עד קצה האחרון, והזוהמא והפסולת והסיגים התחתונים נדחו לחוץ ונפלו לעומקא דתהום רבה אל ארץ לא עבר בה איש. ולזה אמר הכתוב ויעצמו במאוד מאוד שנכנסו בבחינת המאוד שהוא בחינת הרע בכדי שתתהפך לטוב, ואז הוא טוב מאוד ועל כן ותמלא הארץ אותם שבחינת טומאת ערות מצרים מילא אותם להיות נשרש בהם שורש ערות הארץ בכדי להפך לטוב מדת הרע, ותעלה מן הארץ כל בחינת הטוב שבה עד גמירא וכנאמר.
7
ח׳ד או ירמוז הכתוב אומרו ואלה שמות בני ישראל וגו' עד איש וביתו באו. כי הנה כתבנו במקום אחר בפירוש מאמר חז"ל (פסחים פ"ח.) לא כאברהם שכתוב בו הר וכו' עד אלא כיעקב שקראו בית, להבין לאיזה ענין קראו יעקב בית, והוא על פי המבואר (בתיקוני זוהר בהקדמה א':) וז"ל ביצים מארי מקרא וכו' והאם רובצת על האפרוחים וכו' שלח תשלח מנייהו אבל על מארי קבלה אתמר לא תקח האם על הבנים דלית סכלתנו לאשתמודע בשכינתא כאלין דמארי קבלה וכו', ודא שכינתא דאיהי קן דיליה בית דיליה מלון דיליה ובארעא קדישא איהי יחודא וביתא ולאו מלון ואכסניא וכו', עד כאן. הרי שהפרש והבדל יש במארי קבלה בין ארעא קדישא ובין אלו הגולין לחוץ, כי בארעא קדישא נקראין לגבי שכינתא בית יחודא דילה ולא מלון ואכסניא, ובגלות נקראין בית ומלון לשכינתא. ועל כן יעקב אבינו שצפה זאת ברוח קדשו שגם בעת החורבן ימצא בחינת בית לשכינתא הן בארעא קדישא שנקרא בית יחודא והן בגלות שנקרא בית ומלון, וכל בחינות אלה הכל יקובל ויושפע דרך הר המוריה מקום המקדש ששם שער השמים ונשקי ארעא ורקיע אהדדי לירד משמים כל בחינת האורות והשפע הנכבד והמקודש לאשתמודע בשכינתא ברזי דרזין דרך שם, ומשם יושפע לכל הארצות, שעל כן המקום ההוא נקרא לב הארץ בסוד הכתוב (ישעיה מ', ב') דברו על לב ירושלים וגו' לפי שהוא באמצע העולם כמו הלב שהוא באמצע הגוף כידוע. וכמו שלב האדם תחילה מקבל הוא כל החיות והשפע ממאכל אשר יאכל לכל אדם ואחר כך הוא מחלק חיות לכל האברים כן זה שער השמים מקבל תחילה כל השפע והחיות הקודש היורד משמי השמים ומחלק לכל אברי הארץ ולזה קראו יעקב בית, כי דרך שם יושפע שפע האור הקדוש לאלין מארי קבלה להיות בית לשכינתא כאמור בין בארץ בין בחוץ לארץ.
8
ט׳והנה נודע שכל השמות שנתן ה' בארץ הכל לפי בחינת החיות משורש הקדושה אשר בשמי מרום שבדבר הזה מאותיות התורה שבה נברא השמים והארץ וכל צבאם כן יקרא שמו. וכאשר אמר אדומ"ו הרב הקדוש החסיד המפורסם בוצינא דנהורא רבא ויקירא מוהר"ר יחיאל מיכל זללה"ה בפירוש הכתוב (במדבר ל"ג, ב') ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם, כי הנה באמת כל מסעי בני ישראל כולם במדבר היו, ונודע אשר המדבר הוא מדבר שממה ארץ לא זרועה ולא ישב אדם בה מעולם ואם כן איך נמצא בה שמות מקומות, מי שם שמות בה.
9
י׳ואכן זה אשר הסיב אלהים את העם דרך המדבר הכל היה בכדי שיוציאו מן המדבר בירורי ניצוצי הקדושה שנתפזרו שם מימות עולם ממיתת מלכין קדמאין ומשארי בחינות, ובכל מקום בואם כפי בירורי הקדושה שנתברר שם אותיות התורה שהן אברי השכינה חיות ניצוצי הקדושה כן קרא לו שם חצרות או רתמה וכדומה. וזה שאמר הכתוב ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' פירוש שכתב כל מוצא אותיות התורה חיות ניצוצי הקדושה שנתברר בכל מסע ומסע, כי ואלה מסעיהם למוצאיהם, כלומר שכל מסע ומסע הנאמרה בשמה הכל הוא רק למוצאיהם לפי מוצא הקדושה שנמצאה שם. ועל כן כתב את מוצאיהם כי הן המה אותיות התורה שנתבררו והוצרכו להכתב בתורה להשיבם אל שורשם, וכתבם על פי ה' כי הוא היודע אמיתות אותיות הבירורים שנתבררו וכן נכתבו בתורה, עד כאן דברי פי חכם חן.
10
י״אובזה יש לומר טעם למה שחזר הקב"ה וקרא ליעקב יעקב אחרי קריאת שמו ישראל מה שאין כן באברהם שלא קראו עוד אברם אחרי קריאת שמו אברהם, כמאמר חז"ל (ברכות י"ג.). ואכן ידוע כי שם יעקב הוא יו"ד עקב והוא מורה על בחינת ירידת הקדושה לבחינת התחתונים מקום הטומאה ח"ו בכדי להבדיל בין הטמא ובין הטהור לשלח הטמאים לחוץ, ולהעלות הטהור לקבץ נדחים להשיבם אל חיק אמותם, כדמיון האב היורד אל בית השבי מקום מזוהם בכדי להעלות בנו משם. כי יו"ד הוא הקדושה ויורד אל בחינת העקביים המורה על הקליפות בסוד עקב עשו. ועל כן כשרצה הקב"ה לומר לו בחינת גלות מצרים ואמר לו אנכי ארד עמך שהוא בחינת הקדושה שירדה למצרים עם יעקב בכדי שלא להניח את ישראל להשקע שם ח"ו. קרא אותו יעקב המורה על בחינה זו ירידת הקדושה לעקבת טומאת מצרים. וכל ענין ירידת הקדושה שירד למצרים עם יעקב, לא ירד כי אם הקדושה שנתעטפה בשמו שם יעקב. על כן קרא אז שמו יעקב, ויותר מזה לא מצינו כלל שנגלה אליו אלהים עוד, אחרי קריאת שם ישראל. ולא ביעקב לבד כן היה כי גם בכל השבטים שבטי יה שירדה הקדושה עמהם לא ירד כי אם הקדושה שנתעטפה בשם כל אחד ואחד. כי כל חיות הקדושה שיוכל האדם לקבל הכל נרמז בשמו כי זה שמו למעלה במקום שורשו ואין בפרט אלא מה שבכלל.
11
י״בוזה שאמר כאן הכתוב ואלה שמות בני ישראל וגו'. כלומר אחר שאמר הקב"ה ליעקב אל תירא מרדה מצרימה אנכי ארד עמך מצרימה וגו' שעל כרחך ירד יעקב למצרים וירד עמו גם בחינת הקדושה הנכללת בשמו כמו שאמר לו אנכי ארד עמך וגו'. אמר, הנה גם ואלה שמות בני ישראל. כלומר עוד ירדה בחינת הקדושה עם כל אחד ואחד מהשבטים שבאו כולם את יעקב, כלומר כיעקב שקראו בית לעשות הכנה גם בחוץ לארץ להיות בית מלון לקודשא בריך הוא ושכינתא, וכן עשו כל השבטים שהכינו עצמם להיות בית מלון לקודשא בריך הוא ושכינתא וירדה עם כל אחד ואחד בחינת הקדושה הנכללת ונעטפת בשמו. ועל כן, איש וביתו באו. איש נקרא ה' איש מלחמה (שמות ט"ו, ג'), והוא וביתו באו למצרים כי נעשו כולם בית מלון אליו להיות מרכבה לשמו לאשתמודע לשכינתא בידיעת רזי אלהינו יתברך מארי קבלה כיעקב שקראו בית, והבן. ועל כן אמרו חז"ל (שמות רבה א', ה') כל שמותן על שם גאולת ישראל נזכרו וכו' כי באמת שמותן נאה להן לפי מעשיהם הטובים כדרשת חז"ל אשר הבאנו למעלה. ואך כאן נזכרו שמותן על שם הגאולה, כי כל עיקר הגאולה היה לפי שירדה הקדושה עמם למצרים כנזכר למעלה וכאשר אמר הכתוב (שמואל-ב ז', כ"ג) אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו. ועל זה נאמר (תהלים כ"ג, ד') גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי. לפי שכאשר יגאל הקב"ה את עצמו מהגלות, יגאל גם את בניו. וירידת הקדושה למצרים היה הכל לפי שמות השבטים, ועל כן נזכרו כאן על שם הגאולה כי נתעטפה הקדושה וירדה עמהם בכדי לגאלן והכל בשמותן וכאמור. ואפשר לזה רמז הכתוב (לקמן פסוק כ"א) ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים, כי זכו להוליד משה ואהרן שהיו בתים לקודשא בריך הוא ושכינתא כדבר האמור.
12