באר מים חיים, שמות ט״ו:א׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 15:1
א׳אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'. כלומר שעלה בלבם לשיר השירה הזאת לשם הוי"ה הרחמים מה שלכאורה היה צריך לשיר לאלהים כי הוא העושה הדין והוא המנער מצרים בתוך הים, ואך משונה הדין והגבורה הזה כי נעשה בכח ה' יד הגדולה, ועבור כן ויאמרו לאמר, שאמרו שכך צריך לאמר בנוסח שירה זאת, אשירה לה' פירוש לשם הוי"ה ולא לאלהים, והטעם כי גאה גאה ותרגומו ארי אתגאי על גותניא וכאמור שעל אלו המתגאים נגד שמו יתברך ואומרים מי ה' אשר אשמע בקולו, בא הנקמה והדין מבחינת הוי"ה יד הגדולה שיתגדל שמו בעולם, ועל כן אנכי לה' אשירה שהוא הוא עושה עתה נקמה בגוים תוכחות בלאומים, ואמרו עוד סוס ורכבו רמה בים, כלומר כי לא זה לבד שגדול אדונינו ורב כח בעולם הזה לעשות במלכי אדמה באדמה מה שירצה כי אף על צבא המרום במרום לו הגדולה והגבורה ומושל בעליונים ותחתונים לעשות בהם כרצונו, והנה הם והשר שלהם השליך במצולה, כמאמר חז"ל (שמות רבה כ"ג, ט"ו) סוסיהם ורוכביהם לא נאמר אלא סוס ורוכבו מלמד שנטל הקב"ה שר שלהם תחילה והשליכו לתוך הים, ואמר רמה ולא ירה ואמרו חז"ל (תנחומא בפרשה זו י"ג) שהיו עולין למרום ויורדין לתהום ואין נפרדין וכו', וגם זה הוא להגיד כי נעשה דבר הזה בגדולה וגבורה כאחד, ועל כן נעשה הדין בכל השלימות להעלותן ולהורידן מאיגרא רמא לבירא עמיקתא מה שאין כן בחינת הדין לא יגביה רק ישפיל לארץ, כי זה מדתו בדין והבן.
1
ב׳ב או יאמר הכתוב אז ישיר וגו' עד כי גאה גאה. כי הנה נודע דברי רבותינו ז"ל (גיטין נ"ו:) כל המיצר לישראל נעשה ראש וכו', ולהבין זאת מאין זכו מצֵירי ישראל להעשות ראשים. נראה, כי ידוע אשר לא תדמה מפלת והשפלת איש נבזה וחדל אישים מנוגע ומעונה למפלת שר הגדול שבגדולים אשר כבר היה בגדולה למעלה למעלה, ולכן אומר הכתוב (איכה א', ט') ותרד פלאים כי הפלא ופלא היה בירידתן שהיה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, והוא מובן לכל. אשר על כן המיצר לישראל והקב"ה רוצה להפילו ואם יפילנו בקטנותו לא יכאב לבבו כל כך, ועל כן הקב"ה מגביהו ומנשאהו לכל לראש ואחר כך משפילו ומורידו לארץ, וזאת חרוץ משפטו בעד אשר הֵיצר לישראל. ועוד אפשר לומר, כי הקב"ה נקרא מתגאה על גאים, כי אין כבוד לגדולת אלהינו ברוך הוא וברוך שמו שיעמוד עצמו עם כל איש נבזה ושפל להשפילו, כי (תהלים צ"ג, א') ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז וגו', כלומר בזה ניכר המלוכה כשהוא לובש גאות והתאזר עוז להשפיל גאים עדי ארץ באלו המנושאים הגבוהים והמתגאים בעולם, ולא באיש הקטן השפל, וכמאמר חז"ל (מנחות נ"ג.) יבוא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים באדירים, יבוא אדיר זה הקב"ה ויפרע לאדירים אלו ישראל מאדירים אלו המצרים, באדירים אלו המים, כי זה נאה לאדיר שיפרע מאדירים ולא מאיש השפל הנבזה ועל כן המיצר לישראל נעשה ראש ומגביהו הקב"ה, שיהיה כבודו של הקב"ה בזה כביכול ברוך הוא וברוך שמו להשפילו. אף שכל הגוים כאין נגדו כאפס ותהו נחשבו לו, מכל מקום מתנהג בעצמו בדרך אשר יובן לבני העולם השפל גם כן, ולזה אומר הכתוב (תהלים צ"ב, ח') בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד, כלומר כי זה אשר פורחין הרשעים כמו עשב ומתגדלין ומתנשאין למעלה, זה הכל בשביל להשמדם עדי עד עבור שני הטעמים האמורים. או למען השפלתו מאיגרא רמא, או שאין הקב"ה מתגאה כי אם על הגאים. גם לזה אמר (שם ל"ז, ל"ה) ראיתי רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן ויעבור והנה איננו, הכל על דרך זה. ועל כן אדם הרואה הצלחת השר המיצר לישראל ואינו יודע טעמים האמורים שזה הוא מפלתו, הוא תמה בעצמו לאמר מה זאת עשה אלהים להגביה לזה.
2
ג׳והנה נודע מדברי מרן האר"י ז"ל (בפרי עץ חיים שער הזמירות) אשר תיבת אז רומז על שלושה יחודים נוראים הכוללים כל העולמות עיין שם, ועל כן אמר משה לפני הקב"ה (שמות ה', כ"ג) ומאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה וגו'. כי הפליא פלאות להבין את אשר נעשה. כי היות שהוא הכין דיבורו ומחשבתו לדבר אל פרעה ביחודי שמותיו ברוך הוא וברוך שמו הכלולים באז בכדי להכניע את פרעה ולנצח כל המקטריגים, ועתה לא די שלא הועיל אלא אף שנתגדל פרעה ביותר ויותר לעשות דוקא עשיות להראות שאין שליט ומושל עליו והרע עוד לישראל מאשר לפנים, ותמה על זה ושאל לו באלהים על זה הדבר, והוא לא ידע שזה הוא סיבת הכנעתו ומפלתו כי לפני שבר גאון כנ"ל. ולזה השיבו אל עליון עתה תראה אשר אעשה וגו', כלומר כי עתה בודאי תראה אחר שנתגאה לבו כל כך כי בעבור זה היה כל זאת, והנה אמרו חז"ל (שמות רבה כ"ג, ג') דבר אחר אז ישיר משה וכו', אמר משה רבון העולמים במה שחטאתי לפניך בו אני מקלסך וכו', יודע אני שחטאתי לפניך באז שנאמר ומאז באתי אל פרעה וגו', הרי אני משבחך באז וכו' עד כאן, כי משה חטא במה ששאל בה' למה הרע לעם הזה אחר שדיבר אל פרעה ביחודי שמותיו יתברך הנרמזים באז, כי היה לו לידע ולהאמין אשר ודאי יעשה הקב"ה את אשר אמר, ועל כן עתה כשנתוודע לו אשר זה ודאי אמת גדול כי ביחודי השמות של אז ודאי הכניעו ושברו לגמרי וזה הוא האות אשר נתגדל והתנשא תיכף אחריו, כי זה הוא מפלתו, וגאונו זה לפני שבר הוא לו. ועל כן פתח פיו בחכמה ושיבח לבחינת אז הלז ואמר אז ישיר משה כלומר ששר על הבחינה הנפלאה הזו בחינת אז אשר תיכף בדברו אליו שיבר והכניע כל אלילי מצרים בזה. ונעשה תיכף בפרוח רשעים כמו עשב וגו' להשמדם עדי עד. וגמר אומר והטעם כי לא נעשה תיכף מפלתו והכנעתו, כי הנה גאה גאה כלומר שדרך הקב"ה להיות מתגאה על הגאים דוקא, וזה כבודו יתברך להיות רם על רמים, או בכדי להורידו מאיגרא רמא וכו', ועל כן אני משבח ומפאר לשלושה יחודים הנפלאים אשר באז, כי נפלאים המה להשפיל את אויבי ה', ומה שנתגאה פרעה אחרי שמעו אותם, הכל הוא לכבוד הבורא יתברך להיות יציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד, ועל זה אמר הכתוב, (שם צ"ג, ב') נכון כסאך מאז וגו' נשאו נהרות וגו', פירוש כי הן נכון כסאך מאז הראשון שאמר משה אל ה' ומאז באתי וגו', כי הן גם אז כבר נעשה מפלת פרעה וחילו, ואך מה שנשאו נהרות ה' כי אין נהרות אלא המלכויות שנושאים את עצמם ושופטים את ישראל כמאמר חז"ל (ילקוט תהלים רמז תתמ"ח), נשאו נהרות קולם שאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו, הכל בשביל שישאו נהרות דָכְיָם, פירוש שישאו הנהרות הללו הגדולים את דכים מה שאני מדכאן ביסורים קשים ובמה מקולות מים רבים אדירים משברי ים כי אדיר במרום ה', ועל כן יבוא אדיר ויפרע מאדירים באדירים כאמור, ועל כן במה שקלקל משה וגרע ח"ו בבחינת אז יחודים הנוראים הללו תיקן עתה ונתן דעתו לתת שיר ושבח לאלו היחודים מה שלא הבין תחילה ועתה בא וחקרה וספר שבחה מאז.
3
ד׳ג עוד יתבאר אומרו אשירה וגו' כי גאה גאה וגו'. כי נודע מה שכתב מרן האר"י ז"ל (בכוונת חנוכה ופורים) במה שאנו אומרים שעשה נסים לאבותינו וגו', כי שעשה, הוא סוד מיתוק הדינים של אלהים על ידי שם אל שהוא בחסד בסוד הכתוב (תהלים נ"ב, ג') חסד אל כל היום, כי ש"ע מן שעשה הוא מספר שני פעמים אל במלואן והם הש"ע נהורין הנמשכין מאריך ששם רחמים פשוטים חסדי אל, וש"ה רומז אל שם אלהים שבמילוי יודין הוא גימטריא שי"ן ועם ה' אותיות של אלהים הוא ש"ה, וש"ע נהורין הללו הם הממתיקין לדיני אלהים, ואז נתהפך הדין על ראש שונאי ישראל, כי אויבי ישראל ושונאיהם אין להם יניקה כי אם מבחינת הגבורה דאלהים דקדושה אשר משם מתפשט ומשתלשל עד בחינת אלהים אחרים ח"ו, כמו שאיתא בזוה"ק כמה פעמים (ועיין בליקוטי תורה בראשית בסוד חטא אדם) ועל כן כאשר אלהים דקדושה נמתק ונתבסם ונכלל ברחמים, אז ממילא אין שום יניקה לבחינת אלהים אחרים, וכל בחינת החיצונים והקליפות נופלין לעומקא דתהום רבה ונתהפך עליהם כל בחינת הדינים והיסורים והפורענות לאבדם לעד ולעולמי עולמים, ועל כן אנו אומרין שעשה נסים לאבותינו, כי על ידי בחינה שעשה המתקת אלהים דקדושה בזה נעשה נסים לאבותינו שגאלם ממות לחיים ונהפך כל הדינים על ראש שונאי ישראל.
4
ה׳ואפשר זה פירוש הכתוב (ישעיה כ"ד, כ"א) יפקוד ה' על צבא המרום במרום וגו', כי פקידה הוא לטוב כמו וה' פקד את שרה וגו', ונודע מדברי האר"י ז"ל (בליקוטי תורה על פרשה זו) שהוא על ידי רבוע שם ע"ב העולה פק"ד, וכמאמר הכתוב (רות א', ו') כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם, כי גם פרנסה באה על ידי הפקידה שבשם ע"ב. ועל כן אמר יפקוד ה' על צבא המרום במרום הוא צבאות אלהים להיות נמתק ונתבסם, וממילא נתבטל ונכשל כח אלהים אחרים ונפל עזור כל מלכי האדמה באדמה. ואפשר לזה אמר הכתוב ויוש"ע ה' ביום ההוא, כי בחינת הנוקבא מכוּנה על שם אלהים שהיא בחינת הדינים והיא נקראת חוה ועם ג' אותיותיה הוא כ"ב, והוא מנין וי"ו שבויוש"ע (או אפשר שה' אותיות שבויוש"ע רומז אל ה' אותיות אלהים) והש"ע הנותרין הם הש"ע נהורין הממתיק לשם אלהים, ועל ידי זה נעשה הישועה והנסים לישראל ונהפך הדין על פרעה וחילו. והנה התרגום אונקלוס פירש כאן כי גאה גאה, ארי אתגאה על גותניא וגאותא דיליה הוא וכו' ולכאורה דבריו צריכין פירוש, ואכן כוונתו על האמור, כי מה שאמר הכתוב כי גאה גאה סוס ורכבו רמה וגו', לכאורה אין זה כבוד הבורא להתגאות על סוס פרעה, ואכן עיקר הגאות הוא מה שנתגאה למעלה למעלה ופקד על צבא המרום במרום להמתיק דיני אלהים לכללן ברחמים, להיות האלילים כליל יחלוף ונעו כל אלילי מצרים מפניו מפני פחד ה' והדר גאונו וזאת נעשה ממילא כאשר נמתק אלהים דקדושה, אז חללים יפלו כל מלכי האדמה. והנה תיבת גאה מורה על שם אלהים, כי הג' מורה על שם הג' מילואין אשר בשם אלהים ביודין בההין באלפין כנודע, וא' רומז על אלהים פשוט כמו שמובא בכוונת האר"י ז"ל (בכוונת הא' של ראש חודש עיין שם) ובכוונת נצר חסד לאלפים שהוא לשמות המתחילין באלפין, והה' מורה על ה' אותיותיו.
5
ו׳וזה אמר הכתוב אשירה לה' כי גאה גאה. פירוש שהוא נתגאה על מי שנאה לו לקרותו גאה והוא אלהים דקדושה שכללו ברחמים להמתיק את הדין לגמרי, ועל כן מסיים וגאותא דיליה הוא, כלומר שלא נתגאה על סוס פרעה ופרשיו רק גאותא דיליה הוא שהמתיק הדין דקדושה והכרית כל אלהים אחרים בזה וממילא סוס ורוכבו רמה בים, כי רק מלך אלהים על גוים שגוים שואבים חיותם והשפעתם מגבורת אלהים אשר מתפשט עד אלהים אחרים ח"ו, אבל כשנמתק אלהים דקדושה ברחמים ממילא סוס ורכבו רמה בים, הן ס"מ ונוקבא דקליפה הרמוז בהם כרשום בכוונות, והן חיל הגשמיים כולם נבהלו נחפזו צללו כעופרת במים אדירים.
6
ז׳ד גם יאמר הכתוב אז ישיר משה וגו'. כי הנה חז"ל (רבה ותנחומא בפרשה זו) הקשו ולמה באז, ואמנם לפי מה שאמרנו למעלה, אשר בקריעת ים סוף היה נס בתוך נס שני הפכים בנושא אחד, כי בעת שעברו בני ישראל את הים ביבשה, ותיכף הלכו המצרים אחריהם ועמדו שניהם בחרבה בים אז נקרע הים לחצאין וישובו המים בחציו בחלק אשר היו המצרים עומדים בתוכו וצללם כעופרת, וחציו השני היה חריבה ויבשה להעביר לבני ישראל ועיין בדברינו למעלה (בפסוק (י"ד, כ"ז) ויט משה וגו'), וכל זה היה כי עשה הקב"ה באותו הלילה בכחו דין ורחמים ברגע אחד דין למצרים ורחמים לישראל וזה היה עיקר הפלאת נס הזה כמו שאיתא בזוה"ק (וירא קי"ג:), מה שאין האדם יוכל לעשות כן, כי האדם אם מלא שמחה ונחת לא יעשה ברגע ההוא שום דבר רוגז וכעס, ויניח דבר הרוגזה על עת אחר לעשותו וכן להיפך כשהוא מלא רוגז וכעס לא יעשה בעת ההוא חסד ורחמים כי הוא מוגבל ולא יעשה שני הפכים בעת אחד, מה שאין כן אלהינו ברוך הוא וברוך שמו הכל יכול ועושה דין ורחמים ברגע אחד. והנה נודע מכוונות אשר תיבת אז רומז למספר שמנה אותיות של הוי"ה אדנ"י עיין שם, והוא בחינת דין ורחמים, ולזה אמר הכתוב אז ישיר משה, שזה היה עיקר שיר ושבחה של משה להללו באז, אשר אין כמהו שעשה דין ורחמים ברגע אחד, בשני שמותיו הקדושים הוי"ה ואדנ"י הנרמזים באז. ואמרו עוד בשבחן,
7