באר מים חיים, שמות י׳:כ״גBe'er Mayim Chaim, Exodus 10:23
א׳ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. פירוש במושבותם של המצרים במקום שלא קמו איש מתחתיו שם לכל ישראל היה אור פירוש שנתהוה להם אור חדש אור כפול ומכופל לעומת החושך של המצרים שהיה מכופל כמה פעמים כן האור הזה האיר למאוד להאיר למטמוניות. ועל כן לא נכתב ולכל בני ישראל לא היה חושך וממילא ישמע שהיה לפניהם אורה כמאז ואמנם כי זה האור נתהוה להם באור חדש וזה לא היה כי אם במושבותם של המצרים במקום ישיבתן ולא במקום ישיבת בני ישראל שהוא ארץ גושן כי לא נשתמשו שם באור המאור הזה רק באור החמה כאמור.
1
ב׳ב או יאמר ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. על פי אשר נכתוב להלן אם ירצה ה' (בפרשת ויקהל) בפסוק לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ואמרו חז"ל (שבת כ'.) בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר במדורות בית המוקד. כי נודע ליודעים זה שאנו מברכין על אור הנר במוצאי שבת, לפי שבשבת אין אנו נהנין מאור המגושם התחתון הבא מעצים ונר, כי אם נשמותינו והשכל והצורה שלנו נהנין ומתענגין באור המאיר ובא מאור העליון דוגמת עולם הבא כי שבת אחד מששים לעולם הבא כמאמר חז"ל (ברכות נ"ז:) ועל כן במוצאי שבת שאנו חוזרין ליהנות מאור המגושם התחתון אנו מברכים עליה בורא מאורי האש כלומר שזה הוא מאור האש ולא מאור העליון. והנה זה האור המגושם נקרא על שם מושב התחתון שלנו שזה מקומו ויסודו באבן דומם ובשארי דברים התחתונים. ועל כן אמר הכתוב (שמות ל"ה, ג') לא תבערו אש בכל מושבותיהם ביום השבת, כלומר לא תבערו האש אשר בכל מושבותיבם ביום השבת, זה האור התחתון המגושם. ואמרו חז"ל הטעם כי אבל אתה מבעיר במדורות בית המוקד המאיר ובא מעצמו מאור העליון. והנה כאן כבר כתבנו שנשתמשו ישראל באור המאיר ובא מעולם העליון לראות על ידו בגנזי מטמוניות, הגם שהיה במושב התחתון שלהם כי לא הגיע העת לחדש האור בהארת הזמן אשר בו יופיע אור הגדול, רק מחסד אל אשר גבר עליהם לראות בו דברי סחורה אף דברי מלכים. וזה שאמר הכתוב ולכל בני ישראל היה אור במושבותם כלומר לך ראה הגדולות שנעשה לישראל כי אור המבהיק ומאיר עולם, היה להם גם במושבותם במושב התחתון שלהם שאין עת להארת אור העליון, נשתנה עתה אור הימים להיות אור אף במושבותם כאמור.
2
ג׳ג גם יאמר ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. שלכאורה תיבת היה מיותר והיה די לומר ולכל בני ישראל אור במושבותם ואכן כי אמרו חז"ל (שמות רבה י"ד, ג') שהיה האור הזה מאיר להם מה שבחביות וגנזי מטמוניות כנזכר. ולכאורה מפני מה דוקא באותו העת שהיה החושך הכפול למצרים האיר אור הגדול הזה לישראל ולמה לא האיר האור הזה לישראל בהיות האורה למצרים שיהיו רואים בתיבות ובמטמוניות. ואמנם להבין איך על ידי האור יראו מה שבתיבה והלא הוא מסך מבחינת האור. אך כי אמרו חז"ל (חגיגה י"ב. ובבראשית רבה י"ב, ו') בפסוק (איוב ל"ח, ט"ו) וימנע מרשעים אורם וגו', אור שברא הקב"ה ביום ראשון היה אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול וכו' עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא וכו'. וכן הוא בזוה"ק (עיין שמות ר"כ.) וזה לשונו: ההוא נהורא הוה קאים ונהיר מרישא דעלמא לסייפי דעלמא כד אסתכל קודשא בריך הוא לאינון חייבין דזמינין לקיימא בעלמא גניז ליה לההוא נהורא הדא הוא דכתיב (איוב ל"ח, ט"ו) וימנע מרשעים וכו'. ועל כן במצרים כל עוד שהיה מאיר ובא לכל העולם לא היה יכול להופיע האור הזה שלא ישתמשו בו הרשעים, ואך כאשר היה החושך הכפול למצרים ולא ראו אור ומנע מרשעים אורם ולא נשאר כי אם לישראל הצדיקים האיר עליהם הקב"ה באור הזה אור שבעת הימים והיו צופין ומביטין בו מסוף העולם ועד סופו וממילא ראו מה שבתיבות ומטמוניות. ולזה אמר הכתוב ויהי חושך אפילה וגו' לא ראו איש את אחיו וגו' וכאשר נמנע מרשעים אורם אז ולכל בני ישראל היה אור במושבותם פירוש אור שהיה כבר מוכן מששת ימי בראשית לצדיקים לעתיד לבוא כאשר לא יהיו רשעים בעולם, היה במושבותם.
3
ד׳ד עוד יאמר ולכל בני ישראל וגו'. כי אפשר לומר עוד במה שראו ישראל באור הזה מה שבתבה ודוקא בשעת החושך למצרים כי לצד שנדחה האור ממושב המצרים עבור החושך והיה האור נדחק ומכפיל עצמו על האור אשר במושב בני ישראל ונעשה האורה עליהם אורה גדולה ונפלאה בכפל ומכופל, ובזה ראו מה שבתבה כי נעשה כאור שבעת הימים, ולזה אמר הכתוב לא ראו איש את אחיו וגו' ולהבין היכן נדחה האור אמר ולכל בני ישראל היה אור במושבותם פירוש גם במושבותם של המצרים לראות מה שבמטמוניות שהיה להם אורה גדולה כי לשם נדחה אור המצרים.
4