באר מים חיים, שמות א׳:ז׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 1:7
א׳ובני ישראל פרו וישרצו וגו'. לפי סדר לשון הכתוב היה לו לומר ובניהם פרו וגו' ואכן אגב אורחא מגיד הכתוב ומעיד כי רבוים והפרתם היו בני ישראל לבד בלי שום תערובת מצרים או אומה אחרת ביניהם כי היו גדורים מן הערוה כמאמר חז"ל (שיר השירים רבה ד', י"ב פסוק גן נעול וגו', ושאר מקומות) ובני ישראל אעלו, ובני ישראל נפקו כמו שאיתא בזוה"ק (שמות ז'.).
1
ב׳ב או יאמר ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד ותמלא הארץ אתם. אומרו במאוד מאוד, נראה לפי שאמר למעלה בשבח השבעים נפש שכולם השוו לטובה שצדיקים גמורים היו כאמור למעלה, ואחרי מיתת כל הדור המשובח ההוא אמר הכתוב אשר לא כדורות הראשונים דורות האחרונים, כי ובני ישראל פרו וישרצו וגו' במאוד מאוד כי מאוד הוא המכונה על שם היצר הרע ומדת הפורענות כנאמר בדברי חז"ל (עיין בראשית רבה ט', ז' ובקהלת ג', י"א פסוק את הכל עשה יפה וגו') והן המה פרו במדה זו להלך בדרכי היצר הרע, שהיה מצוי ביניהם עובדי עבודה זרה ח"ו כדברי חז"ל (שמות רבה כ"א, ז'). ותמלא הארץ אותם. כלומר שנתמלאו בדברי הארציות טומאת ערות ארץ מצרים להלך בנימוסה ולעבוד לאלהיה. אשר על כן ויקם מלך חדש וגו' ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. ממנו דייקא כלומר שנתרבו ונתעצמו בכוחינו כוחות הרעים ועל כן הבה נתחכמה לו כי צדיק גמור אינו בולע, וצדיק ממנו, בולע. כמאמר חז"ל (ברכות ז':), ויכול נוכל להם כי פן ירבה וגו' עד ועלה מן הארץ. פירוש פן יעלו מבחינת הארץ הלזו טומאת ערות מצרים ואז יתגברו עלינו וילחמו בנו.
2
ג׳ג או יאמר הכתוב להיפך וכתבנו מזה קצת למעלה כי באמת אף שמאוד הוא בחינת היצר הרע והיסורין מכל מקום הלא קראו הכתוב טוב מאוד. והענין כי כשאדם זוכה להפך הרע לטוב זה טוב יותר, מבחינת הטוב. ועל בחינה זו אמר הכתוב (ירמיה ט"ו, י"ט) ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ואמרו חז"ל (בבא מציעא פ"ה.) אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו. והארכנו בבחינה זו בכמה מקומות שונות ובכמה בחינות שונות.
3
ד׳ובחינה אחת היא, אדם הזוכה לעבוד את שמו יתברך מתוך דברי ארציות מאכילה ושתיה וזיווג וכדומה מצרכי בני אדם שהן הן כוחות הרעים. כי התאוה הוא שורש הרע רק שאף על פי כן אין חיותם ושפעם כי אם משפע הקדוש הבא אליהם ממלך עולמים ברוך הוא מה שנתלבש בהן חיות ניצוצי הקדושה בעת הבראם על ידי אותיות התורה הקדושה. וכשאדם אוכל מאכלו כראוי בזה השולחן אשר לפני ה' בפחד ומורא ובשבירת התאוה ובכוונה ראויה רק למצוא בו מקום לה', או להעלות הניצוצות על ידי כוונת אכילה המבוארין בדברי מרן קודש קדשים האר"י ז"ל ולהוריד על ידי כח כוונתו כל מיני שפע וברכה וקדושה לכל העולמות הקדושים מעולם לעולם עד עולם התחתון, אשר בזה נעשה מאכלו כמו הקרבת הקרבן על המזבח ממש, ושולחנו מכפר עליו כאשר בזמן הבית. או בכוונה הפשוטה המבואר בדברי הרמב"ם (פרק ג' מהלכות דעות הלכה ב' ושולחן ערוך אורח חיים סימן רל"א) שהוא בכדי להיות עובד עבודתו עבודה תמה על ידי כח אשר יתחזק בכח האכילה ההוא, ואם לא לשם מצוה, לא היה אוכל בשום אופן.
4
ה׳וגם בבחינה זו יוכל למצוא לו מקום שיהיה שולחנו מזבח כפרה, והוא על ידי אכילת עניים על שולחנו שזה נחשב כמו הקרבן במזבח כמאמר חז"ל (ברכות נ"ה.). וכמו כן בכל בחינת התאוות לא יעשה כי אם באופן שיהיה בהם מקום לה' ואף בעת עשאם לא יעשם כי אם בשבירת התאוה ובהכנעה ורק לשבור רעבון נפשו לא למלאות כריסו ובטנו או שאר תאוותו. והעבודה באלה הדברים הוא הנקרא אם תוציא יקר מזולל והוא החשוב שבעבודת אלהינו יתברך שמו. כי העבודה שהיא על ידי תורה ומצוות זה נקרא טוב לבד שאין בו בחינת היצר הרע ואינו צריך לכפות את יצרו הרע כל כך להעבודה, מה שאין כן באלה שיצרו תוקפו וממשיכו למלאות תאותו והוא צריך לעבור על מדותיו הרעים ולשבור כל תאותו שלא יעשנה כי אם עד שיהיה בה מקום לה', וידוע אומרם ז"ל (סנהדרין ק"ו:) הקב"ה ליבא בעי שנאמר (שמואל-א ט"ז, ז') וה' יראה ללבב, ועל כן זה נקרא טוב מאוד שטוב יותר מבחינת הטוב לבד. ואפשר לזה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים קי"ט, ג') אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו כלומר גם שבדרכיו של העולם הלכו. מכל מקום לא פעלו עולה והוא בבחינה הנזכרת שבכל דברי הארציות הנמשכים משורש הרעים, נזכרים לה' אלהיהם ושומרים עצמם בשמירות יתירות שלא יהיה עולתה בו בבחינת כיוון מילוי התאוה שלא לשם ה'.
5
ו׳ואפשר לרמז בזה מה שפסקו רבותינו לפסק הלכה באלו הן הגולין (מכות ז'. וברמב"ם פרק ו' מהלכות רוצח הלכה י"ב) שכל שהוא דרך עליה אינו גולה כל שהוא דרך ירידה גולה. ורמזו בזה להנשמה הקדושה, שכל שכוונתו בדרך עַליה לעלות ולקשור עולם בעולם, עולם התחתון שבה כל דברי הארציות בעולם העליון ולהעלות הניצוצות שבהם למקום שרשם אשר בשמים ממעל ולראות לקרב הארץ וכל אשר בה מד' מינים דומם צומח חי מדבר למעלה למעלה להכניס הכל למצוה ולרשות היחיד יחידו של עולם ואז אינו גולה. כלומר לא נחשב אצל הנשמה לגלות, זאת אשר נתלבשה בגוף העכור וירדה לעולם הזה המלאה גילולים וטינופת הקליפות כיון שהוא עושה בזה נחת רוח מופלג ותענוג גדול למי שאמר והיה העולם לנשק ארעא ורקיע אהדדי ליחד עולם התחתון בעולם העליון. ואמנם ח"ו כל שהיא דרך ירידה שאין כוונתו למעלה לקרב הדבר ההוא לשמים, כי אם כרוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ (קהלת ג', כ"א), וכוונתו רק למלאות תאותו וחפצו ולמלאות כריסו ובטנו בכל הבלי שטותי עולם הזה ומחמדיו, הרי זה גולה. כלומר הנשמה אצלו בגלות המר והנמהר שלא די שאינו מעלה אותה עם הניצוצות הקדושים אל חיק אביהם שבשמים כי אם אדרבה מורידם עד מדרגה התחתונה לרשות הרבים מדור הקליפות והרע שנאמר עליהם (תהלים צ"ב, י') יתפרדו כל פעלי און. וכביכול כביכול הקב"ה צער לפניו כי פוסק וכורת עולם מעולם ואז גם השפע הראוי לירד מעולם העליון לעולם התחתון לא יוכל לירד כיון שנפסקו זה מזה.
6
ז׳וזה ענין הסולם שהראה הקב"ה ליעקב סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. כי כל הדברים האלה הנה מוצבים ארצה ואמנם ראשם מגיע השמימה. והשמימה רומז לשמי השמים העליונים, כי אין שמחה ונחת רוח גדול לאלהינו יתברך יותר מהתקרבות הנפרדים והרחוקים מאור פניו יתברך בכל דברי הארציות שתאות לבו של אדם נמשך אחריהן. ואמר הכתוב והנה מלאכי אלהים פירוש שלוחי אלהים אשר שולחן לארץ הלזו לקרב הארץ וצבאיה לבוראן ברוך הוא הנה הם עולים ויורדים בו כנאמר כי יש שעולין דרך עליה וגורמין תענוג ונחת רוח ליוצרם על שם כבוד מלכותו שבכל משלה, ובכל דבר ודבר יש בו כוחי אלהינו יתברך. ויש ח"ו יורדין למטה בו ונטבעין ונשקעין בטיט היון וממשיכין עליהם כל מיני הקליפות והרע והסטרא אחרא, ועל זה אמרו חז"ל (נזיר כ"ג.) מאי דכתיב (הושע י"ד, י') צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, משל לשני בני אדם שאכלו את פסחיהן אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו לשם אכילה גסה, זה שאכלו לשם מצוה נאמר בו צדיקים ילכו בם וזה שאכלו לשם אכילה גסה נאמר בו ופושעים יכשלו בם (פירוש אכילה גסה פירש רש"י שם שאכלו למלאות רעבון נפשו כי ירעב). על כן ראה והבט עד היכן הדברים מגיעים, ואיך תוכל לאבד עולם מלא ח"ו בשעה אחת ולקנות עולם מלא בשעה אחת ולגרום תענוג ושמחה בכל העולמות עולם התחתון ועולם העליון.
7
ח׳וזה שאמר הכתוב ובני ישראל פרו וגו' ויעצמו במאוד מאוד, כלומר עצמו עצמם בבחינת הנקרא מאוד בחינת היצר הרע שבכל דברי הארציות המגושמים והם כיוונו הכל להעלות מתתא לעילא לקרב הארץ וכל אשר בה לשמי השמים, ולא פעלו עולה אף שבדרכיו של העולם הלכו כנאמר. ותמלא הארץ אותם פירוש שהארץ נתמלאה בבחינתם בחינת הקודש שהרכיבו אלהותו יתברך בכל דברי הארציות בבחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ועל כן פרעה ועמו כשראו זאת אמר הבה נתחכמה לו פן ירבה וגו' ונלחם בנו ועלה מן הארץ, כי עיקר השפלת ישראל להאומות הוא על ידי בחינה זו, מאחר שהאומות אין להם חיות כי אם מכל דברי הארציות, וכשישראל זוכים להעלות הדברים ההם למרום שבתם, אז הקדושה שבהם נתעלה למעלה למעלה, וגשמיות וארציות שבהם נופל לעומקא דתהום רבה ויתפרדו כל פועלי און כי אין חיות להגשמיות כי אם בהיות בתוכו הניצוץ הקדוש ממלכות כל עולמים אשר מלכותו בכל משלה, וכשנלקח הניצוץ הזה נעשים הדברים ההם בבחינת המתים וקול עלה נדף יתגבר עליהם כי אין להם כח וחיות.
8
ט׳וזה שאמר הכתוב (תהלים קי"א, ו') כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. פירוש שהגיד לעמו שבכל מעשיו אין בו כי אם כחו אורו שפעו וחיותו, לא זולת. וצריך להעלות הכח הזה לחיק אביהם שבשמים ועל ידי כך נתן להם נחלת גוים כי בזה ישארו בלי חיות ויתפרדו כל פועלי און. ועל כן השיב כלב בן יפנה על דבר המרגלים שאמרו (במדבר י"ג, כ"ח) אפס כי עז העם היושב עליה וגו' אמר (שם ל') עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה, כלומר שאנחנו נהיה עולים ונעלה כל דברי הארציות אל השמים אז ודאי וירשנו אותה ויכול נוכל לה כי כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים כנאמר. וזה שאמר פרעה לבני ישראל ונלחם בנו ועלה מן הארץ כלומר שילחמו בנו כשיעלו מן הארץ כל הבירורים שבה ובודאי יתגברו עלינו ועל כן וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם בכדי לבטלם מעבודתם עבודת הקודש ברוב העבודה הקשה. אבל רוח הקודש השיב וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ כי על ידי העינוי יותר יעלו הניצוצות ההם כידוע וכאשר יתבאר בדברינו אם ירצה ה' להלן ואז ודאי כן ירבה הקדושה וכן יפרוץ, והטומאה נפול תפול ויצאו המכות מן הקדושה ויכו אל הקליפה עד חרמה כאשר היה בסופם.
9
י׳גם יאמר לפי הנזכר ונלחם בנו, כי עיקר המלחמה הוא בבחינה ללחום עם התאוה בכל דברי הארציות לכובשה תחת ממשלתו עד ליחד את דיבורו ומחשבתו ומעשיו וכל תנועותיו והרגשותיו בלתי לה' לבדו שלא יתמשך אחר תאותו בשום אופן בעולם, ובזה המלחמה נוצחין לכל האומות כי כח מעשיו וגו'. ועל כן אמר ונלחם בנו כלומר המלחמה תהיה עם עצמיות כוחינו וחיותינו שיכוונו תמיד לשבר כוחינו הנשרש בשורש תאות הארציות ולהשפיל תאותם עד לארץ, ובזה נרד ונשפיל עד למטה למטה. ולא תקשה לך מטענות הס"מ אחר כך שהיו עובדי עבודה זרה כמאמר חז"ל (שמות רבה כ"א, ז') כי אפשר באמת על ידי העינוי הגדול והצער המופלג בשיעבוד חומר ולבנים נפלו ממדריגתם וה' הרואה ללב ויודע כי אין זה רק מחמת עינוי מצרים, לא פנה אליו ויגער בהשטן וינער את מצרים בתוך הים ובני ישראל הלכו ביבשה, וזה ודאי שבכח העינוי יצאו כל צבאות ה' המה הניצוצות הקדושות כאמור.
10