באר מים חיים, שמות א׳:י״בBe'er Mayim Chaim, Exodus 1:12
א׳וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ וגו'. כי מה שחשבו כדי שלא יתרבו הנה כן ירבה בכפלי כפלים בגזרת אומר ועושה, ומה שחשבו לבנות ערי מסכנות למלחמה הנה כן יפרוץ פירוש שהם גדרו ברוח אחת בבנין החומה והקב"ה פרץ בחומה כנגדו והפילו כמאמר חז"ל (סוטה י"א. ובשמות רבה א', י') ראשון ראשון מתרוסס או פי תהום בלעו וכו', ועל כן ויקוצו מפני בני ישראל שנעשו כקוצים בעיני עצמם מפני ראותם חשיבות בני ישראל למעלה שהקב"ה מפליא פלאות עמם להרבות זרעם כעפרות תבל, ומקיים בם (מלאכי א', ד') המה יבנו ואני אהרוס, ועל כן לא אמרו כאן מפני עם ישראל, כי אמרו שלא כשאר עמים הם המתנהגים בדרך טבע העולם, רק בני ישראל כי המה בנים למקום ויהי להם למושיע וינהלם בחסד וברחמים למעלה מהטבע ובזה ראו ערותם שלא נעשה להם כזאת מעודם, ועל כן ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, כי התיעצו לעבוד עמהם בפה רך כמאמר חז"ל (שם ושם) ובטוב כדי שלא יתנו לבם שלהרע להם נתכוונו ויתיאשו להתפלל אל ה' מתוך צרתם, ואולי יוכלו לעשות את אשר זממו עליהם.
1
ב׳ב או יאמר וכאשר יענו אותו וגו'. כי כבר כתבנו שיראת פרעה היה שלא יאיר לישראל מוחין דגדלות הבאה מחכמה ובינה ואז ועלה מן הארץ כי יעלו מכל דברי הארציות למעלה ועל כן עינה אותם כי אין השכינה שורה מתוך עצבות וכו' אלא מתוך שמחה (שבת ל':). ולזה אמר הכתוב כי לא כן הוא, כי כאשר יענו אותו כן ירבה, כי עבור העינוי הרב הוציאו ניצוצות קדושות הרבה מתוך הקליפה, ועל ידי זה האיר למעלה אור מוחין דגדלות בשפע רב. והוא אומרו כן ירבה כי רבה הוא אור ור"ז במספר השוה והוא רמז על הארת המוחין ועל כן רמז בראשי תיבות כן ירבה שם הוי"ה עם ארבע אותיותיו, גם ירבה וכן יפרץ ראשי תיבות כ"ו גימטריא הוי"ה ושני הויות הוא האור מוחין דגדלות כנודע, ובזה נגאלו ישראל. ועבור זה ויקוצו מפני בני ישראל ולא אמר מפני עם ישראל כי על ידי הגדלות נקראים בנים למקום ולישראל סבא. וזאת היה לקוצים בעיניהם כי ידעו שבהארת אור הזה יפחדון וירעדון כל אלילי מצרים ויכנעו וימסו כדונג מפני האש כי הוא אש אוכלה אש כנודע. ואל זה רמז הכתוב למעלה ואמר למען ענותו בסבלותם ואמרו חז"ל (סוטה שם שמות רבה שם) למען ענותם מיבעי ליה אלא למען ענותו לפרעה בסבלותם דישראל כי באמת על ידי סבלות ישראל עינו את פרעה בענויים קשים והוציאו בלעם מפיהו ולקחו את כל בחינת הקדושה מהם וינצלו את מצרים והם נשארו פגרים מתים כנודע.
2
ג׳ג עוד ירמוז הכתוב וכאשר יענו אותו. על פי מאמרם ז"ל (שמות רבה ו', א') כשנתן הקב"ה תורה לישראל נתן בה מצות עשה וכו' ונתן למלך מקצת מצות וכו' עמד שלמה המלך והחכים על גזירתו של הקב"ה וכו' ואמר אני ארבה ולבי לא יסור וכו' עלה יו"ד שבירבה ונשתטחה לפני הקב"ה ואמרה וכו' והרי שלמה עומד ומבטל אותי וכו' אמר לה הקב"ה שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטילין וקוצה ממך איני מבטל וכו' עד כאן. והכל להראות שחלילה להתחכם על המקום ברוך הוא, כי אחר שהוא אמר לא ירבה ולא יסורו ודאי גלוי לפניו שאם ירבה יסורו וחלילה וחלילה להתחכם בזה בחכמות כי אין חכמה ואין עצה ותבונה נגדו יתברך. ועל כן כאן שחשב פרעה הרשע ועמו להתחכם על ה' עצות רעות למען ענותו בסבלותם שלא יתרבו כל כך אבל הקב"ה אומר וכאשר יענו אותו כמו שהם חפצים לענותם אבל כן ירבה שהוא דמיון ירבה הנאמר בתורה כלומר אין חכמה ותבונה נגדי ולא תקום עצתם רק עצת ה' היא תקום. וכן יפרוץ. פירוש, גם יפרוץ הוא כמו כן, כי הנביא אמר (בתרי עשר מלאכי א', ד') על מלכות הרשעה, המה יבנו ואני אהרוס. וזה גם כן כמו כן הם יחשבו לבנות אבל לא כחכמתם וכמחשבתם כן יקום כי אם מחשבתי שאני אהרוס בנינם, והריסה בלשון המקרא הוא פרץ כמו (שמות י"ט, כ"ד) אל יהרסו לעלות פן יפרוץ וגו'. ועל כן מחשבות פרעה ותחבולותיו הם דמיון יפרוץ גם כן שהמה יבנו ואני אהרוס כי עוצו עצה ותופר ולה' המלוכה ומושל בגוים. ורמז הכתוב וכאשר יענו אותו כאשר במחשבתם לענות כן ירבה וכן יפרוץ כלומר שירבה ויפרוץ דמיון הדברים ההם כי לא יתקיים מחשבתם את אשר יזמו לעשות וכאמור.
3