באר מים חיים, שמות י׳:כ״אBe'er Mayim Chaim, Exodus 10:21
א׳ויאמר וגו' ויהי חושך וגו' וימש חושך. לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. מלת במושבותם לכאורה אין לו פירוש כי לפי פשוטו יורה על מקום מושבותם והוא ארץ גושן לבד והאמת לא כן הוא כי כבר אמרו חז"ל (שמות רבה י"ד, ג') שבכל מקום שהיה יהודי נכנס היה אור נכנס ומאיר לו וכו', ואם נאמר במושבותם בכל מקום שהיו יושבין וקאי על כל המקומות אם כן למה דוקא בעת ישיבתם ולא בעת עמידתן והליכתן והיה לו לומר בכל מקום שהם. ואולם רואני כי הכתוב סמך זה למה שאמר ולא קמו איש מתחתיו ולכל בני ישראל היה אור. והענין כי נודע מה שדרשו חז"ל שם במלת וימש חשך כי החשך היה בו ממש עד שהיושב לא היה יכול לעמוד והרובץ אינו יכול לזקוף ועל זה נאמר ולא קמו איש מתחתיו. נמצא שהחושך היה גס וכפול כדבר גוש לעכב הישיבה והרביצה, ומכל מקום פלאי פלאים נעשו לישראל שלא די שלא היה להם זה החושך וראו אור, אלא אף האור היה בו הארה נפלאה ביותר ויותר למעלה מן הטבע עד שאמרו חז"ל שם שהיה אור הזה מאיר לאיש ישראל מה שבחביות ובתיבות ובמטמוניות וכו', וזה היה לצורך כי בזה וינצלו את מצרים כשהיה המצרי אומר אין בידי דבר זה אומר לו יש ובמקום פלוני הוא ועוד אמרו המצרים אם היה כוונתם לגזול חפצינו כבר היה זאת בידם בשלושת ימי אפילה ועל ידי זה השאילום וינצלו את מצרים כמאמרי חז"ל (שם) והיה זה לקיים ה' דברו שהבטיח לאותו צדיק (בראשית ט"ו, י"ד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, וגם כדי שיחוסו על ממונם ויתנו לב לרדוף אחרי בני ישראל ויצללו כעופרת. ואכן זה היה נצרך במקום ישיבת המצרים כדי שיראו ישראל באותו האור הנפלא כל מה שבמטמוניות, אבל בארץ גושן במקום ישיבת ישראל לא היו צריכין לאותו אור והשתמשו באור החמה כמאז ולזה אמר הכתוב וימש חושך ויהי חושך אפילה כלומר חושך שיש בו ממש וכפול ומכופל עד שלא קמו איש מתחתיו שהיושב אינו יכול לעמוד וכו'. אבל,
1