באר מים חיים, שמות א׳:י״טBe'er Mayim Chaim, Exodus 1:19
א׳ותאמרן וגו' כי לא כנשים וגו' כי חיות הנה וגו'. כלומר הנה כדין עשינו בזה ובזה אחרי שהעבריות אינן צריכות כלל למילדות נמצא שאין זה בידנו כלל להמית או להחיות ועל כן היה אסור להם בדין התורה להתרצות אליו ברצון ח"ו אחר שאין בזה פיקוח נפש ישראל, ואולם מה שאמרו בלשונם כי חיות הנה עיין ברש"י בזה ובדברי חז"ל (בסוטה י"א:) מה שפירש רש"י בזה. ומה שנראה לי לומר, כי הלא נודע שצער הלידה הוא מטומאת זוהמת הנחש שהטיל בחוה שעבור זה נגזר עליה בעצב תלדי בנים כי הזוהמא והטומאה ההיא אינה מנחת לצאת הולד בנקל לצד שהקליפה אין רצונה בישוב בני אדם כי אם במדבר שממה ושם ישיבתה וחפצה בה. ועל כן בבית השמם מאין יושב נאמר שם (ישעיה כ"ד, י"ב) ושאיה יוכת שער ופירש רש"י ז"ל בזה (בבא קמא כ"א.) שבית שאין בני אדם דרין בו מזיקין דרין בו ושעירים ירקדו שם וכו' עיין שם. ועל כן אמרו חז"ל (שם י"ב.) שנשים צדקניות לא היו בפתקה של חוה ויולדות בנקל לצד שבצדקתם נטהרו מזוהמא ההיא, והקדושה רצונה להרבות זרע ישראל כעפרות תבל כי לשבת יצרה, ועל כן יולדים בנחת.
1
ב׳והנה אבינו הראשון אדם קרא לאשתו חוה כי היא היתה אם כל חי, וכתבנו שם כי לפי זה היה ראוי לקרותה חיה וכמו שעוררו המפרשים שם, ואכן כי עיטף בשם זה לכנותה על שם חויא נחש הקדמוני שנתמלאה זוהמא ממנו וכמו שאיתא בזוה"ק שם (זוהר חדש י"ט.), והראת לדעת בזה כי אם לא היה בה זוהמא ההוא היתה יולדת בנקל והיה ראוי לקרותה חיה, רק עבור הזוהמא ההוא נלקח מאתה ארבעה מוחין הידועים ונעשה מהיו"ד ו' לכנותה על שם החויא (ואפשר על כן נקראת המילדת חיה בלשון חז"ל כידוע וצריך טעם לזה ואמנם לצד שהיא המקילה קצת צער הלידה ומסייעת שתצא הולד על כן קוראין לה חיה על שם הראשון המורה על הטהרה מהזוהמא ואז בנקל הולדת הולד בלי צער לידה) וממילא נשים צדקניות שלא היו בפיתקה של חוה כי נטהרו מזוהמת הנחש, עד הנה הם יולדות בעצמם בנקל ומכונים על שם חיה ולא חוה כי לא היו בפיתקה ואינן צריכין לחיה אחרת בעת הולידם כי בעצמם חיות הנה המורה על שלימות האשה ואין דבר מעכבה מלהוליד. וזה אמרו כאן המילדות כי לא כנשים המצריות וגו' כי חיות הנה, פירוש כי הנשים המצריות עד עתה רבתה בם זוהמת הנחש וצריכין לחיה לא כן העבריות שנטהרו מזוהמא ההיא וחיות הנה שנקראו על שם חיה ולא חוה ועל כן בטרם תבוא אליהן המילדת וילדו. ולזה גמר אומר הכתוב,
2