באר מים חיים, שמות ב׳:י״אBe'er Mayim Chaim, Exodus 2:11
א׳ויהי בימים ההם ויגדל משה וגו'. אמרו בימים ההם, להגיד מעלת משה כי במעט הימים נתגדל, מה שבשאר אנשים נאמר (איוב י"ב, י"ב) בישישים חכמה ואורך ימים תבונה וגו' אבל במשה במעט הימים נתגדל בחכמה ובמוח השכל שלא כדרך הטבע. גם בגידול אנושי נתגדל במעט זמן שלא בטבע ועל כן אמר בימים ההם.
1
ב׳ויגדל משה ויצא אל אחיו וגו'. לכאורה צריך להבין וכי קודם הגדולה לא יצא אל אחיו לראות בסבלותם ובפרט לפי דברי חז"ל שאומרים (בילקוט סוף רמז קס"ו) אשר ויגדל הראשון הוא לקומה והשני הוא לגדולה ואם כן ודאי גם קודם גדולתו יצא אל אחיו כי אז היה שוה עמהם. והנראה, לפי שמצינו מאמר חז"ל (מגילה ט"ז:) במרדכי שכתוב בו אחר גדולתו גדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו ואמרו לרוב אחיו ולא לכל אחיו מלמד שפרשו ממנו מקצת סנהדרין וכו'. ועבור זה אמר כאן הכתוב כי לא כן היה במשה כי אף אחר גדולתו יצא אל אחיו ולא פירש ממנו אף אחד מישראל, כי גם במלכותו נולד רש (קהלת ד', י"ד), והיה עניו מאוד בפני כל אדם ותמיד יצא לראות בסבלות ישראל ויט שכמו לסבול עמהם כאומרם ז"ל (שמות רבה א', כ"ז) שהיה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהם.
2
ג׳גם יתבאר הכתוב בהקדים לדקדק עוד, כי אחר שויגדל זה לגדולה נאמר כנזכר, היה להכתוב לומר ויגדל פרעה את משה, וחוץ ממה שדקדקנו למעלה וכי לא יצא אל אחיו גם קודם הגדולה. ואמנם הנה כי לפי פשטות הכתובים נראה שמשה לא הגיד את עמו ואת מולדתו לפני פרעה וחילו, והם היו סבורים באמת שבן בתיה הוא, הגם שראו במקצת דברים שגדול המעלה הוא, והוא יהיה המושיע לישראל כמו בלקיחת הכתר מפרעה וישימו על ראשו המבואר בדברי חז"ל שם (שם, כ"ו) ובשארי דברים, מכל מקום הוברי שמים הם רק, מצפצפים ומהגים, (ישעיה ח', י"ט) צופין ואינן יודעין מה צופין מהגין ואינם יודעין מה מהגין, ואינם יכולים להבין הדברים על בוריין כמאמרי חז"ל במקומות הרבה ובפרט (בסוטה י"ב: ובשמות רבה א', כ"ד). וחוץ לזה הנה אמרו שאינם יודעין מושיען של ישראל מה יהיה אם מישראל או ממצרים כמו שאיתא (שם שם, י"ח), ועל כן כולם סברו שבן בת פרעה הוא. וכן מפורש במאמר חז"ל (בילקוט רמז קס"ז) בפסוק ויבקש פרעה שהלכו ואמרו לפרעה מבזה הוא על פורפרא שלך ועל עטרה שלך וכו' ועל הכל ערב לו עד שאמרו לו אינו בן בתך. ועוד אמרו שם, שאמרו דתן ואבירם למשה לא בנה של יוכבד אתה דייך שקורין לך בן בתיה. הרי שמצרים ופרעה היו סבורין שבן בתיה הוא (והגם שהיא קראתו משה על שם כי מן המים משיתהו אפשר שלא גלתה הטעם הזה בפני אחרים רק לנפשה אמרה שהוא ראוי להקרא משה כי מן המים וגו' אבל מבחוץ היו סבורים ששמה שמו כן לאיזה טעם כמוס עמדה), וגם משה לא הגיד להם אשר הוא יהודי כי ירא לנפשו אימת מות. ואכן אחר שהגדיל קצת בשנים ונתגדל חכמתו ומוחו ולבו וגבה לבו בה' והיה יודע שהקב"ה עמו ועושה לו נסים ונפלאות בכל עת אשר יצטרך אז התחיל להגיד להם כי לא איש מצרי הוא רק אח לעברים ומהם הוא. וזה מאמר הכתוב ויגדל משה כלומר כשנתגדל בבחינתו ומוחין שלו כי שם משה מורה על גודל מעלתו ובחינתו כמו שאיתא בזוה"ק (שמות נ"ד.) וכשנתגדל בבחינה זו ויגבה לבו בה' שיושיע לו מכל צרותיו אז ויצא אל אחיו שיצא לעין כל לומר כי הולך הוא אל אחיו שהם אחיו ולא מצרי הוא.
3
ד׳וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. אומרו מאחיו לכאורה מיותר כי כבר נאמר ויצא אל אחיו, ואמנם נראה שתיבת מאחיו קאי על האיש המוכה כי נודע מאמר חז"ל (שמות רבה א', כ"ח) שהמצרי הזה בא על אשת המוכה בלילה ובבוקר שידע שזה הרגיש בו הכה אותו כל היום וכו', ועל כן את זה הביט משה כי אותו מכה יותר משאר אנשים שתחת ידו ועל כן הבין בשכלו שרוצה להורגו כי ניחא ליה דלימות כמאמר חז"ל (סוף נדרים) אם איתא דעביד איסורא הוי ניחא ליה דלימות, וזה אומרו וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו שאותו מכה יותר מכל שאר אחיו העברים העומדים שם לעבודה ועל כן ויפן כה וכה ראה מה עשה לו בבית וכו'.
4
ה׳גם יאמר מכה איש עברי מאחיו. על פי מה שכתבנו למעלה כי אחר גדולת משה הגיד לכל כי הוא אח להעברים והם אחיו, ועל כן כשראה המצרי מכה נפש אחיו אמר בדעתו הלא המצרי הזה יודע שאחיו המה כי כבר היו הכל יודעין זאת, ואף על פי כן הוא מכהו לעיני, אף על פי שיודע שבודאי לא אשתוק בהכותו אחי לעיני מכל מקום הנה דעתו שכאשר אומר לו איזה דבר יכני נפש כיון שכבר יצאתי מבית המלך, ואין לך הבא במחתרת יותר מזה שאין לו דמים מפני שיודע שבודאי בעל הבית יעמוד נגדו ונותן דעתו להרוג אותו אם יפגענו והבא להרגך וגו' וכן הדבר הזה שהמצרי יודע שבודאי אעמוד לנגדו, וסובר שיהרוג אותי אם אומר לו דבר ועל כן כבר כמת הוא חשוב, כפירוש רש"י שם בפסוק (שמות כ"ב, א') אין לו דמים, אין זו רציחה הרי הוא כמת מעיקרו וכו', ועוד נוסף לזה שהרי רודף הוא שמבקש להרוג אחד מישראל כמאמר חז"ל (שמות רבה שם) שהיה מבקש להרוג את זה שהכהו וניתן להצילו בנפשו, הרי ממה נפשך בן מיתה הוא. וזה שאומר הכתוב,
5