באר מים חיים, שמות י״ב:כ״וBe'er Mayim Chaim, Exodus 12:26
א׳והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל וגו' ויקד העם וישתחוו. ולכאורה יקשה מה זו תשובה אל השאלה, הלא השאלה הוא שאלת בן הרשע ואליו ראוי להשיב בעבור זה עשה ה' לי ולא לו וכו', והציג הכתוב תשובה אחרת שאינה נזכרת כלל בארבעה בנים השואלים ומשיבים להם, ועוד יקשה על בעל המסדר ההגדה למה לא הזכיר כלל תשובה זו וכלל תשובת הרשע ושאינו יודע לשאול בתשובה אחד כמו שכתוב ברש"י במקומו, עוד שאלה אחת אשאל, והוא כי אחר שחשב כאן המסדר כל שאלות הבנים ותשובותיהם, למה הזכיר קודם מה ששואל הבן מה נשתנה הלילה הזה וכו' והוא משיב לו עבדים היינו וכו' הלא ודאי די בזה שמזכיר כאן מה ששואל הבן ומה שמשיב לו, וגם להבין מה שפירש רש"י כאן ויקוד העם וישתחוו על בשורת הבנים וכו' מה הוא בשורה טובה בבן רשע והלא כל רואיו תיכלנה עיניו ומכל שכן אביו בראותו גידוליו שגדל.
1
ב׳ומה שיראה אלינו בזה הוא. כי הנה בעל המסדר הציג בבן החכם גם כן תשובה שאינה נזכרת בתורה לומר לו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ותשובת בן החכם מפורשת בתורה (דברים ו', כ"א) ואמרת לבנך עבדים היינו וגו' ואכן הנה הוא בחכמה עשה מה שעשה, כי באמת נודע אשר מצות סיפור יציאת מצרים עיקר מצותו הוא רק בתשובת שאלה כי הלא אם אין דעת בבן אביו מלמדו מה נשתנה וכו' ואם לאו אשתו שואלתו ואם לאו הוא שואל את עצמו ואפילו תלמידי חכמים שואלין זה את זה כמו שצוו לנו חכמינו (פסחים קט"ז. וכן הוא ברמב"ם ז"ל פרק ז' מהלכות חמץ ומצה הלכה ג') ונמצא כאשר ישאל הוא לעצמו או תלמיד חכם כאשר ישאלנו הנה לא מוברר הדבר איזה שאלה ישאל לעצמו או לחבירו ולשאול כל שאלת הד' בנים כמו שהם כתובים בתורה לא נכון לפי סידור הלשון שיאמר תחילה מה העדות וגו' ואחר כך מה העבודה וגו' ועוד איך ישיב תחילה על זה ואחר כך על זה והלא אין זה סדר הסיפור ומצות ההגדה דוקא בשאלה ותשובה, ועל כן הציג קודם וכלל כל השאלות יחד באמירת מה נשתנה שבו ארבע שאלות נגד ארבע שאלות הבנים כנודע מכוונות שד' שאלות הללו הם ממש שאלות ד' בנים וכולם נגד ארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה, וכבר הודענו למעלה כי בקדושה זה שהוא העליון יותר חובק וכולל בעצמיותו כל מה שתחתיו עיין שם ועל כן הציג תשובת החכם שהוא באצילות הכולל למה שתחתיו ואמר עבדים היינו לפרעה והוסיף בה מעט דברים להסביר באופן שיהיה תשובה כוללת כל הארבעה שאלות אשר בזה יהיו יוצאין עיקר מצות סיפור יציאת מצרים בדרך שאלה ותשובה, ואחר הציג כסדר, שאלות ארבעה בנים ותשובותיהם, והסדיר על הסדר אשר בן החכם שואל כך ותם שואל כך, מה שבעיקר הסיפור לא היינו יכולין לסדרן כי אין זו שאלה לומר זה שואל כך וזה כך, והוכרח להציג שאלות מה נשתנה הכולל הכל וכדבר האמור.
2
ג׳והנה בעל המסדר הציץ מבין החרכים בהבנת תורתנו הקדושה (ואפשר בא לו כן בקבלה כנודע בכל תורה שבעל פה) אשר אין מוקדם ומאוחר בכתובים האלה כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, והבין אשר זו התשובה הכתובה כאן אין לה שייכות לתשובת בן רשע, כי שאלת הרשע הוא מה העבודה וגו', ונודע סודו מכוונות שהוא שכופר בגדלות, בחינת פרעה שאמר מי ה' ומה שמשיבין לו זבח פסח הוא שמורה על בחינת הגדלות הלא הוא אינו מאמין בזה, ועוד שלא נאמר כאן ואמרת אליו זבח פסח וגו' רק ואמרתם זבח פסח אבל לא נזכר שיהיה אמירה זו אליו כמו שאיתא במפרשים, וראה בתשובת שאינו יודע לשאול שנאמר שם והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי וגו' תיבת לאמר מיותר וסמכה לאמר גם זה לבן הרשע כמו שאיתא במפרשים לי ולא לו וכו', וסמך האמירה זו ואמרתם לומר שזו יהיה תשובה לבן החכם בפרט, כי אף שנאמר שם תשובה אליו עבדים היינו וגו' הנה זה תשובה לו בכללות כל הד' בנים הכלולין בו ועל כן סמך עבדים היינו לפרעה למה נשתנה שהוא כללות השאלות אבל בדרך פרט רמזה התורה כאן תשובה אליו, ועל כן ויקוד העם וישתחוו על בשורת הבנים כי כאן נתבשרו שיהיו להם בנים חכמים שזו התשובה אליהם וזה ודאי בשורה טובה הוא. ואך עוד צריך להבין איך שייך תשובה זו לשאלת בן החכם מה העדות, וגם הנה בעל המסדר לכאורה הציג תשובה אחרת לבן חכם לומר לו אין מפטירין אחר הפסח וכו'.
3
ד׳ואמנם אחרי דברינו הנאמרים למעלה, הנה שלושה בחינות הטובה עשה לנו הקב"ה במצרים, אחת במה שנגף בכורי מצרים בבתיהם באהלי חם, והשנית במה שנגף ה' בעצמו את בכורי מצרים אלו שהיו טמונים בבית ישראל שלא היה רשאי המשחית לבוא שם, והשלישי הצלת ישראל שהם לא הוכו. ונראה שכנגד שלושה דברים אלו אנו אוכלין פסח מצה מרור, מרור להראות שהמר ה' למצרים בנגפו אותם בבתיהם (וגם כי אנו אוכלין מרור עם מצה להראות מיתוק הדין דקדושה אשר על ידי זה הוכו כל אלהי מצרים ובכוריהם והוא הוא והבן), פסח על שום שפסח הקב"ה על בתי ישראל להרוג בכורי מצרים גם שם, מצה בחינת החסד הגמור מורה על הצלת ישראל. וזה שאלת החכם מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה וגו', כי פסח הוא העדות שאנו מעידין שפסח הקב"ה, והחוקים הוא המרור שנראה כחוק בלי טעם לאכול ביום גאולתינו דברים מרורים כמות כי מרור גימטריא מות, והמשפטים הוא המצה שזה משפט וסדר נכון לכל, להראות על הגאולה שלא הספיק בצקם וגו', והוא שואל על מה אנו עושין כל אלה, ולזה אמר המגיד בתשובתו לומר לו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, ויש בזה שלושה פירושים. א' שיהיה נאכל במקום אחד דוקא. והב', שיהיה נאכל בחבורה אחת. והג', שיהיה נאכל על השובע וכולם אמת, והוא מורה על ג' דברים האמורים בענין, כי מה שהיה נאכל במקום אחד להורות על הצלת ישראל שהיה על ידי שהיו במקום אחד שלא יצאו מבית לבית כנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו וגו'. ובחבורה אחת, הוא להראות אשר בכורי מצרים היו עם בכורי ישראל בחבורה אחת זה עם זה והקב"ה הרג המצרי והציל את ישראל. והג' מה שהיה נאכל על השובע מראה על הריגת בכוריהם בכל מצרים כי טעם אוכלו על השובע כדי שלא ישברו בו עצם כמבואר בזוה"ק (עיין ירושלמי פסחים פרק ו' הלכה ד') ועל כן הוא תשובה על ג' שאלותיו שהיו על ג' הטובות כאמור.
4
ה׳וזה מאמר הכתוב בתשובתו ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל. כלומר, אחת שפסח על בתי בני ישראל להרוג המצרים אשר שם, והשנית בנגפו את מצרים שם בבתיהם, והשלישית ואת בתינו הציל זו הצלת ישראל עצמם ועל כן אנו עושין ג' דברים האלה, ואך לפי שאינו מפורש במקרא שהוא תשובה על בן חכם רק ברמז, גם בעל המסדר לא כתבה בפירוש והלבישו בתוך תשובתו והכל אחד. ככל הנאמר.
5