באר מים חיים, שמות כ׳:י״אBe'er Mayim Chaim, Exodus 20:11
א׳כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו'. כלומר כי על כן ברא ה' עולמו בששת ימים וכי לא היה יכול ח"ו לברוא במאמרו ברגע אחד כל הבריאה וכאומרם ז"ל (אבות ה', א') והלא במאמר אחד יכול להבראות. ואכן כי בכוון זה בראו בששת ימים. להראות כי כל אותן הימים הם בבחינת העשיה והמלאכה שאי אפשר לאדם לאכול שום מאכל ולהלביש מלבושו כי אם על ידי מלאכות הקדומות. כי ברורי הקדושה צריך להיות על ידיהם. ועל כן עשאם בבחינת ששת להורות על התיקון הנעשה בהם בבחינת שת להפך האתוון בעתר אליו תדרשי. אבל וינח ביום השביעי שביום השביעי נח מכל מלאכה להראות אשר בו הוא בחינת התיקון השלם שאין בו מלאכה מפחד אחיזת החיצונים רק מנוחה ושמחה לה' על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו. מפני שהוא בבחינת התיקון השלם ויום מנוחה ושמחה. לכן בו הניח תוקף הברכה והקדושה והטהרה בבחינת מעין עולם הבא שיוכל האדם להמשיך עליו הקדושה באור ה', אם נכון בחוץ מעשהו, ותיקן במלאכתו בששת ימי החול כל המצטרך אליו.
1
ב׳ואמנם גם זאת תדע מה שביארנו במקום אחר אשר בזה נשתנה מצות השבת מכל מצוות התורה כי כל המצוות אינם רק במועדם בזמנם כמו פסח וסוכה ומצות אתרוג וכדומה. מה שאין כן שבת שנמצא גם שלא בזמנו. והוא בכל ימות החול שמצינו שאמרו בזוה"ק (צו כ"ט:) שתלמיד חכם איקרי שבת בכל ימיו עיין שם. כי ענין השבת הוא לצאת מעובדין דחול מלהיות עוסק וטרוד במחשבת עולם הזה ולדבק עצמו בקונו וכל מלאכות החול אסורין כי אם מחשבת ה' ותחבולתיו. וכן התלמיד חכם הפורש עצמו מעובדין דחול ואינו חפץ ליהנות בעולם הזה וחשקה נפשו לה' לדבק בקונו בתורה ותפילה ומעשים טובים, עושה לו בחינת שבת, בחול. ונמשך אליו בחינת קדושת השבת גם בחול. והטעם הוא. לפי שכל שיתא יומין מניה מתברכין ואין בכל הששת ימים כי אם מה שמאיר עליהם מיום השבת. והשבת הוא המקיים הבריאה בכל ימות החול, כי בו מונחים כל ההשפעות וברכות וקיום ימי המעשה. ועל כן יוכל התלמיד חכם למשוך אליו מקדושת השבת. כיון שבלי זה מאיר בחול מאורו. ועל כן אנו אומרין בכל יום, היום יום ראשון בשבת יום שני בשבת וידוע סודו בדברי הרב ז"ל (בכוונת שיר של יום) שהוא לקבל הארת השבת בשלושה בחינות נפש רוח נשמה שלושה ימים אחר השבת משבת העבר, וג' ימים לפני השבת, משבת הבאה. ואלו שאין עושין שום מלאכה בכל ימות החול הם בבחינת הראש שבכללות ישראל. כי כבר נתבאר שבכללות ישראל הם אדם אחד מיוחד ברמ"ח אברים ושס"ה גידים. ויש ראשי עם ישראל שהם בבחינת הראש, ויש בחינת עינים הנקראים עיני העדה, ויש בבחינת ידים ורגלים כנודע. והללו שהם בבחינת הידים והרגלים שהם כלי המעשה, המה בבחינת עשיה גופניות ביותר כי זה תיקונם בל"ט מלאכות ועל ידי זה מבררים ענפי הקדושה כנזכר. ואילו זה אשר בבחינת הראש, שהוא בחינת המוח והמחשבה לא יצטרך לעשיה כל כך וישב גם בחול על התורה והעבודה וממשיך על עצמו קדושת שבת גם בחול, ויוצא ידי עשיית המלאכה בבירורי הקדושה על ידי שאר אנשי ישראל המיוחדים עמו בבחינת הידים וכו'. ואכן בודאי גם אצלו ישתנה הרבה הרבה בחינת אור השבת מששת ימי החול שעל כל פנים הם ימי המעשה בכללות ישראל, ואחיזת החיצונים בהם. ובשבת הקב"ה מחדש עולמו ומאיר ומופיע ומפיק נוגה זיו אורו בכל העולמות עליונים ותחתונים, ואך הוא ירגיש קדושת השבת על מכונו. ועל כן רמזה התורה במלת בראשית ברא שית כי גם שית הוא בבחינת שבת כנזכר בזוה"ק הנזכר שהיו"ד הוא רזא דברית והוא כמו הב' של ברית. והוא לרמז אשר יוכל האדם השלם להמשיך על עצמו בחול בחינת קדושת שבת בבחינת תיקון השלם שהוא העלאת אות הברית בין תרין אתוון שת. ואך על כל פנים מלת שבת מורה גם כן על בחינת השביתה ומנוחה שאין בו שום עשיה ומלאכה מה שאין כן תיבת שי"ת. וגם לזה יאמר הכתוב זכור את יום השבת לקדשו פירוש זכרהו מחד בשבתא בכל ימות החול להמשיך עליך בחינת השבת גם בששת ימי המעשה ולעשות מששת בחינת שית המורה קצת על תיקון השלם מעין יום השבת ככל הנאמר.
2