באר מים חיים, שמות ב׳:ג׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 2:3
א׳ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תיבת גֹמא וגו' עד ותשם בה את הילד. להבין אומרו ותקח לו תיבת וגו' והיה יכול הכתוב לקצר ולומר ותשם את הילד בתיבת גומא וגו' ואמנם לצד שראתה בבנה כי טוב הוא ובכל מקום שהוא השכינה עמו (סוטה י"ב:), והיתה צריכה לראות שלא יהיה במקום שהוא בו, שום נידנוד איסור קל. ונודע אומרם ז"ל (בסוכה ל'.) שאמר רב הונא לאלו הקונים הדס למצות לולב שלא יקצצו הם עצמם ההדס מן המחובר שלא יהיה גזל בידם רק העכו"ם יקצצו וכו' עיין שם. ובאמת לא מצינו שהקונה הדס להריח בו שיהיה אסור לקצצו בעצמו משום גזל כי באמת מספיקא לא חיישינן לגזילה רק בדבר מצוה צריך להזהר ביותר שלא יהיה מצוה הבאה בעבירה מכל וכל לפי שצריך השראת השכינה על דבר מצוה והקב"ה עוצם עיניו מראות ברע אפילו ברע כל דהו. ועל כן כשרצתה יוכבד להניח משה בתיבתו נאמר ותקח לו תיבת גומא כי אין קיחה אלא בכסף כמאמר חז"ל (בקידושין ד':), שאף גומא שהוא דבר קל לא רצתה ליקח בלי ידיעת בעלים כי אם בכסף מלא קנאה ואחר כך ותשם בה את הילד. נודע (זוה"ק חלק א', ט"ו) אשר "את" רומז אל השכינה שהיתה שרויה עם משה בהתיבה, ועל כן ראתה שלא יהיה בתיבה שום נדנוד דבר אשר לא כן ובזה תוכל השכינה להיות שרוי עם משה על דרך ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כנאמר.
1
ב׳וזה שנתנה דעתה להצילו דוקא באופן זה בתיבת גומא על המים ולא בשארי מיני הצלות כי הרבה ריוח והצלה לפניו, ועוד כי הלא גם בתיבה על המים היה צריך לנס ולנס אין שיעור ואם היתה מחזיקו בביתה לעין כל גם כן היה יכול להנצל על ידי נס שלא יראו ולא ישמעו המחפשים. ואמנם כי ידוע (פרי עץ חיים שער חג המצות פרק א') אשר עונש כל הבן הילוד היאורה תשליכהו הוא עונש דור המבול כי דור ההוא היה גילגול דור המבול. ועל כן אמרה הצדקת אשאל נא לימים הראשונים אשר היו לפני איך ניצל נח הצדיק ממי המבול הלא על ידי התיבה שסגר ה' בעדו מפני מי המבול גם אני אעשה כמוהו והצילתו בתיבה.
2