באר מים חיים, שמות ט״ו:ז׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 15:7
א׳וברוב גאונך תהרוס קמיך וגו'. עיין בזוה"ק (ויקרא ט"ו.) שכתב על פסוק (תהלים י"א, ז') כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו וזה לשונו: בשעתא דקודשא בריך הוא אשגח בעלמא וחמא דמתכשרין עובדיהון דבני נשא לתתא אתגלייא עתיקא קדישא בזעיר אנפין ומסתכלין כל אינון אנפין באנפין וכו' ומתברכן כולהו מאי טעמא מתברכין משום דמסתכלין אלין באלין באורח מישור וכו'. וכד חובי עלמא סגיאו אסתים עתיקא קדישא וכו' ולא משגיחין אנפין באנפין וכדין דינין מתערי בעלמא וכו'. ושורש הדברים ידוע מה שכתב מרן האר"י ז"ל (בתיקון עוונות) בסוד איסור הגאוה כי הנה המאורות העליונים הם מתיחדים תמיד יחוד גמור והתחתונים צריכים לעליונים לקבל משם ברכה והשפעה, והעליונים הנה עיניהם לנוכח יביטו תמיד על התחתונים להשפיע להם מטובם ככל אשר צריכים והוא סוד הענוה שהעליון משגיח על התחתון ממנו, למלאות חפצו ורצונו. וכשהאדם מתגאה גורם בחטאו אשר המאורות העליונים נושאין עיניהם למעלה ולא ישגיחו אל התחתונים מהם, ואז ח"ו ח"ו התחתונים מלאים דיני דינים מהחיצונים הנאחזין בהם, ונרגן מפריד אלוף שמפריד שם י"ה מו"ה והשמאל גובר ונתגבר הדין בעולם.
1
ב׳והנה פרעה הרשע ידוע שהיה מתגאה מאוד עד שאמר (שמות ה', ב') מי ה' אשר אשמע בקולו, ועיין במאמרי חז"ל (שמות רבה ח', ב') שהוא וסנחרב וכו' היו מן הגאים בעולם עד שאמר (יחזקאל כ"ט, ג') לי יאורי וגו', וכן אמרו חכמינו (תנחומא מובא בילקוט יחזקאל רמז שע"ב) התחיל פרעה מתגאה ואמר אני ארד אצלו וכו'. ונודע אשר על כן נדמה לסוסים שנאמר (יחזקאל כ"ג, כ') וזרמת סוסים וגו' לפי שהסוס הוא מתגאה מאוד כמאמר חז"ל (פסחים קי"ג:) ועל כן גרם בגאותו גם כן גאות למעלה כביכול עד שאורות עליונים נשאו עיניהם למרום ואורות התחתונים נתקבצו בדינים קשים ועקרו אותו וכל אשר לו. ועל כן אמרו חז"ל (שיר השירים רבה א', ט' פסוק לסוסתי ברכבי וגו') התחיל הקב"ה מתגאה עליו וכו' כי כאשר עשה הוא, כן נעשה למעלה שנתגאו המאורות העליונים למעלה והתחתונים עשו משפט בפרעה וחילו, ולזה אמרו תחילה אשירה לה' כי גאה גאה וגו' עד עזי וזמרת יה, כי בזה שוררו לו בני אלים אשר גאה גאה ותרגומו אתגאי על גותניא, כי מי שהוא מתגאה מלמטה גורם שהקב"ה מתגאה עליו מלמעלה על ידי זה וזה הוא מפלתו ועל כן סוס ורוכבו רמה בים כי בזה נפל לִשְאֹל תַּחְתִּיָה, ואמנם כל זה הוא כי עזי וזמרת יה התוקף וזמרת עריצים הזה הוא משם י"ה שנתגאה להביט למה שלמעלה והעלים עיניו מתחתונים להביט אל אותיות ו"ה ונכרתו כל פועלי און.
2
ג׳וזה שאמר הכתוב במחיית עמלק (שמות י"ז, ט"ז) כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק וגו'. כי עמלק הגדול ברשעו וגאותו לומר כי הוא יזדקק לישראל ופטרונם, בראשון וראשונה, וכן גרם למעלה להרחיק אותיות י"ה מו"ה בשורשו, וזה הוא מפלתו. ולזה אמר כי יד על כס י"ה מלחמה לה' בעמלק כלומר בשורש אחיזת עמלק הנה שם מלחמה לה', כלומר כביכול בשם הוי"ה עצמו נמצא מלחמה שאין שלום בין אותיות הראשונות לאחרונות ואין ה' שלם והכסא שלם כי נרגן מפריד אלוף אלופו של עולם ברוך הוא ונתפלגו אותיות כס י"ה מאותיות שלאחריהם ולפי שהוא הפריד שמו של הקב"ה וברוך שמו, לכך יִמָחֶה שמו מן העולם ולא יזכר עוד, מדה כנגד מדה. ולזה אמרו כאן וברוב גאונך תהרוס קמיך, על ידי רוב גאונך שאתה מתגאה למעלה בזה תהרוס קמיך מי שעומד נגדך ואומר מי ה' אשר אשמע בקולו. ואמנם להיות כי לדברינו כבר אמרו זה באומרם אשירה לה' כי גאה גאה וגו', ואפשר לומר כי שם אמרו סוס ורוכבו רמה וגו' וזה קאי על שר של מצרים שהפילו תחילה לים כמאמר חז"ל (שמות רבה כ"ג, ט"ו) וכן הוא בכתבי האר"י ז"ל (בכוונות השירה) סוס ורוכבו ס"ם ונוקביה, כי תדע שעיקר הגיאות הוא בקליפה האומרת אני ואפסי עוד, והם נשפלו תחילה, וכאן אמרו על מפלת גוף המצרים שנהרסו אחר כך. ועוד אפשר לומר כי שם אמרו על אלו המצרים שהיו על הים ונטבעו בו ועל כן אמרו רמה בים ועתה אמרו על אלו הנשארים במצרים שגם הם נלקו כמו אלו כמאמר חז"ל (ילקוט רמז רל"ה) אשר ברוב גאונך תהרוס קמיך ולא זכרו טביעה בים ולזה סיימו תשלח חרנך יאכלמו כקש, כי במתגאה ידוע אומרם ז"ל (סוטה ה'.) אין אני והוא יכולין לדור, ועל כן שרפתם כקש כי אין אדם העליון יכול לדור עם נח"ש קליפת מצרים הנקרא נחש (כמו שאיתא בשמות רבה כ', ו' ובזוה"ק וארא כ"ח.) בכפיפה, והשליכם מעל פניו על ידי גאותם.
3
ד׳או יאמר הכתוב וברוב גאונך וגו'. כי הנה כתבנו למעלה אשר תיבת גאה מורה על שם אלהים וכאשר נמתק שם אלהים הזה ונתבסם, ממילא נתבטל כל בחינת אלהים אחרים, וכל הדינים נופלין על ראש שונאי ישראל כאשר ביארנו שם, ונראה אשר על כן דימה הכתוב בית עשו לקש כמו שכתוב (בעובדיה א', י"ח) כי הנה הקש ידוע שהוא גם כן לצורך החטה, כי לא תהיה החטה כי אם על הקש שתחתיה, ועל כן אמרו חז"ל (בראשית רבה פ"ג, ד') התבן והקש והמוץ מריבין זה עם זה התבן אומרת בשבילי נזרעה השדה והקש אומרת בשבילי נזרעה השדה וכו', עד אמרו החיטין המתינו עד שתבואו הגורן ואנו יודעין בשביל מה נזרעה השדה, באו לגורן ויצא בעל הבית לזרותה הלך לו המוץ ברוח וכו' נטל את הקש ושרפו נטל את החיטים ועשה אותן כרי וכו' עד כאן. וכן הוא למעלה אשר אלהים דקדושה הוא למעלה כגרגיר של חיטים ותחתיו בחינת מוץ וקש אלהים אחרים, כי כן היתה הבריאה בחכמת אלהינו יתברך, וידוע זאת ליודעי סתרי אלהינו יתברך שמו, ועד עת הכרי שהוא ההמתקה הגמורה, הם אומרים ח"ו אני ואפסי עוד והם העיקר, עד בוא עת הגורן (שהוא גימטריא ג' אלהים וא' יותר סוד ההמתקה מפלא העליון כנודע) והוא עת ההמתקה הנפלאה ואז ונשגב ה' לבדו ביום ההוא והאלילים כרות יכרתון, והקש נשרף כמו אש.
4
ה׳ואפשר זה פירוש הכתוב (דברים ד', ל"ט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. פירוש שזאת תדע שכאשר יהיה ה' הוא האלהים בשמים ממעל, שיהיה נמתק שם אלהים ויוכלל בשם הוי"ה הרחמים והיה ה' לאלהים, אז ודאי ועל הארץ מתחת אין עוד, שגם בארץ אין עוד מלבדו, כי כולם כרות יכרתון ויתוקן עולם במלכות שדי. והנה נודע אשר מלת רוב רומז לפעמים על אורות הגדולים הבאים מלמעלה כי הוא מספר אור עם הכולל ומספר רז עם הכולל, ולזה אמר הכתוב וברוב גאונך כשבחינת גאונך שהוא בחינת אלהים כנ"ל נעשה בבחינת רוב, שמגיע אליו בחינת אורות המוחין העליונים בסוד ההמתקה, בזה תהרוס קמיך אלו הקמים נגדך ואומרים אני ואפסי עוד, והטעם כי תשלח חרונך, כאש תשלח החר"ן שלך שהוא מספר ג' אלהים כידוע (והוא בחינת ג' אלהים שהזכרנו למעלה בבחינת גאה) כלומר שתשלחנו מהמוץ ותבן להפרידו משם בבחינת ההמתקה אז יאכלמו כקש כי הם אינם אלא קש שעליו החטה, ובהסיר החטה ישרף הקש וכן כאן בהמתק דיני אלהים אז כולם יאבדו ויכלו כאכול קש לשון אש, כדבר האמור.
5