באר מים חיים, שמות א׳:כ׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 1:20
א׳וייטב אלהים למילדות וירב העם ויעצמו וגו' ויהי כי יראו וגו' ויעש להם בתים וגו'. ולכאורה צריך להבין למה הפסיק הכתוב ברבוי העם בתוך הטבת המילדות, והבן. ולדברינו יאמר כי לצד שגדלה צער המילדות בשתים האחת מה שנתבעו למשכב המלך, והשנית מה שצוון להמית כל זכר בבני ישראל, ואלהים הטוב והמיטיב, היטיב עמהן בהטבה אחת הכוללת שתי אלה, והוא במה שריבה זרע ישראל ברבוי אחר רבוי בלתי טבע ולא היו באמת צריכים למילדות כלל, כי זה שאמרו המילדות כי חיות הנה בטרם תבוא אליהן המילדת וגו' זה באמת כן היה ולא הוציאו שקר מפיהם, כמאמר חז"ל (סוטה י"א:) בפסוק (שיר השירים ח', ה') תחת התפוח עוררתיך וגו' שהיה הקב"ה שולח משמי מרום מי שמנקר ומשפיר אותם כחיה זו שמשפרת את הולד וכו' וכפירוש רש"י שם עוררתיך לצאת ממעי אמך וכו'. הרי מפורש שהולידו בלתי חיה מבני אדם, (ועיין למטה בפסוק שאחר זה) ובזה נכלל שתי הטובות שלא היו צריכים למסור עצמן למשכב הערל, וגם שלא ימעטו זרע ישראל על ידיהם ח"ו שיצטרכו להרוג אותן, והם באמת אדרבה חפצו מאוד מאוד שיתרבה זרע ישראל כחול הים ומכל שכן שלא להרוג אותם בערים.
1
ב׳ולזה אמר הכתוב וייטב אלהים למילדות, כלומר שהיטיב עמם הטבת עצמן שלא יצטרכו ליבעל לבן נכר חלילה, ובמה היה טובה הזו אמר כי וירב העם ויעצמו מאוד שהעם נתרבה בעצמם ונתעצמו מאוד בלתי שום הצטרכות חיה להולידם להשפיר ולנקות אותן כי אלהי אברהם היה בעזרם והרבם כביכול בכבודו ובעצמו כחול אשר על שפת הים וממילא נכלל בזה הטובה השניה שלא יצטרכו להרוג הילדים, ופרעה לא יהיה לו עליהן שום פתחון פה אחרי שאינם כלל בעת ההולדה. וזה שאמר הכתוב,
2