באר מים חיים, שמות י״ד:כ״זBe'er Mayim Chaim, Exodus 14:27
א׳ויט משה וגו' וישב הים לפנות בוקר לאיתנו וגו'. חז"ל (שמות רבה כ"א, ו') אמרו,אמר משה לפני הקב"ה אתה אומר לי שאקרע את הים ואעשנו יבשה לא כך אמרת שאין הים נעשה יבשה שנאמר (ירמיה ה', כ"ב) אשר שמתי חול גבול וגו', אמר לו הקב"ה לא קראת מתחילת התורה מה כתיב (בראשית א', י') ויאמר אלהים יקוו המים אני הוא שהתניתי עמו מתחילה שאני קורעו. ונודע לכל מה שקשה בזה, כי מה לו להזכיר תנאי הקריעה בעת ששב הים לפנות בקר על המצרים, ולמעלה בעת שנקרע לפני בני ישראל היה לו להזכיר דבר זה. ואמנם הנה איתא בזוה"ק (וירא קי"ג:) וזה לשונו: בזמנא דבקע קודשא בריך הוא ימא לישראל הוי קרע ימא לאלין ואזלין ביבשתא ומיא הוו תבין מסטרא אחרא וטבעין לאלין וכו' עד כאן לשונו. ונראה לי ממשמעות דבריו הקדושים, אשר הטביעה למצרים והיבשה לישראל היה הכל בעת אחד וזה היה עיקר נס קריעת ים סוף מה שנעשה בהים שני הפכים ברגע אחד, כי הנה תיכף בעת עבור בני ישראל בתוך הים רדפו המצרים אחריהם, ולפי רוחב הים היו שניהם עומדים בתוך הים ישראל בקצה האחרון ומצרים בקצה הראשון והפליא הקב"ה נס נפלא, שרוחב זה שהיו המצרים שם השיבו המים על מצרים על רכבו ופרשיו, וישראל עומדין בתוכו להלאה בחרבה, ובשעה אחת היה בים שני הבחינות מים ויבשה.
1
ב׳ולדעתי זה פירוש הכתוב (תהלים קל"ו, י"ג) לגוזר ים סוף לגזרים וגו' פירוש שגזר אותו לכמה גזרים שלא היה שוה כולו אף זה הנתיב שנקרע רק בצד אחד והעביר ישראל בתוכו ובצד האחר וניער פרעה וחילו כי זה היה עיקר הקריעה שמחצה נעשה יבשה ובמחצה השני עברו המים על פרעה, והנה כבר כתבנו למעלה (בפרשת בראשית בפסוק יקוו המים) בפירוש מאמר חז"ל הנזכר מה שאמר לו הקב"ה לא קראת מתחילת התורה וכו' ולכאורה היכן מרומז שם שיהיה נקרע לפני בני ישראל, ואכן כי מה שאמר שם יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה ומלת ותראה היבשה הוא מיותר כי אחר שהמים יהיו נקווין אל מקום אחד ודאי שיתראה היבשה, ואמנם יגיד כי אף אחר שיקוו המים אל מקום אחד אף על פי כן לפעמים ותראה היבשה, בו במקום מקוה המים תראה היבשה לפעמים, והיא בעת שיצטרך הקב"ה להעביר בני ישראל בתוכו בחרבה וזה הוא התנאי שהתנה עמו, ולדרכנו כאן כן יאמר, יקוו המים ותראה היבשה פירוש גם בעת שתראה היבשה בו, שיהיה נקרע לפני בני ישראל, בשעה ההוא ממש יקוו המים מצד השני להציף חיל פרעה ורכבו הבאים אחריהם בים, וזה שאמר אני התניתי עמו מתחילה שאני קורעו, כלומר שאקרע אותו לקרעים להיות מחצה יבשה ומחצה ים כי זה היה עיקר הנס להעשות ברגע אחד רחמים ודין, רחמים לישראל ודין לאומות העולם. וזה מרומז בדברי חז"ל (שמות רבה כ"ב, ב') וזה לשונם: אמר ר' יוחנן כיון שעלה אחרון שבישראל מן הים ירד לתוכו אחרון של מצרים ומזה מובן מפורש שמצרים וישראל היו בפעם אחד בים והיו אלו נשקעים ואלו עולין, ואפשר נמי שזה רמזו חז"ל באומרם (שוחר טוב תהלים קפיטל י"ח פסוק י"ז) אמר ר' שמעון בן לקיש על אלו ועל אלו הפך הים מה היה עושה ימינו אחת מצלת לישראל וימינו אחת שוקעת למצרים וכו' עד כאן. ולכאורה זה לפלא כי הלא בכתוב מפורש שהלכו ביבשה בים, ואמנם לדברינו נכון כי באמת כשהיו מצרים וישראל במעמד אחד בים וישובו המים על המצרים היו הופכין מימיהם גם על ישראל, כי שניהם כאחד היו, ורק שימינו אחת מצלת לישראל לימינו ואחת שוקעת למצרים וקרע את הים לחצאין שירד חציו ויתעכב חציו. ולזה אמר כאן הכתוב וישב הים לפנות בוקר לאיתנו ואמרו לתנאו (שמות רבה כ"א, ו'), כי זה היה עיקר תנאו שיעשה דין בעת הרחמים שיהיו אלו עולין מצד אחד ואלו נשטפין מצד האחר שיהיה נס פלא בתוך פלא, ובזה יובן מה שאמר הכתוב ויאמר ה' אל משה נטה ידך על הים וישובו המים על מצרים וגו', ולכאורה זה למותר כי ודאי כאשר יעברו ישראל את הים ישובו המים להלוך כדרכן תמיד, כי רק צורך שעה היה הבקיעה שיעברו ישראל בתוכו, אבל בצאת ישראל מתוכו ודאי שממילא ישוב לדרכו, ולמה למשה לנטות ידו על זה כמו שנטה ידו על נס הבקיעה, ואכן לפי הנזכר נכון כי הגם שעדיין היו ישראל בתוך הים ולא היה משיב הים מימיו אל תוך הבקיעה ממילא לפי שעדיין הקב"ה מעביר ישראל בתוכו, ציוה הקב"ה לנטות ידי משה עליו כי זה היה מעיקר הנס לגזור את ים סוף לגזרים שישובו המים בחלק אחד על המצרים ולהתיצב כמו נד בחלק השני וכאמור, ועל כן סיים הכתוב כאן ויכסו את הרכב וגו' לכל חיל פרעה וגו' ואף על פי כן ובני ישראל הלכו ביבשה וגו' והמים להם חומה וגו', כי אף שבצד האחד שב על מצרים ויכס את הרכב אף על פי כן בצד השני הלכו והמים עמד כחומה.
2