באר מים חיים, שמות י״ג:י״חBe'er Mayim Chaim, Exodus 13:18
א׳ויסב אלהים את העם דרך המדבר וגו'. כבר כתבנו למעלה בפירוש כתוב זה, ועוד נראה בהקדים לדקדק להבין מחשבת אלהים בזה שכאשר יהיו רחוק ממצרים לא ירצו לשוב וכי בגוי גדול כזה נפקא מינה בין דרך רחוק לקרוב ובפרט במקום סכנה כאשר יתפחדו בראותם תרועת מלחמה, ואנו רואין שאף מן המדבר אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה. ואכן כי הן בקריעת הים נאמר (לקמן י"ד, ל"א) וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וגו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ומשמע שעד הנה לא האמינו, הגם שעוד בהיותם במצרים קודם כל המכות נאמר (שמות ד', ל"א) ויאמן העם וגו', ומכל שכן אחר יציאתם ממצרים שראו כל הנסים האלה בהכות כסיל מכות גדולות כאלה שהיה להם להאמין, מכל מקום לא נשלמה האמונה בהם עד אותו השעה, כי עדיין לא ראו רק מכות ולא כליון כולם, ואפשר שיוכל ליסרם ולא להמיתם, ועל כן לא נתחזקה האמונה בהם שלא להיות יראים עוד בשום אופן בעולם מן הצר הצורר עליהם שיבוא אליהם למלחמה בעם כבד וביד חזקה, כי עדיין לא ראו כזה, ועוד חששו כי אפשר אין ה' בקרבם כל כך לעשות להם נסים גדולים ומופלאים רבים ודי אם עושה להם נסים שראו ולא יותר, מה שאין כן כאשר בא סוס פרעה ורכבו ופרשיו אל תוך הים ונהרגו ונטבעו ונימוחו כולם, והיה בהם עם רב עד מאוד כמאמר חז"ל (בילקוט רמז תשע"א) שאמר בלעם לזקני מואב ומדין אפילו אתם מכניסין כל חיילות שבעולם אין אתם יכולים להם שמא אתם מרובין מן המצרים שכתוב בו ויקח שש מאות רכב בחור, וכו' עד כאן, אז נשלמה ונתחזקה האמונה בהם על השלימות להאמין בו לעתיד לבוא שיכלה ה' כל אויביהם מפניהם ויבואו אל הארץ בטח להרוג בשונאיהם כרצונם, ובודאי יש ה' בקרבם ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו וזרע רשעים נכרת.
1
ב׳ולזה אומר הכתוב שם (שמות י"ד, ל"א) וירא ישראל וגו' וייראו העם את ה', כי נודע מאמר החכם (חובת הלבבות שער חשבון הנפש, חשבון הכ"ה) כאשר לא תתחבר המים והאש בכלי אחד כן לא תתחבר אהבת עולם הזה ואהבת עולם הבא בלב אחד עד כאן. כי קסרי (והיא צור) וירושלים אם מלאה זו חרבה זו ואם מלאה זו חרבה זו כאומרם ז"ל (מגילה ו'.) ורומז אל שבע המדות הידועים אשר זה לעומת זה עשה אלהים בשבע תועבות ההפכים, וכמה שיתרחק האדם מתועבת התאוה באחת מהמידות ויחריב ויחליש תאותו לזה כן יושלם ויוגמר במדה שכנגדה בקדושה לעבוד בה את אלהי עולם. וזה באהבה ויראה והתפארות וכל המדות כמדה אשר יתרחק מאהבת עולם הזה כן יושלם ויבוא באהבת הבורא כי כאשר יאהב דבר מדברי עולם הזה אינו אוהב לבורא עולם כי הם שני הפכיים כנזכר. וכן ביראה כל עוד שאדם ירא משום דבר מדברי עולם הזה אינו בשלימות ביראת הבורא, כי אדם הירא מבוראו בשלימות לא יירא מזולתו כי אין דבר חוץ ממנו חלילה ואין יראה בעולם כי אם יראת הבורא כי מי יוכל עשות דבר קטן או גדול בלתי רשות הבורא והכל בידו וכוחו לא זולת, וכמאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קי"ח, ו') ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם, וכמעשה שהובא בחובת הלבבות (בשער אהבת ה' פרק ו') בחסיד אחד שנמצא ישן באחד המדברות ואמרו לו האינך ירא מן האריה שאתה ישן במקום הזה, אמר אני בוש מאלהים שיראני יראה זולתו וכו'.
2
ג׳ועל כן כל עוד שלא נתחזקה האמונה השלימה בישראל יוצאי מצרים והיה עליהם עדיין קצת מורא של בשר ודם ממלחמת עם רב בכלי קרב, לא היה בידם היראה השלימה על אמיתתה אבל כאשר וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים והגיעו להאמונה השלימה שלא ייראו עוד משום אדם, אז העיד הכתוב עליהם וייראו העם את ה', שהגיעו לבחינת היראה השלימה יראת הרוממות שלא לירא משום דבר רק מפחד ה' והדר גאונו לא זולת. וזה שאמר כאן הכתוב, ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, פירוש שעדיין זה ימים לא כביר קרוב ליציאתן הוא, ולא ראו עדיין ישועת ה' הגדולה להפיל אויביהם חללים לפניהם, ועל כן יתפחדון וירעדון בראותם מלחמה רבה בכלי מלחמה, ופן ינחם העם בראותם מלחמה מלחמת ל"א מלכים כפירוש רש"י כגון מלחמת וירד העמלקי והכנעני וגו' ושבו מצרימה,
3
ד׳ולזה ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף. בכדי שכשיבואו אל הים ויראו הנסים המופלאים שיעשה להם ה' שם בכליון אויביהם לעיניהם ולהוליכן בתהומות ביבשה ואז תתחזק האמונה בלבבם, ויהיה לבם נכון בטוח בה' כי הוא הכל יכול ויש ה' בקרבם להושיעם מכל אויביהם, וזה היה סיבה מאת ה' סיבת כל הסיבות שעל ידי זה יאמינו בה', ויסמכו לבם עליו ולא ייראו עד אשר יראו בצריהם, ולא נס קריעת ים סוף בלבד נתן להם הקב"ה במדבר, כי אם עוד נסים רבים מופלאים ומופלגים בבאר ובשליו ובמן לכלכל שש מאות אלף אנשים ארבעים שנה במדבר הם ונשיהם וטפם וכל אשר להם, והכל כדי לחזק האמונה בהם ביותר ויותר, עד אשר יבואו אל הארץ בטח בלי שום נידנוד מורא בשר ודם, ואז ודאי הקב"ה יכניע כל הקמים עליהם מלפניהם.
4
ה׳וזה אומרו ויסב וגו'. כלומר אלהים עשה סיבה לסבב לחזק האמונה בהם והוליכם דרך המדבר ים סוף שיראו בעיניהם כל הנסים האלה ויאמינו בה' בהכרת טובו וחסדו עליהם וגודל חוזק ידו להיות להם לאות ולמופת לדברים העתידים לבוא אליהם שיהיה לבם נכון בטוח בה' ומשמועה רעה לא ייראו, והוא כעין מאמר חז"ל (מכילתא מובא בילקוט שמואל רמז קכ"ז) דוד ומרדכי ניתן להם רמז וחשו, דוד שנאמר (שמואל-א י"ז, ל"ו) גם את הארי גם את הדוב וגו' אמר דוד וכי מה אני ספון שהכתי חיות רעות הללו אלא שמא דבר עתיד ליארע לישראל ועתידים להנצל על ידי, מרדכי (אסתר ב', י"א) ובכל יום ויום מרדכי מתהלך וגו' אמר מרדכי וכי אפשר לחסידה זו שתנשא לערל הזה אלא שמא דבר וכו'. ולזה סיים הכתוב הא לך ראיה כי עתה לא נתחזקה האמונה בידם שעל כן אי אפשר להביאם דרך הקרוב כי הנה וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים פירוש עלו מזויינים בכלי זיין כדרך ההולכים למלחמת בשר ודם, והם עם קדוש ישראל אינם צריכין לכל זה כי הנה הקול קול יעקב שישראל פועלים כל דבר בקולם והכתוב צווח (קהלת ט', י"ח) טובה חכמה מכלי קרב, ומה הוא החכמה פיה פתחה בחכמה שבחכמתם הם פותחין את פיהם בקול קול יעקב לבקש את בוראם בתפילה ותחנונים ויושיעם ה' ברגע אחד נגד אלפי אלפים חיילות כמו במחנה סיסרא וסנחרב. ויהושע לא כבש יריחו בשום כלי זיין כי אם בקול השופר, כי אין ליעקב כי אם להשתמש בקול, ולמה יצאו הם מזויינים אם לא לחסרון אמונתם בה' עדיין, ועל כן בראותם מלחמה ושבו מצרימה ולזה ויסב וגו' כאמור, כי נתן להם הקב"ה מקום בכדי להאמין בו לעתיד.
5