באר מים חיים, שמות י״ד:ט״וBe'er Mayim Chaim, Exodus 14:15

א׳ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל וגו'. ואמרו חז"ל (מכילתא מובא בילקוט רמז רל"ג) אמר לו הקב"ה למשה בני נתונין בצרה ואתה עומד ומרבה בתפילה וכו', ולכאורה זה לפלא הלא משה בודאי היה יודע אשר בדבר ה' עשה את כל המעשים האלה והיה לו לידע בודאי בבטחון גודל ידו החזקה שיושיעם ה' למען שמו כי הוא אמר ויהי כל זאת שיבואו ישראל לפני הים ומצרים אחריהם ובודאי הוא יושיעם, ולמה האריך בתפילה, ועוד הלא הוא אומר התיצבו וראו את ישועת ה' וגו' ונמצא בטוח היה בבירור בישועה ועל מה התפלל.

ב׳והנראה כי תפילת משה לא היה על ישראל כי עליהם ידע ודאי והאמין בה' שיושיעם ה' ואמר להם מפורש ה' ילחם לכם וגו' ועיקר תפילתו לא היה כי אם על הערב רב שקיבלם מדעתו ועליהם האריך בתפילה שגם אותם יושיעם ה' אחרי שבאים להסתופף תחת צל כנפי השכינה ועל כן ויאמר ה' וגו' מה תצעק אלי, פירוש למה אתה מאריך בתפילה כיון שאומרים שבאים להתקרב אלי ודאי אשר אושיעם בשביל קידוש שמי וכמעשה הובא במדרש חז"ל (שוחר טוב תהלים קפיטל כ"ה,) מעשה בקיסטין אחד והיה שם אדם גדול והיה לו שם במדינה והיה שם אדם אחד, והיו שומרי המדינה עוברין ומצאו אכסנאי אחד ותפסוהו ואמר אל תכוני כי בן ביתו של מלך אני כיון ששמעו כן הניחוהו ושמרוהו עד הבוקר, בבוקר הביאוהו אצל המלך ואמרו לו בן ביתך מצאנו אמש, אמר לו המלך בני מכיר אתה אותי, אמר לו לאו וכו' עד אמר להם המלך הואיל ובטח בי הניחו לו וכו' עד כאן. וכן כאן עם הערב רב אף שאינם מבני ישראל בני ביתי כיון שבפיהם שמו בטחונם בי ונתקרבו עם ישראל בבטחונם שאני אצילם ודאי אושיע להם.

ג׳ואכן כי ידוע והארכנו בזה במקום אחר אשר אין הקב"ה מפליא נסיו לאדם למעלה מן הטבע כי אם כשהאדם מתנהג עצמו בעבודה למעלה מטבע העולם, כי פועל אדם ישלם לו (איוב ל"ד, י"א) ובמדה שאדם מודד מודדין לו כמאמר חז"ל (סוטה ח':) ועל כן אמרו חז"ל (שמות רבה כ"א, י') לא נקרע להם הים עד שבאו לתוכו עד חוטמן וכו', וכן אמרו בגמרא דידן (סוטה ל"ז.) שקפץ שבטו של בנימין לתוך הים או נחשון בן עמינדב עיין שם, כי לא היה יכול הים להקרע לפניהם שהוא למעלה מטבע העולם עד שנכנסו בעבודה למעלה מן הטבע ובאו להם מים עד נפש, ובחינה זו לא יעשו אותה הערב רב עתה כי לא מבני ישראל המה, ועל כן דבר אל בני ישראל ויסעו כלומר שהם יסעו קודם אל הים וימסרו נפשם על אמונתם בי ואחר כך ואתה הרם את מטך וגו' ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה פירוש שלא יהיו ביבשה כי אם עד שיהיו בתוך הים כאמור (דאם לא כן סתרי אהדדי והבן), ואז כאשר יתיבש הים מפני בני ישראל גם המה יבואו שמה ואושיע להם על אשר שמו בטחונם בי כנזכר. וכאשר הלך יהושע לעזור לאנשי גבעון אשר היו גרים גרורים והערימו את בני ישראל ויהושע נתנם לחוטבי עצים ושואבי מים ואף על פי כן לפי שנתנו את שמם על שם בני ישראל הלך לעזור להם, וה' עזרו אז בנס מופלא שהעמיד השמש בחצי השמים בגבעון, והכל לפי ששמו בטחונם בה' עזרם ה' בעבור כבוד שמו.

ד׳או יאמר הכתוב מה תצעק אלי וגו'. כי הנה כתבנו במקום אחר פירוש הכתוב (תהלים ק"ז, ו') ויצעקו אל ה' וגו' ולכאורה היה די לומר ויצעקו לה', ואמנם כי הנה האדם העומד לצעוק ולהתפלל לה' על צערו וכאבו שיושיעו ה', אם שם פניו רק לדחות צער מעל עצמו כי צר לו מאוד בדברי העולם מבני חיי ומזוני, בחינה זו קטנה היא למאוד כי מה האדם וכל חייו וכל עניניו, הלא הכל כאפס ותהו נחשבין הבל המה מעשה תעתועים, ומה יהיה בזה אם יבלה כל ימיו בטוב ובנעימים האם זה לקבר יובל ובזה יבוא ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים ברוך הוא הלא אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו אמרו ז"ל (פסחים נ'.) ולא מי שבא עם כספו וזהבו או שארי חמדת עולם הזה, ונודע אומרם ז"ל (אבות ד', א') איזהו עשיר השמח בחלקו כי מי שאינו מספיק עצמו במה שיש לו אפילו אם יהיה לו עושר מופלג ויהיה לו כל חמדת עולם הזה עני הוא וכל ימיו כעס ומכאובים להתאוות לכל ואין לו למלא שאלתו כמו העני ממש, ויותר. כי העני מתאוה לפת לחם, וזה מתאוה לעשירות מופלג כי מרבה נכסים מרבה דאגה כאומרם ז"ל (שם ב', ח') ונמצא זה שאינו שמח בחלקו ומתפלל על צרת עצמו שיושיע לו ה' כל הצטרכותו על המחיה ועל הכלכלה וכדומה, כבר איננו על השלימות הצריך שיהיה שמח בחלקו.

ה׳ועוד הלא ידוע מאמרם ז"ל (ברכות נ"ד.) חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה ופסקו הרמב"ם ז"ל (פרק י' מהלכות ברכות הלכה ג' וטור שולחן ערוך אורח חיים סימן רכ"ב סעיף ג') ופירשוהו דוקא בשמחה ובטוב לבב שיודה לה' על הרעה בשמחה וטוב לבב כעל הטובה. ונמצא אם כן הוא באמיתיות לבבו שׁשׂשׂ ושמח ומודה על רעתו שמגיע לו מאת הבורא כי זה הוא עבודת שמו יתברך כמו שאיתא בטור שולחן ערוך שם וזה לשונו: כי הרעה לעובדי ה' היא שמחתם וטובתם כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו ה' נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את ה' שהוא שמחה לו, עד כאן. איך יכול להתפלל על הרעה הזו שיהפכנה ה' לטובה לו, הלא גם הרעה טובה היא לו ורצונו בה.

ו׳ועוד הנה נודע אשר האדם לא נברא בעולם הזה כי אם לעבוד את הבורא ברוך הוא בכל ימיו ועתיו ורגעיו וזה הוא חכמתו ושלימותו, ונמצא כאשר מתפלל בעד עצמו הרי אינו עובד לבוראו ברוך הוא ברגע זו, ומה הוא וכל ימי חייו בשעה שאינו עובד לבוראו, הלא בושה יכסה פניו וכלימה, להניח עבודת הבורא ולעבוד את עצמו בדברי עולם הזה שכל עניניו הבל הבלים.

ז׳אשר על כן ודאי אין זה אופן כלל שיבקש אדם רחמים לצורך עצמו, כי אם כל עיקר התפילה והבקשה שאדם יוכל להתפלל לפני בורא שמים וארץ בעת צר לו הוא רק לכבוד שמים, כי נודע אשר כל זמן שישראל נתונים בצרה כביכול צר לו למעלה הן צרת ציבור הן צרת יחיד כמאמר ז"ל (ספרי מובא בילקוט רמז תש"ל) בפסוק (ישעיה ס"ג, ט') בכל צרתם לו צר וכו' עיין שם. ואמרו (במסכת סנהדרין מ"ו.) בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי כי הקב"ה הלא חפץ חסד הוא באמת וכל עיקר בריאת העולם היה רק בכדי להיטיב לבריותיו אשר יברא כמאמר אדונינו דוד המלך ע"ה (תהלים פ"ט, ג') עולם חסד יבנה שרק לזה בנה הקב"ה העולם לעשות חסד עם בריותיו ובפרט עם עמו ישראל כי הם עלו לעיקר במחשבת בריאת העולם וכל העולם לא נברא כי אם לצוות להם להצטרכותם, לשמשם ולעבוד עבודתם, וכביכול כשהקב"ה אינו יכול להשפיע לאיש הישראלי טובת החסד בעולם עבור גרם עוונותיו וכדומה והאדם בצער ודאי כביכול לו צר יותר מלאדם הזה כי חפץ חסד הוא בטוב האמיתי, ויותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק כמאמר חז"ל (פסחים קי"ב.). ועל זה ישים האדם פניו בעת צרתו לזכור מה שגרם הוא במעשיו שיהיה כביכול צר וצער למעלה ואם יעשה לו כל מיני עינוים וסגופים שבעולם האם יספיק על אחת מני אלף שגרם צער למעלה לשכינת עוזינו, ואך הקב"ה הטוב והמיטיב לא יחפוץ בעינויו כי הדרי קושיא לדוכתיה שיגרום צער למעלה כביכול, והאל הטוב החפץ חסד אינו רוצה כי אם בשוב רשע מרשעתו וחיה, וזה ישים אל לבו לקבל עליו באמת תשובה שלימה לפני בוראו, אשר מהיום והלאה לא יזוז מעבודת ה' אף רגע כמימרא ולהמליך להקב"ה על כל אבר ואבר וגיד וגיד מרמ"ח אברים ושס"ה גידים, שלא יעשה דבר בשום אבר מאבריו, כי אם הנוגע לכבוד הבורא יתברך ולא יותר, וליחד אליו מחשבתו ודיבורו ומעשיו וכל תנועותיו והרגשותיו שלא ישתמש בהם כי אם לה' אל אחד לבד באמת ובתמים בלי שום מחשבת פסול חלילה ולבקש רחמים מבוראו ברוך הוא להקל הצער מעליו רק בכדי שיקל הצער למעלה בשורש נשמתו בשכינת עוזינו, ולא ירגיש מצרת עצמו כלום, רק על זה יכאב לבבו ונפשו עליו תאבל במה שיש צער למעלה ואל זה יביט לשפוך כמים לבו בתפילה ותחנונים נוכח פני ה' שיושיע לו מצרתו בכדי שיתענג למעלה כביכול ברוך הוא, ואז ודאי יענהו ה' משמי קדשו, כיון שלא לצורך עצמו הוא מבקש רק בשביל כבוד שמים להקל הצער למעלה.

ח׳או ישים פניו לבקש בעת צרתו בכדי שיתגלה ויתעלה כבוד ה' ברוך הוא כאשר יושיע לו בדבר הזה, כמו בחולה אשר בתוך ביתו, והרופאים נתיאשו מלעשות לו רפואה והוא מבקש הרפואה מאת ה' שיוודע בארץ כי הוא הרופא נאמן האמיתי ורחמן ובידו נפש כל חי למחוץ ולרפא, וכדומה בכל הדברים שיש בהם כבוד הבורא כאשר יושיע ה' לזה, ישים מגמת לבבו לבקש רחמים בשביל הדבר הזה דייקא שיתגדל כבודו בזה וכאשר עשה יהושע כאשר שמע שנפלו מישראל בעי כשלושים וששה איש, ישב לארץ והעלה עפר על ראשו (יהושע ז', ט') וישמעו הכנעני וגו' והכריתו את שמֵנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול, כי זה עיקר כאבו במה שח"ו יתחלל שם שמים בהכרית שם ישראל מן הארץ אשר כבר נקרא שמו עליהם ועשה להם נסים מופלאים במצרים ובים וכדומה, ועכשיו ח"ו יאמרו אלהיהם זקן הוא ותש כוחו ויתחלל שם שמים חלילה, ולא הכאיב לבבו על שום דבר כי אם מה תעשה לשמך הגדול, כי כל דבר שבעולם הבל הוא רק מה שנוגע בכבוד הבורא זה הוא דבר שאין לו שיעור וערך.

ט׳ובזה יערב נעימות אומרם ז"ל (ברכות ס"ג.) כל המשתף שם שמים בצערו כופלים לו פרנסתו וכו' רבי שמואל בר נחמני אומר פרנסתו מעופפת לו כציפור וכו', ועיין ברש"י ז"ל שם שנדחק קצת בפירושו, ולדברינו יאמרו כי לא מבעיא כאשר ישים האדם פניו רק מול שער השמים שלא יתערב בתפילה על צערו שום מחשבה וכוונה בשביל הצטרכות עצמו וכאבו אשר יכאב לו, כי אם רק בשביל כבוד שמים מה שבשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל על אשר נמצא ח"ו איזה צער למעלה ועל זאת מוסר נפשו ורוחו, ולפני ה' ישפוך שיחו לתקן שם למעלה שלא יהיה שם איזה צער חלילה, שזה ודאי אין קץ ותכלית לשכרו, לאשר הוא שוכח מצרת עצמו כלל וכלל, ורק על זה תצמא נפשו ויכמה בשרו להסיר הצער משם ולגרום שם תענוג ונחת רוח, ודאי יעשו לו למול זה תענוג ונחת רוח עד אין קץ. ואמנם כי אף מי שאינו על בחינה הזו בשלימות בתכלית, שהוא משתף שניהם כאחד שצר לו מצרת עצמו בצערו, וגם יגדל כאבו ואבלו בלבו על הצער שנמצא בשמי השמים לפניו יתברך, וזה ענין שיתוף שם שמים בצער, שצר לו מאוד בצער שניהם צער למעלה וצער למטה גם עבור זה כופלין לו פרנסתו או מעופפת לו כציפור אחרי שגם על זה ישים פניו להתפלל להסיר הצער מלמעלה, וענין הפרנסה הזו הוא זה הדבר אשר ביקש והתפלל עליו בצערו כי כל דבר הנצרך אל האדם הכל נקרא על שם הפרנסה פרנסת הנפש או פרנסת הגוף בכל בחינות בני חיי ומזוני וכשהתפלל על דבר החסר לו ושיתף שם שמים בזה כופלין לו זה שהתפלל עליו או שהיא מעופפת לו אחרי שחפץ להרבות השפע בעולם העליון, כי בזה נתעלה גם תפילתו שהתפלל בעד עצמו, ועל שניהם יענהו מן השמים ועל כן כופלין לו, והבן. וזה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ק"ז, ו') ויצעקו אל ה' פירוש שצעקתם הוא בדבר הנוגע לה' כי למען שמו יושיע לו בעת ההוא ואז ודאי וממצוקותיהם יצילם כיון שאינם מתפללים וצועקים למענם כי אם אל ה' הרי לה' הישועה, וזה מאמר הכתוב (תהלים צ"א, ט"ו) יקראני ואענהו פירוש כשהוא קורא אותי במה שהוא כבודי בזה הישועה ואז ודאי ואענהו.

י׳וזה היה כאן בבני ישראל הכשרים כי נאמר בהם ויצעקו בני ישראל אל ה' שעיקר צעקתם לא היה אלא על שנוגע הדבר לה' כי כשישראל נתונים בצרה כביכול לו צר, ועוד כי יש בזה רב גודל קידוש ה' שיתגדל שמו בעולם שהוא אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו, ולהראות שהוא מלך גדול על כל העמים והשרים שלמעלה כי ראו ישראל ששר של מצרים פורח באויר ונוסע אחריהם כמאמר ז"ל (שמות רבה כ"א, ה') בפסוק (שמות י"ד, י') והנה מצרים נוסע וגו', הרי כבודו בזה להראות שגאה על גותניא. ומכל שכן דכל שכן איש האלהים משה רבינו ע"ה משהאריך בתפילתו לאל איום ונורא ודאי שלא היה בלבו לשום דבר כי אם באמת למען שמו באהבה. והנה אמרו חז"ל (ברכות י':) כל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו וכו', ועל כן כשראה הקב"ה שישראל תלו עיניהם למרום לומר שיושיעם ה' בעבור כבוד שמו, תלה להם בזכות עצמם ואמר מה תצעק אלי שאתה והם תולין הצעקה בי, דבר אל בני ישראל ויסעו כי כדאי זכות בני ישראל לקרוע להם הים בזכותם כמאמר חז"ל (שמות רבה כ"א, ח') בפסוק זה, אמר הקב"ה כדי הוא האמונה שהאמינו בי ישראל שאקרע להם הים, ולזה אמר הכתוב להלן ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל, פירוש לפי שהישועה ביום ההוא היה עם ישראל כי זכות ישראל גרם לזה להושיע מאויביהם, ועל כן וירא ישראל את מצרים מת וגו', שפלטן הים ליבשה שיראו ישראל בעיניהם אבוד שונאיהם, היפך ממה שנאמר בלוט (בראשית י"ט, י"ז) אל תביט אחריך ואמרו חז"ל (מובא ברש"י שם) אתה הרשעת עמהם ובזכות אברהם אתה ניצול אינך כדאי לראות בפורענותם ואתה ניצול, אבל כאן וירא ישראל שראו במפלתן בעיניהם כי היה ההצלה בזכותם וכאמור, ואפשר שזה שאמר להלן ואתה הרם את מטך, כלומר כי אתה לבד גם כן תוכל להרים את המטה כי גם זכותך בלבד יועיל לבקוע הים ועל כן אנו אומרין בוקע ים לפני משה וכו' כי גם לפני משה לבד היה ראוי לקרוע.