באר מים חיים, שמות ב׳:א׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 2:1
א׳וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי. חז"ל אמרו (סוטה י"ב.) זו יוכבד, ובת ק"ל שנים היתה כי נולדה ללוי בין החומות כשבאו למצרים והיא השלימה השבעים נפש שנאמר (במדבר כ"ו, נ"ט) אשר ילדה ללוי במצרים, לידתה במצרים ואין הורתה במצרים וכו'. ונראה טעם מה שסיבב הקב"ה שתוולד יוכבד בין החומות שתהיה לידתה במצרים ולמה לא נולדה בארץ כנען במקום המקודש, להיות הורתה ולידתה בקדושה. כי הקב"ה בורא רפואה קודם למכה, ולכן היא היתה מוכרחת להולד קודם בואם לתוך העירה למצרים, כי היא היתה התחלת הגאולה שהיא הולידה בן שמושיע את ישראל. ואף על פי כן כל מה שהיה הדבר יכול ליקרב לביאתם למצרים היה הקב"ה מקרבו, לצד שכבר יצא ק"ל שנים משנותיה כשנתעברה עם משה, והיה בלתי דרך הטבע בזה כי הלא שרה אמנו בת תשעים שנה היתה ואמרה (בראשית י"ז, י"ז) הבת תשעים שנה תלד, ואם היתה יוכבד נולדת בעודם בארץ כנען היה מוכרח הקב"ה להפליא פלאות ביותר כי היתה יותר זקנה בעת הריון משה, ואין הקב"ה מפליא ניסיו בחנם שלא בעת המצטרך, ועל כן לא נולדה קודם, רק בבואם למצרים כבר היתה מוכרחת להולד שתהיה סימן להתחלת הגאולה ותהיה רפואה קודם למכה, על כן נולדה בין החומות רגע קודם בואם העירה.
1
ב׳וזה רמז הכתוב (בתחילת סדר זה) ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים. כלומר שהיו שבעים נפש והוא עם יוכבד שהשלימה המנין ונולדה בין החומות בכדי שתהיה סימן להתחלת הגאולה, וגם עוד סימן היה להתחלת הגאולה כי ויוסף היה במצרים ונודע שכל עיקר סיבת ביאת יוסף למצרים היה בכדי לישר דרך לפני בני ישראל שלא ישקעו ח"ו בטומאת מצרים בכדי שהקב"ה יוכל לגאול אותם כמו שהבטיח לאברהם, כי אם היו נכנסים עוד לטומאת מצרים מעט מן המעט, היינו נשארין שם ח"ו כך לעולמים כאמרינו ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו וכו'. ועל כן לא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם, כי בעוד רגע אחת אם היו עוד בתוך מצרים לא היו נגאלים ח"ו, וכל זה עשה יוסף בצדקתו שלא יכנסו ישראל בטומאת מצרים עד קצה האחרון וכאמור.
2
ג׳גם יאמר הכתוב וילך איש מבית לוי וגו'. להבין הצגת לשון זה איש מבית לוי ולמה לא נכתב שמו כבשארי מקומות, והנה חז"ל אמרו (סוטה י"ב.) וילך איש וגו' להיכן הלך שהלך בעצת בתו שאמרה לו אבא גזירתך קשה משל פרעה וכו' עמד והחזיר את אשתו עמדו כולן והחזירו נשותיהן וכו' עד כאן. והנה רבותינו ז"ל כיוונו בזה לתרץ אומרו וילך להיכן הלך וכו' ונראה אשר בזה מתורץ גם אשר דקדקנו בזה למה לא נכתב כבכל מקום בהזכרת שמו, כי הנה באמת יוכבד היתה דודתו של עמרם וכמאמר הכתוב (שמות ו', כ') ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה, וכבר נודע אשר בית לוי היו מקיימין תמיד את התורה עד שלא ניתנה ובפרט עמרם שגדול הדור היה וצדיק גמור כמפורסם במאמרי חז"ל שם ואם כן היאך נשא דודתו, ובאמת חז"ל (בסנהדרין נ"ח:) פלפלו בזה כי יש שסוברים שדודתו אסורה גם לבני נח ואך זו היתה מותרת לו שלא היתה אחות קהת כי אם מן האב ולא מן האם ועיין שם. ואך גם בלא זה היאך עבר על התורה אף שלא ניתנה שהרי לישראל ודאי אסורה מכל וכל, ואמנם לצד כי היה צריך לקיים מצות פריה ורביה שמוטלת אף על בני נח שהרי אדם ונח נצטוו מפורש שניהם על פריה ורביה, ולשבת יצרה. ולא תקשי מהא דלא חשבוהו בשבעה מצוות שנצטוו בני נח (כמו שאיתא בדברי חז"ל בסנהדרין נ"ו. וברמב"ם פרק ט' מהלכות מלכים הלכה א') משום דלא חשבו אלא שב ואל תעשה אבל קום ועשה לא חשבו ודינין קום ועשה ושב ואל תעשה נינהו כמו שאמרו חז"ל (שם נ"ח:) עיין שם, וקודם מתן תורה לא רצו לדחות העשה המוטלת עתה עליהם מפני הלא תעשה שיאסר עליהם אחר כך. ועבור זה הטעם גם יעקב נשא שתי אחיות כי במקום מצוה לא חששו על הלא תעשה. וכן יהודה ותמר שאמרו חז"ל (בסוטה י':) שכיון שידעה שוב לא פסק ממנה כי דחה הלא תעשה מפני העשה. ותמר מתחילה כן חשבה כי זה כוונת יהודה שאינו רוצה ליתנה לשלה בנו כי הוא רוצה שישאנה בעצמו ולזה אמר הכתוב (בראשית ל"ח, י"ד) כי ראתה כי גדל שלה והיא לא ניתנה לו לאשה. פירוש שראתה ששלה גדול ואינו נושאה ומן הסתם דעתו שיהודה בעצמו ישאנה והנה עדיין היא לא ניתנה לו לאשה פירוש ליהודה בעצמו ועל כן ותשב בפתח עינים וגו'. והכל כי לא היו מקפידין אז להשמר מדבר שיאסר להם אחר כך ולבטל המצוה בשעתה, ועל כן נשא עמרם את יוכבד דודתו. ואולם כאשר גזר פרעה על הזכרים להשליכן ליאור ונמצא יגיעתו לריק כי לא יוכל לקיים מצות פריה ורביה בשלימות בלתי זכר אף שיהיו לו כמה בנות. אמר, מעתה למה לי להחזיק את דודתי להיות נשואה לי כיון שהיא שלא במקום מצוה ועמד וגירשה ובאה בתו אליו בעצתה ואמרה לו גזירתך קשה משל פרעה וכו' כי אם לא תקיים המצוה בשלימות בבן ובת, לא תקיימנה כלל וכי בבנות לבד לאו מצוה איכא (וראיה מהא דאמרינן (ביבמות ס"ב:) היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו וכו' הרי אף שקיים המצוה אינו רשאי למנוע מלהוליד כי על כל פנים לשבת איכא), ועוד כי על ידי זה כולם יגרשו נשותיהן והם נשואין שלא באשה האסורה ובהם ודאי ביטול פריה ורביה איכא, ושמע לה והחזיר אשתו והחזירו כולם נשותיהן כאמור.
3
ד׳ולזה אמר הכתוב וילך איש מבית לוי, כלומר שהלך מדרכי הלוים כי הן הלוים מעודם שומרי התורה הן (ובפרט בבחינת הברית שאמר עליהם הכתוב (דברים ל"ג, ט') כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו) ולא נסוגו אחור מעת היותם, ועתה הלך איש המיוחד שבהם (כדפירש רש"י בישעיה ב', ט' בפסוק וישח אדם וישפל איש, אדם הקטנים איש הגדולים) מדרכי יראתם ובמה שלקח את בת לוי ונודע אשר בת לוי ודאי דודתו היא כי הוא נכד לוי. ואמנם שהלך בעצת בתו וכתורה עשה שלא לבטל מצות פריה ורביה הנהוגה גם לבני נח וחביבה מצוה בשעתה כנאמר.
4