באר מים חיים, שמות כ׳:ח׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8

א׳זכור את יום השבת לקדשו וגו'. צריך לדעת ענין הזכירה הלז, וחז"ל אמרו (פסחים ק"ו.) זוכרהו על היין וזה דרך דרש וגם אנו נאמר בפירושו כי נודע לכל וכבר דיברנו מזה כמה פעמים בחיבורנו סידורו של שבת אשר ביום השבת קודש הקב"ה מחדש עולמו ומאיר ומופיע ומבהיק באורו הרב לכל העולמות עליונים ותחתונים יתר על כל החגים והזמנים. כי הוא נקרא קודש מעצמו והם אינם נקראים כי אם מקרא קודש וברכת כל העולמות לעילא ולתתא לכל ימות השבוע הכל נלקח מיום השבת כמו שאיתא (בזוה"ק יתרו פ"ח.) דההוא יומא מתברכין מניה כל שיתא יומין וכו' עיין שם, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, פירוש שלא ברא העולם כי אם על ששת ימים וינח ביום השביעי, פירוש שהניח כל ברכת ששת הימים ביום השביעי להיות מניה מתברכין כל שיתא יומין, כי עיקר תענוג הקב"ה ועמו ישראל הוא ביום השבת, שהוא מעין עולם הבא הוא יום שכולו שבת אשר כל בית ישראל יתענגו ויתעדנו מנועם זיו מראות שכינתו יתברך לעין כל עד שעתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו וכו' הנה אלהינו זה וכו' (כמו שאיתא בסוף תענית עיין שם) ונועם ערבות ידידות מתיקות תשוקת חמדת תענוג הזה ודאי עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישעיה ס"ד, ג'), ואין אנו יכולין להבין כלל מנועם מתיקות הזה עתה, ואז הקב"ה יקבל תענוג מעולמו כי כל עיקר הבריאה לא היתה רק בכדי להיטיב לבריותיו וזה תענוג מלך עולמים ברוך הוא כשעמו מתעדנין מזיו שכינתו יתברך, ושבת הוא מעין עולם הבא, שהקב"ה מאיר ומבהיק אורו לכל העולמות עליונים ותחתונים, ומביט על עולמו, ומענג נפשות עמו ישראל מזיו שכינתו יתברך מעין עולם הבא. ועל כן כל שבוע הוא עולם שלם בששת ימי המעשה ויום השבת. נגד שיתא אלפי שנין ויום שכולו שבת, ואשרי מי שזוכה לקבל הארה הנפלאה העריבה הנחמדה המגיע ביום שבת קדשנו לנשמת ישראל, ועל כן אמרו (בבבא קמא ל"ב:) רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי כלה בואי כלה, כי התענגו ונשבעו מתענוג אורו יתברך אשר התחיל להאיר עליהם כמשוש חתן על כלה ממש ויותר מזה, כידוע למי שזכה לטעום חשק ה' בנפשו אף פעם אחת כל ימי חייו, ובאמת נדמה להם ביום השבת כאילו כביכול ברוך הוא וברוך שמו התגלה עליהם ובא אצלם להשביעם מזיווֹ והם יושבים לפניו וחושקין וחומדין אליו ועל כן לא יחשו ואל יתנו דמי להם כי אם באמירת שירות ותשבחות למלך הכבוד העומד לפניהם, מקירות לבבם ולהדבק בו באהבה וחשיקה וחמדה וכלות הנפש על ידי השירות והתשבחות והתפלה ורזין דאורייתא המתגלה אז לדורשי ה' וחפצים בו, ועל ידי מאכלי שבת קודש שהוא שמחת הגוף אשר גם הוא חפץ אז לשמוח בה' ולשוש בו, וגם הקב"ה חפץ אז למלא משאלות כל אחד ואחד, אבל הכל בזה השולחן אשר לפני ה' תמיד באימה ביראה בבושה וענוה בשמחה וגילה ורנה, כאשר נאה לעשות בשמחת המלך כאשר יושבים לפניו ואצלם הוא ממש מעין עולם הבא, ועל כן כל שיתא יומין מניה מתברכין כי כל הברכות הניח ביום השביעי כי בו חפץ ה' להיטיב לבריותיו ולברכם מטובו בכל מיני ברכות, רק שעשה אותו יום מנוחה בכדי שיהיה השמחה שלימה כאשר לא יעשו שום עשיה, כי אם יעבדו ויעשו מלאכה אין זו טובה ושמחה שלימה ועל כן בה הניח הברכה לששת ימים שהמה יקבלו ברכותיהם ממנה, ויכינו לשבת לעשות אותו יום מנוחה ושמחה כאמור בדברינו למעלה (בפרשת בראשית בפסוק ויכלו השמים) וזה הוא בחינת הנשמה יתירה שאמרו חז"ל (ביצה ט"ז.) שניתן לאדם ביום השבת, שהוא בחינת האורה והשמחה והקדושה אשר מתגלה ממקור העליון לכל הענפים וכל הנשמות ישראל מקבלין קדושה וטהרה ואורה כל אחד לפי ערכו, הרבה יותר יותר מימי החול.

ב׳ואמנם נודע אומרם ז"ל (ביצה ב':) חול מכין לשבת ואמרו (עבודה זרה ג'.) מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת כי המכין עצמו בכל ששת ימי החול לקדושה וטהרה ושומר עצמו שלא ימרה את פי ה' אלהיו מקטן ועד גדול, ואז כאשר גופו נכון מזוכך ומטוהר לפי ערכו הנה מקבל קדושת השבת לשמוח בה' אלהיו לקבל נועם זיו תענוג מאורו, והקב"ה מקבל נחת רוח מאתו ככל הנזכר. ואכן אם האדם מסאב ומטמא עצמו בכל ימות החול בכל מיני עבירות המכוערין העוכרין אותו הן במחשבות רעות והרהורים רעים הן בדיבור או במעשה ח"ו וידוע אומרם ז"ל (עבודה זרה ה'.) כל העובר עבירה אחת מלפפתו ומוליכתו ליום הדין וכו' ר' אליעזר אומר קשורה בו ככלב וכו' וכל בחינות החיצונים והקליפות יסובבנהו עד אשר לא יוכל לראות את אור ה' המגיע ביום השבת קודש עבור עבות חשכות לבוש הקליפה אשר עליו המסמא את עיניו מלהביט באור ה' וממילא לא יוכל הקדושה לשרות על נשמתו להוסיף בה אורה ושמחה בבחינת נשמה יתירה מפני לבוש החיצונים אשר עומד על נפשו ואז השבת נהפך עליו לְבֹּשֶת שבוש במעשיו הרעים כשרואה כאשר יחל רוח ה' לפעמו במחנה ישראל ומאיר באורו הגדול, והוא אינו זוכה שתנוח עליו הרוח קדושה וטהרה מאת ה' ונשאר בחושך, כי בחושך בא מששת ימי המעשה ובחושך ילך גם ביום השבת, ולא יהל אור ה' עליו.

ג׳ואפשר בזה לרמז במאמר חז"ל (סוכה נ"ג.) אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו וכו', כי עת הופעת על האדם רוח קדושה וטהרה נקרא עת זקנה, כי זקן הוא זה שקנה חכמה כמאמר חז"ל (קידושין ל"ב:) ואני אמרתי טעם לשבח איך מרומז בזקן שקנה חכמה, כי הנה לא נרמז במלה כי אם זה קנה, אבל מניין שקנה חכמה דילמא נפשות או דבר אחר, ונראה^*עיין בפני יהושע שם שכתב כן. על פי מאמר חז"ל (תנחומא ריש פרשת ויקרא) דעה חסרת מאי קנית, דעה קנית מאי חסרת ועל כן כיון שמרומז בו זה קנה ודאי קנה חכמה, כי אם לא קנה חכמה מה קנה הרי הכל חסר אצלו. ולזה נקרא עת הופעת אור הקדושה עת זקנה שקנה חכמה כח מ"ה, פירוש כח ה' הרמוז בשם מ"ה, ועת אשר יעשה אדם עבירות לעבור על רצון קונו נקראים ימי הילדות כי הרבה ילדות עושה, והוא מעשה ילדות בלי חכמה. ועל כן האדם אשר מקיים כדברי יצר הרע שאומר (קהלת י"א, ט') שמח בחור בילדותך כמאמר חז"ל (שבת ס"ג:). ועושה מעשה נערות ללכת אחרי שרירות לבו הרע ותאותו וחמדת לבו זה מבייש את עת זקנתו כי כאשר יבואו ימי הזקנה שהוא הופעת אור ה' וקדושתו, לא יוכל להאיר עליו כלל שיקבל הוא הקדושה לרוב הטומאה אשר נתהוה בו כי חשכת הקליפה הוא מסך המבדיל מלהניח הבהקת האור אליו. ואמנם זה הירא בעת הילדות מזה שלא יבייש את זקנותו, ועושה בכל התאמצותו שיהיה פרקו נאה, לכבוש תאוותיו וחמדותיו הבוערים בו בעת הילדות, וגופו טהור זך ונקי בכדי שלא יבוש ולא יכלם בעת אשר יבוא לראות פני הקודש, על זה אמרו אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנתינו.

ד׳ואפשר לזה ירמוז הכתוב (דברים כ"ג, י"ד) והיה בשבתך חוץ וחפרת וכסית וגו', כי הן האדם ההולך לפני ה' תמיד ועוסק בתורה ותפילה ומצוות ה' באהבה ויראה ודביקות אלהים, אז בכל פעם ופעם, יתחדש עליו האורה ביותר ויותר, ומקבל בכל יום תמיד הוספת קדושה וטהרה כל אחד ואחד לפי מעלתו ומדריגתו ומסירת נפשו לה' באהבת אמת בתשובה הראוי, כי על זה נקרא האדם הולך, שהולך בכל יום מדרגה לדרגה ביתר שאת ויתר עוז. והנה בעת עוסקו במצוות ותורת ה' נקרא הולך לפני ה' ונקרא עומד בבית ה' בחצרות אלהינו, וממילא כשפונה עצמו ללכת לעסקיו כמו לאכול ולשתות או לעסוק במשא ומתן נקרא שהולך לחוץ אז אם ח"ו בעת עמדו בחוץ במשא ומתן ובמאכל ובמשתה אם לא ישים עינו ולבו היטב היטב ביראת ה' אשר עליו ובאהבה, לרעוד ולרתת וליחרד, שלא יעשה דבר שלא כהוגן למרות עיני כבודו ח"ו, בדבר שאסור מן התורה או דרבנן, כי כמה וכמה לאוין דאורייתא נמצאים באלו ההולכים בשווקים וברחובות ומתחברים אל יושבי קרנות אשר מצוי בהן לשון הרע ורכילות שהן לאוין דאורייתא כמו שכתב ברמב"ם (בפרק ז' מהלכות דעות הלכה א' ב') שחומר עונשם קשה לסבלם על המחשבה ומכל שכן לבארם בספר כמו ששנו חז"ל (בערכין ט"ו:) שהוא כאילו כופר בעיקר ומגלה עריות ושופך דמים וראוי לסקלו באבן והקב"ה אומר לשר של גיהנם אני עליו מלמעלה ואתה עליו מלמטה וכו' עיין שם עוד הרבה הרבה מזה. וכן מצוי שם גזל והרהור באשה ושנאת חברים וכדומה הרבה מהן שכולם דאוריתא הן. ומי יוכל למנות עבירות דרבנן המצוים מליצנות ושקרים וחנופה ודברים בטלים וגדלות וכעס ומחלוקת וכאלה רבות אין מספר, ואפילו אם ימצא עצמו על הדרך הנכון מדברים האלה, והוא נקי מכל מיני עבירות דאורייתא או דרבנן, גם עבירות שאדם דש בעקביו, פשפש ולא מצא, מכל מקום אם לא ישים עיניו ולבו היטב שלא להשתקע בתאוות ההיתר לאכול ולשתות במילוי תאותו כסוס כפרד למלאות כריסו ובטנו כבהמה, או בתאוות המשגל שלא ימלא תאותו כבהמה, וכדומה משארי תאוות לבו, הרי כל אלה יעמדו לפניו גם בעת עוסקו בתורה ותפילה ויהיו לו לאבן נגף ולצור מכשול שלא יוכל לעשותם על צד הראוי לפני בורא עולם, ויפול מאהבה ויראה אז ויפול לו במחשבתו תמיד הרהורים זרים ומחשבות רעות ובלבולים רבים מופלגים, והכל כי לא נכון בחוץ מעשהו לעשותם על צד הראוי באימה וביראה מבוראו, ובזכרון כי זה יקלקל לו קדושת ה' המיועד לבוא עליו בעת התורה ותפילה, כי כל בחינת התאוות והחמדות בדברי עולם הזה כולם גירי יצר הרע וכוחותיו הן, והאדם הממלא תאותו מהן ממילא ישרה עליו בחינת הרע והסטרא אחרא, והקדושה בורחת מאדם זה כי הקב"ה עוצם עיניו מראות ברע ולא יביט בדבר שיש בו דופי, וכל בחינת התאוה והחמדה, ומכל שכן עבירה שבאדם הוא סילון ממאיר וקוץ מכאיב להשכינה כביכול שאינה יכולה להשרות כבודה אצלו, כי כבודי לאחר לא אתן. ועל כן החכם עיניו בראשו להביט על אחרית דבר מראשיתו, לומר וכי זה תכלית הוא, אמלא פי עתה בכל תאוות לבבי, ונמצא כאשר אעמוד לפני ה' בתורה ותפילה גם שם לא אוכל לעובדו בלבב שלם מפני כוחות היצר הרע הקבועים בלבי, וכל המניעות והמחשבות זרות והבלבולים הכל מזה הוא, ונמצא הרי כל יגיעי לריק, ובמה אבוא לקבל פני מלך הקדוש בעת נתינת דין וחשבון ואיך לא אבוש ולא אכלם אשר לא יִמָצֵא כלום בידי לא מעשיות חוץ ולא מישיבת פנים. וכח הבושה הזאת שם לו לזכרון בין עיניו למען תהיה תורת ה' בפיהו, פירוש גם כשאוכל מאכלו בפיהו או קדושת הזיווג המכונה על שם המאכל וכל התאוות נכללין באלו, גם שם יהיה תורת ה' להיות מותר האדם מן הבהמה שלא ימלא בטנו בתאוה וחמדה רק לאכול בשביל תורת ה' אשר בדבר ההוא כאשר הארכנו בחיבורנו (בסידורו של שבת חלק ראשון שורש החמישי ענף א' ב' ג') אופן כוונות כל דבר ודבר אשר בתאוות הגשמיים שלא יעשם כי אם שימצא מקום לה' עיין שם, ואז הוא מכסה זה הליכת החוץ אשר יצא, שלא יעכב לו לקבל אורה וקדושה וטהרה מה' בעת תורה ותפילה, וישרה הקדושה עליו באוות נפשו.

ה׳והנה מחנה ישראל רומז על קדושת ה' בעסק תורה ותפילה בבית ה' בחצרות בית אלהינו, כי על כן נאמר (דברים כ"ג, ט"ו) והיה מחניך קדוש, כי הוא רומז לחצרות ה', ולזה אמר הכתוב ויד תהיה לך מחוץ למחנה, כי יד רומז למלת רשות כמאמר חז"ל (בבא מציעא נ"ו:) ידו רשותו כידוע, והוא רומז על דברי הרשות כמו אכילה ושתיה ושאר צרכי הגופניות שאינם חובה ומצוה מצד עצמם רק הם טפלים למצוות ה'. כמו האכילה, שלא יעשה אדם שום דבר מצוה כאשר לא יאכל ימים או שתים בהסיר כוחו ממנו וכן שאר כל העשיות מצרכי הגופניות שנקראים דברי הרשות, שאם אדם עושה אותם לשם מצוה גם הם למצוה יחשבו, ואם עושאן למלאות תאותו הוא סטרא אחרא ממש כשמה סטרא אחרא פירוש צד אחר שאינו לה', כאשר ביארנו במקום אחר שאין בעולם כי אם או מצוה או עבירה אבל מכל מקום לגבי מצוה נקראים הם רשות. ולזה אמר ויד תהיה לך מחוץ למחנה שלא תאמר אשב במחנה אלהים תמיד רק לעסוק בתורה ותפילה ואסגף עצמי ביותר ויותר, כדי שלא אתמשך לחוץ, לא כן, אדרבה יהיה לך גם בחינת הרשות מחוץ למחנה תורה ותפילה ויצאת שמה חוץ תוכל לצאת שם חוץ קצת מתורה ותפילה לעסוק בדברים הנקראים רשות לגבי מצוה, אבל ויתד תהיה לך על אזנך פירוש יתד קבועה יתד במקום נאמן יהיה לך על אזנך שלא תשכח את הדברים אשר ראו עיניך בעסקך בתורה ותפילה מקדושה וטהרה הבאים אליך ושלא תפסידנה עתה על תאוות חמדת לבבך, ועל כן והיה בשבתך חוץ וחפרת בה פירוש כאשר תהיה בישיבת חוץ באכילה ובישיבת שווקים וברחובות אז וחפרתה בה שתהיה מתבייש (מלשון וחפרה הלבנה כידוע) מהיתד שהנחת לך שלא תאבד היקר והגדולה שהיה לך אז אם תחטא ותאשם חלילה, וכסית את צאתך שתראה לכסותו שלא יתראה כלל יציאת חוץ אליך בעת היותך במחנה אלהים, כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך וגו' כאמור שה' משרה קדושתו בך, ולזה והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך הכל כאמור שקדושת אלהים בורח ממקום המעוטף ברע כי עוצם עיניו מראות ברע כנאמר.

ו׳וזה שהזהירנו אל עליון ברוך הוא ואמר זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרהו בששת ימי החול ואפילו מחד בשבתא לשבתא כמאמר חז"ל (ביצה ט"ז.) שבכל השבוע תהיה יראתו על פניכם, שלא תאבדו עוצם קדושתו ורוב בהירתו וגודל התעדנות תענוג הפלא והקדושה והטהרה השורה על ישראל ביום שבת קודש, ועל כן תזהר בכל ימי החול לשמור את עצמך בכל דרכיך בבית ובחוץ ככל אשר ביארנו עד הנה, באופן שלא יהיה שום עכוב לעוצם הקדושה שבו מלשרות עליך, ולא יתהפך השבת עליכם לבשת ולא יתקלקל קדושתו ח"ו, ותמיד תזכרו את יום השבת לקדשו כלומר להמשיך הקדושה שבו עליך ועל כל העולמות כשיהיה מחניך קדוש ולא יהיה בך ערות דבר כי ישוב מאחריך ואז ח"ו יהיה קדושתו מחולל שלא יוכל להרביץ הקדושה בכל מקום אשר ירצה ורק אדרבה לקדשו שיתרבה קדושתו בכל מקום ומקום כאמור.

ז׳או יאמר זכור את יום השבת וגו'. כי הנה זה לשון הזוה"ק (בראשית נ"ו.) בפסוק (בראשית ה', ג') ויקרא את שמו שת אלין אתוון בתראי דהוו באורייתא בתר דעבר על אורייתא כולן אתהפכו בסדר תשר"ק כו' ובגין כך קרא לההוא ברא דאתיליד ליה כצלמו בדמותו ש"ת דאינון קיומא דאתוון בגין כך קודשא בריך הוא מניה אשתיל עלמא כו' ובתיובתא ותאובתא לקמי מאריה אחיד באלין תרין וכו' כד ברא קודשא בריך הוא עלמא עביד האי ברית וקיים עליה עלמא, מנלן דכתיב בראשית ברא שית כו' ברית אתרמז באות יוד כו' כד אוליד בר אודי על חטאוי וקרא שמיה שת ולא אדכר ביה יוד למהוי שית בגין דעבר עליה כו' ותא חזי כד קיימו ישראל על טורא דסיני עאלו בין שתי אתווין אלין רזא דברית ואתעבד שבת כו' עד כאן.

ח׳ולהבינך דבריו על פשוטן לשַֹבּר את האוזן, אומר, כי נודע אשר עיקר בריאת עולם היה על בחינת הברית כמאמר הכתוב (ירמיה ל"ג, כ"ה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, ואמנם בחינת הברית היא הכוללת שלושה דברים. א', כללות התורה נקראת ברית כמאמר הכתוב (דברים כ"ח, ס"ט) אלה דברי הברית וגו', וגם כי היא הנקראת ברית אש כנודע. ב', ברית המילה. ג', קדושת שבת נקרא ברית, כי ברית עולם היא בינו ובין בני ישראל כמו שנאמר בתורה (שמות ל"א, י"ז). והנה האדם החוטא בבחינת הברית באחד משלושה דברים הללו, אשר בזה הושתת העולם, יגיע הפגם בכל אותיות הא"ב עד סופו כי בא"ב נברא העולם והוא מחריב העולם פוגם בכל הא"ב, ואז נעשה מש"ת שנקרא על שם שממנו הושתת העולם ת"ש, פירוש שתש כח העולם עבורו כנקבה, כי הוא ממחריבי העולם, ומתישי כוחו, וכאשר יהיה זאת לנגד עיניו במה שגרם חלישת כח וחירוב בכל העולם על ידי חטאו, ועתיד ליתן דין וחשבון להפרע ממנו כפריעת הרשעים שמאבדין את העולם שנברא וכו', אז מתחרט על זה מאוד ונשבר לבו בקרבו ונמס לבו כמים, ואז רוצה בתשובה באהבה עזה בתשוקה גדולה בוערת כרשפי אש שלהבת יה להדבק במלך חי וקיים בכל מאמצי כוחו ולבו ונפשו, ומיחד אליו כל אבריו וגידיו ביחודא שלים שלא יעשה בהם דבר מכל בחינת מחשבה ודיבור ומעשה כי אם דבר הנוגע לעבודתו יתברך בתשוקה וחמדה גדולה בהתלהבות נפלא, ודבר הנוגע חוץ מעבודתו לא יזיז שום אבר עליו, מכל בחינת מחשבה דיבור ומעשה, ויהיה כחרש לא ישמע וכאלם לא יפתח פיו, ומכל שכן כלי המעשה. ואז הוא עולה לה' אלהיו בבחינת אור חוזר מתתא לעילא, ועולה בסדר תשר"ק (שהוא בחינת אור חוזר כנודע לחכמי לב) ונעשה ת"ש ר"ק שמתיש כח אותיות ר"ק שהם אותיות הנאחזים בקליפה כמו שמפורש בהקדמת הזוה"ק (בראשית ב'.) שהם אותיות משקר רק שהשי"ן הוא של הקדושה והמה נאחזים מבחינת הסטרא אחרא ובכח התשובה והתלהבות אל ה' אלהיו, אז אש אכלה אש, פירוש האש שלו לה' אכלה האש של היצר הרע והקליפות הנאחזים בו, כי כשזה קם זה נופל, ואז מהפך לו הקב"ה אותיות תש לאותיות שת לשתת עולם מניה בפעם שנית כי שת לו אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין קינא דמסאבותא הם כוחות היצר הרע, ועתה נהפך להיות מתחדש העולם על ידו, ואז נתחזק בחינת הברית שעבר עליו ונעשה ברית שלום על תקונו ומעמדו ונכנס הב' של ברית למלת ש"ת ונעשה שבת, שהוא אותיות תשב כי על ידי התשובה שתיקן שלושה אותיות הללו שיהיו בבחינת שבת הרומז על תיקון השלם והיפה ואור הקדושה ותענוג הקב"ה ועמו ישראל, כי הבעל תשובה הנה בעת חטאו היה נקרא עָוֶל שנאוי ומשוקץ ועושה מצוות וטורפין אותן בפניו, ואחרי עשותו תשובת אמת נקרא אוהב וריע קרוב וידיד עושה מצוות ומקבלין אותן בנחת ובשמחה ולא עוד אלא שמתאוין להם כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (פרק ז' מהלכות תשובה הלכה ו' ז') והיא בחינת השבת המלא תענוג ושמחה בכל הדברים, וזה עיקר התשובה להחזיר הברית למקומה והיא ב' של שבת בכדי לשכלל עלמא על מכונו.

ט׳והנה נודע מאמר חז"ל במדרש (בראשית רבה כ"ב, י"ג) וזה לשונם: ויצא קין וגו' מהיכן יצא וכו' עד יצא שמח וכו' פגע בו אדם הראשון אמר לו מה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי, אמר כך גדול כוחה של תשובה מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת וכו' עד כאן, ודבריו נפלאו בעיני כל, וכבר היתה דברינו בביאורו בכמה מקומות. ואמנם לפי הנזכר נדריך כאן קצת בדרך אחר, אף שכבר כתבנו קצת מענין זה במקום אחר. והוא, כי התשובה שלימה על אמיתתה שיתוקן שני הבחינות שזכרנו אי אפשר להיות כי אם ביום השבת, כי מקור מקום התשובה היא בבחינת מדת הבינה הידוע ליודעי חן שנקראת שבת הגדול כמו שכתב בפרדס מרמ"ק (שער הכנויים בכנוי שבת) עיין שם והבן מה שאומר לך. כי ששת ימי המעשה על כן נקראים ששת לפי שאי אפשר להיות בו התיקון כי אם בבחינת ש"ת שהוא היפוך באתוון כסדר לבד, בלתי העלאת ביניהם רזא דברית סוד השבת. כי בחינת אור התשובה האמיתית הוא ההתדבקות בה' ולשוב אל ה' אלהיהם בכל מאמצי כוחם ולבבם עד אשר לא יפנו אל שום עשיה ואל שום מלאכה בלתי הדביקות בה'. כי מקום התשובה הוא למעלה מששת ימי הבנין המורים על ימי המעשה, ועל כן קדמה לעולם כי היא למעלה מכל העולם.

י׳וראה והבין, כי הנה כל העשיות הניתנין בעולם בכל ששת ימי המעשה בל"ט מלאכות כולם הם לברר ענפי הקדושה וכח אותיות התורה המלובשים ומעוטפים בכל הבריאה בארבע יסודות אש רוח מים עפר וארבעה מינים הכוללים לכל צבא הארץ שהם דומם צומח חי מדבר. ועל ידי מה שאדם מייגע עצמו בחרישה ובזריעה, ובבישול המאכלים וכדומה בכל הל"ט מלאכות. ומקיים כל דברי התורה והמצוות התלוין בכל הדברים כמו לא תחרוש בשור וחמור ולא תזרע כלאים וכדומה, הנה על ידי החרישה שנחרש הארץ וזורעה פרי האדמה, או על ידי הבישול והאפיה וניפוץ הצמר והדש והזורה וכו' בזה משבר ומכניע כח גשמיות הדבר ההוא וקליפת הרע והחיצונים הסובבים אותה מעת הבריאה בבחינת שבירת מלכין קדמאין ומתברר כח הקדושה והטוב מהן ועולין למעלה למעלה, והרע נופל לעומקא דתהומא רבא. וזה הוא ענין כל הבריאה ותיקונה וכל עבודתינו בארץ. שעל כן אם ירצה ה' לעתיד בעת התיקון לא נצטרך לשום מלאכה בעולם, וההרים יטפו עסיס מעצמן. והארץ תוציא גלוסקאות וכלי מילת כמאמר חז"ל (כתובות קי"א:), כי כל המלאכות המה לתיקון מלכין קדמאין אשר על ידי ההכאה בפטיש והמלאכה בדבר ההוא ובקיום המצוות התלויות בה, יתוקן הדבר ההוא ויושבר כח הקליפה הסובב את הדבר הזה. ובפרט אם יעשה זאת אדם שיש לו מוח בקדקדו ומבין בכל דבר ודבר שורש מוצאו ומובאו למעלה במרכבה העליונה אשר שם שורש כל הדברים ועושה כל הדברים באופן התיקון לתקן אותם בשרשם. זה הוא בחינה גדולה הבלתי שיעור וערך וחשובה מאוד מאוד למעלה יותר מעבודת תורה ומצוות. ועל זה אמרו חז"ל (מובא בעשרה מאמרות מאמר אם כל חי) חנוך תופר מנעלים היה ועל כל תפירה ותפירה היה מכוון ואומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ולא נאריך עתה מבחינה זו וכבר דברנו מזה בכמה מקומות.

י״אאבל כל זה מורה על בחינה אשר לא מתיקון השלם. כי בעת תיקון השלם, כבר כתבנו שאין צריך לשום מלאכה בעולם. והנה זה הבעל תשובה אשר כבר נשתרש בחטא ובתאוות. הנה בעת תשובתו כבר כתבנו שצריך לבעור מאוד בלבבו על התרחקותו מה', ולהיות עולה בלהב יקודי אש ברשפי אש התלהבות לבבו, עד אשר יתדבק בבוראו בדיבוק עצום נפלא באש אוכלה עד אשר יושכח מאתו כל בחינת דברי העולם, ולא ידע כלל אם הוא בעולם או לא, ולא ידע רק התלהבות עבודת בוראו באהבה עזה עצומה ומופלאה. וממילא אש הזה אוכלה אש יצר הרע וכוחות החיצונים עד שכולן בטלין ומבוטלין בכל בחינות שורש נשמתו ומבטל את כולן, ומעלה כל ענפי הקדושה השייכים אליו ברגע אחת, כמו שמבואר בזוה"ק (חיי שרה קכ"ט.) בפסוק (בראשית כ"ד, א') ואברהם זקן בא בימים וכו' תא חזי אברהם לא עאל באינון יומין עד דהוי סיב וכן דוד וכו' זכאין אינון מאריהון דתשובה דהא בשעתא חדא ביומא חדא ברגעא חדא קריבין לגבי קודשא בריך הוא מה דלא הוי הכי אפילו לצדיקים גמורים דאתקריבו לגבי קודשא בריך הוא בכמה שנין וכו' והאריך שם בענין זה.

י״בועל כן הוא יצוא יצא מבחינת ששת ימי המעשה, ויבוא לבחינת שבת שהוא התענגות באור ה' בדיבוק נפלא בתיקון השלם שלא יצטרך לתקן כלל בשורשו. כי שיברם ברגע בכח האש אשר הבעיר באמת לה' אלהיו, וכמאמר רבי (עבודה זרה י':) יש קונה עולמו בשעה אחת. ואמנם כי לא הכל זוכין לתשובה כזו ואף אחד בדור לא שכיחא בלתי לשרידים אשר ה' קורא כמו נתן דצוציתא שהוא מר עוקבא המוזכר בגמרא (שבת נ"ו:^*ועיין סנהדרין ל"א: רש"י דיבור המתחיל לדזיו ליה.) וכדומה, שהיה נר דלוק על ראשו, והוא כח האש אשר הבעיר באהבת הבורא לתשובתו ואהבתו. ולזה אין כח בהבעל תשובה לבוא לידי שלימות בששת ימי המעשה כיון שהימים גורמין מצד עצמן שהם ימי המעשה והוא צריך לצאת מכל בחינה זו. אם לא ביום השבת אז יוכל לקבל אור שלימות התשובה אשר יבטל מעליו כל בחינות עובדין דחול ויבוא לאור אמת לאמיתו בביטול כל הרגשותיו החיצוניות הבאים מנפש דקליפה והוא רזא דברית שהוא בחינת ההתקשרות והתדבקות ברית עולם. שיהיה מקושר ומדובק בשמו יתברך בבחינת מנוחה ושמחה שלא יצטרך לשום עשיה כי ביטלם בכח תשובתו. זה הוא בחינת שבת שמכניס רזא דברית בין אותיות שת להיות לו ברית עולם בשמיה דקודשא בריך הוא. אבל בכל ששת ימי המעשה הוא רק בחינת שת שהוא היפך האתווין כסדר בלי העלאת רזא דברית בינתיים.

י״גולזה אמרו חז"ל (בראשית רבה כ"ב, י"ג) כאשר פגע אדם בקין אמר לו מה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי. כי ידוע מאמרם ז"ל (סנהדרין ל"ז: ובויקרא רבה י', ה') בפסוק (בראשית ד', ט"ז) וישב בארץ נוד וגו'. שנמחל לו מן עוון מחצה, מה שהיתה גזירתו להיות נע ונד, נשאר בנ"ד לבד. כי התשובה לבד בלתי כח השבת לא יעשה כי אם החצי שהוא הש"ת ולא בחינת שבת, ועל כן בתשובתו נתכפר לו מחצה. ולזה אמר עשיתי תשובה ונתפשרתי כלומר עשיתי פשרה ביני לבין קוני לבצוע אתו (כמו מים פושרין לא חמימי ולא קרירי) ולזה אמר אדם כך גדול כוחה של תשובה. להיות מתהפכין על ידה האתווין כסדר בבחינת שת, פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת. פירוש, שני בחינות יש לשורר למעלת השבת במזמור, ושיר, שבו נגמר התשובה בשלימות בשני הבחינות להיות עאל בין אתווין הללו רזא דברית. ולכן אם לא יתקן בחינת היפוך האתווין על כל פנים בחול, לא יאיר עליו אור השבת כמו שכתבנו למעלה כי הקב"ה עוצם עיניו מראות ברע ואך אם כך גדול כח התשובה לתקן בחול בחינת שת אז מזמור שיר ליום השבת (ואמר השבת אותיות תשבה) שבו נגמר התיקון בשני הבחינות. וזה שאמר הכתוב כאן זכור את יום השבת לקדשו פירוש זכרהו מחד בשבתא שתוכל לקדש את השבת והוא ההכנה בחול על כל פנים. להפך האתווין בבחינת שת שתוכל להכניס בשבת ביניהם רזא דברית. ולזה אמר,