באר מים חיים, שמות א׳:י״זBe'er Mayim Chaim, Exodus 1:17
א׳ותיראן המילדות את האלהים ולא עשו וגו' ותחיין וגו'. מגיד הכתוב הזה צדקות נשים צדקניות הללו שלא מחמת בושת בני אדם או הפסד ממון שיגיעם בדבר הזה שיחליפם באחרת, כשיתוודע הדבר בין הנשים, לא קיימו דבר המלך ודתו, רק מחמת יראת אלהים באמת, פחדו ורעדו לנגוע יד בנפש מישראל ובפרט שאמר להם פרעה שעיקר כוונתו הוא בשביל שאמרו לו איצטגניניו וחכמיו שילד יולד לישראל משיח ה' והוא יושיע את ישראל מיד מצרים, ובזה חיל ורתת ורעדה אחזתם לנגוע יד במשיח ה'. ולא די שלא עשו זאת להמית ילדי ישראל כי אם אף ותחיין את הילדים שהיו מספקות להם מים ומזון להחזיקם לקיימם ולהחיותם (כמאמר חז"ל שם) מאחר שידעו כי משיח ה' נמצא בין הילדים האלה חשקה נפשם להיות להם שם ויד בקיום המושיע את ישראל. ועל כן כתיב ותחיין את הילדים ולא כתיב את הנולדים כי הנולדים כל הנולדים במשמע בין זכר בין נקבה והם דקדקו להחיות הילדים ביותר המה הזכרים לצד שידעו כי שם בחיר ה'. וזה שאמר הכתוב מפורש ותיראן המילדות את האלהים ולא עשו וגו' מחמת יראת אלהים בלבד אשר בלבבם לא עשו מה שתבע פרעה מאתם לא מחמת דבר אחר כלל וכלל. ואמנם עוד אומר הכתוב כי כאשר דיבר אליהן מלך מצרים שעתיד שיולד בן המושיע את ישראל אז ותחיין את הילדים ברוב התאמצות בזכרים להספיק להם מים ומזון וכל הצטרכותם ביותר ויותר כדי שיהיה להם עשר ידות במלך המשיח, ועל כן זה היה שכרם ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים בתי כהונה ולויה ובית המלכות כי הם חשקו וחפצו למאוד להחיות ולקיים את זה שיושיע את ישראל ועל כן מהם בעצמם היה ותיכף וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי זו יוכבד וחז"ל אמרו (שם י"ב.) שהלך בעצת בתו כי גירשה עבור גזירת פרעה והיתה מרים אומרת לו גזירתך קשה וכו' והכל מאת ה' היתה כדי שגם מרים שגם היא היתה המילדת השניה שתהיה גם לה חלק במושיע את ישראל ונתנה היא העצה לאביה שיקח את אמה היא יוכבד. ומספר הכתוב והולך בשארי הדברים שעשתה מרים במשה כי ותתצב אחותו מרחוק ותקרא לאם הילד הכל מאת ה' נסבה שתהיה גם לה חלק בבן המושיע מדה כנגד מדה במה שחשקו לקיים ולהחיות את האדם שיושיע את ישראל והעמידו הקב"ה מהם וכאמור.
1
ב׳עוד יתבאר אומרו ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים וגו'. כי הנה חז"ל אמרו (שם י'א:) כאשר דיבר אליהן להן מבעי ליה אלא מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו וכו' עד כאן. וצריך להבין דברי קדשם בזה כי מה שייכות ענין זה לכאן, והנראה כי אמרו חז"ל (נזיר כ"ג:) גדולה עבירה לשמה וכו' ממה דכתיב (שופטים ה', כ"ד) תבורך מנשים יעל אשת חבר הקני מנשים באוהל תבורך וגו' עד בין רגליה כרע שכב נפל וגו', מאן נשים באוהל שרה רבקה רחל וכו' עד כאן. הרי שאף גילוי עריות שהוא אחד משלושת העבירות שדינם ביהרג ואל יעבור מכל מקום להצלות נפשות רבות מישראל מותר לאשה למסור עצמם למשכב הערל בכדי להציל את ישראל ואף מצוה היא כאומרם גדולה עבירה לשמה וכו' וגם ראיה מאסתר המלכה שאמרה וכאשר אבדתי אבדתי ואמרו חז"ל (מגילה ט"ו.) כאשר אבדתי מבית אבא אובד ממך שעד עתה באונס ועכשיו ברצון, הרי שנכנסה ברצון למשכב הגוי בשביל הצלת נפשות ישראל. ואמנם אפשר זה דוקא באשה לפי שקרקע עולם היא אבל באיש יאסר זה וכמו שאיתא (בתוספות נזיר שם.). ועל כל פנים באשה ודאי מותר ועל כן סבר פרעה בדעתו כי ודאי כאשר יהיה תובען לדבר עבירה ישמעו לו כדי שעל ידי זה ימצאו חן בעיניו ולא יעשה להם דבר אם לא ישמעו לגזירתו ויצילו בזה נפשות רבות מישראל. ואכן הם ברוב צדקתם לא חפצו בזה כי מסרו נפשייהו על קדושת השם וקבלו על עצמן מה שיעשה פרעה עמם והם לא ישמעו אליו לא לזה ולא לזה או שבטחו בה' שיצילם למען שמו וכאשר היה בסופן כאשר נבאר להלן. וזה שמספר הכתוב בחידוש מעשה נשים צדקניות הללו, שלא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים להיות נזקקות לו לתשמיש, וגם ותחיין את הילדים ולא שמעו אליו מכל וכל, ועל כן תיכף,
2