באר מים חיים, שמות ט״ו:ה׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 15:5
א׳תהומות יכסיומו ירדו במצולות כמו אבן. ולכאורה המקרא הזה צריך הבנה, כי הנה התהום ידוע שהוא המים אשר מתחת לארץ (ועיין במסכת סוכה נ"ג: שמפורש שם כן) ומי הים הוא על הארץ כידוע ועל כן הלכו ישראל ביבשה בתוכו וטביעת מצרים לא היה אלא במים הללו אשר על הארץ, כמפורש בכתוב וישובו המים ויכסו את הרכב וגו', ועין כל רואה יעיד אשר כן הוא, ואיך אמר כאן הכתוב אשר מי התהום כיסה את המצרים, ועל כן נראה בביאורו, על דרך שאמרו חז"ל (שמות רבה א', י' ובמסכת סוטה י"א.) בפסוק (שמות א', י"א) ויבן ערי מסכנות לפרעה רב ושמואל חד אמר שמסכנות את בעליהן וכו' (ופירש רש"י שעל ידי אותם הערים ועל ידי אותה העבודה נסתכנו מצרים לטבוע בים) עד את פיתום ואת רעמסס וכו' למה נקרא שמה פיתום שראשון ראשון פי תהום בלעו עד כאן, ונמצאת למד שהערים הללו אשר נבלעו בתהומות הארץ הוא שגרם להטביע את המצרים בים. והנראה שהוא בדבר אשר זדו עליהם, כי הנה פרעה לא נצטרך לשום בנין לעצמו רק נתכוון ליגע ולהעביד לישראל בעבודה קשה, ועל כן בכוון זה היתה כוונתו לבנות לו בנין שאינו עומד כלל רק שראשון ראשון נבלע בתהום בכדי שלא יהיה קץ וסוף לשיעבודן ולא יהיה ח"ו תקומה למפלתן, ועוד כי זה האיש העובד עבודה שיש לה קץ וקצבה מתנחם הוא לומר כי אגמרנו ואנוח מעבודתי, ובעבודה שאין לה סוף יחלש לב האדם מאוד בעבודתו בה אחרי שיודע שיהיה זה לעולם בלי סוף, ולפי שהוא ייגע את ישראל בדבר שפי תהום בלעו, והוא המים שבתהום, כן הוא נבלע ונכסה במים מדה כנגד מדה והוא אומרו כאן תהומות יכסיומו, כלומר אלה הערים שנבלעו בתהומות הארץ הוא שגרם שמי הים יכסהו, והם ירדו במצולות כמו אבן, והמים עליהם ונבלעו בהם ופועל אדם ישלם לו.
1
ב׳ולבאר זה מעט בדרך האמת נראה לפי קט שכלי, כי זה לשון חז"ל שם (סוטה י"א.) ויבן ערי מסכנות לפרעה רב ושמואל חד אמר שמסכנות את בעליהן וחד אמר שממסכנות את בעליהם דאמר מר כל מי שעוסק בבנין מתמסכן, את פיתום ואת רעמסס רב ושמואל חד אמר פיתום שמה ולמה נקרא שמה רעמסס שראשון ראשון מתרוסס וחד אמר רעמסס שמה ולמה נקרא שמה פיתום שראשון ראשון פי תהום בלעו עד כאן. והנראה בכוונת דבריהם ז"ל כי הנה נודע סוד גלות מצרים מדברי מרן האר"י ז"ל (בפרי עץ חיים שער כ"א פרק א') שאותן הנשמות היו אלו הנשמות שנפגמו בחטא אדם הראשון בכל הקומה שלימה שהוא סוד מאה והוצרכו לצרפם וללבנם והצירוף היה שנתגלגלו בשלושה דורות וקיבלו עונשן היינו בדור אנוש ודור המבול ודור הפלגה שראשי תיבות מ'בול א'נוש ה'פלגה הוא מאה סוד הנשמות מכל הקומה, ואחר כך נבחנו שנתגלגלו בדור ההוא שירדו בגלות מצרים, וקבלו עוד שם עונש מן שני דורות שהם מבול הפלגה, כי עונש המבול כל הבן הילוד וגו' ועונש הפלגה נשתעבדו בחומר ובלבנים, והנה כבר נודע בסוד הכתוב (קהלת ח', ט') עת אשר שלט האדם באדם וגו' שכאשר ישלוט האדם בליעל באדם דקדושה ובולע בתוכו ניצוצות קדושים הוא לרע לו ודאי שאחר הצירוף והליבון לא די שמוציאים ממנו זה הניצוץ, אלא שמקיא מבטנו גם שאר ניצוצי קדושה שהיו בו סוד החיות שהיה מחיה אותו ונשאר מת והוא לרע לו ודאי, ולכן בגלות מצרים כתיב (שמות י"ב, ל"ו) וינצלו את מצרים שלא נשאר בהם שום ניצוץ קדושה ונאבדו כולם וכו' עד כאן. הרי מבואר בפירוש שמה ששלט פרעה בישראל ועבד בהם עבודה קשה זה היה רעתו שניטל חיותו עבור זה, וזה שאמרו חז"ל כאן, ויבן ערי מסכנות וגו' רב ושמואל וכו' ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי כי חד אמר שמסכנות את בעליהן, פירוש שסיכן בעליהם למיתה כי על ידי העבודה הזו בררו הנשמות מן הקליפות עד אשר נשארו פגרים מתים, וממילא מזה גם מצרים הגשמיים שקבלו חיותם מהם נימוחו מן העולם, וחד אמר שממסכנות, כי נשארו הקליפות עניים ואביונים מן הנשמות הקדושות ועני חשוב כמת כמאמר חז"ל (נדרים ס"ד:) ועל כן, כן נקרא שם הערים חד אמר שראשון ראשון מתרוסס, כלומר על ידי הבנין הוציאו הנשמות מעט וראשון ראשון שבקליפות מתרוסס, וחד אמר פי תהום בלעו כלומר שנפלו לנוקבא דתהום רבה והכל אחד.
2
ג׳או אפשר לומר שכל אחד מדבר בבחינה אחרת, כי חד אמר שמסכנות בעליהם למיתה, מדבר באלו הנשמות גלגול דור הפלגה שנצטרכו לצירוף חומר ולבנים ולא יותר, ועל כן על ידי הבנין הזה הוציאו כל נשמותיהם מן הקליפה והורידו את הקליפה עד מותם שלא נשאר להם עוד חיות ואלו מתו במצרים ולא על הים כי לא נצטרכו לזה, רק כי ה' נלחם להם במצרים ואמרו חז"ל (ילקוט רמז רל"ה) כשם שאלו לוקין על הים כך לוקין אותם שנשארו במצרים, והם הללו הנזכרים שניטל חיותם על ידי שיעבוד חומר ולבנים, וזה הוא שאמר ראשון ראשון פי תהום בלעו, כי על ידי זה ירדה הקליפה לנוקבא דתהום רבה. וחד אמר שממסכנות את בעליהן, זה הוא מדבר באותן הנשמות מגלגול המבול שהיו צריכין גם לעונש כל הבן הילוד היאורה וגו' ועל כן בשיעבוד חומר ולבנים לא נשלמה נשמתן בזה לצאת מכל וכל מן הקליפה שתשאר הקליפה מת לגמרי, רק על כל פנים כיון שעבדו עבודה קשה כזה ונצטערו, החלישו כח הסטרא אחרא בזה ויצאו נשמתן מעט לא לגמרי, ואלו המצרים שהיה בהם אותן הניצוצות היו מוכרחים לטבוע בים מדה כנגד מדה ולא מתו במצרים, ועל כן הוא שממסכנות את בעליהן שלא פעלו רק שיחלישו כח הסטרא אחרא ועני חשוב כמת אבל על כל פנים עדיין לא מת והוא שאמר ראשון ראשון מתרוסס כלומר שנפל הבנין אבל על כל פנים נשארו האבנים במקום שהם והוא רומז שרק נחלש כח הסטרא אחרא בבנין הזה ולא מתה לגמרי עד גזירת כל הבן הילוד ונטבעו בים כאמור, והנה נודע אשר תהום הוא אותיות המות אשר על כן אמר פי תהו"ם בלעו לרמז על אלו המצרים שמתו במצרים.
3
ד׳ולזה שבחו ישראל כאן והודו לשמו ואמרו תהומות יכסיומו. פירוש שני בחינות תהום כיסה למצרים אחד במצרים שנהפך שם לאותיות המות ואחד על הים שכיסם מי התהום אותיות המות, שניהם ירדו במצולות כמו אבן, כי קליפה זו וזו אחרי הקאת בָּלְעָם מפיהם נפלו לעומקא דתהום רבה ערו ערו עד היסוד כמו אבן, כי נשמת דור הפלגה היה חטאם שהלבֵנה היה להם לאבן והחֵמָר היה להם לחֹמר (בראשית י"א, ג'), וכאן שתיקנו חטאם נפלה הקליפה כמו אבן, והבן. ועל כן נטבעו גם כן בטיט שעל זה אמר הכתוב (חבקוק ג', ט"ו) חֹמר מים רבים כמאמר חז"ל כנזכר, כי החֵמָר היה להם לחמר. וגם נשמת דור המבול, כי הן הן גברו בחטאם עד אשר אבנים שחקו מים (איוב י"ד, י"ט) ואמרו חז"ל (בראשית רבה ל', ח') אפילו איצטרובלין של רחיים נמחה במים ואחר התיקון נפלה הקליפה כאבן במצולה, ועל כן על שניהם אמרו ירדו במצולת כמו אבן. ואמרו עוד,
4