באר מים חיים, שמות י׳:ז׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 10:7
א׳ויאמרו עבדי פרעה וגומר שלח את האנשים וגומר הטרם תדע וגו'. מזה נראה שדעת עבדי פרעה לא היה כדעת פרעה כי אם לשלח העם וכן כתבנו בפסוק (שמות ח', ט"ו) ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים הוא ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם וגו'. פירוש שנתחזקה לבו ולא שמע לקול מלחשיו וחרטומיו שאמרו אצבע אלהים הוא כי לא האמין להם והחליט בדעתו כי משה בקי יותר בחכמה זו מהם עד שיוכל לעשות מה שלא יוכלו הם. ואכן הנה אחר כך כתיב בפרשה זו כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו וגו' וכאשר כתבנו למעלה בזה, ונמצא איך נהפך לבבם לומר שלח את האנשים. והיה אפשר לומר על פי מה שכתבנו למעלה שדבר זה היה בגאולת מצרים יותר מכל הגאולות והישועות שנעשה לישראל במה שהאיר האור של מעלה מעלה ועבר ה' בעצמו לנגוף את מצרים שהוא בחינת אור שלש ראשונות ששם עצם שם הוי"ה, מה שבכל הגאולות לא היה כי אם אור המלכות דרגא התחתונה שהיא אש אוכלה, וגם בקריעת ים סוף לא היה אלא בבחינת זו מה שאין כן במצרים שנאמר ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך וגו' אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו שהוא בחינת עתיקא קדישא אור ג' ראשונות שכזה לא היה בשום מקום וכתבנו שם כי במכה זו מכת הארבה התחיל אור ג' ראשונות להכות והיא נגד הבינה ארבע פעמים ב"ן בגימטריא ארבה כמו שמובא בכתבי האר"י ז"ל ובמכה זו היה התראה אחת לכל הג' ראשונות באומרו בא אל פרעה רומז לג' ראשונות מספר ב"א ועיין שם. ועל כן עבדיו שהם היו החכמים והחרטומים כאשר שמעו את זאת והבינו עד היכן הדברים מגיעים כי הוא למעלה מששת ימי הבנין המכונים על שם בריאת העולם והם למעלה מהבריאה ופנים חדשות יש כאן אשר לא נשמע כזאת, הנה נכנע ונשבר מעט מעט רוע לבבם לב האבן.
1
ב׳וכבר כתבנו שעל כן היה ההתראה כי על קצה האחרון היה הבחירה בידם אם ירצו להתגבר ולהתחזק על רוע לבבם בחזקה יוכלו עוד לעשות הטוב לשמוע בדבר ה' גם אחר ההכבדה את לבם, וההכבדה לא היה כי אם שלא יהיה הבחירה בידם בנקל להתגבר על לבם ודנם הקב"ה כרשעים שהן ברשות לבם כמאמר חז"ל (בראשית רבה ל"ד, י') שלא יוכלו להתגבר בנקל כל כך על תאות לבם כמאז אבל על כל פנים נודע כי גם הרשעים שהם ברשות לבם אם ירצו להתחזק ולהתגבר ודאי אשר יוכלו לעשות תשובה ויתקבלו, וכן היה בפרעה וחילו שניתנו ברשות לבם אבל על קצה האחרון אם היו רוצים היו מתגברים על לבבם, וזה נעשה בעבדי פרעה כאשר שמעו ההתראה הזו באור הג' ראשונות ידעו בחכמתם עד היכן הדברים מגיעים ונכנעו מעט. ואפשר שגם לזה אמר משה (לקמן י"א, ח') וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי וגו', כי ידע שהמה כבר נתרככו מעט ועל כן המה ירדו בתחילה אלי. ואך לבסוף ירד פרעה בתחילה לצד כי הוא היה בכור ונתיירא כמאמר חז"ל (ילקוט רמז ר"ח) אבל עד הנה לא שמע לדברי חכמיו כי לא האמין בחכמתם, כאמור. ואך לבסוף כאשר שילח את בני ישראל ויגד למלך מצרים כי ברח העם אז נאמר ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם וגו', כי נהפכה לבם למרוד בה' ועל כן נאבדו ונטבעו בים, כן יאבדו כל אויביך וגו'.
2
ג׳ויותר נראה לומר כי לבם קשה היה כמאז ולא נתרככה כלל, וזה שאמרו עתה עד מתי יהיה זה לנו למוקש, לא היתה כוונתם בכדי לעשות רצון ה' או לטובת ישראל רק יראו שלא יזולזל כבוד פרעה וזה היה לקוץ בעיניהם. כי אם יצאו ישראל בעל כרחם, אז יאבד מצרים מכל וכל כמאמר חז"ל (ילקוט רמז ר"ל) בפסוק (שמות י"ד, ה') ויגד למלך מצרים כי ברח וגו' ויהפך לבב פרעה ועבדיו וגו' כי אמרו שיבטל מלכותן מכל וכל עכשיו כל האומות מקישות עלינו בזוג לומר מה אלו שהיו ברשותם יצאו מהם וכו' ואיך אנו שולחין מס וכו' עד כאן, ועל כן יעצו לו מוטב שישלחם ברצונו ויאמרו הכל כי ברצונינו נעשה הדבר ויהיו הכל יראים כמאז, ולא נהיה ללעג ולקלס בעיני העמים.
3
ד׳וזה שאמר הכתוב ויאמרו עבדי פרעה אליו שאמרו דבר הנוגע אליו לכבודו ולא לטובת ישראל, עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים וגו' הטרם תדע כי אבדה מצרים, פירוש כי אם יצאו בעל כרחך הרי אבדה מצרים ומלכותם מכל וכל, שיאמרו הכל אם עבדים שברשותם וגו' ויהיה זה לנו למוקש מכל העמים. ואמרו לנו שכללו אף עצמן בדבר זה לומר שכוונתם גם לכבוד עצמן אבל לא לעשות דבר ה' לטובת ישראל, ועל כן אתה שלח את האנשים שיהיה הם הולכים בשליחותך וברצונך, ויועמד מלכות מצרים. או כה יאמר הטרם תדע כי אבדה מצרים פירוש שלח אותם קודם שתדע אתה כי אבדה מצרים ואז הכל יאמרו כי ברצונך ודעתך עשית זאת ותשלחם מאחר שלא ידעת עדיין, אבל כשלא תשלחם רק אחר שתדע שאבדה מצרים ידעו הכל אשר לא ברצונך היה הדבר תלוי ובעל כרחך יצאו כי ידעת שאבדה מצרים. ולהיות כיון שהם יעצוהו לכבודו ולטובתו ודאי שהיה שומע לעצתם, ואולם לצד שהיתה הכבדת לבבם מה' בכדי לשלוח מופתים בשמים ובארץ, הֵסֵיבָה לבבם לדבר אחר ואמרו לו שלח את האנשים פירוש האנשים לבד ולא הנשים והטף, כי אם תשלח האנשים לבד ידעו הכל כי רק בשליחותך ודעתך יצאו. בכדי לעבוד לאלהיהם ולחזור אבל אם תשלח את כולם לא יאמינו שאתה שלחתם כי למה לשלוח נערים וטף לעבודה אם לא שבעל כורחך שלא בטובתך יצאו. ועל כן,
4