באר מים חיים, שמות י״ח:י״אBe'er Mayim Chaim, Exodus 18:11
א׳עתה ידעתי וגו' כי בדבר אשר זדו עליהם. כי אמרתי במה שאמר פרעה הבא נתחכמה וגו' ועלה מן הארץ ואמרו חז"ל (סוטה י"א.) ועלינו מבעיא ליה רק שתלה קללתו בחבירו וכו' ולכאורה מה היה חסר להם בפשטות הכתוב שישראל יצאו מאתו בעל כרחו שלא בטובתו כפירוש רש"י במקומו, ואכן הוא כנזכר כי על זה לא חרה לו כל כך אף לבסוף שירדוף אחרי בני ישראל, ומכל שכן מתחילה שלא מזה היה ירא, ויראתו היה שלא יעלה עם ישראל גם מן העם אשר עמו הוא הערב רב, ועל כן לא אמר מפורש ועלינו כי גם מזה לא היה ירא שישראל יגרשו אותו מארצו והם ירשוה כי ידע שבני ישראל לא ינחלו נחלת ארץ מצרים הטמאה, רק אמר, ועלה מן הארץ פירוש שיעלה אתם גם מן הארץ עמי הארץ הזאת אשר מקודם, ועל כן אמרו ועלינו מבעיא ליה כי זה היה עיקר היראה שלא יעלו הם ואף על פי כן לא אמר זה מפורש כי הם לא יעלו כי אם בצירוף עליית ישראל, ואמר לשון שיכלל שני לשונו:ת והבן, והנה מגורת רשע היא תבואנו שכן היה בסוף שערב רב עלה אתם, ועל כן אחר שבחו למעלה אשר הציל את העם הערב רב כאמור, אמר כאן עתה ידעתי וגו' כי בדבר אשר זדו עליהם, כי הקב"ה הפיר עצת ערומים ומה שירא שלא יכנסו אנשי עמו להסתופף תחת כנפי השכינה ויתקדש שם שמים, ועל ידי זה חשב כל המחשבות לבטל זה, ודוקא זה בא עליהם כי גדול ה' מכל האלהים.
1
ב׳עוד יאמר עתה ידעתי וגו' כי בדבר אשר זדו. כי הנה הקב"ה אמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים (בראשית ט"ו, י"ד) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ונודע הקושיא כי היה צריך לומר אדון אנכי ואמנם מה שנראה לי הוא כי הנה מצרים ודאי כבר נתחייבו באבדם טרם ירדו ישראל לשם, והראיה שהקב"ה שלח את ישראל לשם ולא לאומה אחרת וכבר הודיע אשר ידון הגוי אשר יעבוד בישראל ולמה נפל הגורל על מצרים שהם יעבדו בישראל, אלא ודאי שמצרים כבר נתחייבו כל המשפטים שעברו עליהם בסוף, טרם עינוי ישראל. ואכן נודע שאין הקב"ה נפרע מאומה עד שעת שילוחה (פירוש עד שתתמלא סאתה) כמאמר חז"ל (סוטה ט'.) ועדיין לא היה נתמלא הסאה למצרים לכן שלח הקב"ה את ישראל לשם שיעבדו בהם ובזה ימולא סאתם וינקם נקמתם מהם, ועל כן את הגוי וגו' דן אנכי כלומר שכבר אני דן אותם בזה שאני שולח ישראל לשם כי זה הוא המשפט שלהם שעל ידי זה יתמלא סאתם. והנה ידוע שאין הקב"ה נפרע אלא מדה כנגד מדה כמו שאמרו (שם ח':) ומפורש אמרו כאן (שם י"א.) בקדירה שבשלו בה נתבשלו (על שהטילו תינוקות ישראל ליאור ירדו הם לים) ועל כן המגיד מראשית אחרית ומביט לסוף דבר בקדמותו, וכבר נתחייבו במשפטים האלה מאז ואך שהיה מוכרח ליגמר הדבר על ידי עבודת ישראל, הוכרח הקב"ה ליתן בלב המצרים כאשר שמו לב על עבודת ישראל שיעבדו בהם בעבודות האלה אשר הם כנגד המדה שהוחרץ משפטם מאז והבן, וכל השעבוד מחומר ולבנים והשלכתם ליאור הכל היה מאתו יתברך שמו שיעשו להם עינוים האלה דוקא ולא אחרים כדי שיפרע להם באותו המדה שעלה במחשבה לפניו בברית בין הבתרים, וזה אומרו כאן עתה ידעתי כי גדול ה' וגו' כלומר ראה גדולת כבודו אשר הכל מסור בידו וכחפצו יעשה, והטה לב פרעה ומצרים לעשות כן לישראל כאשר זמם לעשות להם, וזה כי בדבר אשר זדו עליהם, פירוש כי זה הדבר אשר חשבו והערימו לעשות לישראל, זה הכל הוא מה שהיה ראוי לבוא עליהם, ונתן הקב"ה בלבם שיעשו כדבר הזה, כדי שיקבלו אחר כך העונש הזה בעצמו, ובזה אני רואה כי גדול ה' מכל אלהים.
2