באר מים חיים, שמות כ׳:ב׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2

א׳אנכי ה' אלהיך וגו' מארץ מצרים מבית עבדים. לבאר אומרו ה' אלהיך והיה די בשם אחד לבד, גם אומרו מארץ מצרים והיה יכול לומר ממצרים, גם אומרו מבית עבדים לכאורה מיותר. והנראה כי נודע מה שכתב הרמב"ם ז"ל (בפרק א' מהלכות עכו"ם הלכה א') בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול וכו', אמרו הואיל והאל ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם וכו' ראויין הם לשבחם ולפארם וכו' ולחלוק להם כבוד וכו' וזהו כבודו של מלך וכו' עיין שם, וזה הוא טעות כל האפיקורסים והמינים שמניחין לעבוד את אלהי עולם ועובדין לשמש או לירח כי אומרים שמגדולת העבד ניכר גדולת האדון, והנה מלבד אשר הבל יפצה פיהם בטעות מעיקרא אשר לא בדעת ידברו, כי אינו דומה מלך בשר ודם עם עבדיו, שהוא ועבדיו הם שני דברים זה גדול ומהולל בגדולתו, וזה משובח ומפואר בגדולתו כמו בעושר ובחיל ובכל תפארת עניניהם, ועל כן אם מפארין לעבד המלך ממילא מובן גדולת המלך כי בודאי המלך יותר גדול ומפואר ממנו לעושר ולגדולה ולחיל וכדומה, ולא כן באלהינו יתברך שמו אשר הוא מחיה ומהוה את כל הבריאה מראשית ועד אחרית מיום בריאת העולם ועד הימים אשר עתיד לעמוד, ואלמלי יצוייר העדר שפעו וחיותו מכל הנבראים כולם אף על רגע אחת היה כל העולם כלא היה והיה לאפס ואין, ואך הוא מחיה ומשפיע להם אורו וכוחו בכל רגע ורגע, ועל כן אנו אומרים המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, כי הוא מחדש ממש בכל יום תמיד, ותמיד פירוש בכל רגע ורגע תמיד מחדשו, כי משפיע להם כח אורו כאשר בראשית הבריאה שהמציא כל נמצא, ועד עתה אינו נפסק השפעת אורו בכל רגע ורגע, ולזה אנו אומרים ברוך אומר ועושה ולא אמר ועשה, כי בכל רגע ורגע הוא אומר ועושה בכל יום תמיד ומחדש הבריאה, ונמצא כל בחינת החכמה והגדולה והעושר והכבוד וכל המעלות הנמצאים בעולם הכל שלו הן, והוא המשפיע חכמה לחכם זה ועושר לעשיר זה וכדומה, ועל כן ודאי הבל המה מעשה תעתועים במה שעובדים לצבא השמים והארץ לומר מגדולת העבד וכו' כי לא יצוייר ודאי שום פאר ושכר ועבודה לשום דבר בעולם, כי אם תפאר את הדבר ההוא הרי עשיתו רשות בפני עצמו ח"ו כאילו הוא חכם מצד עצמו ואינו כן כי הכל שלו ממש הוא, ובכל דבר ודבר שבעולם הנראה והנשמע מכל מיני מעלות שבעולם אינו שייך לשבח ולפאר כי אם לה' המשפיע כך וכך חכמה בדבר הזה או נוי וגדולה וכדומה ולא שום תהלה אחרת זולתה בשום אופן.

ב׳ואולם חוץ לזה נבאר טפשותם וסכלותם ולבער ולבטל רעתם מכל וכל, כי הנה אחד הרוצה לשבח לזולתו ברוב התהלה והתפארת בחכמה ובעושר או בכח וגבורה, צריך לשבח לכלול בשבחו גם שבחי זולתו, לומר כי זה הוא חכם יותר משאר החכמים והנבונים, או גיבור מן הגבורים כי אין שייך לומר אשר זה הוא חכם יותר מן הטפשים או עשיר מן עניים, כי אין כבודו בזה וכמאמר חז"ל (עבודה זרה נ"ה.) כלום מתקנא אלא חכם בחכם עשיר בעשיר, כי תפארת החכם הוא להתגבר על החכמים אחרים שבעירו או שבמדינתו לומר כי הוא חכם יותר מהם וכן בעשיר, אבל לא יתגדל בזה שיש לו יותר מן העני המחזיר על הפתחים, ועל כן בכל השבחים שישבח אדם זולתו, מוכרח לשבח לפי ערכו גם זולתו עמו, לומר שהוא משובח משאר החכמים וגיבור מן שאר הגבורים. ואולם שבחי אלהינו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים, הם באופנים אחרים מאלו לגמרי, כי כל שבחי תהלותיו יתברך הכל סובב הולך על דבר הבריאה והחידוש לומר כי הוא בורא הכל ולא נברא, וזה הוא עיקר תפארתו, ובזה נכלל הכל כי כל בחינת החכמה והגדולה והעושר והכבוד והמלוכה הנמצא בעולם, כולם הוא ברא אותם בעולם והאדם הרואה בעינים מכל מיני התפארת שבעולם מחכמה וכו' יאמר הלא זה הכל של בורא עולם כי הוא ברא הדבר הזה,

ג׳כי איך שייך לשבח את הבורא בתואר חכם הלא חכמתו אינו ידוע, כי מי עלה לשמים וידע חכמתו אשר הוא בלתי שיעור, רק במה שאנו רואין בחכמה אשר ברא בעולם, בזה שייך לפארו כמה חכמה ברא בעולם, ולא שייך כלל לומר כי הוא חכם, כי מי יודע חכמתו שאין שיעור לה וכמאמר חז"ל (ברכות ל"ג:) משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפי דינרי זהב והיו מקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו ובלא זה כבר אמר אליהו זכור לטוב (בתיקוני זוהר בהקדמה תנינא) אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא אנת הוא מבין וכו', וגם הרמב"ם ז"ל (במורה חלק א' פרק כ"א) האריך בזה שכל התוארים אינם אלא שלילות היפוכן ולא עצמיים כי מורים על הרבוי ח"ו והוא אומרם והלא גנאי וכו', ועל כן אינו שייך לשבח ולפאר כי אם שברא מיני חכמה בעולם, וכן בעושר וגדולה וגבורה ומלוכה וכדומה. וכיון שכן הוא אשר כל שבחיו ותהלותיו, על דבר הבריאה הם, ובהבריאה לא יצוייר כלל לומר כי הוא הבורא מכל הבוראים ח"ו, כי לא נמצא אתו בדבר זה לא מניה ולא מקצתו, כמאמר חז"ל (בראשית רבה ל"ט, י"ד) אם מתכנסין כל באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד אינן יכולין וכו', וכבר הוא נבחן גם בדיברי האפיקורסים והמינים על דבר הבריאה שאי אפשר להיות כי אם באחד פשוט בלתי בעל גבול ותכלית כלל, ולזה אי אפשר כלל לומר בשבחו כי אם אשר הוא אחד ואין שני לו לשבח אותו כלל בדבר הזה, וממילא מובן אשר לא יֵאָמֵר בזה מגדולת העבד ניכר גדולת האדון, לומר שאם העבד גדול כל כך בזה הדבר, מכל שכן האדון. כי הלא לא נמצא כלל מענין תוארי הבריאה לשום נברא ושום דבר בעולם, וכל שבחי אלהינו יתברך כולם הם בדבר הבריאה כאמור, ועבור כן אין שייך לפארו רק כי הוא אחד ואין דומה לו כלל וכלל. ולזה אמר אב החכמים שלמה המלך ע"ה (קהלת ד', ח') יש אחד ואין שני, פירוש שיש אחד המיוחד אשר אין שני למולו מענין הזה כלל וכלל אפילו לשבחו בדבר הזה לומר כי זה גדול מזה, או כה יאמר יש אחד אשר אין ראוי לשבחו כי אם אשר אין שני, ולא בתוארים אחרים כלל.

ד׳אשר על כן אפשר לי לומר במה שאמר משה האל הגדול הגיבור וגו', וחז"ל אמרו (ברכות שם) אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא וכו' אנן לא הוה אמרינן ואת שבחתיה כולי האי משל למלך שהיו משבחין אותו וכו' עד והלא גנאי הוא לו עד כאן. ולכאורה הוא גופא קשיא אם גנאי הן לו למה אמרן משה. ואולם מה שנראה לפי קט שכלי, הוא, כי משה פתח דברו האיר ואמר כי ה' אלהיכם הוא וגו' האל הגדול וגו', פירוש כי זה הבורא בחינת הוי"ה המהוה, נתהוה ממנו בחינת הגדולה והגבורה וגו' והוא ברא הדבר הזה בעולם, ולא שבחהו כי אם בבחינת הבורא שבזה מותר לקלסו, כי הוא אחד ואין שני למולו כאמור ולא בעצם התוארים כי גנאי הן לו, והבן. ועל כל פנים אסור לנו לומר שאר השבחים אפילו בבחינה זו, כיון שעצמיות תוארם גנאי הם, ואין הכל בקיאים בזה להפריש דבר מדבר, ולרוב המון עם ודאי ידמה שזה תוארים עצמיים הם מה שאין כזאת בחיקו יתברך, ועל כן אסרו לומר כי אם דבר שאמר משה, וכל אחד אשר יאמרם ידע כי היה אסור לומר דבר זה אי לאו דאמרן משה ונמצא אומרן על דעת משה ועל כן אינו אומר יתר השבחים כי אסורים הן, רק מה שאמר משה מותר לאומרן על דעתו. ועל כן גם כאשר תקנוהו אנשי כנסת הגדולה בתפלה קבעו להזכיר קודם שם הוי"ה ברוך הוא, ברוך אתה ה', לומר שאתה הוא המהוה את כל ובראת כל אלה הבחינות בחינת הגדולה והגבורה וכו' שאנו רואין על ידי פעולותיך, ולא בעצמיות כי אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא כנזכר, ובזאת תדע אשר אלהינו ברוך הוא הוא אחד פשוט יחיד ומיוחד, וכל שבחיו הוא בבחינת שם הוי"ה המהוה את כל, ואף כשנראה גבורת אלהים בעולם בכל נפלאותיו אשר עשה ואשר יעשה כמו בדור המבול ודור הפלגה ומכות מצרים, לא יעלה השבח אליו, כי אם במה שהוא הבורא והמהוה את בחינת הגבורה בעולם כי ה' הוא האלהים, שכל בחינת הגבורה והדין שעושה הכל הוא בכח המהוה וכמבואר בדיברי מרן קודש קדשים האר"י ז"ל בעץ החיים שכל הבחינות מהתחלת אל עד בחינת הוי"ה כולם כלולים באחד פשוט בכח, וכל אחד ואחד נתגלה בעתו, אבל החיוּת והפנימיות מכולם הוא הוי"ה, ובזה לבד ראוי לשבחו ולהדרו שהוא הבורא האמת ובורא את הכל, ובזה הכח עושה חסד לטובים ולישרים, ודין לרשעים. ובכל הודיות והשבחים שמפארין למלך הכבוד, הכל סובב הולך מול כח האמיתיות כח בורא, וממילא נתבטל כל בחינת אלהים אחרים נגדו, כי אין בענין הזה בכל העולם כולו אף שמץ מנהו ולא שייך בזה להזכיר שבחי זולתו כדי שמגדולת העבד וכו' כי כולם כאין נגדו בדבר הזה.

ה׳ואפשר זה מאמר הכתוב (ירמיה ט', כ"ב) אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגיבור וגו'. כי באמת הקב"ה הוא החכם האמיתי והגיבור האמיתי וגו' רק שאסור לשבחו בזה כי חכמתו הוא דבר שאין לו שיעור וגבול ולא בחכמה הידוע לנו כלל, כי אנחנו לא נדע כלל מהות חכמתו ברוך הוא וברוך שמו כנאמר, וכן בגבורתו וכו', ועל כן אל יתהלל חכם זה הקב"ה, בחכמתו שאל יהללוהו כי חכם הוא, כי אנת הוא חכים וכו' וגנאי הן לו וכו', וכן הגיבור בגבורתו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה וגו', פירוש שזה המשכיל ויודע אותי שאין לפארני בשבחים האלה, בזאת יהלל שאני ה' עושה חסד וגו', כלומר שאני בראתי ומאתי נתהוה כל הבחינות האלה בארץ בחינת הגדולה והגבורה וכו' שהוא חסד ומשפט וגו', כי באלה חפצתי נאם ה' שזאת חפצי שיאמרו בכל שבחיהם, רק לה' המהוה את כל, אף כשיראו גבורות לא יביטו כי אם מעשי ה' המהוה אשר בי, ואז לא יכנוס זולתי בשבח ההוא כי אין בורא בשמים ובארץ כי אם אני. והנה כל אשר כתבנו עד הנה זה הוא בחינת היחוד והאחדות האמיתי להכניס האדם בכל דבר ודבר שרואה, כח בורא לומר מי ברא אלה הלא האחד המיוחד שאין זולתו בדבר הזה בדמיון כלל ואז מתאחדין כל הפעולות ונפלאות ה' אשר יעשה בארץ בכל מדותיו הקדושים בבחינת שם הוי"ה המהוה, כי אינו רואה בשום דבר כי אם כח בורא המהוה הדבר ההוא, והבן.

ו׳והנה אפשר שעל כן הוזהרו ישראל שלא ימכרו ממכרת עבד כנאמר (ויקרא כ"ה, ל"ט-מ"ד) וכי ימוך אחיך וגו' לא תעבוד בו עבודת עבד כשכיר כתושב יהיה עמך וגו' כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת וגו', ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים וגו' מהם תקנו עבד ואמה וגו', ועיין ברמב"ם ז"ל (פרק א' מהלכות עבדים) ביאור כל הדינים בזה על מכונם, כי אפילו פועל או מלמד או סופר אסור להשכיר עצמו להיות בבית בעל הבית בקבע שלושה שנים (כמו שאיתא בשולחן ערוך חושן משפט סימן של"ג סעיף ג' בהג"ה עיין שם) משום כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים. כי נודע מאמר חז"ל (כתובות ק"י:) בפסוק (יקרא כ"ה, ל"ח) לתת לכם את ארץ ארץ כנען להיות לכם לאלהים, שהדר בארץ ישראל אני לו לאלהים וכל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודת אלילים וכו' עד כאן. והטעם ידוע על פי מה שמבואר בזוה"ק (לך לך צ"ה:) וזה לשונו: פתח ואמר (קהלת י', י"ז) אשריך ארץ שמלכך בן חורין וגו' וכתיב אי לך ארץ שמלכך נער וגו' הני קראי קשיין אהדדי ולא קשיין האי דכתיב אשריך ארץ דא ארץ דלעילא וכו', ובגין כך אקרי ארץ החיים ועלה כתיב (דברים י"א, י"ב) ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד וגו' לא תחסר כל בה דייקא, וכל כך למה משום שמלכך בן חורין דא קודשא בריך הוא וכו', אי לך ארץ שמלכך נער האי ארץ דלתתא דתניא כל שאר ארעי דשאר עמין אומות העולם אתיהיבו לרברבין תריסן דממנן עלייהו וכו' ועל דא כתיב אי לך ארץ שמלכך נער וי לעלמא דמסטרא דא ינקי, וכד ישראל בגלותא ינקין כמאן דיניק מרשותא אחרא וכו' עד כאן. ונראה שעל כן אומות העולם אינם מוזהרים על השיתוף כמו שאיתא (בשולחן ערוך אורח חיים סימן קנ"ו סעיף א' בהג"ה) כי לפי שחלק הקב"ה את אומות העולם מעמו ישראל, ונתן אותן תחת ממשלת השרים צבא השמים, ודוקא חלק ה' עמו, שישראל לבד אינם נתונים תחת רשות שום שר רק חלק יה בעצמו, מה שאין כן האומות שכל אחד יש לו שר מלמעלה אשר הוא תחת ממשלתו ועל ידו יורד ההשפעה וכל עניני האומה ההיא כנודע, ועל כן ממילא הם כאילו יונקים מרשותא אחרא כנאמר והם בבחינת עבדים לעבדים, וממילא כמעט כל עניניהם הוא כעין השיתוף, עד שאפילו ישראל שבחוץ לארץ אמרו חז"ל (עבודה זרה ח'.) עובדי עבודה זרה בטהרה הם, והם באמת נתונים תחת רשות הקב"ה רק שיושבים בארץ שתחת השרים, ומכל שכן אומות העולם שהם תחת רשות השרים מכל וכל מעצמיותם ומארצם, על כן אינם מוזהרים על השיתוף, ואינם מוזהרים כי אם שלא יהפכו הקערה על פיה להאמין בעץ ואבן, או אפילו בשרי מעלה לומר כי הם עצמם אלהות כאמור.

ז׳ולזה אמר הכתוב (דברים ד', י"ט) ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגו' כל צבא השמים וגו' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה וגו'. ונדחק רש"י ז"ל שם באומרו אשר חלק וגו' לכל העמים ופירש להאיר להם, וזה דוחק כי הלא גם לישראל הן מאירין, וחז"ל אמרו (בעבודה זרה נ"ה.) החליקן בדברים וכו' וזה דרך דרש. ולפי הנזכר נכון גם לפי פשוטו, כי כל צבא השמים באמת חילקם הקב"ה להאומות שיהיו הם המושלים עליהם ועל ידם יושפע כל השפע המצטרך לאומה ההיא. ועל כן אין הקב"ה מפיל את האומה עד שהוא מפיל שרן תחילה (כמו שאיתא בשמות רבה כ"א, ה') וכן הוא אומר (ישעיה כ"ד, כ"א) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה וכו', לצד שממנו כל יניקתם וכשהוא נופל ממילא יפלו גם המה, וגם הם אינם מוזהרים על השיתוף עבור כן כאמור, אבל ואתכם לקח ה' וגו' להיות לו לעם נחלה שלא יהיה לשום שר חלק בכם, ועל כן חלילה לכם לשום מין שיתוף וכדומה כי אתם מיוחדים רק לי לשמי לבד. ועל כן נאסרו ישראל מהיות עבדים, כי כשנעשה ישראל עבד לחבירו הרי מכניע עצמו תחת ממשלת דבר אחר חוץ מן ה' ודבר זה אסור בישראל ומפורש אומר הכתוב כן שם בטעם הדבר כי לי בני ישראל עבדים וגו' ואמרו חז"ל (בבא מציעא י'.) ולא עבדים לעבדים, כי בישראל המכניע עצמו תחת עבד של הקב"ה, הוא אצלו בחינת עבודה זרה כמו בחינת מגדולת העבד ניכר גדולת האדון, כי חלילה לו לעבוד רק להאדון בעצמו כי הוא מיוחד רק לו לבד (ובפנימיות יותר, ידוע שכל אשר נעשה למטה כן נעשה למעלה ואיש ישראל המכניע עצמו לחבירו בעבד, הרי נכנע למעלה שורש נשמתו לעבוד לשורש נשמת חבירו והוא בחינת עבודה זרה ח"ו, והבן. ועל כן אמרו חז"ל (בילקוט רמז תרס"ט) באומרו אני ה' אלהיכם כל המשעבד בהם מלמטה כאילו משעבדן למעלה, פירוש כאילו משעבדן מלמעלה לדבר אחר ובאמת אני ה' אלהיכם אני ולא אחר, ועוד יש בזה יתר פנימיות ולא אאריך והמבין יבין), ועל כן אמר הכתוב בכל אלה כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, כי דבר זה הראה הקב"ה לישראל בהוציאם ממצרים, שאינו חפץ להיותן עבדים לעבדים ולהיות שום מושל עליהם וגם כי לא חפץ הקב"ה להניחם בארץ מצרים ולהמשילם שם שיהיו הם המושלים או על כל פנים שיצאו שם מהיות עבדים, כי הן הארץ ההוא ניתנה תחת השר והדר שם דומה למאן דיניק מרשותא אחרא, וזה אינו שייך כי אם לאומות העולם אשר בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים תחת כל צבא השמים, וחלק ה' עמו לו לבד שלא קבלו השפעתם כי אם מתחת ידו הקדושה והרחבה, וזה אינו יכול להיות כי אם בארץ אשר בחר ה' לנחלה לו להיות ישראל שם לו לעם נחלה.

ח׳וזה שהאיר אל עליון עיני ישראל בעמדם לפניו על הר סיני לקבל עליו עבודתו ויחודו ואמר אנכי ה' אלהיך, פירוש שאף כשאני מתראה אליך בבחינת אלהים יד החזקה והגבורה, גם שם אנכי ה' המהוה, כי פנימיות הגבורה בשם אלהים הוא בשם הוי"ה כח המהוה שממנו נתהוה כל דבר בעולם, ובזה תדע שכל עיקרי העבודה שאני רוצה שתקבלו עליכם שתשבחו אותי בהן וכל השבחים וכל התוארים וכל הפעולות כולן בבחינת שם הוי"ה הן, שתביט בהן בבחינת כח בורא אשר בזה תלוי כל יחודי ואחדותי, שאלהים זולתי לא תדע, שלא תאמר בכל דבר כי אם ה' אחד ואין שני לו כנאמר. ואני הוא אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, כלומר שני בחינות עשיתי בך, כי הוצאתיך מארץ מצרים שלא תהיה בארץ אחרת המקבלת ההשפעה מבחינת השר אשר על הארץ ההוא ואי לך ארץ שמלכך נער, וגם מבית עבדים, שלא תהיה עבד לעבדים להנתן תחת רשות שום דבר לא מלאך ולא אדם וכל זה עשיתי רק בשביל שתהיו לחלקי ולגורלי לבד, בלתי שום אמצעי, ועל כן לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, כלומר שלא יהיה לך בחינת אל אחר עלי לעבוד לצבא השמים ולומר כי מגדלות העבד וכו' ולא בשיתוף ח"ו שהעכו"ם אינם מוזהרים עליה, אבל אתה לא יהיה לך שום אלהים אחרים עלי, גם שלא להכניס אותם בשבחי כלל וכלל לומר ח"ו מגדולתם ניכר גדולתי כי לא תוכל לומר גדולתי כי אם בחינת המהוה ובבחינה זו אני הוא ואין שני נמצא כלל בענין זה לומר שהוא גדול מזה כי אינו כלל, כי על כן הוצאתיך מכל אלה שלא תהיה עבד כי אם לי שאפילו ההשפעה לא תקבל כי אם מאתי והוא עיקר סוד העבודה לה' בלבד ולא לזולתו וזה הודיע במאמר הראשון בעשרת הדברים ככל הנאמר.

ט׳או יאמר אנכי ה' אלהיך וגו'. כי הנה נודע אשר כל דבר ודבר הנעשה בארץ כן נעשה דוגמתו בשמי השמים בעליונים להרע או להיטיב, וזה כל עיקר תורה ותפלה ומצות ה', כי כאשר מיחד אדם שם ה', בדברים הגשמיים התחתונים כמו ארבע מינים שבלולב הרומזים לארבע אותיות שם הוי"ה הקדוש והטהור, וכשאדם לוקחן לשם מצות ה' באהבה ויראה בכדי לעשות נחת רוח ליוצרו, אז כשם שהוא מקרב כל הארבעה מינים הללו אחד אל אחד והיו לאחדים בידו כן מתיחדים ומתקשרים ארבע אותיות שם הוי"ה הקדוש לאחד ביחודא שלים, ואז נמשך כל בחינת שפע וברכה מדעת עליון לנוה אפריון למכון בית אלהינו כי אין הברכה שורה כי אם על דבר שלם. וח"ו כשאותיות הוי"ה הם בפרודא לא תוכל לשרות הברכה עליהם ממקור עליון, וממילא ח"ו כאשר שלח חושך לעילא אז ויחשיך גם לתתא שנלקחו הברכות מהארץ והעולם חשוך והקללות מתרבין. וזה כל מעשינו ועבודתינו ליחד שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה ליחד שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בכדי שיוכל להשפיע הברכה ולברך לעולמות העליונים ותחתונים על ידי זה, וכן בתפילין וציצית כולם רמוזים לשמותיו הקדושים ברוך הוא ובפרט לשם הוי"ה ברוך הוא הכולל הכל, והיודע אופן הרמוז בהם ומכוון בהם לשם ה' גורם בזה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא והכל מתברכין על ידו. וכן בתורה ותפלה שהם מצוות התלוין בדיבור, כי כמו שהוא מדבק ומקשר הבל פיו היוצא בדברו שהוא חיות פנימיות נפשו כמו שאמר הכתוב (שיר השירים ה' ו') נפשי יצאה בדברו, אל רצון אין סוף ברוך הוא וברוך שמו המלובש ונעלם בתורה שהוא רצונו ברוך הוא שרצה שנעשה כך וכך ברמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה והוא ורצונו אחד כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בספר המדע (פרק ב' מהלכות יסודי התורה הלכה י') כן נעשה למעלה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, כי זה הוא בעצמו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה התדבקות פנימיות האדם באמת לחיות אור אין סוף ברוך הוא באהבה ויראה באמת ובתמים כידוע להבאים בסודי אלהינו יתברך, וכן על דרך זה באותיות התפלה, והכל כשם שנעשה למטה כן נעשה למעלה בשמי השמים העליונים.

י׳והנה ידוע אשר כשהיו ישראל במצרים היו בירידה התחתונה מאוד כמאמר חז"ל (שמות רבה א', ט') בפסוק ועלה מן הארץ עיין שם. ואחר כך כשעלו ממצרים עלו למעלה למדריגה גבוה ומעולה מאוד עד שהגיעו בעת מתן תורה לבחינת (תהלים פ"ב, ו') אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון, כי בני ישראל כשהם יורדים יורדים וכו' וכשהם עולין עולין וכו' כמאמר חז"ל (מגילה ט"ז.) וכשהם עלו מלמטה ממטה למעלה כן נעשה למעלה ביחוד המדות הקדושים אשר נתקרב בחינה התחתונה אשר במטה מטה לרום המעלות אשר במעלה מעלה והיו לאחדים ונתקשרו ונתבסמו כל העולמות ביחודא שלים. ונודע למשכילים אשר בחינת אני הוא בחינת דרגה התחתונה שבמדות העליונות הוא בחינת המלכות הנקראת אני, וכ' הוא מורה על כתר עליון שהוא בחינה העליונה היותר גבוה שבמדות, והיא בחינת אנכי אני כ' אשר תואר כלה מאוד נתעלה עד כתר המלוכה להיות כתר מלכות בראשה על ידי בחינת ישראל שנתעלו למעלה, והוא בחינת יחוד ארבע אותיות שם הוי"ה ברוך הוא מתתא לעילא כידוע. ונודע אשר על כן יחד הקב"ה שמו על האבות ביחוד אלהי אברהם יצחק וגו', ולא על זולתם, לפי שהם הרכיבו והודיעו והתגלו אלהותו יתברך בעולם בכללות כל הבחינות שלוש קוין ימין ושמאל ואמצע הכוללים כל הבחינות ועל כן יחד הקב"ה שמו עליהם להיות נקרא אלהיהם שהם הודיעו יחודו ואחדותו ברוך הוא לבריות, ועל כן נקרא גם כן אלהי ישראל שעל ידי עם ישראל יתוודע תמיד יחוד שמו בעולם כי הוא אחד ואין בלתו, כי בחינה אשר נעשה הקב"ה על ידו אחד בשלימות נקרא הקב"ה לנגדו בבחינה זו אלהיך כנודע לחכמי לב.

י״אוזה אומרו אנכי ה' אלהיך פירוש מה ששמי הוי"ה נעשה בבחינת אנכי ביחוד האמת השלם להיותו תואר כלה מאוד נתעלה הוא אלהיך פירוש שעל ידך נעשה זאת, כי ה' צלך, ה' הוא כמו הצל שלך הנוטה אחריך בכל אשר תפנה כן אני ה' נוטה אחריך לכל פינות שאתה פונה עתה אשר נעשה אנכי ה' הוא אלהיך על ידך והוא על ידי שאשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו' ועלית מארץ של מצרים שהוא בחינת עפר אשר במצרים שגם במצרים שהוא הדרגה התחתונה מאוד ועלית מן הארץ עד למעלה גדולה, וכן נעשה בשמים בחינת אנכי ה' ונתייחדו כל העולמות ביחודא שלים, וזה מעיקרי העבודה לידע כי כל בחינת יחוד שמו יתברך תלוי במעשינו ועל כן על זה נמסור נפשותינו ורוחותינו ונשמותינו להמליכו וליחדו בכל העולמות כולם, ועל ידי זה ימשוך הברכה האמיתית לכל העולמות כולם, כדבר האמור.

י״בגם יאמר הכתוב אנכי ה' וגו'. כי מפרשי התורה כתבו במה שהחמירה התורה מאוד בעבודה זרה, והמינים טוענים הלא מגדולת העבד ניכר גדולת האדון כאשר הארכנו למעלה בפסוק זה, כי לפי שנשמת ישראל הם חלק אלוה ממעל ואם מכניע עצמו תחת שום שר או דבר אחר מצבא השמים אשר חוץ ממנו ח"ו, מהפך הקערה על פיה לעשות עבד כי ימלוך על אדוניו חלילה וחלילה, ועל כן אמר יהושע בתפלתו כאשר ראה שנהרגו ל"ו איש מאנשי ישראל (יהושע ז', ט') והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול. פירוש לפי שכולם יודעין אשר חלק ה' עמו לבד ונשמותינו עמוסים מני בטן חלק אלוה ממש, וכאשר יתגברו עלינו ודאי כי יאמרו ח"ו כי חזק הוא ממנו כביכול, כי הן עם ה' אלה ולא הושיעה ידו לו, והבן. ועל כן במצרים נאמר (שמות ב', כ"ג) ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה כלומר שיותר עלתה שועתם על כבוד אלהים אשר כולם יודעין שהוא שורה בתוך כל אחד ואחד מישראל בשורש נשמתו, יותר מן העבודה המגיע להם בצערם כי כאבה נפשם מאוד על העדר כבודו יתברך, שמצרים ימשלו על נשמת שדי אשר בם. ולזה אמר ה' אל משה הנה צעקת בני ישראל באה אלי, פירוש שצעקתם באה להיות צועקים אלי על העדר כבודי, ועל כן לכה ואשלחך וגו' למען לא יתחלל כבודי ח"ו. והוא אומרו אנכי ה' אלהיך, פירוש שאני אלהיך שלקחתי אותך לחלקי ונפחתי בך נשמת חיים חלק אלוה ממש כביכול ברוך הוא וברוך שמו ועל כן זה גרם אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו' בכדי שלא תהיה תחת שום שר משרי האומות כנאמר למעלה, ועוד כי חסתי על כבודי שלא יתחלל ח"ו (ועל כן אמר אנכי ה' ולא אני ה', כי הכ' רומז על תיבת כבוד לומר שלמען שמי שלא יתחלל בגוים ויהיה כבודי במקומו עבור שידוע לכולם שאני אלהיך ונשמתך הוא חלק אלהים כנאמר). ועל כן,