באר מים חיים, שמות ט״ו:ח׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 15:8
א׳וברוח אפיך נערמו מים וגו'. הכתוב הזה יגיד על גודל הנסים והנפלאות שעשה ה' בים ששינה עליהם סדרי בראשית, כי הלא תמיד בכל התנהגות העולם הנה הימין והחסד יעשה חסד ורחמים בעולם בכל מיני טובות וברכות, ולהיפוך הדין והשמאל יעשה גבורת אלהים ביסורים ופורעניות, כי זה דרכו, וכאן נתהפך, כי הלא איבוד מצרים בים ונקמתם היה על ידי היד הגדולה והימין כאשר ביארנו למעלה (בפסוק וירא ישראל את היד וגו') ומפורש אמר הכתוב ימינך ה' נאדרי וגו' כי גדלה רשעתם כל כך שנתהפך עליהם הרחמים והחסד לדין, והצלת ישראל וגאולתן היה בדין הגמור כי נודע אשר הקמוץ וקפאות מי תהומות זה אינו נעשה כי אם על ידי הדין כי מדת החסד הוא שדרכו לרוץ ולהתפשט, וכאן אשר נתעכבו המים מטבען ונצבו כמו נד זה נעשה במדת הדין ועל כן אמר הכתוב (תהלים ס"ו, ה') לכו חזו מפעלות אלהים נורא עלילה וגו' הפך ים ליבשה, כלומר כי זה אשר הפך ים ליבשה זה הוא מפעלות אלהים שדיני אלהים פעלו זאת ונמצא אשר מדת הדין נתהפך כאן לחסד ולרחמים לעשות נס לישראל, ודבר זה דבר גדול הוא עד מאוד, כי בחינת הדין די ודי אם אינו עושה דין ויסורים באדם, אבל לא שהוא יעשה עוד נס מפורסם להציל את האדם,
1
ב׳ואפשר זה רמז דוד המלך ע"ה ואמר (שם מ"ז, ו') עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר וגו' עד כי לאלהים מגיני ארץ מאוד נעלה, פירוש שעל ידי התרועה שישראל מרצין את בוראם בתרועה, עלה ונתעלה מדת אלהים ונמתק הדין, ונתגבר ה' בקול שופר על ידי הקול שופר נתגבר שם הוי"ה הרחמים לרחם על העולם, ואך שלא יקשה ולמה יצטרך להתגברות הוי"ה לרחמים, יושפע שפע הרחמים בעולם על ידי שם אלהים, לזה אמר כי לאלהים מגיני ארץ מאוד נעלה פירוש כי נגד בחינת אלהים אם על ארץ היא מגינה במגן שלא יחול עליה דיני אלהים הרי זה מאוד נעלה שהוא חשיבות גדולה אבל לא שיעשה עוד רחמים וחסד בעולם, אבל כאן בנס הים לכו חזו מפעלות אלהים אשר הפך ים ליבשה, מה רבו מעשיך ה' מה כשרון מפעלות עמך ישראל שזכו לזה.
2
ג׳והנה האף ידוע שהוא בחינת דינים שעל כן יאמר תמיד וחרה אפי או חרון אף וכדומה, ולזה שבחו ישראל לשמו הגדול, אשר וברוח אפיך נערמו מים, פירוש כי זה אשר נעשה הים ערימות ערימות ודאי לא נעשה כי אם על ידי רוח אפיך שהוא בחינת הדינים, ובדינים גמורים עשית לנו חסדים והנה הפיכת הים ליבשה היה בו שלושה דברים כי הנה ידוע אשר הים אינו מים הנִגָרים להיות הולך כמו נחל, רק הוא עומד תמיד במקום אחד, וכן קראו הכתוב (בראשית א', י"א) ולמקוה המים קרא ימים, שהוא רק מקוה המים ומוצב תמיד במקום אחד. ונמצא כאשר צוהו הקב"ה שיבואו בני ישראל בתוכו ביבשה, הוכרח המים אשר באמצע הים לקבץ עצמו להנשא על המים שקודם לו להתיצב גבוה מעל גבוה, עד אשר יעשה בתוכו דרך ושביל רחב לששים רבוא בני אדם, כי המים האחרונים לא ירדו למטה לישאר יבשה במקומו כי הם נקווין ועומדין לא מהלכין, והבן זה. ואפשר שעל זה שיבח הכתוב ואמר (ישעיה מ"ג, ט"ז) הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה. כי בים גדול, זה הפלא מבנחל, כי בנחל אם יעמדו המים במקום אחד שלא ירדו למטה, תיכף יעשה יבשה רבה, כי המים התחתונים ירדו למטה מאוד מאוד מה שאין כן בים.
3
ד׳ואפשר שבזה נכון מאמר חז"ל שאמרו (שמות רבה כ"א, ו') שאמר הים למשה מפניך אני נקרע אני גדול ממך שאני נבראתי בשלישי ואתה בששי וכו' עד שנטה ה' ימינו לימין משה וכו' עד כאן. והקשה הרב הקדוש בעל אור החיים הרי נקרע המים לפני רבי פנחס בן יאיר בעל כרחו (בחולין דף ז'.) אף שאמרו לו המים אני הולך לעשות רצון קוני ואני ודאי וכו' עד כאן, ולמה הרעיש הים כל כך לפני משה. ואמנם ידוע הוא, אשר יש כח ביד החכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה, אבל לא בקום עשה כמו שאיתא (ביבמות פ"ט: צ'.) ושם מבואר רבות. ועל כן בגינאי נהרא שפגע בו רבי פנחס בן יאיר שהיה נהר ההולך, לא היה צריך אלא לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה, שיעמדו מימיו במקום אחד שלא ילכו להלאה, וממילא מים שאחריו היו נגרים והולכים ונשאר מקומו יבשה וחרבה, וכן ציית לדברי חכמים ועמד במקומו מה שאין כן בים מקוה המים, שהוצרך לעקור דבר מן התורה בקום עשה, שהוא שינשא חלק אחד ממימיו על מים הקודמים לו להתיצב עליו בגבוה על גבוה ולא צוהו הבורא בבריאתו כך, עמד נגד משה ולא רצה, ואך כי הנה משה ודאי אמר לו שהקב"ה צוהו בכך שיבקע הים, ומה כחו של הים לעמוד נגד צווי הבורא ברוך הוא, לזה אמר לו הן אני גדול ממך שאני נבראתי בג' וכו' ונמצא אם היה צווי הבורא ברוך הוא בדבר הזה, יותר היה ראוי שיאמר לי מלומר לך שאתה קטן ממני, ואפשר זה אתה מוסיף מדעתך כדברי חכמים, ואין אני יכול לעקור דבר בקום ועשה, עד שנטה הקב"ה ימינו לימין משה, פירוש שהראה להים חביבות משה ובני ישראל שנטה כביכול ימינו לימינו והוא דוגמת אח החביב לאחיו מאוד כמו שנאמר (תהלים קכ"ב, ח') למען אחי וריעי וגו', או בן החביב לאביו כמו שכתוב (דברים י"ד, א') בנים אתם וגו', מה שמעולם לא עשה זאת לים, כי חביבים ישראל שאין בכל העולם חביבים כמותם ולזה בודאי משה גדול מהים ובזה ציית הים והבין כי על כן אל משה אמר ולא לו.
4
ה׳ונחזור לענין, אשר זה היה בחינה אחת ביבישת הים שהנשאו מי הים למעלה על מים הקודם לו. בחינה השנית, כי הנה ידוע אשר כל הנחלים הולכים אל הים (קהלת א', ז') והם אלו הנהרות ההולכים, ונמצא כאשר באו מים הללו הנוזלים למקום מעמד הים, הנה דרכם לילך ולהתפשט למטה, ובצווי הבורא גם הם נצבו שם כמו נד שלא לילך להלאה אפילו פסיעה אחת. ובחינה השלישית הוא, כי הנה נודע מדברי חז"ל אשר התהום עולה ומשקה תמיד את הארץ, כמו שאמרו (בתענית כ"ה:) אין טפח מלמעלה שאין התהום יצא לקראתו ג' טפחים, ואיתא בפרקי דר' אליעזר (פרק ה' מובא בילקוט תהלים רמז תשמ"ג) וזה לשונו: רבי יהושע אומר עוביה של ארץ מהלך ששים שנה ותהום נובע ומוציא מים וכו' עד כאן. ועוד שם סילנות עולין מן התהומות להשקות פני כל הארץ וכו' והעבים מעבירין הצינורין בימים, והמים משמיעין קול וכו' עד כאן. ונמצא אשר עוד היה מקום לפני בני ישראל שלא יכלו ללכת בים עבור סילנות התהומות שעולין שם מתחת לארץ, אך שנקפאו כל התהומות שלא ינבעו דרך הים, וכל אלה הדברים הכל נעשה בכח הגבורה החזקה דיני אלהינו יתברך שמו כי זה דרכו וטבעו, ועל כן ישראל הודו לאל השמים בזה ואמרו שלושה דברים הללו. א', וברוח אפיך נערמו מים, שמי הים נעשו ערימות ערימות גלים על גלים כי היו מוכרחים המים האמצעים להנשא על מים שקודם להם להתיצב שם כמו גלים וכריות של ערימה שהם גבוהים. ב', נצבו כמו נד נוזלים, פירוש שאשד הנחלים הבאים ממקום אחר ונטו ללכת למטה כדרכם עתה נעשו המהלכים עומדים וקמו נד אחד כל הנוזלים. והג', קפאו תהומות בלב ים התהומות שתחת הארץ נקפאו שלא ינבעו המים מתחת לארץ אל מקום היבשה כאמור.
5