באר מים חיים, שמות י״ח:ח׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 18:8
א׳ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים וגו'. לכאורה הנה כבר נאמר וישמע יתרו את כל אשר עשה וגו', ועל מה הודיעו פעם שנית, ואפשר לומר כי למעלה נאמר את כל אשר עשה וגו' למשה ולישראל וגו' כי הוציא ה' וגו' ממצרים, כלומר כי שני הדברים גרמו ליציאת מצרים, זכות משה וישראל אשר גדול מאוד, ורשעת חציפת פרעה ומצרים שהיה גדול גם כן, ועל ידי שניהם זיכה הקב"ה את הזכאי וחייב את החייב, ונמצא שכבר נשתמש הקב"ה הרבה בזכות משה וישראל במצרים ובים, ואפשר כבר כלה זכותם ואין מקום עוז ועצומות שֶיֵעָשֶֹה להם עוד מעתה, שיהיה להם איזה זכות לטובה בעולם הזה או בעולם הבא אחרי שכבר איבדו זכותם, ובזה אפשר יפול קצת לב יתרו מלרוץ ולהתחבר אל ישראל, ובאמת כל אבידת מצרים הכל היה עבור רשעתם בלבד, כמה שנאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים (בראשית ט"ו, י"ג-י"ד) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וגו' משמע שכל דינם הוא עבור שיעבוד ישראל מה שעובדין בהם ברשעם, בלא צירוף זכות אחר כלל, ועל כן בא משה וסיפר זאת לחותנו ואמר את כל אשר עשה ה', הכל היה לפרעה ולמצרים על אודת ישראל, שהיה הכל בשביל רשעת פרעה ומצרים במה שעבדו עבודה קשה עם ישראל אבל זכות ישראל לא עמד להם אז כלל, והנה קיים עד עתה להם ולבניהם לטובות רבות, והוסיף עוד לומר כי אפילו את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה' כלומר שהצלתם היה מצד שם הוי"ה הרחמים ברוב רחמיו וחסדיו ולא נשתמש עד עתה כלל בזכות ישראל כי שמור להם לעד, כי בישראל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כמאמר חז"ל (חולין קמ"ב.) ולא פרע להם הקב"ה על שום זכות מזכויותיהם וכולם עומדים לעולם שכולו טוב וכולו ארוך להתענג ולהשביע מהנאות מראות זיו השכינה אשר עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישעיה ס"ד, ג').
1