באר מים חיים, שמות י״ב:א׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 12:1

א׳ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים וגו' החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה, דברו אל כל עדת ישראל וגו' בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות וגו'. צריך לדעת סמיכת הכתובים האלה מה שייך ענין החודש הזה שהוא מצוה אחרת למצות לקיחת שה לבית אבות, הלא עיקר האמירה היא כאן עבור לקיחת קרבן הפסח שיקחו בני ישראל בעודם במצרים, ומה ענין מצות קידוש החודש לזה ובזה היה לו להמתין עד הר סיני לצוות עליה בכלל שאר מצוות. ועוד צריך להבין אומרו החודש הזה לכם, וכי לנו לבד הוא והלא לכל העולם הוא ובמה הוא לנו יותר מכל האומות. עוד צריך לדעת כפל אומרו החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה, מה חידש להודיענו פעם שנית בתוך כדי דיבור, ועוד למה דוקא החודש הזה לנו ולא כל שאר חודשי השנה, ועוד מה נפקא מינה אלינו בזה שיהיה הוא הראשון, וכבר כתבנו מזה קצת בחיבורנו סידורו של שבת.

ב׳ואכן הנה נודע לטועמי מעץ החיים אשר שנים עשר חודשי השנה נמשכין מי"ב צירופי הוי"ה ברוך הוא, אשר בכל חודש וחודש מאיר ומופיע בו צירוף אחד מצירופי הוי"ה וכן מתנהג החודש לפי האור והשפע המקבל מצירוף ההוא, כי השתנות הצירופים הוא לפי ערך התגברות החסדים על הגבורות או הגבורות על החסדים או שהמה ממוזגים לרחמים בשוה בהתכללות שמאלא בימינא, כי הההי"ן שבשם הוי"ה מורים על בחינת הדינים (בחינת הנוקבא שהם בינה ומלכות) והי"ו מורים על בחינת החסדים (שהם חכמה ותפארת), וכערך הצירוף בהקדמת הי"ו לההי"ן או להיפוך או במקצתו יקדם זה ובמקצתו יקדם זה כמו יהה"ו שהיו"ד קודם לה' ראשונה שמורה על התגברות החסדים וה' אחרונה קודם להוי"ו שמורה על התגברות הדין, כן בחינתו לדין או לרחמים או לחסד גמור, וכן יהיה התנהגות החודש אשר לעומת צירוף הזה ומקבל השפעתו ממנו בדין או ברחמים וכו', ומזה בא השתנות העתים קור וחום קיץ וחורף וגו' כי התגברות הקור או החום הכל יורה על התגברות הדין וכפי עת החודש שמקבל השפעתו מצירוף שם הוי"ה אשר לעומתו כן ישתנו העתים לטובה או להיפוך ח"ו, ועל כן לא נפל פור המן כי אם על חודש אדר לפי שצירוף הוי"ה המאיר בחודש אדר הוא הוה"י ההיפוך מן שם הוי"ה כסדר וההי"ן קודמין לי"ו ועל כן בו בחינת הדינים, ואכן פור המן נהפך לפורינו והקב"ה השיב לו גמולו בראשו שנהפך עליו הדין החזק ונעשה בזה שמחה ומשתה וי"ט ליהודים.

ג׳ובזה תבין מאמר חז"ל (ברכות ל"ב:) אמרה כנסת ישראל וכו' עד אמר לה הקב"ה בתי י"ב מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל וכו' שלושים חיל ועל כל חיל וכו' שלושים לגיון וכו' וכתב המהרש"א ז"ל שם (בחידושי אגדות) דלהכי נקט שלושים בכל חד וחד נגד שלושים ימי החודש וכו' עיין שם. והנה לכאורה אין להבין מה שהקב"ה מהנה כנסת ישראל ומראה להם חסדיו שכל הי"ב מזלות ברא בשבילם וכי זה מעלה הוא שישראל יתנהגו אחרי חוקת הכוכבים ומזליהם, הלא הוא אמר (ירמיה י', א') כה אמר ה' וגו' ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה, וגם חז"ל אמרו (שבת קנ"ו.) אין מזל לישראל ועיקר מעלות ישראל הוא כאשר הם מתנהגים למעלה ממערכת הכוכבים כאברהם אבינו שהעלהו הקב"ה למעלה מכיפת הרקיע כמאמר חז"ל (בראשית רבה מ"ד, י"ב).

ד׳ואמנם נודע מה שפירשו מארי קבלה בסוד מאמר חז"ל (מועד קטן כ"ח.) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא, ולכאורה זה סותר למאמרם אין מזל לישראל (ועיין בתוספות שבת קנ"ו.) אכן חז"ל כיוונו דבריהם למעלה בזה כי בחינת דעת עליון אשר משם נשפע כל מיני שפע וברכה וחיים לנוה אפריון למכון בית אלהינו ומשם לכל העולמות העליונים ותחתונים הוא הנקרא מזלא עלאה דכל מזוני ביה תליין ומאתו כל מיני שפע בברכת בני חיי ומזוני כי שם בחינת רחמים הפשוטים בלי שום תערובת הדין, ועל כן נקרא מזלא מלשון (דברים כ"ד, ז') יזל מים מדליו, על שם שהוא נוטף ונוזל ברכתו והשפעתו תמיד ועל כן הוא זן ומפרנס לכל ומיטיב לכל ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא כי אין שם בחינת הדין רק רחמים פשוטים מה שאין כן אם היה בזכותא תליא מילתא שהוא היכל זכות בחינת גבורה דזעיר אנפין שבו שבעים סנהדרין בעלי משפט לחובה ולזכות אז היו דנין את האדם וכל הבריות לפי מעשיהם אם ראוי לתת להם אז חיים אם לא ולא היה העולם יכול לעמוד בזה כי מי יאמר זכיתי לבי ובפרט שהפרנסה והחיים צריכה לכל הבריות מעמי הארץ ונשים ואם היה הדבר לפי הזכות היה קשה עמידת העולם ועל כן תלאן הקב"ה במזלא שהוא דבר הנוטף מרחמים פשוטים ובזה הוא נותן לחם לכל בשר ומשפיע להם חיים ובנים, וזה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קל"ו, כ"ה) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, כי חסדו הוא מספר שלוש פעמים הוי"ה מספר מזלא וגימטריא לחם, ועל כן על ידי המזלא שהוא חסד"ו נותן לחם לכל בשר.

ה׳ואכן נודע אומרם (בבא קמא נ'.) כל האומר הקב"ה ותרן הוא, יותרו חייו ואף שתלאן הקב"ה במזל ורצון העליון להנהיג עולמו ברחמים אבל אינו מוותר רק מאריך אפיה וגבה דיליה, כי אם היה מבחינת הזכות שהוא בחינת קו האמצעי לדון העולם לפי מעשיו היה הדין בהתגברות יותר לחרוץ תיכף משפטו ולנקום בזה בגבורה ולא היה העולם יכול לסובלו, על כן תלאן במזלא ברחמים פשוטים אבל על כל פנים הוא כלול ב' עיטרין חסד וגבורה מבחינת הבינה שדינין מתערין מינה. ונודע אשר עיקר טובת האדם שהוא כשאין מוותרין לו כי לזה נברא העולם להיטיב לברואיו שלא בדרך וויתור כי זה נקרא נהמא דכסופא שאין טובתו שלימה כי בהית לאסתכוליה באפיה (ירושלמי ערלה פרק א' הלכה ג') ועל כן ודאי שצריך להתנהג גם מבחינת הדין לתת לו לפי מעשיו, שיהיה טובתו של הקב"ה שלימה בזה ובבא, ואך שהוא ברחמים גדולים לפרוע מעט מעט ממנו, בגלגול זה ובגלגול אחר עד כמה גלגולים ובזה הנה תמיד הקב"ה נותן לחם לכל בשר בחסדו ומאריך אפיה וגבה דיליה. ועל כן אין שני בני אדם שוין בברכתן בבני חיי ומזוני כי על כל אחד נמשכו לפי מעשיו, ואך לא לפי מעשיו דהשתא דוקא כי למעלה אין מביטין בגוף החומר האדם כי אם בנשמתו אשר בקרבו, ועל כן יוכל להיות שעתה טובה היא למאוד, ולא היתה טובה בגלגול הראשון ונמצא שאינה מתוקנת וצריכה ליסורין ועל כן הקב"ה מגלגל עליה את הראשונות כנודע מיסורי איוב אף שהיה צדיק גמור שעל כן היה קשה לו מאוד צערו ויסוריו לפי שהיה יודע שצדיק גמור הוא ואין עליו שום נדנוד חטא, ואכן באמת כי היה בחינת תרח (מובא בילקוט ראובני סוף פרשת נח) והיה צריך להענש על גילגול הראשון ועוד דרכים רבים נודעים בזה ליודעי רזי אלהינו יתברך בסוד העיבור אשר לא ניתן לכתוב, וגם עוד יש דרכים מה שהקב"ה מיטיב לרשע בעולם הזה לתת שכר קצת מצותיו בכדי לטורדו מן העולם הבא, ולהיפך בצדיק נותן לו על מיעוט עוונותיו יסורין בעולם הזה כדי לזכותו לעולם הבא, או לפעמים יש בצדיקים יסורין בלי שום חטא בכדי להרבות שכרו בעולם הבא והן הנקראים יסורין של אהבה כמו שאמרו חז"ל (ברכות ה'. וכפירוש רש"י שם עיין שם), ועוד דרכים יש בזה והם הנקראים בזוה"ק אורחין טמירין דלא אתגלו בר לרבי שמעון בר יוחאי וחבריו. ונודע אשר משה רבינו היה מתקשה בהם ושאל להקב"ה הודיעני נא את דרכיך מפני מה יש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו וכו' כמאמר חז"ל (ברכות ז'.). ועל כל פנים עיקרי הדברים בשרשם בכללם הם אשר ביארנו שהם תלוים במזלא מקום הרחמים הפשוטים שאין דברים אלו יכולין להנתן על פי המשפט והדין כמאמר חז"ל (ברכות י"ז:) בפסוק (ישעיה מ"ו, י"ב) שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה רב ושמואל כו' עד שכל העולם נזונין בצדקה והם נזונין בזרוע, הרי שכל העולם אי אפשר להיות ניזונין במדת המשפט ועל כן נתלו במזלא, ועל כל פנים לפי מעשיו גם כן הם, כפי דעתו של אל תמים דיעות היאך להנהיג הנשמה הזו בגלגול הזה אם בשפע רב או בהדרגה או בקמוץ והכל בחסד וברחמים. וזה ענין הי"ב מזלות שברא הקב"ה לשנים עשר חודש והם הי"ב צירופי שם הקדוש הוי"ה אשר על ידי הצירופים הללו נוטף ונוזל מבחינת המזלא מזל העליון כל מיני חיות ושפע וברכה לכל חודש בחודשו מצירוף המכוון לנגדו לפי ערך הצירוף אם לחסד גמור או לדין או לרחמים אבל הכל בחסד כלומר גם הדין הוא בחסד כי דין גמור אין ביכולת העולם לסובלו כלל. והנה נודע אשר אין ברכה וטובה באה לעולם אלא בשביל ישראל, כמאמר חז"ל (יבמות ס"ג.) ועל כן זה שאמר הקב"ה לישראל בתי ראה מה עשיתי לך כי י"ב מזלות בראתי ברקיע וכו' והם י"ב צירופי הוי"ה המשפיעים לכל חודש וחודש כל מיני המשכות ברכה ושפע וחיים, וכולם לא בראתי אלא בשבילך כי אין טובה באה לעולם וכו', ואפשר שחכמינו רמזו בדבריהם הדברים אשר אמרנו במה שאמרו י"ב מזלות בראתי בחינת הבריאה שהוא בחינה השניה לאצילות שנקרא ראשית וכן המזלות שם שניות יקראו להם אחרי שמקבלים מי"ב צירופי הוי"ה ועל כן אמרו י"ב מזלות בראתי בבחינה השניה שתקבל מראשונה, וכולם, פירוש הראשונה והשניה לא בראתי אלא בשבילך להיטיב לך בבחינת המזל הנוטף ונוזל כאמור.

ו׳ואמנם תדע כי הגם שכל אלו הצירופים משפיעים לכל חודש וחודש לפי ערך צירופו וחיות הניתן בו מששת ימי בראשית, מכל מקום הכל תלוי בדרכי ישראל בעבודתם להרע או להיטיב וכנזכר, שאף שבמזלא תלוי, מכל מקום העיקר לפי מעשה בני אדם רק שהוא בחסד גדול אבל העיקר הוא העבודה כי אם ייטיבו ישראל מעשיהם והולכים לפני ה' באמת ובתמים אז גורמים יחוד והתקרבות אותיות שם הקדוש הזה בשמחה ובנחת רוח ומיחדין אותו למקור העליון וממשיכין בכח מעשיהם הטובים השפעה וברכה ממקור העליון אשר משם יגיע אל השם הזה וכאשר הוא ביחוד השלם אז יקבל אור המאיר ומופיע עליו ממקור העליון בתענוג עצום והנה הוא מאיר ומבהיק ומופיע בהארה נפלאה גדולה ועצומה אל החודש אשר לעומתו ונתברך החודש בכל מיני ברכות והשפעות, ואף כי ימצא בצירוף ההוא מבחינת הדין הכל נמתק ונתבסם בכח היחוד ובכח ההשפעה הבאה אליו מלמעלה על ידי היחוד שנתיחד באותיותיו אל המקור העליון ונתהפך הדין על ראש שונאי ישראל לנקום מהם נקמת עמו כי חלק ה' עמו ונחלתו וכאשר בימי המן שנפל הגורל על חודש אדר שבו צירוף המורה על בחינת הדין וכאשר צעקו בני ישראל אל ה' אז נמתק ונתבסם הדין מעליהם ונתהפך להמטיר על רשעים אש וגפרית לתלותו על העץ אשר הכין לו, שלו הכין כל בחינת הגבורות ושב לו גמולו בראשו. ואכן ח"ו אם בני ישראל יריעו מעשיהם אז ח"ו גורמין פירוד בין אותיות הוי"ה ונהר יחרב ויבש, כי אין ההשפעה והברכה יורדת מלמעלה כי אם על דבר שלם והוא בהיות אותיות הוי"ה ביחוד ולא על חצי דבר, ואז הענן מכסה את הירח ומפסיק בינה לבין השמש ולא יהל אור ממקור עליהם ח"ו להשפיע לתחתונים ונמנע השפע, ובחינת הדין גובר ח"ו ואין רגע בלא פגע והחודש נהפך לחושך וצלמות ח"ו ועל זה אמרו (יבמות שם) אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל, כי הצירוף הלז מונע אורו מלהאיר בשביל רעת בני ישראל וכל מיני פורעניות מתרגשות ובאות לעולם. ואפשר לזה אנו מבקשים ומתחננים אור חודש על ציון תאיר כי חֹדש הוא מספר י"ב צירופי הוי"ה כמו שמובא בכוונות, על כן אור של י"ב צירופי הוי"ה הללו יאירו ויופיעו על נקודת ציון שעליה נאמר וזה שער השמים ששער השמים הוא נקודת ציון מקבלת הארתה מז"ה מספר י"ב שהוא י"ב צירופי הוי"ה הללו והם יאירו ויבהיקו באורם עליה שלא יהיה נמנע אורם מלהאיר עבור חטאתינו ועוונותינו, וזה שאמר הכתוב (הושע ה', ז') עתה יאכלם חודש את חלקיהם כלומר שיאכלו חלקם אשר בחודש מספר י"ב צירופי הוי"ה שלא נבראו אלא בשבילם עתה יאכלם ויהנו מהם. ואפשר זה רמז משה רבינו ע"ה ואמר (ויקרא ט', ו') זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה', פירוש שכזה תעשו לצוות ולחבר אותיות הוי"ה בזה הדבר כלומר בי"ב פעמים תחברו ותצרפו אותו שיאיר אור לכם מכל הי"ב צירופים ובזה וירא אליכם כבוד ה' שיתראה אליכם כבוד שם הוי"ה כולו כי הוא בי"ב צירופים מצטרף ולא יותר.

ז׳והנה זה הוא מאמר הכתוב (תהלים מ"ז, ט') מלך אלהים על גוים ובזוה"ק (שמות צ"ה:) מקשה וכי קודשא בריך הוא מלך הגוים איהו והלא מלך ישראל וכו' עיין שם. ומה שנראה לנו בפשט הדברים הוא. כי נודע אשר בשני בחינות, שמו הגדול ברוך הוא מתגדל ומתהלל בכל העולמות שלמעלה ושלמטה. אחד, בעשותו נוראות בשפטים גדולים לרשעי האומות אז שמו הגדול מתעלה כמאמר חז"ל (תנחומא פרשה בשלח) בפסוק (שמות י"ד, ד') ואכבדה בפרעה מגיד שכשנפרע הקב"ה מן האומות שמו מתגדל בעולם שנאמר וכו' וכן הוא אומר (יחזקאל ל"ח, כ"ב) ונשפטתי אתו בדבר ובדם ואחר כך והתגדלתי והתקדשתי וכו' עד כאן. והשנית, הוא כשהקב"ה נותן גדולה ושפע וברכה לעמו ישראל ולצדיקים שאז שמו מתעלה ויאמרו הכל כי יש ה' בישראל גדול והוא העושה פלא עם עמו לתת להם גדולה ונחת כמאמר הכתוב (תהלים צ"ח, ג'-ד') זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ וגו' ואז הריעו לה' כל הארץ פצחו ורננו וזמרו וגו'. והחילוק בין שני הבחינות האלו כי כשמתגדל שמו של הקב"ה על ידי השפעת הטובות והחסדים לישראל, אז קול רנה וישועה באהלי צדיקים ימין ה' עושה חיל ימין ה' רוממה וגו' כי שם הוי"ה ברוך הוא וברוך שמו במילוי אלפין כזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א מספר אד"ם מישראל מתגדל ומתעלה ומתהלל ומאיר ומבהיק ומופיע ברוב אורה ושמחה ונחת ותענוג ושעשועים כי חלק ה' עמו שישראל דבוקים בשם הוי"ה במילוי אלפין שהוא בחינת שרשם, ואז כל העולמות שלמעלה ושלמטה מלאים זיו ומפיקים נוגה מחסדי ה' ורחמיו על כל מעשיו בכל עולם ועולם לפי ערכו ושורשו ובכולם קול אומרים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו ורוב גדולתם ועוצם שמחתם וגודל רוב תענוגם אין לשער ולהאמר וכולם מודים ומשבחים ומפארים למלך הכבוד שככה לו בעולמו עם ישראל שגורמין כל מיני חסדים וטובות האלה ואז נתקיים (ישעיה מ"ט, ג') ישראל אשר בך אתפאר כי על ידי ישראל כל העולמות נותנים פאר וכבוד ועטרה לשמו הגדול והקדוש כי כולם נהנים מאור החסד שם הוי"ה אשר מתנוצץ ומאיר ומבהיק בגודל שמחה בכל העולמות.

ח׳ואכן כשאין ישראל זכאין כל כך שהקב"ה ישפיע רב גדולה ושמחה, רק שעל כל פנים זאת עושה להם שעושה משפט בהקמים עליהם לאבד את שמם מתחת השמים כמו בימי המן וכדומה אז נתגדל כבודו יתברך גם כן בכל העולמות בבחינת אלהים שהוא בעל היכולת ובעל הכוחות כולם ותקיף ובעל דין לעשות דין במי שראוי לדין, מאז נתגדל ונתחזק יראת אלהים בכל העולמות וכולם יראים ומתפחדין מהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ ומלאכים יחפזון וגו', כי בהתעורר הדין, מפניו יחילו כל הברואים כי מי יזכה לפניו בדין ואף במלאכיו ישים תהלה, מה שאין כן בשוכני בתי חומר (על פי איוב ד', י"ח), ולזה יאמר הכתוב בפשוטו מלך אלהים על גוים כלומר אימתי מלך אלהים בכל העולמות להיות הכל יראים מדיני אלהים כשהוא רק על גוים פירוש שהקב"ה אינו עושה לישראל כי אם שעושה משפט בגויי הארץ הקמים עליהם לנקום נקמת ישראל מהם. אבל חלק ה' עמו פירוש חלק ה' ששם הוי"ה ברוך הוא יתגדל ויתרומם ויתנוצץ ויאיר לכל העולמות הוא עמו כשהוא מרים קרן לעמו ישראל שהם עמו ונחלתו ממש נאחזים בשם זה במילוי אלפין מספר אדם מישראל כי אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם כמאמר חז"ל (בבא מציעא קי"ד:) כי אין שום אחד מיוחד בשם זה כי אם ישראל כמו שהוא מפורש בזוה"ק (משפטים צ"ו.) ועל כן הם קרוין אדם מפני שנאחזין בשם זה העולה מ"ה מספר אדם, מה שאין כן אומות העולם שמלך אלהים על גוים ואינן נאחזיםן בשם זה אינן קרויין אדם ועל כן כתבו רבותינו בעלי התוספות (בבא קמא ל"ח.) אשר יש חילוק בין אדם להאדם שאף גוים קרויין האדם ולכאורה זה לפלא הוא כי למה יקראו האדם ולא אדם, ולדברינו נכון כי האדם שאין מספרו מ"ה יכולין גם אומות העולם להקרא כן ורק אדם אין קרויין לפי שמספרו מ"ה המורה על שם מ"ה וחלק ה' דווקא עמו עם ישראל ולא שאר עמין ולזה אמר הכתוב (תהילים קמ״ח:י״ג, כולו) הללו את ה' וגו' יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו וגו' כלומר אימתי הודו של שם הוי"ה על ארץ ושמים כאשר וירם קרן לעמו שנותן להם גדולה וכבוד אז כל ארץ ושמים ומלואם ירננו לשמו כנאמר.

ט׳ואם עיני שכל לך תשכיל ותבין אשר דברינו הנזכרים הם גם כן בפנימיות התורה ממש כמוהם כי כשישראל אינן מתקנין כי אם להעלות המלכות עד אחורי יסוד זעיר אנפין שנקרא אחור באחור אז לא ניכר בעולם כי אם ההתגברות על רשעי האומות להכניעם ולשברם וזה מלך אלהים על גוים, אבל כשהמה גורמים במעשיהם להעלותה עד נצח והוד שהוא אחורי תפארת זעיר אנפין ומחזירה פנים אל פנים אז ודאי נעשים ונגמרים כל מיני טובות וברכות וישועות על ראש ישראל, ואז נקרא חלק ה' עמו (ועיין שורש דברים אלו בספר זוהר הרקיע צ"א: וצ"ב: עיין שם), ועוד אחת נודיע במקום זה והוא כי אלו הי"ב צירופי הוי"ה אשר הזכרנו הנה כולם נמשכים ונצרפים משורש שם הוי"ה הראשון שהוא שם הוי"ה כסדר כי זה שמי לעולם וכולם ממנו יצאו ונמשכו להצטרף בצירופים אחרים, ועל כן הנה כולם אליו ישובו בסוד אור חוזר הידוע ליודעי חן, כי כן כל בחינת הקדושה אשר מבחינה אחד נתמשך ונשתלשל עד הגיעם לדברים רבים נפרדים מיוחדים ומופלגים זה מזה אבל כולם ישובו ויתאחדו ויתקשרו באחד ממקום שיצאו ממנו כנודע מסוד המספר שמתחיל באלף שהוא אחד ואחר כך מתפרד ומתחלק לפרטים רבים שנים ושלושה וכו' וסופר ומונה עד מספר האחרון שבכל המספרים שהוא אלף מאין עוד מספר אחר האלף כי אם שני אלפים שלושה אלפים אבל אין מלה מיוחדת לכמה אלפים ביחד, ואֶלף הוא אַלף להורות אשר כל בחינת הפרטים שיצאו מרשות היחיד ונתפרטו לרשות הרבים הנה הולכים ומתיחדים ברשות היחיד בסוד חזרת כל הדברים למקורם הידוע לחכמי לב, ועל כן כל הי"ב צירופי הוי"ה שנמשכו ונתפרטו משם הוי"ה הראשון כולם אליו ישובו בסוד אור חוזר ועל כן כולם כלולין בו והוא הכולל כולם כמו ענפי האילן המתפרשים ומתפרדים אבל כולם אחודים ומקושרים בשורשם מלמטה, ובשורש נמצא כח כולם והוא כלול מכולם כן שם הוי"ה הראשון הוא כלול מכולם וכולם כלולין בו, וכמו הנקודה אשר במרכז שממנה מתפשט לכל המרכז וכל המרכז ישוב אליה וכלול בה כידוע, ואפשר שעל כן נקרא החֹדש בשם זה לפי שכל צירוף מצירופי הוי"ה ברוך הוא נמשך משורשו אשר שם כלולין כל הי"ב צירופי הוי"ה שהם מספר חֹדש, ועל כן כל אחד נקרא חֹדש כי אין בפרט אלא מה שבכלל וכל חיותו משם הוא ושם כלולין כל הי"ב צירופין שמספרם חֹדש.

י׳והנה חז"ל אמרו (במדבר רבה ג', ו') בפסוק (תהלים ס"ח, ז') מוציא אסירים בכושרות בחודש שהוא כשר לצאת לא חמימי ולא קרירי. והענין כי חודש ניסן הוא אשר יאיר בו בחינת הוי"ה שם ה' כסדר והוא בחינת הטוב האמת והמאושר השלם סוד הרחמים שהוא מזוג הדין בחסד שעל ידו מתנהגים כל העולמות בסוד (בראשית ב', ד') ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. כי החסד לבד כשלא יהיה ממוזג קצת בדין לא יהיה שום בחינת מדה וקצב ומהות ולא יתואר ולא ידומה ולא יהיה נתפס על שום דבר. ועיקר בחינת הטוב, הוא דוגמת הדרת ויופי השושנה אשר עיקר מראה זיוה ויופיה הוא המראה הלבן והבהיר שבה ואך קצת אדמומית ימצא בה וזה הוא המחזק והמהדר את יופי הלבן ואם היתה לבנה לבד בלי תערובת אודם לא היה מבהיק זיוה וחינה כל כך כידוע וכאשר הארכנו בזה במקום אחר. וזה יאמר הכתוב (שיר השירים ז', ה') אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק, כי דמשק יורה על מעט הגבורות כמאמר הכתוב (בראשית י"ד, ט"ו) אשר משמאל לדמשק (ועוד הוא חושבן מדת והיא לאה הנקראת מדת והוא בחינת הדין בסוד ומדת ימי כנודע) ועל כן אפך כללות הפנים הוא כמגדל הלבנון המורה על החסד אבל שיהיה צופה פני דמשק שימצא גם מעט האדמימות המורה על הדין וזה הוא הטוב האמת, ועל זה מורה שם הוי"ה אשר כסדר כי עיקרו היא החסד שהיו"ד קודם לה', והו' קודם לה', שהוא התגברות החסד על הדין. אבל על כל פנים בסדר כתיבתו הנה הה' ראשונה קודמת אל הו' שהוא מורה על התגברות הדין, זה הוא התערבות מעט הדין להדרו וליפותו ולחזקו לבחינת החסד בבחינת התכללות שמאלא בימינא ואז טוב לישראל.

י״אועל כן חודש ניסן ששם הוי"ה כסדר הוא המאיר בו ועל ידי התנהגותו של לא חמימי ולא קרירי כשר לצאת בבחינת הרחמים והטוב והאושר האמת, על כן הוא הראשון לכל החודשים כי בו התחלת שם הוי"ה כסדר בראש וראשון ואחר כך יצטרפו ממנו צירופים אחרים. וחוץ לזה שהוא הראשית להחודשים, עוד הוא ראשון החודשים שהוא הראש והשורש לכל החודשים וכאמור למעלה שכל הצירופים ממנו יצאו ואליו ישובו והוא הכולל כולם בשורשו וזה נקרא ראש כאשר נודע מסוד כתבי קודש, אשר בקדושה, העליון כולל וחובק בתוכו כל אשר למטה ממנו כי ממנו יצאו ואליו ישובו והוא הכולל כולם ולזה יקרא לו ראש שהוא הראש והעליון על כולם והוא השורש והם ענפים. גם הראש שבאדם הוא הכולל לכל כוחי חיות הגוף בכל אבריו, ומוח הנשמה בו. ואתה תראה אם יחתך מאדם אבר היד או הרגל ישאר בחיים חיותו רק בלי יד או בלי רגל ולא כן בראשו, כי אם יוכרת ראשו הרי הגוף המת נשאר כאבן דומם כי כל חיותו הוא בראשו והוא הכולל הכל וכל האברים הם ענפים היוצאים מהשורש, ואם יוכרת השורש מן הענפים הרי כל הענפים בטילין ומובטלין ויבשו ויחרבו. ועל כן חודש ניסן הוא ראש החודשים שכולל וחובק בעצמיותו את כולם להיותו כולל מכולן וכולם נמשכו ויצאו ממנו.

י״בוהנה עם קדוש ישראל נקראים גם כן ראש וראשון כמאמר הכתוב (ירמיה ב', ג') קודש ישראל לה' ראשית תבואתה וגם ישראל הוא לי ראש. כי נודע אומרם ז"ל (זוה"ק שמות קי"ט.) ישראל עלה במחשבה וכו' כי כל עיקר התחלת מחשבת בריאת כל העולמות הכל היה בשביל ישראל שיעבדו את ה' ויעשו לו נחת רוח במה שייטיב להם בשכר חלף עבודתן. והמה העיקר והשורש לכל העולם והכל לא נברא כי אם לצוות להם לעבוד עבודתם להספיק להם מזון ומחיה וכל הצטרכותם בכדי שיעבדו הם את בוראם לעשות נחת רוח לפניו יתברך ועל ידי זה יתקרבו ויתאחדו כל הברואים לצור העולמים ברוך הוא על ידי שורשם אשר בכללות ישראל וישראל מדבקין ומקרבין כולם אל קונם ברוך הוא, שעל כן אנו אומרים (תהילים קמ״ח:א׳, כולו) הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים וגו' ואחר כך הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות וגו' עד מלכי ארץ וכל לאומים וגו' יהללו את שם ה', כי אם ישראל הם השרשים הכוללים כל בחינת השמים וצבאיהם והארץ ומלואה כי רק ישראל עלו במחשבה ועליהם היה עיקר הבריאה על כן הם השורש החזק אשר מהם יצאו ונתמשכו כל העולמות הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים וכל אשר בהם ועל כן גם מלאכי מעלה אין אומרין שירה למעלה עד שיאמרו ישראל שירה למטה כאשר שנו רבותינו (בחולין צ"א:), כי המה רק ענפים היוצאים מן השורש שהמה כולם נכללו בשורש נשמת ישראל ועל כן אין בפרט אלא מה שבכלל, ועל כן כשישראל עומדים לשבח ולפאר למלך הכבוד המה המצווים ומעוררים לכל העולמות אצילות בריאה יצירה עשיה ואשר בהם (כמו שמובא בכוונות הללו את ה' מן השמים וגו') ולהארץ וכל אשר בה לארבע יסודות אש מים רוח עפר וארבעת מינים כוללים כל צבא הארץ שהם דומם צומח חי מדבר כאשר מונה שם והולך ארץ אש וברד רוח סערה וגו' ההרים וגבעות עץ פרי וכו', שכולם נכללו בעם ישראל צבא השמים בנשמותיהם וצבא הארץ בגופם, ועל כן הם מפקידים ומעוררים לכולם לבוא להתקרב ולהתקשר ולהתקרב למלך יוצר כל ברוך הוא וברוך שמו הנכבד והנורא וכולם בכלל ישבחו ויפארו ויקדישו וימליכו ליוצר בראשית אשר לו הגדולה והתפארת וגו' כי כל בשמים ובארץ, והכל שלו ואנו עבדיו עושים רצונו והכל על ידי ישראל שהמה כבחינת סולם מוצב ארצה על ידי הגופים וראשם מגיע השמימה על ידי נשמתם, ועל כן הם עיקר הבריאה וכולם לא נבראו כי אם לשמשם ולעבוד להם שהם תלוים באיש הישראלי והוא תלוי במי שאמר והיה העולם להמשיך בכח העבודה השלימה וטיב הכוונה כל בחינת הברכה והשפע והחיים טובים לכל העולמות, וכמו שאיתא בזוה"ק (שלח ק"ס:) בפסוק (במדבר י"ד, ט') כי לחמנו הם וגו' אינון בגרמייהו מזמנין מזוני בכל יומא לאינון דמשתדלי באורייתא וכו' ועל כן לעתיד לבוא נאמר (בישעיה ב', ה') בית יעקב לכו ונלכה וגו', כי רוח הטומאה יעבור מן הארץ וירצה כל אחד לפי ערכו לעשות רצון קונו וכולם לא יתקרבו אלא על ידי ישראל ובזה ודאי אשר ישראל הם הראש והשורש וכולם ענפים, וממילא הם הראשית כי הם שעלו תחילה במחשבה כי כן בקדושה, העליון כולל כל מה שתחתיו וכאמור. וממילא תבין בזה אשר ראש וראשון אינם בחינה אחת, כי ראש הוא לומר שהוא הראש והעיקר השורש וכולם ענפים אשר ממנו יצאו ונתמשכו, וחוזרים אליו בבחינת אור חוזר וכולם כלולין ומתאחדין בו. וראשון הוא לומר שהוא הראשית וההתחלה והשאר שניים ושלישים להם המה וכדומה. וזה הוא בחודש ניסן ובישראל ששניהם נקראו ראש וראשון כאמור, ועבור זה יסד הפייטן גם כן (ביוצר פרשת החודש) ששניהם נקראו ראש וראשון, כלומר שני מעלות ובחינות יש בהם שהם ראש וראשון. כמדובר, ולא כנראה לכאורה שאחד הוא.

י״געוד תדע דבר אחד והוא שמה שכתבנו בבחינת כי חלק ה' עמו שישראל נאחזין בסבך בקרן בן שמן עצם שם הוי"ה לבד, הוא דוקא כמו שהוא נכתב כסדר שמורה על מיזוג השוה התכללות שמאלא בימינא באופן הנאות שאין הדין כי אם מעט לצורך יופי וחיזוק החסד אף שכל הצירופים כלולים בו והצירופים מורים על דרך אחרת לדין או לחסד וכו' מכל מקום בעת שהם כלולים בו הכל נעשה בהתכללות שמאלא בימינא באופן הטוב והישר, שעל כן כל הטובות והברכות המוכן לישראל, הכל בניסן כמאמרם ז"ל (ראש השנה י"א.) בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל כי מוציא אסירים בכושרות בחודש שהוא כשר לצאת לא חמימי ולא קרירי המורה על מיזוג השלם בחינת הוי"ה כסדר, מה שאין כן צירופים האחרים שבשאר החודשים הפונים ממיזוג השוה ונמצא בהם מכוחות הדין המכונה על שם אלהים אז כבר מלך אלהים על גוים וחלק ה' עמו כדבר האמור. ואחר כל הדברים האלה שביארנו עד כה נבוא לביאור הכתוב בארבעה פנים.

י״דא כה יאמר, החודש הזה לכם, פירוש כפשוטו זה החודש חודש ניסן הוא שלכם לפי שבו מאיר שם הוי"ה כסדר אשר אתם אינן נאחזין כי אם בשם הזה ובצירוף הזה כי חלק ה' עמו ועל כן זה דוקא שלכם הוא להאיר ולהופיע עליכם באורו, ועל כן בחודש הזה הנני מוכן לגאול אתכם מהיות עבדים, מה שאין כן החודשים אחרים הנמשכים מצירופים אחרים שאינם חלקכם. ואך אם תאמר מה מעלת החודש הזה וזה ההארה שמאיר בו הוי"ה כסדר לכן אמר זה הוא מעלתו. א', שהוא ראש חודשים כלומר הוא הראש והשורש לכל החודשים וכולם רק ענפים ממנו, ועל כן הוא המקבל הראשון כל ההשפעה והטובה והברכה לכל החודשים והוא המחלק שלל מטובתו לענפיו היוצאים ממנו, וזה מעלה נפלאה כאשר נבאר. והב', שראשון הוא לכל חודשי השנה כלומר הוא הוא הראשית וההתחלה לשאר החודשים ועל כן שם הוי"ה בו כסדר המורה על רוב הברכה והטובה המאושרת שאין כמוהו בכל החודשים, והכל הוא לכם לחודשי השנה כלומר לכל חודשי השנה הנה זה הוא לכם, וגדלה מעלתכם בזה מכל העמים אשר על פני האדמה מה שאתם חלק ה' המאיר בחודש הזה שאתם הם המקבלים כל ההשפעות והטובות והכל הוא בידכם והאומות אינן אוכלין רק תמצית דגיעולהון כמו שאיתא בזוה"ק (תרומה קנ"ב:) וזה לשונו: כל זמנא דישראל עבדי רעותא דמאריהון הא על פתורא דמלכא אינון אכלי וכל סעודתא אתתקן להון ואינון מההוא חדוה דילהון יהבו גרמי דאיהו תמצית לעכו"ם וכו' וכן אמר שם למעלה ובגינהון דישראל יהיב מזונא ושבעא לכל עלמא וכו' עד כאן. וגם אתם המקבלים הטובות המאושרות במיזוג השלם הנמשך מצירוף שם הוי"ה הזה, ועל כן בו אגאל אתכם. דברו אל בני ישראל וגו' ויקחו להם איש שה וגו' כאשר נאמר להלן. גם יאמר ראש חודשים וגו' כלומר לפי שהוא ראש חודשים וגם ראשון הוא, על כן הוא לכם, כי גם אתם בית ישראל נקראו ראש וראשון לכל העולם כנאמר למעלה שישראל הם העיקר והשורש לכל העולמות וכולם כלולין בהם בנשמתם וגופם וגם הם עלו במחשבה תחילה ולכל הבריאה, ועל כן הנה העת בראש וראשון, להוביל בו שי לראש וראשון, להאיר ולהופיע לישראל ברוב אורו וגדלו. גם יאמר לכם לחודשי השנה לפי שאפשר יאמרו ישראל אם רק החודש הזה לנו הוא ולבנינו ולא שארי החודשים אם כן מה נאכל בכל ימות השנה מאין יבוא הארתינו והשפעתינו, ועל כן אמר לכם לחודשי השנה כלומר שהחודש הזה לכם לכל חודשי השנה אשר ממנו תקבלו ההשפעה והברכה בכל השנה כי בו ההשפעה מכל החודשים וכל טוב בידו הוא ועל כן ממנו תתברכו בכל חודשי השנה, כמדובר.

ט״וב יתבאר על זה הדרך, החודש הזה לכם, כלומר הנה כל החֹדש הזה שהוא מספר י"ב צירופי הוי"ה הכל הוא שלכם כלומר הנה הכל בראתי בשבילכם כנאמר למעלה כפירוש מאמר חז"ל (ברכות ל"ב:) בתי י"ב מזלות בראתי ברקיע וכו' וכולם לא בראתי אלא בשבילך, וכיון שכל הי"ב צירופי הוי"ה אשר מהם נשפעים שנים עשר חודשי השנה לא נבראו אלא בשבילך, ועל כן ודאי אתה תבחר ותקרב אליך כל נתח טוב מהם וכל הטוב והמובחר שבכולם, אליך אתן להיות לחלקך. ועבור זה הנה ראש חודשים, כלומר מי שהוא הראש להחודשים, בבחינת הראש שכולם כלולין בו. וראשון, פירוש מי שהוא הראשון שבהם, זה הוא לכם, זה יהיה לחלקך ולגורלך לחודשי השנה כלומר לכל שאר החודשים זה הוא לכם, כי מאחר שכל הי"ב נבראו בשבילכם, ובראש החודשים כלולים בו כל הי"ב ודאי נאה לו שיהיה הוא לחלקך להאיר מטובו והשפעתו הנפלאה בזה אשר ראשון הוא ושם הוי"ה בו כסדר שבו מיזוג השלם עליך, ועל כן דברו אל בני ישראל ויקחו להם וגו' וכאמור וכאשר נבאר.

ט״זג יאמר בזה האופן, החודש הזה לכם, כלומר הנה כל הי"ב צירופי הוי"ה מספר חֹדש הנה כל אורם וטובם והשפעתם הכל שייך לכם פירוש לפי עבודתכם וכשרון מפעליכם וטוב הליכתכם בדרכי ה' וכנאמר למעלה, כי אם בני ישראל ייטיבו מעשיהם יתיחדו ויתקשרו אותיות הוי"ה ביחוד השלם ובמקור שרשם, להמשיך משם כל בחינת שפע וברכה להאיר ולהשפיע לכל העולמות. וח"ו כאשר בני ישראל יסורו מדרכי ה' ועבודתו, ח"ו נעשה פירוד בין אותיות שמו יתברך ואינם מתדבקין למקור ונהר יחרב ויבש חלילה וממילא כאשר יחרב המעין יבש האילן ויחסר אורם והשפעתם ונעשה קללה חלילה אף בעולמות העליונים כמאמר הכתוב (ישעיה נ', ג') אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם, והוא רמז על המעטת אורם והשפעתם להאיר למטה, ועל כן החודש הזה כל הי"ב צירופים הוא לכם לערך עבודתכם ופעולתכם, ועל כן הגם שראש חודשים, וראשון, הוא לכם לחודשי השנה כאמור למעלה, שלכל חודשי השנה הנה לכם הוא זה אשר הוא הראש חודשים, וראשון להם, והוא במעלה הנפלאה ונכבדה ששם הוי"ה בו כסדר המורה לכל הטובות וברכות כאמור. אף על פי כן דברו אל בני ישראל ויקחו להם איש שה וגו', כלומר שהמה מוכרחין לעבוד העבודה עבודת האל, שלא יאמרו הואיל וזה הוא לחלקם יהיו נגאלין ממילא עבור החסדים אשר בו, לא כן הוא כי גם הוא הולך אחרי מעשה בני אדם שהמה צריכין להתהלך לפני ה' ליחד אותיותיו ולדבק אותו למקורו, ואז גם הוא יאיר להם מטובו והשפעתו בכל הברכות לגאלם גאולת עולם, ועל כן ויקחו להם איש שה וגו'.

י״זד יתפרש בכה, החודש הזה לכם, כלומר החודש הזה הוא המוכן לכם לבד להשפיע לכם כל הטובות כי השפעתו הוא משם הוי"ה ברוך הוא וחלק ה' עמו כלומר חלק ה' שיתעלה ויתגדל ויתפאר ויתרומם שם הוי"ה ברוך הוא בכל העולמות הוא רק בהרים קרן לעמו לתת להם גדולה וישועה ורוממות למעלה למעלה בכל הברכות והטובות כנאמר בדברינו למעלה. ועל כן שם הוי"ה ברוך הוא הוא החפץ ומשתוקק לישועת ישראל ולהרים קרן ישראל עמו והוא המוכן לכל טובות ישראל, ועל כן חודש הזה המקבל השפעתו משם הוי"ה ברוך הוא, הוא המוכן לטובתכם ולהצלחתכם בכל הישועות. ועבור שהוא המקבלו משם הוי"ה ברוך הוא כסדר על כן הוא ראש חודשים כאמור כי כל החודשים אינן אלא צירופים היוצאים ממנו. וראשון הוא לכם לחודשי השנה, כלומר אף שגם בכל חודשי השנה יגיע לכם מהטובות והישועות אבל הוא הוא הראשון לכם שהוא העושה לכם טובות וישועות בראשון וראשונה מפני חפץ ורצון שם הוי"ה המאיר בו להיטיב לכם ולגדל אתכם בעולם והוא המוכן לזה כאמור. אשר על כן אחר כל דברים הנאמרים בזה בכל הד' הפירושים אמרה התורה אחר כך,