באר מים חיים, שמות א׳:ט׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 1:9
א׳ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו וגו'. אומרו עם בני ישראל והיה די לומר הנה בני ישראל,. לומר כי לאשר שהם עם מיוחד להקרא בשם עם בני ישראל ולא יתערבו בגוים לצד היותם גדורים מן הערוה, ואינם רוצים להתחתן בנו ועבור זה הנם עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב וגם רב ועצום הוא ועל כן צריך לתת לב עליהם, כי אם היו מתחתנים עם המצרים ומתערבים בנו אז והיינו לעם אחד, ולא נירא למלחמתם כי יחוס כל אחד מהם על בני בניו שהם מעמינו מה שאין כן כשהם לבדם לעם ירצו לרשת את הארץ ולגרש אותנו.
1
ב׳ב ובדרך רמז ירמוז הכתוב הלז, על פי אשר כתבנו למעלה ובמקומות אחרים את אשר נודע מאמר הכתוב (הושע י"ד, י') כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, כי אלו ההולכים לפני ה' ועומדים תמיד לפניו ימצאו בכל דבר ודבר ממוצא פי ה' ועבודתו כמאמר הכתוב (משלי ג', ו') בכל דרכיך דעהו וגו' וחז"ל אמרו (אבות ב', י"ז) וכל מעשיך יהיו לשם שמים וכל העשיות שאדם עושה מלבד התורה והמצוות בכולם יש בהם עבודת שמו יתברך ואהבתו ויראתו וזאת עיקר עשייתו בדברים ההם רק בשביל עבודת ה' הנמצא בהם. ולא כל אחד ואחד זוכה לכך אף שנראה לו שהוא שלם במדה זו לא כן הוא כי אם מי שבכל לב ולב ידרשהו ולא יתן שנות לעיניו ולעפעפיו תנומה עד אשר ימצא מקום לה' ויחפש בכל דבר ודבר איה מקום מוצאו ושורשו במרכבה העליונה בכדי לתקן שם ולעשות נחת רוח לבוראו ברוך הוא על ידי זה. כי בכל דבר ודבר אשר בשמים ובארץ נחתם בו חותם שמו יתברך המחיה ומהוה את הדבר ההוא, כאשר כתב משה במשכן על כל דבר ודבר כאשר צוה ה', כי כן האמת שעל כל דבר מקטן ועד גדול שורה עליו קדושתו יתברך משמו הגדול והקדוש כמשל שאמרו חז"ל לאחד שבנה פלטין המלך ועל כל דבר ודבר חקק בו צורת המלך כי מי שיש לו עינים לראות אינו רואה בשום דבר כי אם כח הרוחני השופע בדבר ההוא מאור פניו יתברך, ונותן דעתו ולבו להבין מקום מוצאו ומובאו בשורשו איך נחתם שמו הקדוש בדבר ההוא כי לה' הארץ ומלואה, ומבין בכל פרט ופרט מה זה ואנה מקומו למעלה חוץ ממה שבכללות אשר נודע שאין כל דבר ודבר שבארץ שאין בו ארבע יסודות אש רוח מים עפר כמו שאיתא (ברמב"ם הקדוש פרק ד' מהלכות יסודי התורה הלכה א' וב') וארבע יסודות אלו ידוע סודם מדברי האר"י ז"ל (בריש ספר שער הקדושה) שהם נמשכים מארבע אותיות שם הקדוש הוי"ה יתברך, אשר על כן נחקק בכל דבר צורת מלכו של עולם לידע אשר לה' הארץ ומלואה, ולא נתן הארץ לבני אדם כי אם בכדי להיות לה' הארץ וגו' שבני אדם יקרבו ויגישו כל הארץ וצבאיה לה'. או בעשות מדבר ההוא בעצמו מצוה כמו מצמר רחלים ציצית לטלית, ופרשיות התפילין מעור עגל, או צדקה וגמילות חסד ממעות הנעשים מארבע יסודות אלו, או בהמה קרבן לה', או מאכלי שבת ומלבושי שבת ויום טוב וראש חדש שהם סעודות מצוה, או לתקן המאכל בכוונת האכילה הנודעים ליודעים, או על כל פנים להיות נטפלים למצוה שילך בכח האכילה ההיא לעשות מצוות ה' בדחילו ורחימו או ללמוד תורה לשמה. ואז המאכל עולה מן הארץ לשמי השמים להעשות בבחינת מיין נוקבין ומוחין חדשים באופן שבעת מחר יגיעו המוחין ההם לאיש הלז אשר העלה הדבר ההוא למעלה, ועל ידי המוחין הללו נתוסף לו אהבה ויראה ותפארת וניצוח ושאר המדות למקומו של עולם ברוך הוא, כאשר עשה יצחק שקודם הברכה שרצה לברך לבנו צוה לעשות לו מאכלים כאשר אהב נפשו, וכאשר אכל מאכלו ושתה מיינו אז שרה עליו רוח הקודש לברך את בנו כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה (שבת ל:) ואין שמחה בלא אכילה ושתיה כמאמרם ז"ל (במועד קטן ט'.). על כן אחר האכילה שנתוסף לו מוחין חדשים וחדוה ושמחה, בירך את יעקב ברוח קדשו וכאשר כתבו שם המחקרים (עיין בדברי הבחיי שם ושאר מפרשים) כי כאשר יתחזקו הכוחות הגופניות יתחזקו הכוחות הנפשיות וכו' עיין שם. וחוץ מזה אין שיעור לרב השמחה והתענוג שיגיע לבורא עולם בעת עליית הדברים ההם והוא הנקרא תענוג שעשועים בעת התקרבות הרחוקים וכמאמרם (סנהדרין צ"ט.) בפסוק (ישעיה נ"ז, י"ט) שלום שלום לרחוק ולקרוב וגו' ברישא רחוק והדר קרוב. וכדומה בשאר חפצי העולם כמו התעסקות המשגל כשהוא לשם ה', או להנצל על ידי זה מן החטא והרהורים רעים, או לשמח את אשתו במצות עונה, ומכוון בזה לתקן שורש מצוה זה במקום עליון בשיעור קומה, כי מצות עונה היא מצות עשה דאורייתא, או להעמיד בנים צדיקים בעולם וגם זה מצות עשה פריה ורביה, או ליחד בזה שם ה' כידוע שעל ידי הזיווג הקדוש מתיחד הכל, ואז שם ה' נקרא על בן הנולד מכוונה זו והם זרע בירך ה' הגונים וראוים לחכמה ולחסידות כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (הלכות דעות פרק ה' הלכה ה'). ועבור זה חתם הקב"ה שמו יתברך בכל הדברים התחתונים, להיות גם המה מתחברין אל האהל להיות אחד ליחיד המיוחד בכל דרכי בני אדם הדורשים את ה' ומיחדים אותם בכל דרכיהם וחפציהם.
2
ג׳ועל בחינה זו אמרו חז"ל (מובא בעשרה מאמרות מאמר כ"ח חלק ג' סימן כ"ב) חנוך תופר מנעלים היה ועל כל תפירה ותפירה היה מכוון ואומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכו' כי ידוע שברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הוא בחינת היחוד והוא היה מכוון ליחד שמו של הקב"ה בכל הדברים כי נתן לב לדעת ולהבין כל חפץ וחפץ שבידו איזה אות מיוחד משמו יתברך מחיה הדבר ההוא וכשהיה מיחד דבר לדבר הבין מה מיחד על ידי זה משמותיו של הקב"ה. וכבר הארכנו מבחינה זו במקום אחר וכאן לא הצגנו רק ראשי פרקים להודיע שיש בני אדם נמצאים על בחינה זו שמבינים בכל הדברים שבעולם מקום מוצאם במרכבה העליונה ועל ידי זה המה מיחדים יחודים בכל הדברים התחתונים, וכשהם מדברים בכל הדברים שנראה לבני אדם שהוא סיפורי מעשיות ודברים אשר לא נצרכים כלל ונראין לדברים בטלים והוא מקושר אז במחשבתו למעלה למעלה ודברו היוצא מפיו אינו רק יחודים וצרופי שמות הקדושים וגורמים בזה תענוג ונחת רוח גדול לבוראם, מה שרוב העולם אינם מבינים זה כלל. ובאמת מצינו כזה כמה וכמה פעמים בדברי רבותינו הקדמונים ז"ל בגמרא בבלית וירושלמית ומדרשי חז"ל כמו במסכת שבת (ע"ז:) שמצא רבי זירא לרב יהודה דהוה בדיחא דעתיה וכו' ושאלו מפני מה עיזי מסגי ברישא והדר אמרי וכו' מאי טעמא גמלא זוטר גנובתיה וכו' וכאלה רבות (שם). ופשוטן נראין לדברים בטלים ובאמת חלילה וחלילה להרהר שנכתב בתורתינו אפילו דבר אחד שאין בו יחודי וזיווגי שמותיו יתברך גדולים ונוראים ונפלאים. ורבותינו ז"ל למדוהו מתורה הקדושה הנוראה שנכתב בה כמה דברים הנראים חלילה ללא צורך כמו שמות המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל וחשבן בשמות ושם עירם ומקצתן אף שם נשותיהם. וכבר ידענו כמלא נקב מחט סידקית מדברי מרן קודש קדשים האר"י ז"ל כמה וכמה רזין דאורייתא וסתרי תורה המבוארין בפסוקים האלה שעליהם בנוים כל יסוד ושורש הבריאה והעבודת אלהות ושכר ועונש. ומנשה לא נענש אלא מפני שהיה דורש בהגדות של דופי ואמר וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע וכו' כמאמר חז"ל (סנהדרין צ"ט.). כי אנו פעוטי השכל ודאי אשר לא נבין דברים העומדים ברומו של עולם נתונים נתונים בסודי סודות מחוק אלהינו יתברך, רק ברוך שחלק מחכמתו לבשר ודם ונתן מעט מן המעט על אחת מני אלף אלפי אלפים וכו' עד אין שיעור וערך קצת חכמה ביראיו להבין בסתרי גנזיו, ועל ידי זה גם המה עושין לפי כח שכלם ואהבתם ויראתם את פני ה', לדבר בתחתון ולרמוז בעליון ליחד יחודים נוראים ונשגבים בכל הדברים התחתונים ובדברת איש לרעהו הנראין לדברים בטלים לגמרי. וכלל דבר זה הוא לידע בטוב כי ה' הוא המשפילי לראות בשמים ובארץ ובכל אות ואות מדברי הקטן שבקטנים שורה עליו אורו יתברך כוחו שפעו השגחתו, ועל כן יש בכל דבר הקטן רזי אלהינו יתברך ויחודי שמותיו.
3
ד׳ואפשר על זה אמרו חז"ל (סוכה כ"ח:) דבר קטן הויות דאביי ורבא דבר גדול מעשה מרכבה, כי מי שלומד הויות דאביי ורבא על פשוטן באין מבין כי יש בהן יחודי שמותיו יתברך ורזי אלהינו, הרי עושה מדברים העומדים ברומו של עולם דבר קטן, כיון שנדמה אליו שכל דבריהם הוא בחפצי עולם הזה כמו המחליף פרה בחמור או דיני השואל נושא שכר והשוכר וכדומה שלפי ראות העין כל דבריהם בחפצי עולם הזה אשר הוא קטן למאוד. ובאמת מי שיודע קצת דקצת מרזי אלהינו יתברך מבין ויודע שכל הדברים האלה הכל ברומו של עולם ושם יש כל הדינים האלה כמו שמובא בדברי מרן הרב קודש קדשים האר"י ז"ל (בספר עץ החיים בשער אונאה) שמבאר שם איך כל דיני אונאה שיותר משתות בטל מקח ושתות קנה ומחזיר אונאה ופחות משתות אינו מחזיר אונאה, הכל שורשם למעלה למעלה בשורש מרכבה העליונה בשיעור קומה של יוצר בראשית ברוך הוא וברוך שמו. וזה שמבין את זאת מבין גם בכל דברים התחתונים מחפצי עולם הזה איה מקום מוצאם בשורש המרכבה. וזה היה חכמת שלמה המלך ע"ה שנאמר בו (מלכים-א ה', י"ג) וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר וידבר על הבהמה וגו' וכבר כתבנו בזה במקום אחר.
4
ה׳וזה אמרו דבר גדול מעשה מרכבה מי שעושה מכל דבר ודבר מרכבה אליו יתברך שמבין שאין חיות דבר זה כי אם משורש מרכבה עליונה ומבין מקום שורשו במרכבה הנה הוא עושה גם מכל דברים הקטנים דבר גדול כי מעלם לשמי השמים העליונים וגורם בזה נחת רוח לבוראינו.
5
ו׳ואמנם שלימות דבר זה לא יעשה כי אם באיש שיצא מכל חפצי עולם הזה מכל וכל ולא יחמוד ולא יתאוה לשום חפץ מחפצי עולם הזה בשום פנים רק לעבוד עבודת שמו יתברך בכל עת בכל שעה ובכל רגע, ומיחד את מחשבתו ודיבורו וכל מעשיו וכל תנועותיו והרגשותיו ביחוד לשם ה' באמת ובתמים בלי שום מחשבת פסול חלילה. כי עבודה זו יש בה טעות גדול למי שאינו עומד על בירור הדבר בבחינות שונות, כיון שהוא בדברים שאדם מתאוה להן והיצר הרע יוכל להחליק בעיניו ולומר לו ודאי כוונתך רק לשם שמים ולשם מצוה אשר בדבר הזה, ובאמת אורבו טמון בקרבו לעשותו למען תאוותו וחשק נפשו. וצריך לזה זריזות יתירה וכוונת הלב בהבחנות שונות אם באמת חושק ורוצה בשארי מצוות שאינם מאלו שנפשו של אדם מחמדתן, כמו לאלה הדברים. ובאמת שוה לו לעשות הדבר הזה עתה לשם ה' או לעזוב הדבר הזה לקיים עתה מצוות אחרות. ולא שיעשה זאת בשכלו, כי אם לבבו יהיה שלם עמו שיחפוץ בלבבו לעשות זה כמו זה, אז ידע כי כוונתו רק למען התקשרות עולם בעולם ליחד הארץ ומלואה לה'.
6
ז׳ואמנם כי לא עליך המלאכה לגמור וכל אדם מחויב לעבוד העבודה הזאת כאשר יוכל בשבירת התאוה ובכח הכוונה באמת לשם ה', ובמעט מעט יוכל לבוא לבחינה אמיתית בזה, רק שלא יגבה לבבו לאמר כי כבר השיג בחינה זו כי לא בקרוב יבוא לשלימותה. רק בעיני המקום ודאי חשוב כל מה שאדם עושה בשבילו ובפרט בקברות התאוה מי שרוצה לקבור תאותו ולשברה ולכפותה תחת ידו זה גדול בעיניו יותר מכל העבודות.
7
ח׳וזה שרמזה התורה הנצחית וכתבה שתמיד כן הוא, ויאמר פרעה אל עמו פרעה הוא פה רע רומז על היצר הרע שמדבר סרה תמיד על עם קדוש, כי הוא השטן הוא היצר הרע כאומרם (בבא בתרא ט"ז.) והוא אומר אל עמו כלומר אל כתות הרעים שלו, הנה עם בני ישראל הוא רב ועצום ממנו פירוש אפילו מדברים ששלנו המה כמו כל דברי התחתונים המגושמים המלאים תאוות הרעים שהם של היצר הרע וכת שלו, הנם נעשים מהם רב ועצום כי גם בהם ימצאו שמו של הקב"ה ומיחדים שמו יתברך בכל הדברים וגורמים בכל דברים הקטנים נחת רוח מופלג לבוראן, ועל כן הבה נתחכמה לו פן ירבה בדברים האלה ללקט אורות מכל חפצים התחתונים ונוסף גם הוא על שונאינו שיוסיפו ביחודים הללו על יחודי התורה והמצוות שהם שונאינו ומשפילים אותנו תמיד וכמאמר חז"ל (קדושין ל':) בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. ונלחם בנו, פירוש עם הדברים שלנו ילחמו עמנו ועלה מן הארץ ואמרו חז"ל (סוטה י"א.) כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו בחבירו וכו' כלומר שישראל יעלו מן הארץ למעלה למעלה לגרום זיווג ויחוד למעלה למעלה מכל הדברים. וממילא כל בחינת היצר הרע וכת דיליה יכרחו להפרד ולהתגרש מכל הדברים התחתונים אחרי שיקדישו את שמו בכל הדברים ובמקום ששורה קדושת ה' על הדבר מוכרחים כל בחינות החיצונים להפרד מן הדבר ההוא כי (על פי ישעיה ב', י"ח) והאלילים כליל יחלוף ובאו במערות צורים ובנקרת מחילים מפני פחד ה' ומהדר גאונו.
8
ט׳וזה רמזה התורה על נצחיות עולם שתמיד היצר הרע וכתות הרעים אומרים הבה נתחכמה שלא יבוטלו מכל וכל, אבל באמת גם פרעה הגשמי אמר כן לעמו (כמו שכתבנו למעלה) כי עם בני ישראל רב ועצום ממנו מכוחות השייך להם שהמה עולים בכל הדברים התחתונים ליחד שמו יתברך עמהם ועל כן הבה נתחכמה לו פן ירבה בזה ונוסף גם הוא על שונאינו המה התורה והמצוות שכבר היה נמצא במצרים בני אדם שומרי התורה בכל פרטותיה כמו עמרם ושבט לוי כולו. ונלחם בנו מדברים שלנו ועלה מן הארץ. שישראל יעלו מכל דברי הארציות, ולמצרים יורידו עד שפל תחתית שיקחו החיות מהם כאשר באמת היה בסופם, וככל הנאמר.
9
י׳ג עוד יתבאר הכתוב בפשוטו. הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, כלומר הנה כאשר באו מעט היו ולא היו כי אם בני איש אחד כאומרם (בראשית מ"ב, י"א) כולנו בני איש אחד נחנו. ולא היו נחשבים כלל לדבר מהם, ועתה הנה נעשו לעם מיוחד שנתרבו עד היותם ראוים להקרא עם, ולא זה לבד אלא אף רבויין הוא שלא בטבע כי הנה גדול ועצום הוא ממנו כלומר אף מעמנו שאנחנו נחשבין לגוי גדול וחשוב בקרב העמים כידוע אשר מצרים היה אז מן הממלכות החשובות, ואף על פי כן נתעצמו גם ממנו. ועל כן,
10