באר מים חיים, שמות י״ב:כ״אBe'er Mayim Chaim, Exodus 12:21
א׳ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם משכו וקחו לכם צאן וגו', ולקחתם אגודת אזוב וגו' ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, ועבר ה' לנגוף את מצרים וראה את הדם וגו' ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף וגו'. ראיתי לתת לב בהבנת פסוקים האלה, ראשונה מה שאמר משכו וקחו וגו' אין לו פירוש וכבר נתעוררו חז"ל בזה ואמרו (שמות רבה ט"ז, ב' בסופו) משכו ידיכם מעבודה זרה וכו', שנית מה שאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו וגו' והגידו חז"ל (בבא קמא ס'.) הטעם שכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים וכו' ובזוה"ק (וירא ק"ח:) מפורש עוד יותר וזה לשונו: דהא בכל זמנא דמחבלא לא חמי אנפוי דבר נש לא מחביל ליה וכו', ונראה מזה שבמצרים היה הולך המשחית לחבל ולא ניתן רשות עד שהיו צריכים ישראל להחבא בבית כי הוא אינו מבחין וכו' ואחר כך תיכף נאמר ועבר ה' לנגוף וגו', הרי שה' בעצמו הכה בכורי מצרים ולא המשחית, ומפורש סידר בעל מסדר ההגדה ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף וכו' אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו שנאמר (שמות י"ב, י"ב) ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך, והכיתי כל בכור, אני ולא שרף, ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, אני ולא השליח וכו'. הרי מפורש שהקב"ה בכבודו ובעצמו הכה כל בכור ולא אחר וכאשר משמע מכמה פסוקים כמו (לקמן פסוק כ"ט) וה' הכה כל בכור, וכדומה. ועוד בה שלישית מה שאמר הכתוב ופסח ה' על הפתח, ולפי הפשט בפירוש רש"י ז"ל כאן ובפסוק (לעיל י"ג) ופסחתי עליכם וגו' הוא שדלג הקב"ה מבתי בני ישראל לבוא על בתי מצרים לבד והיה לו לומר ופסח ה' מעל הפתח. וגם לשון חז"ל שאמרו (פסחים קט"ז.) כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח וכו' פסח שהיו אבותינו אוכלים על שום מה על שום שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים וכו', ומשמע מדבריהם שדלג על בתי ישראל, ונהפוך הוא. וגם למעלה (פסוק י"ג) כן נאמר וראיתי את הדם ופסחתי עליכם וגו' ומשמע שהדילוג היה על בתי ישראל ולא מעליהם. ועוד אני תמה למה הוצרך הקב"ה להגלות בכבודו ובעצמו למקום מזוהם מטונף ומשוקץ וטמא כזה ערות מצרים, והלא הרבה ריוח והצלה לפניו ובכל עושה הקב"ה שליחותו אף על ידי יתוש אחד כמאמר חז"ל (במדבר רבה י"ח, כ"ב) וחז"ל הגידו (שמות רבה ט"ו, ה') וכו' משל לכהן שנפלה תרומתו לבית הקברות וכו' עד מוטב לי לטמא את עצמי וכו' עד כאן. וגם זה יפלא כי כהן שיכול להציל תרומתו על ידי אחרים ודאי אשר מלאכתו נעשית על ידי אחרים ולא יטמא עצמו בכיוון, ומרן הרב האר"י ז"ל כתב (בכוונות ההגדה) שהוכרח הקב"ה לעבור בעצמו במצרים שאם היה שולח מלאך היה יוכל להתגשם לרוב טומאת מצרים וכו' עיין שם, ולפי זה קשה למה צִום שלא יצאו מפתח ביתם אם לא היה שם כי אם שמו יתברך לבד הלא הוא ודאי המבחין בין צדיק וכו', ועל כל פנים מוכרח שהיה שם איזה משחית כאמור ולא יתן המשחית ולא יהי בכם נגף למשחית וכמוהו רבות וכמו שאיתא בזוה"ק הנזכר ונמצא למה היה צריך לעבור גם בעצמו.
1
ב׳וכל אלה באחת יבוארו. והוא על פי מאמר חז"ל (שמות רבה י"ח, ב') שמצרים הטמינו בכוריהם בבתי ישראל בשביל שינצלו, ולהבין מפני מה יסברו המצרים שבכוריהם ינצלו בבתי ישראל וכי ה' לא יכיר בין מצרי לישראל, ואמנם כי יפה היתה עצתם בזה בראותם שצוה הקב"ה לישראל ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו וגו', והטעם כי אם יראו פני המשחית יכרית צדיק ורשע ח"ו, ועל כן בבתיהם יהיו ואל ביתם לא יבוא המשחית בשום אופן, ולזה הטמינו שם בכוריהם להנצל כיון שבודאי לא יבוא המשחית לשם בשביל הצלת ישראל שחלילה לו לבוא על בתי בני ישראל וכמו שכתבתי למעלה וממילא ינצלו גם בניהם. ואפשר עוד כי רשעת מצרים אין ערך לה וכיוונו בעין רעה תסמא עינם להניח בכוריהם בבתי ישראל ואז ממה נפשך אם לא יבוא כלל המשחית לשם בשביל בני ישראל ינצלו גם בניהם ואם יבוא המשחית לשם בשביל בכורי מצרים הנה בהדי הוצא לקי כרבא והוא אינו מבחין בין צדיק לרשע וח"ו ישטוף ויאבד הכל ולי ולהם לא יהיה, כי עז גבול מצרים ברשעתם. ואמנם אל דעות ה' אשר לו נתכנו עלילות וגלוי לפניו מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש, והוא מפר עצת ערומים ודעתם יסכל, השיב חכמי מצרים אחור בזה והנה לזה היה תיקון בקל שלא ישלח כלל המשחית אל מצרים כי אם לעבור בכבודו ובעצמו לנגוף והוא בודאי מבין בין צדיק לרשע ויהרוג המצרים ויציל את עמו. ואמנם כי לא חפץ לטנף ולשקץ כביכול את עצמו בטומאת זוהמת מצרים לבוא אליהם לחבלם בעצמו ויותר טוב לחבלם באחד ממשחיתיו (ועוד יש טעם לזה שלא היה רוצה הקב"ה לעשות הכל בעצמו ולא נאריך). ועל כן באהבתו וחמלתו על בני ישראל עמו אשר אהב, נתן עצות בנפשו להעמיד כל הדברים על מכונם, ושלח משחית בכל ארץ מצרים בבתי מצרים שיהרגו שם כל בכור לעשות שם נקמה בגוים תוכחות בלאומים, וצוה לישראל לטבול בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות בכדי שלא יוכל המשחית לבוא לשם וכמו שמובא בדברינו למעלה, וגם על ידי זה ישרו אור הקדושה והטהרה בבתיהם בכדי שיוכל הקב"ה בכבודו ובעצמו לבוא אל בתיהם, ואז פסח ה' על בתי בני ישראל לבוא בעצמו ובכבודו בבית ישראל לנגוף שם בכורי מצרים הנמצאים שם ולהציל את עמו ישראל, כי לא יוכל המשחית לבוא אל בתי ישראל מפני שהוא אינו מבחין וכו', ועבר ה' בעצמו לנגוף את מצרים אשר בבתי בני ישראל ופדה את עמו מביניהם, והבן, כי נראין הדברים אמיתיים בעזרת ה'.
2
ג׳וזה מאמר הכתוב וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית, כי כאשר אראה את הדם של מצוה בבתיכם אז נודע מאמר הכתוב (שמות כ', כ"ב) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, ועל כן ופסחתי עליכם שאני אדלג לבוא בעצמי לבתיכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכותי וגו', כי אם היה המשחית בבתיכם בשביל בכור המצרי היה גם בכם נגף למשחית כי הוא אינו מבחין ועל כן אני בעצמו אפסח עליכם לנגוף את מצרים ולהציל אתכם. וכן ממש כזה אמר משה לבני ישראל כאן וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם, פירוש הוא בעצמו ובכבודו יבוא אל בתיכם לנגוף את מצרים ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף את בכורי מצרים אשר שם רק הוא בעצמו יבוא. וכבר כתבנו למעלה בזה שהתגלות הקב"ה במצרים היה בבחינת הוצאת חמה מנרתקה שאמרו חז"ל (עבודה זרה ג'.) צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה, ועל כן כשהתגלה ה' כבודו בבית ישראל ממילא כל הרשעים בכורי מצרים שהיו שם נידונין בזה ונשארו פגרים מתים כי ניטל החיות מהם, וצדיקים שהם ישראל נתרפאו בזה, להוסיף להם ברכה וחיים לגאלם גאולת עולמים, וממילא נתמשך מזה האור שרשעים נדונין בה שיהיה המשחית בבתי מצרים להשחיתם ולאבדם ולא בדינא דמלכותא וכאשר כתבנו למעלה, ובזה נכון ומתורץ הכל. וזה שאמרו ז"ל (ויקרא רבה כ"ד, ב') במתק לשונם בפסוק וה' הכה כל בכור*אכן נמצאת שם דרשה זו, אך לא על פסוק זה. אלא שרש"י הביא כאן כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו. וה' הוא ובית דינו וכו', מורה באצבע על האמור כי שני הכאות היו הוא בעצמו ובכבודו בבתי ישראל, והמשחיתים שלוחי הדין בכל מצרים.
3
ד׳ואמנם אף על פי כן דמוהו חז"ל לכהן המטמא עצמו בבית הקברות כי אף שבבתי ישראל כבר היה שם קצת קדושה וטהרה, מכל מקום בבואו אל אויר ארץ הטומאה ארץ מצרים המלאה גילולים וטינופת עבודה זרה, ודאי לולי האהבה והחיבה הגדולה שחיבב ואהב את עמו לא היה מתגלה כבודו דרך אויר ארץ הטמאה כל כך ערות הארץ היותר מזוהם מכל הארצות ואך כדי להציל תרומתו בית ישראל ירד לבית הקברות מקור מקום הטומאה והכה כל בכור ופדה את עמו. ולזה אמרו חז"ל (שמות רבה י"ח, ב') וזה לשונם כיון שאמר משה והכיתי כל בכור התחילו יש מהם יראים וכו' היה מוליך בכורו אצל ישראל ואמר לו בבקשה ממך טול את זה וכו' וכיון שהגיע חצי הלילה וכו' אותו שהיו נותנים בבתיהם של ישראל היה הקב"ה פוסע בין ישראל ובין המצרים והיה נוטל נשמתו של מצרי ומניח נשמתו של ישראל וכו' שנאמר ופסחתי עליכם וכו'. הרי לפניך ממש כדברינו בינה זאת. וגם דברי הרב האר"י ז"ל נכונים בזה כי בבתי ישראל מקום שהוכרח הקב"ה בכבודו ובעצמו לעבור שם בכדי שהוא יבחין וכו' והנה מפני מה לא שלח מלאך לשם כי גם מלאך הקדוש יבחין בין ישראל למצרי ואמנם כי היה יכול להתגשם עבור הטומאה הרבה וזה לא שייך במשחית כי משחית המחבל הוא מהם ולא יתגשם בטומאתם והבן. (לבד מה שאמר משכו ונבארנו להלן בסמוך).
4
ה׳ואפשר לזה אמר הכתוב (תהלים ע"ח, נ"א) ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם, ולכאורה הוא כפל לשון רק במלות שונות, ואמנם כי יגיד טובת ה' בשני אופנים, כי הנה באמת המצרים אמרו אחר כך הרי כולנו מתים (לקמן פסוק ל"ג) ואמרו חז"ל (מכילתא שם מובא ברש"י פרשה זו) לא כגזירת משה הוא שהרי אמר ומת כל בכור וכאן אף הפשוטים מתים ה' או ו' בבית אחד, לפי שהיו המצריות מזנות תחת בעליהם ויולדות מרווקים פנויים והיו להם בכורות הרבה פעמים חמשה לאשה אחת כל אחד בכור לאביו וכו'. והנה ודאי אלו הבכורים לא הטמינו אותם המצרים בבית ישראל כי הם סברו שפשוטים הם, רק אלו הבכורים הידועים שנקראו בכורים בפי כל, אותם הטמינו בבתי ישראל. ולזה סיפר נעים זמירות ישראל בחסדי המקום בשני פנים, אחד ויך כל בכור במצרים שמי שהיה בכור ודאי וניכר לכל, הכה בעצמו כביכול כולם בכל מדינות מצרים אף אותם שהיו טמונים בבית ישראל שלא היה יכול המשחית לבוא שם, הוא בעצמו הכם. ועוד עשה לישראל שהכה ראשית אונים באהלי חם כלומר אותם שהיו בבתי מצרים לבד לפי שסברו שפשוטים הם ולא נתנו לבם כלל להטמינם מכל מקום כיון שהיו ראשית אונם מרווקים הרבה הכה אותם בבתיהם עד אשר אמרו כולנו מתים.
5
ו׳והנה נודע מכוונות וביארנוהו למעלה אשר זה שהקב"ה נגלה בכבודו ובעצמו לבתי ישראל הוא בחינת הארת אור השלוש ראשונות שנגלה במצרים על ידי עבודת בני ישראל מה שהאמינו בה' ועשו מצוותיו והוא בחינת עתיקא קדישא שהוא עצם שם הוי"ה עיין שם ועיין בזוה"ק (פנחס רמ"ט:) משכו יומין עילאין לגבי יומין תתאין יומין עילאין אינון שס"ו כחושבן משכו, יומין תתאין וכו' אינון שס"ה עד כאן וכו'. ונודע אשר עילאין הם בחינת אור הג' ראשונות הנקראים ימי קדם, וזה שהיו צריכין בני ישראל להמשיך בחינת אור הזה לעולמות התחתונים הנקראין יומין תתאין בחינת המלכות דרגא תחתונה ועל ידי זה זכו להתגלות עצם שהם הוי"ה בחינת עתיקא קדישא אור הג' ראשונות שכולם כחד חשיבי ושם הוא רחמים פשוטים בה' חסדים העליונים שעל כן צוה להם הקב"ה לאכול מצה חושבן ה' פעמים הוי"ה עם ה' כוללים לרמז על ה' חסדים הללו כאשר כתבנו לעיל. ואמנם למעלה הם בגילוי יותר כי שם הוי"ה במילוי יודי"ן יו"ד ה"י וי"ו ה"י שמספרו חסד, וה' פעמים חסד שם הוי"ה הזה עם ששה אותיות המילוי עושה חושבן שס"ו שהיא משכו במכוון, והוא יומין עילאין. ויומין תתאין אינון שס"ה בחינת המלכות כי השי"ן הוא אלהים במילוי וס"ה הוא שם אדנ"י ושניהם במלכות. וזה שאמר הכתוב משכו וקחו לכם צאן כלומר להמשיך מימי קדם בחינת משכו אל הארת רחל שנקראת צאן כמו שמובא בכוונות ועל ידי זה יהיה נעשה כל הנזכר אשר יעבור ה' בעצמו ובכבודו על בתיכם להציל אתכם ככל הנאמר, ובדברים האלה בין תבין את אשר לפניך מה שאומר הכתוב להלן.
6