באר מים חיים, שמות כ׳:כ׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:20
א׳לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. צריך לדעת מה נשתנה אלהי כסף שכתוב בו אתי. ובאלהי זהב אמר לכם. ובלשון זה תיבת אִתי אין לו פירוש. והנראה בזה כי ביארנו במקום אחר דברי אדונינו החכם שלמה ע"ה (משלי א', ח'-י"ח) שאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך כי לוית חן הם לראשך וענקים וגו' בני אם יפתוך חטאים אל תֹּבֵא אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם וגו' אל תלך בדרך אתם וגו' כי רגליהם לרע ירוצו וגו' עד את נפש בעליו יקח. ולהבין מה הוא מוסר אביך ותורת אמך (ודרשת חז"ל (עיין זוה"ק יתרו פ"ה.) ידוע) גם מה שחלק לשנים שאם יפתוהו חטאים אל יאבה ואם יאמרו לכה אתנו וגו' והיה יכול לכוללם באחד.
1
ב׳ואמנם כי שלושה סוגי בני אדם נמצאים בעם ישראל. (ואפשר לזה רמז האי גלילאה (בשבת פ"ח.) שאמר בריך רחמנא וכו' עד לעם תליתאי לרמז שלושה בחינות הללו). האחד, אלו ההולכים בעקבות אברהם אביהם לאהבה את ה' בכל לבבם ונפשם. וכל כך יוגדל בלבו אהבת ותשוקת הבורא כאש אכלה סביב, עד אשר יבטל נגד אהבה וחמדה הזו כל בחינת אהבת אחרים שבעולם אהבת עולם הזה בדברים הגשמיים החומריים בלתי להיות מן המתאווין בעם. כי תשוקה זו מבטלת כל התשוקות, שאינו חושק לשום דבר כי אם להדבק בבוראו ולעשות לו נחת רוח. ואף בעת עוסקו בדברים ההם בעתים המוכרחים כמו לאכול ולשתות וקדושת הזיווג וכדומה. לגודל הבערת אש בלבבו לבוראו לא יערב לו קיחת האוכל לפיהו ולא ירגיש טעם במאכלו. כי מוחו ולבו וכל אבריו וגידיו וכל עצמיותו מצומדים וקשורים בחבלי עבותות האהבה בחשוקה נפלאה לה' אלהיו. וכמו באדם אם יגיע לו שמחה פתאום כמו מציאת הון רב או כאשר יראה בנו החביב עליו שלא ראהו כמה שנים. אז מגודל השמחה והתשוקה שיש לו לדבר ההוא לא יבוא לו כלל על מוחו מענין אכילה ולא ירגיש כלל אם הוא רעב או צמא או לא. ואפילו כשיאכל בעת ההוא לא ירגיש כלל מה הוא עושה לרוב אש התאוה הבוערת בו לדבר אחר. או אפילו בפחיתות, אדם שיש לו גיעגועין לאשה יפה. אז נפשו חומדת ומשתוקקת לזה עד שישא תמיד זאת על מחשבתו, ולא יגש לבו אז לשום תאוה אחרת אפילו לאכילה ושתיה, כי תשוקתו בוערת בו. וכן להבדיל להבדיל וכו' במי שבוער בלבו תשוקת חמדת הבורא אז הוא בטל במציאות נגד התאוה הלזו. וכל מוחו ולבו וכל עצמיותו כולם מצומדים וקשורים רק לחמדה הזו עד שלא יערב לו ולא יעלה על רעיונו שום חמדה ותשוקה אחרת. וזה הוא השונא את הרע ממילא כמו שאמר הכתוב (תהלים צ"ז, י') אוהבי ה' שנאו רע וגו'. ואומר (תהלים מ"ה, ח') אהבת צדק ותשנא רשע. כי ממילא כאשר יבער בו זה האהבה לה', ישנא את הרע בתכלית השנאה ויהיה נבזה בעיניו נמאס כל תאוות הגשמיות. וזה היה בחינת אהבת אברהם אבינו שקראו הכתוב (ישעיה מ"א, ח') אברהם אוהבי. שהיה האהבה תקועה בלבו בל תמוט עולם ועד. ולא שכח אותה אף רגע אחת רק תמיד היה בוער בלבו זאת האהבה.
2
ג׳ואפשר על כן נקרא שמו אברהם אהב רם שבו היה אמיתת האהבה לרם על רמים. ואכן כי לא יגיע האדם אל בחינת האהבה הנפלאה הלזו אם לא יוקדם אליו בחינת היראה השורפת כל התאוות ביראה ורתת וחלחלה. כי היראה נקראת זה השער לה' שהוא השער להכנס בה לאהבת ה' וכמאמר חז"ל (שבת ל"א:). משל למי שמסרו לו מפתחות הפנימים ולא מסרו לו מפתחות החיצונים בהי עייל וכו'. כי בעוד שלא יגיע האדם לגדר האהבה הזו, אם לא תוקדם לו היראה היה ח"ו בא לידי עבירות וימרה את פי ה' וממילא שוב לא יגיע לאהבה. רק כשקדם לו היראה השורפת התאוות שנשמר מכל דבר רע אז אפשר שיגיע לאהבה הזו.
3
ד׳בחינה השניה היא, שאין לבבו בוער בקרבו בכלות נפשו לאהבת ה' כאמור. ואך על כל פנים לבו בריא כאולם מלהטות מדרכי ה' ועבודתו. ולא יעבור עבירה במזיד ברצון נפשו בשום אופן. כי פחד אלהים לנגד עיניו ויראתו ואהבתו תקוע בלבבו שלא יעבור במזיד. רק שאין לבו עליו להיות בוער תמיד באהבה עד שלא יושכח מאתו אהבתו ועבודתו. רק לפעמים יושכח מלוח לבו פחד אלהים ואהבתו. ואז יוכל לבוא לידי עבירה בשוגג שישכח אם זה עבירה היא. אבל אם יזכור בשעת מעשה מזכרון ה' אלהיו כי הוא צוה שלא לעשות הדבר הזה ודאי לא יעשנה בשום אופן. ואל האדם הזה לא יבוא היצר הרע למולו בשאט בנפש לומר לו צא ועבור עבירה זו כי יודע שלבו עליו בזה ויש לו כח וממשלה עליו שלא יציית אותו למרות עיני כבודו ברוך הוא בדבר שאסור לעשותו. רק יבוא אליו בדברי פתוים שקרים וכזבים בחלקת לשונו: למשוך אליו העון בחבלי השוא, להתיר לו את האיסור בערמותו, ויגיד לו כי עוד עושה מצוה בזה. כאשר מצינו בשאול מלך ישראל (שמואל-א, ט"ו). שבודאי לא היה עובר את פי ה' ברצונו. רק שהטעהו יצרו שעושה מצוה בזה לרחם על האכזרים. או כבחינת שלמה המלך ע"ה שאמר (סנהדרין כ"א:) אני ארבה ולא אסור ועבר על רצון ה' בהטעות יצרו. כי אליבא דאמת מי כהחכם יודע פשר דבר יותר מהקב"ה כי הוא אמר וצוה שלא לעשות ואיך ישוער חכמת אנושי להתחכם על ה' לעבור על רצונו. רק שהיצר הרע מפתה אותו וממשיך לב האדם לרצונו. (ועיין בדברינו בפרשת בראשית בערמות הנחש כמה וכמה פתויים וערמימות היה בדבריו כדי להדיח אשה יראת ה' מאת אלהים עיין שם).
4
ה׳ובחינה השלישית היא, באדם אשר אין לבו נכון בטוח שיוגבר בלבבו אהבת ה' על אהבת תאות חמודת עולם הזה ותענוגיו, ולפעמים אף שיודע שזה עבירה היא, והוא מצווה ומושבע ועומד מהקב"ה שלא לעשות הדבר הזה בלא תעשה דאורייתא, או דרבנן, אין יכולת בידו להגביר אהבת הבורא ויראתו על תאות לבבו, והתאוה בוערת בלבו עד אשר יעבור על רצון קונו במזיד לתיאבון בעבירה קלה או חמורה. או מה שאדם דש בעקביו לגודל ההרגל בה, אף שיודע שזה עבירה היא, לא ימנע עצמו מלעשותה. ולזה, לא יבוא היצר הרע בפתויים ושקרים רק יבא אליו בפה מלא קום עבור העבירה הזו כי טובה היא ונפשך מחמדתה ומתאותה. ובעוונותינו הרבים רבה עתה בחינה זו רחמנא ליצלן בעבירות הרגילים כמו לשון הרע ורכילות וליצנות וגאות ולא תקום ולא תטור ולא תשנא אחיך וכאלה רבות עבירות עצומות וחמורות, והעולם דשין עליהם. וקצת בעלי תורה יודעים שזה עבירה הוא. ובוראינו הזהירנו על ככה ואף על פי כן לא ימנע מלעשותם.
5
ו׳ועל זה אמרו חז"ל (שבת ק"ה:) המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו וכו' יהא בעיניך כעובד עבודה זרה. שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו לך עבוד עבודה זרה והולך ועובדה אמר ר' אבין מאי קרא (תהלים פ"א, י') לא יהיה בך אל זר וגו' איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע וכו' עד כאן. כי בחינה זו נקרא אל זר. שהזר שבלבו הוא קשה וחזק ממנו ו"אֵל" קשה הוא, כמאמר חז"ל (בבא בתרא פ"ח:). שלא יעצור כח לעמוד נגד יצרו אף שיודע שזה עבירה הוא. ואמנם ערמות היצר הוא בלתי שיעור. כי לא יבוא עליו פתאום לומר לו לך עבור עבירה חמורה מגילוי עריות או עבודה זרה כי לא יצייתו לזה פתאום. רק יחטפנו בעבירות הנראים קלים כמו עוון הכעס והגיאות וכו' כאשר זכרנו, ואם האדם יצייתו לזה לעבור עליהם אף כשיהיה ה' נגד עיניו. ימשכנו מעט מעט לעבור על כל עבירות שבתורה החמורות עם הקלות. ולזה אמרו המקרע בגדיו בחמתו וכו' אל ידמה בעיניך שזה דבר קל הוא כיון שעבירה זו לא נזכרה בתורה שבכתב מפורש, כי אם חז"ל החמירו בה, וכדומה מפתוי היצר. לא כן תדמה, כי יהיה בעיניך כעובד עבודה זרה שכך אומנתו וכו' היום אומר לו עשה כך וכו', כלומר כיון שהיא על בחינה שלא יוכל להתגבר נגד יצרו בדבר הקל שבקלות מוכן הוא לעבור כל עבירות החמורות. לפי שתחילה ימשכנו בחבלי השוא ואחר כך וכעבות העגלה חטאה. ולמחר אומר לו לך עבוד עבודה זרה והולך ועובד כי זה הוא אל זר שבגופו וכו', וכיון שכוחו חזק בלבו שלא יוכל להתגבר עליו מה לי עבירה קלה או חמורה וכשם שאינו יכול להתגבר עליו בקלה כך לא יוכל להתגבר עליו בחמורה. ואפשר על זה הזהירה התורה ואמרה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. פירוש על כל פנים זו המדה לא יהיה בך, שתתגבר בך בחינת אלהים אחרים גם על פני. פירוש שגם בעת שיהיה נגד עיניך זכרון בוראך ויראתו ואהבתו, יתגבר אלהים אחרים בך ותעבור העבירה על פני. על כל פנים זה לא יהיה בך. כי זה הוא המדה היותר גרועה והיא המביאה לעבירה החמורה שבחמורות והוא עבודה זרה בחינת אלהים אחרים ששקולה כנגד כל עבירות שבתורה. כמו שאיתא (בחולין ה'. וברמב"ם סוף הלכות שבת עיין שם). והנה על בחינות הללו אמרו חז"ל (ברכות ה'.) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע וכו' אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וכו' אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע וכו' אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה וכו' עד כאן. כי אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו להסיתו בריש גלי לומר לו בפה מלא לך עבור עבירה. הנה תחילה יעמוד כנגדו בבחינת האהבה לה' ויעסוק בתורה שהוא (משלי ה', י"ט) אילת אהבים ויעלת חן. והעוסק בה לשמה ניתוסף בלבו אהבה וחמדה ותאוה למקום ברוך הוא. כי על כן ניתנה התורה בימין וכמאמר הכתוב (דברים ל"ג, ב') מימינו אש דת וגו' להראות שהיא בחינת האהבה המלמדת לאדם דעת. ונאמר בה (תהלים י"ט, י"א) מתוקים מדבש ונופת צופים. ואדם אשר זוכה לטעום אור האהבה לה' אשר מונח בה. ממילא בטלים ממנו בחינת הרע ותאוות רעות. אי אזיל, מוטב. ואי לאו, שכבר גדול כל כך כח היצר הרע בו עד שזה אינו מועיל לו להעביר התאוה ממנו ולהתגבר עליו. יקרא קריאת שמע שהוא בחינת אהבה היותר גדולה בבחינת מסירת נפש לה'. ויזכור כי עיקר הקריאת שמע הוא שצריך האדם ליחד עצמו וכל אבריו בכלל ובפרט לה' שלא יעשה עם כל אבריו במחשבה ודיבור ומעשה כי אם דבר הנוגע לעבודתו. כי כאשר יעשה דבר חוץ לעבודתו, אז ח"ו יפריד עצמו ויצא חוץ מיחודו ואחדותו יתברך שמו ונעשה ח"ו ככופר בעיקר. אשר על זה ודאי צריך למסור נפשו בד' מיתות בית דין ויהרג ואל יעבור. אי אזיל באהבה הזו, מוטב. ואם לאו, יזכור לו יום המיתה שהוא בחינת היראה המגושמת שלא ימות על ידי עוונו, ולאו דוקא מיתה כי אם כל בחינת היסורין בכלל הזה מיסורי עוני או נגעים וחלאים רבים ונאמנים ומיתת בנים רחמנא ליצלן או עונשי גיהנם קשים ומרים. ויראה הגשמית שהוא יראת עצמו שלא יגיענו רעה, משבר ומכניע כח גשמיות התאוה ושומר נפשו ורוחו מלעבור העבירה.
6
ז׳ולזה אמר הכתוב (משלי א', ח') שמע בני מוסר אביך וגו'. התחיל מבחינה העליונה אשר הזכרנו למעלה שתחילתה יראה תתאה השורפת כל התאוות עד הגיעו לבחינת קו האהבה אהבה עזה ונאמנה בוערת כרשפי אש עד שהרע שנאוי ממילא בתכלית השנאה, וידוע מאמר חז"ל (קידושין ל':) שהבן ירא מהאב יותר מהאם, ואוהב לאמו יותר מן האב ועל כן אב ואם הם בחינת יראה ואהבה (כן הוא בדרך האמת שסוד דחילו הוא באבא ורחימו הוא באימא כנודע מכתבי האר"י ז"ל) ועל כן שמע בני מוסר אביך, שתרגיל עצמך תחילה במוסר האב שהוא בחינת היראה המבערת כל הקוצים והמחשבות זרות והרהורים רעים ותאוות הזמן, אבל לא תספיק עצמך בזה, רק אחר כך אל תטוש תורת אמך בחינת קו האהבה הגדולה הנפלאה לה' להתלהב אליו ביקד יקוד אש תמיד לא תכבה כבחינת אברהם אוהב ה'. ולזה אמר כי לוית חן הם לראשך וגו' כי כאשר תהיה בבחינה זו אז יהיה אצלך כל בחינת תורה ומצוות לוית חן לראשך וענקים לגרגרותיך. לא כאלו המוזכרים בתיקוני זוהר שהתפילין עליהם ח"ו כשור לעול וכחמור למשאוי רק אדרבה כאשר יקח התפילין בידו ויזכור כי הוא עומד לפני מלך גדול ונורא מלך המלכים ברוך הוא, והוא מצוהו לעשות לו בביתו לפניו איזה שירות, ודאי אשר יחטוף לבו בזוכרו זאת ועושהו בכל מגמתו ומחשבתו ושמח בזה כמוצא שלל רב באין שיעור וערך, והתפילין הם עליו ככתר על ראשו ופאר ועטרה עליו, ואילו היה יכול היה מוסר נפשו לה' במה שזיכהו לעמוד לשרת לפניו ברגע ההוא, ולא נאריך בזה וידוע קצת ליודעי דרכי אהבה ועבודה לה'.
7
ח׳ואחר כך אמר נגד בחינה השנית הקטנה ממנה בני אם יפתוך חטאים, פירוש אם אתה בדרגה זו שיבוא היצר הרע להתגרות בך להסיתך לסור מאחרי ה', ואכן כי לא יבוא כי אם בדרך פתוי שכתב הרמב"ן ז"ל (בפרשת משפטים) שבחינת הפתוי הוא על דבר שקר ומרמה עיין שם (בפסוק (כ"ב, ט"ו) כי יפתה איש בתולה). כי יודע שלא תעבור עבירה במזיד בשאט נפש, רק שיפתך בדברי שקריו וכזביו לומר לך כי זה מצוה הוא וכדומה כמו שכתבנו למעלה, בזה אל תאבה, פירוש אל תאבה ולא תשמע לו כלל לעבור על דבר האסור מדאורייתא או דרבנן בשום אופן, אף שיראה לך כי זה מצוה הוא, כי לא יתחכם אדם על אלהים בשום אופן. ודבר שאסרה התורה לא תחפש צדדי מצוה על זה (רק במקום שהתירה התורה בפירוש ענין זה כמו (בבא מציעא פ"ז.) לשנות בדברי שלום וכדומה מה שנמצא מפורש שמותר בזה, ואך שישים היטב עיניו ולבו אם רק מכוון לשם ה' לקיים מצוותיו, או אם מתערב בזה איזה תאוה וחמדה בלב לתאוותו ולהנאתו, והבן). אבל אם יאמרו לך לכה אתנו, זה הוא בחינה השלישית שבא אליו בפירוש קום עבור עבירה, וזה לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם, כלומר שאומר לך כי חנם הוא ואף על פי כן מסיתך לעבור עליו ואז בני אל תלך בדרך אתם וגו', עד את נפש בעליו יקח, בחינת יזכור לו יום המיתה, עונשים קשים ומרים בעולם הזה או בעולם הבא ומיתתו, ואז תוכל להכניע אותו בזה.
8
ט׳והנה בחינה זו של יזכור לו יום המיתה אמרוהו חז"ל לבסוף ולא אמרוהו בתחילה אם רואה וגו' שיצרו מתגבר עליו יזכור לו יום המיתה. לפי שבאמת בחינה זו קטנה וקלה כמות שהיא, והיא דרגה התחתונה שבתחתונות, כי אין זה כלל יראת אלהים כי אם יראת עצמו שירא מעצמיותו שלא יגיענו עונש, ואין זה עבודת אלהים כי אם עבודת עצמו, והוא גרוע, כי לא נברא כי אם לעבוד את ה' ולא לו. ועוד לא טובה היא לו כי אם עבודתו אינו הולך רק בבחינת יראת הדין והעונש, אז ח"ו מתנהגים עמו בקו הדין והפחד, מה שאין כן כשעבודתו הוא בבחינת האהבה, שמתנהגין עמו בחסד וברחמים. ועל כן אמר תחילה יעסוק בתורה וכו' כי אם יכול להתגבר בבחינת האהבה מה טוב. ואך כשלא ילך מאתו, ודאי ילך על כל פנים בזה, ולא יעבור העבירה, שלא יוכל לסבול כח הדין בעבירה.
9
י׳וזה שאמר הכתוב כאן לא תעשון אתי אלהי כסף, פירוש שלא יגדל בעיניך כח התאוות והחמדות (כי כסף הוא התאוה מלשון כי נכסוף נכספתי כנודע) עד שיהיה אתי ח"ו בבחינת אלהים אחרים על פני, שאף כשיהיה לזכרון בין עיניך גדולתי אהבתי ויראתי, לא תוכל להתאפק להתגבר על תאוותיך, ואז ואלהי זהב לא תעשו לכם פירוש שלא תצטרכו להזכיר לכם בחינת אלהי זהב שהיא בחינת הגבורות החזקות והדין הקשה (כי הגבורות מכונים על שם הזהב על דרך (איוב ל"ז, י"ב) מצפון זהב יאתה כנודע) שהוא דרגה תחתונה וגרוע מאוד, וגם ואלהי זהב לא תעשו לכם שלא יתנהגו עמכם בבחינת הגבורה והדין כשאתם תתנהגו כן, רק תראו לעבוד את ה' באהבה ויראת הרוממות ואז וימינו תחבקני ושלום עלינו ועל כל ישראל אמן.
10