באר מים חיים, שמות ב׳:כ״דBe'er Mayim Chaim, Exodus 2:24

א׳וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק וגו'. מגיד הכתוב שזכו להיות בבחינת צדיקים שמהפכין מדת הדין לרחמים. (יבמות ס"ד.) וישמע ה' לא נאמר כי אם וישמע אלהים שאף מדת הדין שמע את נאקתם והסכים לרחם עליהם וזאת השמועה פעל שנמתק הדין שלא לעבוד בהם עוד בעבודה קשה ויהיה די מספר אלהים אחד שהוא פ"ו שנים כנזכר למעלה. ואכן לגאולה עדיין לא זכו בזה כי היה בהם עובדי עבודה זרה כמאמר חז"ל (שמות רבה כ"א, ז'). ועל כן ויזכור אלהים את בריתו את אברהם וגו' וגם בזה הזכיר שם אלהים מדת הדין כי באמת היו ראוים קצת גם ממדת הדין לגאלם עבור ארבעה דברים שמנו חז"ל (שיר השירים רבה (ד', י"ב) פסוק גן נעול) שעשו ישראל שהיו גדורים מן העריות וכו' ורק זה לבד לא הספיק והיה צריך גם כן להזכרת זכות אבות, ועבור זה הזכיר הכתוב כאן שני פעמים אלהים, כי לא ראי זה כראי זה הראשון בא להקל העבודה שלא יעבדו כי אם מספר אלהים והשני בא לצרף זכות אבות, לזכות ד' דברים שבהם לגאלם, כנאמר.

ב׳עוד אפשר לומר במה שמזכיר שני פעמים אלהים בפסוק זה. כי שתי ענינים עשה הקב"ה בצאת ישראל ממצרים. אחד, הגאולה ופדות ישראל מה שפדאם מבין ענמים להיות עבדי ה' ולא עבדי פרעה. והשנית, מה שעשה שפטים במצרים ובאלהיהם והוציא ישראל משם ברכוש גדול זה הוא טובה על טובה כי לא די שגאל את נפשם מהיות עבדים, נתן להם עוד רכוש פרעה וחילו. והנה זה שגאל הקב"ה את ישראל, פעלו ישראל בעצמן בשועתם אל האלהים מן העבודה וכאשר פרשנו שעיקר שועתם היה מה שבצרתם לו צר כביכול. ונודע אשר בגלות מצרים היה השכינה אתם בגלות כמו שאיתא כמה פעמים בדברי חז"ל (ובפרט במגילה כ"ט. ובזוה"ק ויגש רי"א. וריש פרשת שמות) וכן בכל גלותם. וזעקו מלב על גלות השכינה בתוך טומאת מצרים ויכאב לבבם עד מאוד שיפדה שכינת עוזנו ממקום הטומאה. ועוד עבור ד' דברים שהיה בהם לטובה כנזכר זכו שיפדה ה' שכינת עוזו ואותם עמה כמאמר הכתוב (שמואל ב' ז', כ"ג) אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו. אבל זה שיצאו עוד ברכוש גדול לא זכו מעצמן, כי אם משמרו את השבועה אשר נשבע לאבותינו והבטיח לאברהם לאמר (בראשית ט"ו, י"ד) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, זה פעל ועשה אשר כן נעשה. ולזה אמר תחלה וישמע אלהים את נאקתם וזכו בזה שיצאו ממצרים בכח גדול וביד חזקה, אבל לא זכו שיעשה עוד שפטים בהם ובאלהיהם ויצאו ברכוש גדול, לכן אמר עוד ויזכור אלהים את בריתו את אברהם וגו', שאז הבטיחו וגם את הגוי אשר יעבודו וגו' ויצאו ברכוש גדול. ואמנם נודע אומרם ז"ל (תנחומא סוף פרשת נח) בפסוק (בראשית י"א, ה') וירד ה' לראות וגו' ובפסוק (שם י"ח, כ"א) ארדה נא ואראה (וברש"י שם) כי למד לדיינים שלא ידונו עד שיראו ויבינו וכו'. על כן אמר הכתוב,