באר מים חיים, שמות י״ב:ג׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 12:3
א׳דברו וגו' ויקחו להם איש שה וגו'. כי הנה תדע שמה שהיו המצרים עובדים לשה לפי שהש"ה מורה על בחינת אלהים כי השי"ן הוא אלהים במילוי, והה"א הוא ה' אותיות אלהים כנודע. ולזה מצרים שלא האמינו בה', ופרעה אמר (שמות ה', ב') מי ה' וגו' לא ידעתי את ה', ורק משם אלהים היו יודעין. לפי שידוע אשר משם אלהים עבור הדינים המתגברים מאתו הנם משלשלים ויורדים עד הגיעם לבחינת אלהים אחרים ח"ו כמו שאיתא בזוה"ק ובדברי מרן האר"י ז"ל בכמה מקומות. ועל כן הם האמינו באלהים שאין בחינה אחרת כי אם בחינת הדינים אשר משם יונקים כל בחינת הסטרא אחרא והקליפות והיו עובדים לש"ה שהוא אלהי"ם ועשאו אלהי"ם אחרים. והתיקון לזה אינו כי אם בהטיבו ישראל מעשיהם וגורמין להמתיק בחינת אלהים דקדושה ואז נתעלה בחינת אלהים למעלה ונכלל שמאלא בימינא ואין יכולין החיצונים להניק מדיניו כי נמתק ונתבסם ותיכף נופלין ונשברין ויאבדו עד עולמי עד לעומקא דתהום רבא. ועבור זה לא היה שום עת וזמן שעת הכושר לזה, כי אפילו בעת שהחסדים מתרבים ומאירין בעולם מכל מקום אם אין הדינין נמתקין שיהיה נכלל שמאלא בימינא הרי החיצונים במקומם עומדין לינק מהדין דקדושה רק שמתרחקין מאור פני הקדושה כי הקדושה מתגברת ומעוור עיניהם לסמא עיניהם שלא יזונו כל כך בקרוב, אבל מכל מקום יניקתם מהדין אינו בטל כיון שלא נמתק, כי אם בחודש ניסן שהכתוב משבח ואומר (תהלים ס"ח, ז') מוציא אסירים בכושרות בחודש שהוא כשר לצאת לא חמימי ולא קרירי כמדובר בדברינו למעלה כי בו המיזוג השוה והטוב המאושר המובחר מכל, שהוא כאשר הדינים נמתקים ונכלל שמאלא בימינא באופן שלא יהיה הדין כי אם להגדיל ולחזק חן החסד כמו מעט האדמימות אשר בשושנה שמהדר ומיפה יופי הלבן. אבל כל זה צריכין ישראל לעשות ולגרום זאת בעבודתם מלמטה רק שאותו העת הוא הכשר לזה שיוכלו ישראל לגרום זאת אבל בלתי עבודת בני ישראל מלמטה לא יעשה שום דבר כנאמר בדברינו למעלה. וזה היה עיקר העבודת ישראל להמתיק הדין דקדושה על ידי לקיחת השה שהוא בחינת אלהים דקדושה ולשוחטו ולהוציא דמו ממנו שהוא בחינת המתקת הדין כנודע מכוונת השחיטה שהוא להמתיק הדינים שבגרון שהם ג' פעמים אלהים עם הכולל גי' גרון לנקות הדמים ממנו, ואחר כך לאוכלו צלי אש הכל בכדי להעלותו אל שורש הדין להמתיקו בשורשו כאשר נבאר להלן. ועל כן צותה התורה,
1