באר מים חיים, שמות ט״ו:ד׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 15:4
א׳מרכבות פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלישיו טבעו בים סוף. ולכאורה צריך להבין מאמרם בזה. א', למה אמרו תחילה בים ואחר כך בים סוף. ב', מה נשתנו המרכבות מהשלישים שהמרכבות הושלכו במי הים, והשלישים נטבעו בטיט כפירוש רש"י, וגם לכאורה זה מיותר כולו שכבר אמרו למעלה סוס ורכבו רמה בים, גם להבין למה אמרו שם רמה וכאן ירה, וכבר נתעוררו חז"ל בזה (ילקוט רמז רמ"ג). ולהשכיל זה נקדים תחילה להבין קצת אמרי קודש מאמרי אלהים חיים במדרש רבותינו ז"ל (שוחר טוב תהלים קפיטל י"ח פסוק י"א) וזה לשונם: בשעה שיצא פרעה לרדוף אחרי בני ישראל, אמר תנו לי סוס זכר שארכב עליו שהוא קל, מה עשה הקב"ה היה מדמה כנגדו, כשם שהביא פרעה זכר כך הביא הקב"ה סוס זכר ורכב עליו שנאמר (חבקוק ג', ח') כי תרכב על סוסיך וגו', חזר פרעה ואמר תנו לי סוס נקבה שהיא יכולה לעמוד במלחמה והיא טובה במלחמה, אמר הקב"ה אף אני כן אדמה לך שנאמר (שיר השירים א', ט') לסוסתי ברכבי פרעה וגו' עד כאן. וברבה (בשיר השירים פסוק לסוסתי ברכבי פרעה) מוסיף בזה הלשון: חזר ורכב פרעה על סוס אדום על סוס לבן על סוס שחור כביכול נגלה הקב"ה על סוס אדום ולבן ושחור שנאמר (חבקוק ג', ט"ו) דרכת בים סוסיך וגו' עד כאן, וכל חכם לב יראה וישכיל אשר ודאי אין הדברים כפשוטן כי למה יהיה נדמה הקב"ה דוקא רוכב על סוס כמותו, ועוד וכי פרעה לבדו היה יכול לכבוש מלחמה רבה כזו שצוה להחליף לו הסוס ואם יהיה לו סוס טוב ינצח הוא המלחמה. ובלא זה עין כל רואה יראה אשר חכמינו ודאי כיוונו בזה איזו דברים של מעלה, וצריך להשכיל דברי חכמים וחידותיהם בזה.
1
ב׳ואני בעניי אען ואומר, בהקדם לתת לב, אשר בכל המלחמה הזו שהיה על הים לא נזכר כלל האנשים אנשי חיל שהיו ממצרים רק הרכב והסוסים, כמו בתחילת הרדיפה נאמר (שמות י"ד, ז') ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים וגו' ואחר כך במפלתן נאמר (שם שם, כ"ג) ויבואו אחריהם כל סוס פרעה רכבו ופרשיו, ואחר כך (שם שם, כ"ח) וישבו המים ויכסו את הרכב וגו', ואחר כך בשירתן גם כן נאמר סוס ורכבו, ומרכבות פרעה וחילו וכאלה רבות ולכאורה זה יפלא, וכי עיקר נצחון המלחמה הוא הרכב והסוס, הלא ודאי שקר הסוס לבד לתשועה ועיקר הוא האנשי חיל הגבורים הרוכבים עליהם, והם היו נצרכים להזכר בכתוב ולא הסוסים, ומפורש אמרו חז"ל (בתיקוני זוהר תיקון מ"ז, פ"ד:) הסוס טפילה לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס, וגם להבין מה שחלק הכתוב שש מאות רכב לבד ואחר כך וכל רכב מצרים ומה היה המקרא חסר לומר מתחילה כל רכב מצרים או למנות כולן ולא מקצתן.
2
ג׳ואמנם כל הדברים האלה אין הכוונה בהם על פשטות הדברים בגשמיות עולם הזה, כי לא דיברה תורה במתים אשר אינן יודעין מאומה, והכוונה העיקרית הכל הוא על שורש הדברים למעלה הן בקדושה והן להבדיל בקליפה כי את זה לעומת זה עשה האלהים, וכל המלחמה הכבידה והגדולה הזאת הכל היה במכות אשר יצאו מן הקדושה והכו בקליפה להכניעה ולכרות את שורשה ממעלה ומתחת. והנה נודע מה שכתב מרן האר"י ז"ל (בפרי עץ חיים שער חג המצות ובסידור בהגדה) אשר מכת בכורות היה שיצתה המכה מכתר דמלכות דקדושה והכתה בשלוש ראשונות דזכר דקליפה, כי בכר היא ב' בינה כ' כתר ר' ראשית חכמה וכו', עיין שם, ואמנם כתב (בליקוטי תורה פרשת בא ובשאר מקומות) כי בכר הוא סוד הדעת, ונראה לדעתי כי עבור כך כתב בכר בתורה לפעמים חסר בלא ו' ולפעמים בו', כי הדעת נודע שהוא סוד הו' כמו שמבואר (בכוונת ואלה"י יעקב עיין שם) כי הדעת כולל חכמה ובינה כנודע והיא הארת הכתר על כן גם היא מכונה בשם הג' ראשונות ולכן נכתב לפעמים בו' לרמוז גם על הדעת, והבן. ועל כן לא שילח פרעה את בני ישראל כי אם במכת בכורות לפי שעיקר כח וחיות כל דבר שבעולם, הוא הראש שבו שורה עיקר המוח והתחיה, כי אם יכרת הראש ממנו נשאר פגר מובס מה שאין כן באם יחתך היד והרגל ישאר בחיותו, ועל כן כל עוד שלא הגיע המכה להגלגולת בחינת הג' ראשונות פרפר עצמו ולא רצה להניח עד הכותו במצח אשה זונה ואז שלחם מארצו. ואמנם תדע שלא נרצץ אז מוחו לגמרי שלא ישאר עוד שם שום כח וחיות בג' ראשונות דקליפה, והראיה שיצאו עוד למלחמה על הים ובלא קצת חיות הראש ודאי שאי אפשר לילך ועיין בליקוטי תורה (פרשת שמות) מה שכתוב שם במה שנשאר פרעה הרשע מכל בכורי מצרים והוא היה הגדול בכולם ותבין בזה כי לא נשלמה המכה זו אז בכל בחינותיה, ועל כן כאשר רדפו עוד אחרי בני ישראל, אמרו חז"ל עליהם (תנחומא פרשה זו ח') טוב שבנחשים רצוץ את מוחו, כי קליפת מצרים נקרא נחש כידוע וכמו שאיתא (בשמות רבה ג', י"ב) ולפי שלא נרצץ מוחו לגמרי בעת מכת בכורות שהוא במוח שבראש מלא לבו לרדוף אחריהם.
3
ד׳והנה נודע מכוונות שם, כי עשר מכות אשר יצאו מן הקדושה, הכו בג' ראשונות דנוקבא דקליפה, ובתשעה ספירות דזכר דקליפה מכתר ועד יסוד, ונמצא נשאר עוד בחינת מלכות דזכר דקליפה ושבעה ספירות נוקבא דקליפה, וידוע מה שכתב מרן האר"י ז"ל (בליקוטי תורה פרשה בלק) וזה לשונו: כבר הודעתיך בסוד יותרת אשר על הכבד כי בקדושה הזכר גובר והנוקבא טפילה לו ובטומאה להיפך וזה שכתוב (במדבר כ"ב, ה') פתורה אשר על הנהר כי המלכות שלו מלמעלה עיין שם. אשר על כן לא יכלו לצאת כי אם בהכות במצרים גם בג' ראשונות נוקבא דקליפה הגם שלכאורה היה די להכות הזכר כולו וממילא תיבטל הנוקבא, אך לפי שבקליפת הנוקבא גוברת על הזכר לא היו יכולים לצאת עד אשר הגיע המכה למצח אשה זונה נוקבא דקליפה וכאשר הוכתה בג' ראשונות שלה ממילא נחלש כוחה וגירשה את ישראל ממצרים, ורק שלא נרצץ לגמרי. והנה פרעה הרשע כאשר הביט שיש לו עוד כח בקליפה היינו ז' ספירות דנוקבא ומלכות דדכורא בזה חיזק את לבו מאוד לרדוף אחרי בני ישראל, ועל כן ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים וגו', כי רכב ידוע שהוא בסוד הנוקבא בסוד הכתוב (תהלים ס"ח, י"ח) רכב אלהים רבותים וגו' אדני בם וגו', (גם הוא מספר ד' פעמים ב"ן ודו"ד שהם בסוד הנוקבא) וכנגד זה גם בקליפה נקראת כן, ועל כן את זה לקח, ויצב לו למטרה לרדוף בכח זה את ישראל. ולזה חלקן הכתוב, כי לקח שש מאות רכב בחור והם מששה ספירות דנוקבא דקליפה אשר נשארו, וכל מדה כלולה ממאה כידוע הרי שש מאות ונתן סימן מאיזה בחינה מדבר, רכב בחור, רכב הוא הנוקבא, ובחור הוא מספר גבורה כי נוקבא דקליפה הוא בסוד הגבורה הגדולה שמתגברת על הזכר בסוד פתורה אשר על הנהר כמובא למעלה והם מבחינת החסד שלה עד היסוד, ונשאר עוד בחינת המלכות דנוקבא ובחינת המלכות דזכר דקליפה, ועליהם אמר הכתוב וכל רכב מצרים כי רכב הוא בחינת הנוקבא כנזכר, והוא נוקבא דזכר ונוקבא דנוקבא. ואכן כח כולם הוא רק מחיות הנשאר מג' ראשונות שלהם כי בלי חיות הג' ראשונות אין כלום, ועל כן ושלושים על כולו, רומז על ג' ראשונות שהם בסוד שלוש ושלושים כידוע, וכן הוא בכוונת ומבחר שָלישָיו שרומז על ג' ראשונות עיין שם, ובכח הזה יצא להלחם מלחמת ישראל.
4
ה׳ובזה יומתק דברי רבותינו הנזכרים בנופת צופים, ואמרו (מדרש תהלים י"ח פסוק י"א) בשעה שיצא פרעה לרדוף וגו' אמר תנו לי סוס זכר שארכב עליו שהוא קל. ראה והבין מה שמבואר במקומות רבים אין מספר בדברי מרן האר"י ז"ל כי רבוע אדנ"י הוא מספר קכ"ו שהוא בסוד הנוקבא (ועיין בכוונת עשר מכות בכוונת צפרדע) וקכ"ו היא מספר סו"ס בשוה ועל כן תחילה אמר תנו לי סוס זכר שארכב עליו לרמז על בחינת המלכות דזכר דקליפה אשר נשאר ולזה סיים שהוא קל, פירוש שהוא קל בתוקפו שהנוקבא חזקה ממנו, ותחילה אמר אלחם בזה כי אפשר גם בזה אנצח במלחמה ולא אצטרך לחמור ממנו, ועל כן מה עשה הקב"ה היה מדמה כנגדו והביא סוס זכר ורכב עליו, כי הנה במדה שאדם מודד מודדין לו, ובדבר שבא פרעה להלחם, הנה הדבר אשר לעומתו בקדושה בא להלחם כנגדו, ועל כן מבואר בשערי אורה (שער ג' ד') שמפלת מצרים על הים היה בשלושה שמות אדנ"י אלהי"ם צבאו"ת כי שם אדנ"י מורה על בחינת מלכות הגמור מלכות שבמלכות, ואלהי"ם יורה על מלכות שבזעיר אנפין בחינת גבורת זעיר אנפין, וצבאו"ת יורה על זעיר אנפין שבמלכות כידוע ליודעים, והללו בקדושה הם ממש נגד אלו הג' שבא פרעה להלחם עמהם, ונגד שלושה אלו נדונו מצרים בשלושה דינים על הים, כי אחרי שכל עיקר כחו שבא הוא בבחינת המלכות דקליפה בכללות על כן נשטף במי הים שמורה בכללות על המלכות דקדושה, ואך כי נחלק הדין לשלושה בחינות. א', טביעה במי הים. והב', שנעשה הים טיט לגמול להם כמדתם ששעבדו את ישראל בחמר וכו'. והג', שהוקשה הים כאבן והמים זורקים אותם על האבנים כמאמר חז"ל (ילקוט רמז רמ"ו וכפירוש רש"י בכתוב) והוא נגד שלושה בחינות הנזכרים, כי זריקת המים על האבנים הוא נגד בחינת מלכות שבמלכות כי נודע אשר אבן הוא מספר ג"ן שעליה אמר הכתוב (שיר השירים ד', י"ב) גן נעול אחותי כלה, ואומר (תהלים קי"ח, כ"ב) אבן מאסו הבונים וגו' והוא בחינת המלכות ומי הים היו זורקין אותם על האבנים הרי מלכות שבמלכות, ועל זה רומז הכתוב (שיר השירים א', ט') לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי שסופי תיבות אלו המלות עם הכולל הוא מספר אבן עם האותיות, והטביעה בטי"ט רומז על שני פעמים מילוי מ"ה שבזעיר אנפין כמו שהוא בכוונות (הטיבול בחרוסת) כי היו"ד מצטרפת לכאן ולכאן ועיין שם ונעשה מימי הים ועל כן הוא זעיר אנפין שבמלכות והבן, ועל זה רומז הכתוב (חבקוק ג', ט"ו) דרכת בים סוסיך חמר מים רבים (כמאמר חז"ל (תנחומא בשלח י"ג) שמזה נלמוד טביעתם בטי"ט) כי מיעוט רבים שלושה כמו שאיתא בתורת כהנים (מובא בילקוט סוף רמז תקס"ח) שלושה אבות והיא חסד גבורה תפארת בחינת זעיר אנפין, ועל כן אמר חמר ולא טיט לרמז על רמ"ח אברים שבאיש מה שאין כן באשה שנמצאו לה רנ"ב כמאמר חז"ל (בכורות מ"ה.) וההשלכה במי הים לבד ירמוז על מלכות שבזעיר אנפין, כי לפעמים רומז הים גם אל הזעיר אנפין כמו שתראה שהכתוב קוראו בלשון זכר כמו (תהלים קי"ד, ג') הים ראה וינס והוא מלכות שבזעיר אנפין, ועל זה רומז הכתוב (חבקוק ג', ח') כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה, כי סוס כבר כתבנו שרומז אל המלכות ונשאר י"ך שהוא ל' בחינת חסד גבורה תפארת שבזעיר אנפין כידוע, ועל כן סיים מרכבותיך ישועה כי חכמה גבורה תפארת הם עיקר המרכבה כסא של שלוש רגלים כנודע, ואפשר שגם השלושה דינים אחרים שנזכרו במצרים בים שהם כקש וכעופרת וכמו אבן כמאמר חז"ל (ילקוט רמז רמ"ו) גם כן רומז על ג' בחינות הנזכרים, כי אבן כבר כתבנו שהוא מלכות שבמלכות, ועופרת הוא זעיר אנפין שבמלכות כי עופר רומז על זעיר אנפין כמאמר הכתוב (שיר השירים ח', י"ד) ברח דודי ודמה לך וגו' או לעופר האילים, והתי"ו רומז על המלכות כנודע. וק"ש ירמוז על מלכות שבזעיר אנפין כי הקו"ף הוא המלכות שנכללת מעשר שכללותן עשר הרי מאה והשי"ן הוא ג' ראשים בחינת חסד גבורה תפארת שבזעיר אנפין והכל כידוע.
5
ו׳ונחזור אל הענין, כי כאשר רכב פרעה על סוס זכר שהוא קל בחינת מלכות שבזעיר אנפין הגביר הקב"ה מדה הזו אשר לעומתו בקדושה ועמד נגדו בשם אלהי"ם המורה על בחינה זו כנזכר, אשר על זה נידון אחר כך בהשלכה למי הים הרומז על זה, ועל כן סיימו שנאמר כי תרכב על סוסיך וגו' וכבר כתבנו שרמז גם כן על זה, וכשראה פרעה הרשע שאינו יכול לעמוד בזה, חזר ואמר תנו לי סוס נקבה שהיא יכולה לעמוד במלחמה כיוון ברשעתו על בחינת מלכות שבנוקבא דקליפה שהיא לעולם גוברת על הזכר וחזקה ממנו ועל כן אמר שהיא יכולה לעמוד במלחמה לצד תוקפה וגבורתה, ועל כן סיימו ואמרו בחכמתן, לפי כשהסוס רוצה להשתין עומד ומתעכב אבל הנקבה הולכת ומשתנת, תן לב להשכיל דברים אלה. כי ידוע מה שכתב מרן קודש קדשים האר"י ז"ל (בכוונת יפנה אשר קודם התפילה) וזה לשונו: כי יש בחינת הארה היורד לחיצונים להחיותן, והוא כי השערות הם בחינת דינים וכו' עד ויש שערות הראש שאינם קשים כל כך ויוצא מותרות שלהם מול פניו והוא בחינת קטנים והם להם כדי חיותם וכו' עד כאן, נמצאת למד כי ההשתנה הוא הארת חיותם, ועל כן ביטול חיותם נקרא כשהוא רוצה להשתין כלומר, כי נלקח חיותם אשר על ידם ההשתנה מהם ולפי שהזכר כחו קל וחלוש, תיכף כשמתחיל החיות לצאת ממנו ומתעכב שאינו יכול עוד ללכת ברגליו עבור חלישתו, מה שאין כן הנקבה שכוחה חזק ותקיף והיא הולכת ומשתנת כלומר אף בעת הלקח חיותה הולכת בשעת מעשה, עד עת גמר לקיחת חיותה לגמרי שאז ודאי תשאר כפגר נתעב, ועל כן היא טובה במלחמה כי כחה חזק, ובמדה שמדד מדדו לו וגבר הקב"ה כביכול ברוך הוא וברוך שמו שם אדנ"י מלכות דמלכות דקדושה ועמד נגדו, ונידון אחר כך על זה בהשלכת הים על האבנים. וסיימו שנאמר (שיר השירים א', ט') לסוסתי ברכבי פרעה וגו' כי הכל רומז לזה כאשר ביארנו, ובראותו שגם בזה אין לו תקנה חזר ורכב על סוס אדום על סוס לבן ושחור הוא בחינת זעיר אנפין שבנוקבא דקליפה ששם ו' קצוות כולל כל הגוונים וסבור לפי שרבים הם אפשר בזה ינצח המלחמה, וגבר הקב"ה נגדו שם צבאות, וטבעו על זה בטיט בים ונאמר על זה (חבקוק ג', ט"ו) דרכת בים סוסיך חמר מים רבים, הכל לרמז על זעיר אנפין דמלכות דקדושה שעמד נגדו וביטל כחותיו, ובזה ממילא לא תקשה מה שלא נזכר בכל המלחמה לעיקר כי אם הרכב והסוסים כי רק זה היה עיקר מלחמת פרעה במה שבא עוד בכח אשר נשאר בקליפת מצרים אחרי צאת בני ישראל משם, שהרכב והסוסים רומזים עליהם.
6
ז׳ועל אלו הג' בחינות הנזכרים שבחו אהובים ורוממו לאל, והודו לאל השמים בשירתן, ותחילה אמרו סוס ורכבו רמה בים לרמז על בחינת מלכות שבזכר דקליפה כי סוס הוא המלכות כנזכר ומי שרוכב עליו הוא בחינת הזעיר אנפין, ועל כן אמר רמ"ה בים כי הר' רומז על המלכות כידוע שהוא רבוע אלהי"ם, ומ"ה הוא הזעיר אנפין והוא מלכות שבזעיר אנפין ומשפטו נחרץ שהושלך בים, ועל כן רומז כאן המלכות בהר' שהוא רבוע אלהים כי משפט הזה נעשה בשם אלהים כאמור, וכאן אמרו מרכבת פרעה וחילו ירה בים, לרמז על מלכות שבנוקבא דקליפה כי המלכות נקראת רכב וכשהיא בנוקבא נקראת מרכבת בסוד חמץ ומחמצת הרומז על הנוקבא והבן, ועל כן אמר ירה בים, כלומר שהושלכו עם מי הים שהים השליך וירה אותם על אבנים שבו, שהוא משפט החרוץ מול זה כאמור, ועל כן נרמז בראש תיבות מרכבת פרעה וחילו מספר קכ"ו שהוא אדנ"י ברבוע כי משפט הזה נעשה על ידו כנאמר, ואמרו עוד ומבחר שלשיו טבעו בים סוף לרמז על בחינת זעיר אנפין שבנוקבא דקליפה שהוא בבחינת שלוש בחינות חסד גבורה תפארת, והמה טבעו בים סוף ואין טביעה אלא במקום טיט, כי כן הוא משפט החרוץ מול זה כנאמר, ועל כן טבעו עם האותיות עולה צ' עם הכולל לרמז על שם צבאו"ת שמתחיל בצ', ואך על זה לבד היה די לומר ושלשיו טבעו, ואמרו ומבחר שלשיו, לרמז על ג' ראשונות דקליפה כי כבר כתבנו אשר אין כח בכל אלה כי אם כאשר ישאבו מעט כח וחיות מהג' ראשונות ואף שהג' ראשונות כבר נלקו בעודם במצרים הן דנוקבא והן דדכורא, מכל מקום לא נרצץ מוחו לגמרי ונשאר עוד מעט חיות אצלו, וממנו שאבו כל בחינות האלה מעט חיותם, וכתבנו שם שזה הנשאר הוא החיות המובחר והגדול שבכולם כמו שמבואר בליקוטי תורה, והיה זה עד מלחמת הים שאז נאמר עליהם, (מכילתא י"ד, ז') טוב שבנחשים רצוץ את מוחו, ונראה שלזה רמז הכתוב חמר מים רבים כי חמר ירמז על ג' ראשונות שהח' הוא חכמה, והמ' בינה סוד א' מארבעים ור' כתר עליון בחינת אריך אנפין שהוא בינה המקוריית שנרמזת באלהים שברבועו הוא ר' כידוע למשכילים, ולזה אמר כאן ומבחר שלשיו בחינת הג' ראשונות שנקרא שלוש ושלשיו ומובחר שבהם הנשאר טבע בים ואין טביעה אלא בחינת חמ"ר מים רבים (ועיין בכוונות שמפורש שם שמבחר שלשיו רומז על ג' ראשונות עיין שם) ועל כן סיים בים סוף, כי הורידם מאגרא רמא בחינת ג' ראשונות אל ים סוף סופא דכל דרגין בחינת המלכות דמלכות דקדושה שהכתה בגלגולת דקליפה (כמו שמבואר בכוונה במכת דם עיין שם). ואמרו עוד בשירתם,
7