באר מים חיים, שמות א׳:י״אBe'er Mayim Chaim, Exodus 1:11
א׳וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם. הנה שימת שרי מסים היה שיגבו מס מישראל לבנין ערי מסכנות כפירוש רש"י ולכאורה לפי זה לא היה ראוי להפסיק בין שרי מסים ובין ויבן וגו' שדבר אחד הוא, ובסוף הכתוב היה צריך לכתוב למען ענותו, והבן. ואכן יכוון הכתוב כי בשעת העמדת שרי מסים עליהם, על תנאי זה העמידם שישעבדו את ישראל בשעבוד הקשה בעינוי רב ולא ינהלם ברחמים וזה אומרו וישימו עליו וגו' בשעת שימת השרים שמם למען ענותו בסבלותם ולא יניחם בנקל מעט.
1
ב׳או אפשר אמר להם בשעת העמדתן כי נפשם תחת נפשם אם יפטרו את ישראל מלענותם בקשיות, כדרך המלך שמצוה לאחד להכות את החייב ואם אינו מכהו כראוי אז יוכה המכה בכפליים על אשר לא הכה כראוי. והוא אומרו וישימו עליו וגו' למען ענותו בסבלותם, פירוש שיענה את שר המס תחת סבלות ישראל אם לא ישעבדו בהם כראוי ויתייסרו המה תחתם. ומעתה ראה והבן עד כמה הגיע רשעתו. וסיים הכתוב ויבן ערי מסכנות לפרעה ונודע אומרם ז"ל (סוטה י"א.) שממסכנות את בעליהם דאמר מר כל העוסק בבנין מתמסכן. והנה באדם הפשוט בנקל זאת שכאשר בונה כמה יבנה ויהיה חייב לאחרים הבונה כל שהוא כי הוצאה רבה היא ואמנם מלך הארץ שיש לו גנזי אוצרות גנזי המלך ולוקח מס המדינה לא בנקל יתמסכן כי אם בבנות ערים גדולות ובצורות בשמים. והוא אומרו ויבן ערי מסכנות לפרעה, שתיבת לפרעה לכאורה מיותר ואכן יגיד כי אפילו לפרעה מלך המדינה היו ערי מסכנות שנתמסכן על ידיהם לצד גדולתם והוצאתם והכל עשה למען ענות ישראל בשעבוד קשה.
2
ג׳עוד יתבאר הכתוב, כי הנה מתוספות (חגיגה ח'.) משמע שכל מס האמור בתורה הוא מס אנשים (וכן הסכימו הרמב"ן הקדוש והרב בעל אור החיים כי במס אנשים הכתוב מדבר וכאשר נאמר בשלמה (מלכים-א ה', כ"ז) ויעל המלך שלמה מס מכל ישראל וגו'), ועל כן זה היה חכמת פרעה ואנשיו שאמר הבה נתחכמה וגו', כי כבר כתבנו שפחד מצרים היה בשני פנים. אחד, פן ירבו למאוד בתכלית הרבוי ולא יצטרכו לשום עזר וסיוע כי מעצמם יתגברו על מצרים ברבוי עם. והשנית, אף אם יהיו כאשר עתה מכל מקום פן תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ובין שניהם יהיה רב עם להלחם עמנו. ועל כן להסיר החששות האלה אמר פרעה זאת העצה היעוצה לבטל כל מס המלך אשר עד עתה במסי ממון כדרך המלכים ומעתה לא ילקח כי אם מס אנשים לעבודת המלך שיעבדו בבנין בחומר ובלבנים, על דרך מאמר הכתוב (דברים כ', י"א) יהיו לך למס ועבדוך או (בראשית מ"ט, ט"ו) למס עובד וכדומה. ואמר פרעה לבני ישראל אחד משני דברים יהיה או שישראל יקבלו עליהם עול השעבוד הקשה בעבודת פרך. ויתענו ויחלשו מעבודה ולא יתרבו עוד מכאשר הם עתה או שלא ירצו לקבל עליהם עבודת המלך עתה ויאספו עליהם ויכום נפש כי עתה יכול נוכל להם. וזה אומרו למען ענותו בסבלותם, פירוש ממה נפשך יהיו מעונים בסבלות זה, או שיטו שכמם לסבול עול המלכות ואז יהיו מעונים ומדוכאי נפש מרוב עבודה או אם לא ירצו לסבול כי יקשה עליהם עול הסבל וימרדו במלך, הלא עתה מועטים הם ונכם נפש, בעת שאין עוד שונא מבחוץ להיות לעזר להם ויענם מכל וכל, הרי הוסר החשש האחד של פן ירבה.
3
ד׳ועל החשש השני, כי אף אם יהיו כמו שהם עתה מכל מקום והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא וגו' ונלחם בנו. נתיעצו שיבנו ערי מסכנות לפרעה, והוא בית האוצרות גדולים למלך כדרך המכין עצמו למלחמה גדולה וצריך לאצור תבואה ומאכלים ומשקים וכלי מלחמה נגד השונא, ובזה כל אחד ואחד מישראל אשר במצרים יהיה ירא לנפשו אימת תרועת מלחמה אחרי ראותם הכנת המלך בערי מסכנות מפני יראת שונאו ולא יעלה על מחשבתם לערוך מלחמה. וגם המצרים גופייהו בראותם אימת המלך והכנתו למלחמה גם עליהם תפול אימתה ופחד ויהיה כל אחד מוכן למלחמה. ולא יוכלו להם. הרי כי בשתים פעלו עוולתם בבנין הלז, כי יחלשו ישראל ולא ירבו, וגם פחד המלחמה לא יהיה עליהם ויוכלו להרע להם עוד כאשר ירצו. ואכן הכתוב אומר כי לא פעלו כלום בכל חכמתם. כי,
4