באר מים חיים, שמות כ״א:א׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1
א׳ואלה המשפטים וגו'. כבר היה דברינו בביאור כתוב הזה בחיבורנו (סידורו של שבת שורש הששי ענף א') ולא נכפיל. ואמנם מה שנראה עוד בביאורו לישב אומרו אשר תשים לפניהם ואשר תלמדם מבעיא ליה כמאמר חז"ל (סנהדרין ז':). עוד מאמר חז"ל כאן (שמות רבה ל', ג') דבר אחר ואלה המשפטים מה כתיב למעלה מן הפרשה ושפטו את העם בכל עת ואמר כאן ואלה המשפטים והדברות באמצע משל למטרונא שהיתה מהלכת הזין מכאן והזין מכאן (פירוש אנשי חיל עם כלי זיין) והיא באמצע כך התורה דינין מלפניה ודינין מאחריה והיא באמצע וכו' מלפניה שָׁם שָֹם לו חק ומשפט, מאחריה ואלה המשפטים וכו' עד כאן. ולהבין מתיקות דבריהם ז"ל במשל הזה (כי לכאורה מה בזה מעלה להתורה שדינין מלפניה ומלאחריה) אבינה, כי כשם שהמטרונה ההולכת והחיל עם כלי זיין מלפניה ומאחריה הנה ודאי שאין ענין כלי הזיין הלז ח"ו להרע לה ולעשות לה איזה דבר, כי אם אדרבה לכבודה וליקר הדר תפארתה ולשמרה בכל אשר תלך, להיות מתפחדין ומתיראין ממנה כל רואה אותה שלא תקרב אליה כל בחינת אויב וחרב וכו' כך כל בחינת הדין שברא אלהינו בעולם, הכל הוא להיות לפני מקבלי התורה ושומריה למגן ולמחסה לשמרם מכל הקמים עליהם ולעשות דין באויביהם ובמבקשי רעתם, וכל הדין והכלי זיין שבעולם הכל נעשה עליהם ליקר ושבח ותהלה, ועל כן נכתבו הדינין קודם התורה ואחריה לרמז על זה שהם רק לשמירה לפני שומרי התורה שהם יתגרו בם עם כל שונאיהם, וזה הוא תיקון העולם בשלימות כשהדין לא יחול כי אם על ראש עכו"ם, וישראל צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה. אבל לא נברא הדין כלל שיחול ח"ו על ראש ישראל בעלי התורה כי תורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו, וזה פירוש הכתוב (תהילים מ"ז, י') כי לאלהים מגיני ארץ מאוד נעלה, כלומר אם אלהים שהוא הדין הוא רק מגיני ארץ שהוא למגן ולמחסה לישראל מכל אויביהם מסביב להפיל אימה ופחד על כל השאטים אותם מסביב, הרי זה מאוד נעלה, שזה הוא לבחינת הדין עילוי ושבח גדול ומתענג מאוד מזה במה שאינו מגיע על ישראל ח"ו שעליהם נאמר (ישעיה ס"ג, ט') בכל צרתם לו צר כביכול, וכשאדם בצער שכינה מה אומרת קלני מראשי כמאמר חז"ל (סנהדרין מ"ו.) ונמצא אם הדין עושה איזה דבר לישראל לא לשבח והנאה הוא לו כיון שגורם צער לקודשא בריך הוא בזה, אבל אם הוא רק מגיני ארץ אז הוא מאוד נעלה והנה ידוע שהמשפט הוא בחינת הדין שעל כן מספרו עם הכולל חמשה פעמים אלהים כנודע, והוא אומרו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כלומר כל בחינת המשפטים והדינים הוא רק שתשים אותם לפניהם, שיגינו עליהם וישמרו אותם מכל צד, אבל לא עליהם ח"ו, כי רק והאלהים עשה שיראו מלפניו כמאמר הכתוב (קהלת ג', י"ד), פירוש שלא נברא אלהים כי אם כדי שייראו מלפניו כל העכו"ם שונאי ישראל, ועל כן אמרו חז"ל (גיטין פ"ח:) אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו"ם, כי רק ישראל צריך הדין להיות לפניהם לשמרם מכל רע אבל לא לפני עכו"ם, כי יאבדו הם וכל המונם.
1
ב׳ב עוד יאמר ואלה המשפטים וגו'. כי הנה נודע אשר כל עיקר המתקת הדינים אינם בחסד, כי אם בשורשן ששם שורש הדין ושם מתמתקין ונכללים ברחמים, כמו שאיתא כמה פעמים בדברי האר"י ז"ל אין מספר (ובפרט בכוונת התקיעות בראש השנה עיין בהם) ולהבין מעט מזעיר לפי פשוטו ענין הדברים איך שהדין יהיה נמתק בשורש הדין כתבנו קצת במקום אחר, שהוא, כי אב החכמים שלמה המלך ע"ה אמר בספרו (משלי י"ג, כ"ד) חושׂך שבטו שונא בנו וגו', ולכאורה היה לו לומר חושׂך הכאה שונא וגו', כי השבט לבד אינו עושה מאומה אם לא יכה בה, ואכן הוא בדרך המשל כאב האוהב את בנו אהבה גמורה ורוצה מאוד שלא להניח ידו עליו להכותו בשום פנים, ואך הוא ירא שלא יטה הבן אשורָיו מני דרך הישר כשלא יכהו לעולמים, אז לוקח שבט חזקה וגדולה, ומראה לבנו לומר אם תטה אשורך, בה אכה אותך, ותולה את שבטו בבית למעלה בכדי שיראה הבן את השבט ויירא מלעשות רע ולא יצטרך להכותו. ועתה ראה והבן כי כל עיקר עשיית השבט הלז לא היה בכדי להעניש את בנו עמה, רק אדרבה להיפוך גמור שעשאה ותלאה לפני בנו בכדי שלא יניח שבט הרשע על בנו כלל, ואכן שאם יארע שאף על פי כן יעשה הבן הרע בעיני אביו להכעיסו במעשה ידיו ודאי שיצטרך האב להכותו עמה, אבל כל עיקר עשייתה לא היה כי אם לגודל האהבה והחמלה שלא יצטרך להכותו, ולזה חושׂך שבטו שונא בנו, פירוש מי שחושׂך את שבטו מלהראותו תמיד לבנו ולייראו בה, זה הוא שונא בנו, כי עבור כן ילך הבן בשרירות לבו ויצטרך להכותו, ולזה סיים ואוהבו שחרו מוסר ופירש רש"י שם שתמיד מייסרהו לבקרים וכו' פירוש כיון שאין עשיות השבט הוא להכות רק לייסרו בזה במוסר, על כן תמיד מייסרהו, מה שאין כן בהכאה שאי אפשר תמיד להכות, והבן.
2
ג׳וכן הוא ממש בדיני אלהינו יתברך שמו שעיקר בריאת הדין והעונש לא היה אלא בכדי שישראל יפחדון וירעדון מהדין ויטו ערפם לעבודת אלהיהם ולא יצטרך הדין לבוא עליהם והבן. וזה מאמר הכתוב (קהלת ג', י"ד) והאלהים עשה שייראו מלפניו, פירוש שלזה נברא בריאת הדין בעולם בכדי שייראו מלפניו מלפני הדין ולא יצטרך לבוא עליהם, ונמצא שורש מחשבת בריאת דין בעולם היה לחסד ולרחמים ולהטבה גמורה בכדי שייראו מלפניו, ולעולם יהיה טוב להם. ואך על כל פנים אם אדם עושה מעשים לא טובים בעיני אדוניו ממשיך עליו רצועה רעה בחינת הדין להיות נלקה בו, ואמנם אם מתפחד ומתיירא מזה במה שעבר על רצון קונו ונתגברו הדינים עליו ומתחרט חרטה גמורה בלב שלם על כל העבר מפני פחד יראת אלהינו ואהבתו שלא למרוד כנגדו, ומקבל עליו מעתה שיתייחד לתתא ברזא דאחד ליחד כל פרטי אבריו וגידיו בכל בחינת מחשבה דיבור ומעשה שלא יעשה בהם דבר כי אם מה שנוגע לכבוד ה' לאהבתו ויראתו לא זולת, והכל מפני פחד יראת ה' ועוצם דיניו אשר לפני זעמו מי יעמוד, כי זה הוא השער להכנס בתשובה לפני בורא עולם ביראה מגדולתו ופחד דיניו,(וגם כי עוצם אהבה נכלל בזה כי כבר כתבנו שעיקר תענוג רצון הבורא שלא יבוא שום בחינת דין על כל אחד מישראל, ונמצא כאשר גורם על ידי עוונותיו להמשיך הדין עליו כביכול גורם צער לקודשא בריך הוא ושכינתא, וכשיבער בלבבו אהבת הבורא אז אומר ואיך אגרום צער להקב"ה כביכול בקבלת הדין עלי וזה בחינת אהבה מיראה כנודע) אז נתגלה עצם השורש של הדינים שהיה בשביל כן שיהיה אדם ירא לעשות רע עבורו, כי הקב"ה חפץ חסד וברא הדין על ידי רוב החסד והאהבה כאמור, ועל כן הנה שורש הדין הוא אהבה פשוטה אהבת חסד וממתיק כל הדינים, כי אור הזה מורה שלא נברא הדין לעשות רע לאדם כי אם אדרבה בכדי שיהיה לו כל טוב והוא הממתיק לכל בחינת הגבורות והדינים ונכללים ברחמים והבן, כי בעזרת ה' דברים נחמדים הם.
3
ד׳ובזה נכון מאוד מה שהארכנו בחיבורנו (סידורו של שבת חלק שני דרוש הג' פרק א' מאמר א') לבאר מה שמבואר כמה פעמים בזוה"ק אשר בחינת מדת הבינה הידוע ליודעי חן נרמזת בשם הוי"ה בניקוד אלהים לפי שהיא בעצמה רחמים פשוטים רק דינין מתערין מינה, וזה צריך הבנה נפלאה להבין איך שמרחמים פשוטים יהיה דינים מתערין עיין שם באורך, ולדרכינו כאן מבואר ממילא, כי ידוע אשר כל המתקת הדינין בשורשן הוא בבחינת מדה הזו מדת הבינה, ובאמת היא רחמים פשוטים מכל וכל רק שדינים מתערין מנה לגודל רחמיה וחסדיה מתפשט ממנה בחינת הדינין והגבורות החזקות בכדי לישר דרך לפני בני ישראל ולפשט עקמומיות שבלבם, שיהיה דרכם נכון לפניהם לעבוד עבודת אלהיהם בל יטו ימין ושמאל בכדי שתוכל להשפיע להם כל בחינת הברכות והישועות וחסדים והרחמים הכלולים בה, והבן. ועל כן כשאדם חוזר בתשובה מפחד הדין מיראה או מאהבה כנזכר ממשיך עליו אור בחינה הזו, והיא רחמים פשוטים וממתקת כל הדינים כי לא נבראו כי אם שתשפיע כל בחינת החסדים והטובות בעולם, וזה מאמר הכתוב (תהלים ק"ו, ב') מי ימלל גבורות ה' וגו' פירוש בחינת מ"י שהוא בסוד הבינה הנזכרת כנודע הוא אשר ימלל פירוש ישחוק וימתיק (מלשון מוללין מלילות שהוא השחקה בכדי להמתיקן כידוע) את גבורת ה' כי היא שורש כל הגבורות הנשרשין מחסד אמיתי, וזה פירוש הכתוב (ישעיה ס', ח') מי אלה כעב תעופינה וגו' כי ידוע אשר כל בחינת הדינים והגבורות נרמזים בשם אלהים, כי אלה הוא בחינת הדין ו' קצוות ששה פעמים ששה מספר אלה, וזה מורה על חסרון האור הבא מג' ראשונות שהוא בחינת המוחין וחיי החסדים, ולזה הוא בחינת הדין. ולעתיד לבוא נאמר (שם מ"ט, ט"ו) גם אלה תשכחנה, שיושכח בחינות אלה מעולם המורה על הדין, ואז יהיה ה' אחד ושמו אחד. כי הו' שבשם הוי"ה המורה על ו' קצוות הללו יתגדל בהרמת ראש עליון ולא יחסר ממנו בחינת הארת המוחין הנרמזים בג' ראשונות ויתחברו על המלכות, ואז יעשה מהו' יו"ד ותהיה שם הקדוש הוי"ה בבחינת יהיה, שהו' יעשה יו"ד כידוע מדברי האר"י ז"ל (בכוונת ביום ההוא יהיה עיין שם). ונראה שזה כיוונו חז"ל (מכילתא מובא בילקוט רמז רס"ח) באומרם שעתה אין השם שלם וגו' שנאמר (שמות י"ז, ט"ז) כי יד על כס יה וגו', ולכאורה הלא גם עתה שם הקדוש הוא בשלימות הוי"ה לא י"ה לבד, ואכן זה הוא חסרונו עתה מה שלא נכתב י"ה כי אם שתי אותיות הראשונות, והאחרונות כתוב ו"ה לפי שנחסר לו הארת הג' ראשונות ובית המלכות, ולעתיד יהיה שמו שלם, שיהיה י"ה י"ה, (וזה ה' אחד ושמו אחד ולא אמר ה' ושמו אחד כידוע למארי קבלה מקבלי האמת) ועל כן גם אל"ה תשכחנה, שלא יהיה עוד בחינת אל"ה, אבל עתה שלא נתקן העולם בשלימות מאיר בעולם בחינת אל"ה המורה על הדין, (והוא המוריד שתי דמעות לים הגדול כי דמעה עם הכולל הוא ק"ך המורה על ק"ך צרופי אלהים ושני פעמים ק"ך הוא חושבן עמלק שהוא מקבל יניקותו משני דמעות הללו שבעבורו אין שמו שלם) וים הוא בחינת בית המלכות אשר משם יורד כל בחינת ההשפעות בעולם כערך שמקבלת מלמעלה, וכשהיא מקבלת בחינת הדין מתחברין אל"ה עם י"ם ונעשה אלהים ומתגבר הדין בעולם, ועל כן המלכות רומזת לדין ונקראת אלהים משום שעל ידה נשלם בחינת אלהים.
4
ה׳ואכן תיקון בחינת אלהים הזה על שלימותו הוא כשנתהפך מסדרו בבחינת מי אלה ששתי אותיות אחרונות של ים נעשים בחינת מי ועומדין לפניו וכבר כתבנו שבחינת מי הוא הממתיק כל הדינים, ואז נעשה בבחינת מאמר הכתוב (ישעיה מ', כ"ו) מי ברא אלה שהמי ממתיק ומחזק את בחינת אלה (לשון בריא) והיא המשפעת להו' קצוות, ואז שמא דאלהים הוא שלים על תקוניה ועלמא מתבסם, וזה שאמר מי אלה כעב תעופינה, כלומר כשיהיה בחינת מי אלה בעולם אז כעב תעופינה וכיונים אל ארבותיהם כי יהיו נמתקין הדינין מכל וכל, והעולם יהיה בהמתקה ושמחה וכמו שכתב בזוה"ק (משפטים ק"ה.), וזה אומרו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כלומר כי הנה בחינת כל המשפטים והדינים (כי משפט הוא בחינת הדין כנאמר למעלה וגם התרגום פירוש ואילין דיניא) כולם המה רק אשר תשים לפניהם, כלומר שלא יהיה בחינת הדין רק לפניהם בכדי שייראו ממנו, וכן יעשו שלא יגיע עליהם שום בחינת דין, אדרבה כל הטובות יקבלו על ידו, אבל לא ניתן לרעתם ח"ו להכותם בהדין כאשר ביארנו. ורמז בכתוב הזה בחינת המיתוק הנזכר, ואמר ואלה המשפטים, כלומר כי בחינת כל המשפטים הוא מבחינת אלה הנמשך מבחינת ו' שבשם הוי"ה ו' קצוות, ותיקונם הוא אשר תשים לפניהם פירוש שתשים לפני בחינת אלה הזה בחינת אש"ר הרומז לבינה בחינת מ"י (כמו שאיתא בדברי האר"י בכוונת כל הברכות במלת אשר קדשנו) ואז יהיה נעשה בבחינת מי אלה שהוא התיקון השלם. ואפשר לזה רמז התרגום ואילין דיניא די תסדר קדמיהון, על דרך מאמר חז"ל (יומא פ"ח.) מאי סדורין סדורין למחול והוא רומז על ההמתקה, ועל כן אמר די תסדר קדמיהון, כי כשהוא כסדר הנכתב רומז על הדין הקשה כאמור, וסידורו על ההמתקה הוא כאשר יסודר למפרע בבחינת מי אלה, וזה די תסדר קדמיהון שיוקדם האחרון שבו, על הראשון. ועוד כי עיקרי הדינים הם בחינת אלה כנזכר ועל כן ואילין דיניא די תסדר קדמיהון, שיהיה מסודר באופן שיוקדם תיבותיו לבחינת הדינין שבו והוא מי אלה, וזה ממש מאמר הכתוב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, שיושמו לפניהם, בחינת אלהים בסידור למפרע או שיושם תיבותיו לפני אותיות הדין בבחינת מי אלה, וכדבר האמור.
5
ו׳ג גם יאמר הכתוב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כי חז"ל אמרו (גיטין פ"ח:) לפניהם ולא לפני עכו"ם פירוש שאסור לישראל לדון לפני העכו"ם, ולכאורה אין כאן מקומו בהודעת דבר זה, כי כאן הוא הצווי למשה שילמד לישראל את משפטי ה', ומה לו להזכיר כאן דין הבעלי דינים שאסור להם לדון לפני שאינו ישראל. והנראה, כי הנה הכתוב אומר (תהלים קמ"ז, י"ט) מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וגו'. והנה לכאורה וכי המשפטים לבד לא הודיעם והלא כל התורה לא הודיע רק לישראל ולא לאומות, ועוד וכי הוא לא הודיעם והלא הקב"ה חזר על כל האומות שיקבלו התורה, ורק הם לא רצו לקבלה כמאמר חז"ל (עבודה זרה ב': ושאר מקומות) ואיך יאמר ומשפטים בל ידעום.
6
ז׳ואמנם הנה נודע וביארנוהו במקום אחר, אשר תכלית הצרות והיסורין כשהאדם אינו נותן עינו ולבו לומר על מה עשה ה' ככה ומה חרי אף הגדול הזה במה ששלח לי היסורין האלה להכאיבני ולדאבון נפשי, הלא האל הטוב חפץ חסד הוא ורוצה בטובת בריותיו, אם לא ששולחן אלי בכדי להזכירני ולעוררני משנתי אשר אני בו, שנשכח מלוח לבי עבודת בוראי אהבתו ויראתו, ועל כן שלח שלוחיו יסורין האלה לשוב בתשובה שלימה לפניו ולקבל עלי מעתה עבודתו ביתר שאת ועוז, כאמור בזוה"ק (ויקרא כ"ג:) בפסוק (ויקרא ד', כ"ז) או הודע אליו חטאתו וגו', או ידע מבעיא ליה מה הודע אליו אלא קודשא בריך הוא פקיד לכנסת ישראל לאודעא ליה לבר נש וכו' ובמה אודע ליה בדינהא וכו' דתנינן בשעתא דבר נש חב קמיה קודשא בריך הוא ולא אשגח בחטאיה לאהדרא בתיובתא קמיה מאריה ואשדי ליה בתר כתפיה, נשמתיה ממש סלקת ואסהידת קמי קודשא בריך הוא כדין פקיד מלכא לכנסת ישראל ואמר או הודע אליו חטאתו אשר חטא, אושיט דיניך עליה ואודע ליה חובא וכו' בתר דמטי עליה דינא כדין אתער רוחיה למהדר בתיובתא קמיא מאריה ואתכנע וכו' עד כאן. וכשהאדם משים זאת על לבו וחוזר בתשובה על ידי יסוריו, הרי כל היסורין נהפכין לו לטובה ולברכה, שמתקרב לבוראו על ידיהן וממשיך על עצמו כל בחינת הטובה והחסד, אבל אם אדם אינו משגיח על זה ונדמה לו בכל היסורין שבאין עליו שזה מקרה ממקרי העולם ופגעיו על ידי טבע רוע מזלו וכדומה כדרך אמירת איש הבער אשר לא ידע להבחין בין טוב לרע אצלו נעשין היסורין תכלית היסורין שכואבין לו מאוד ואינו מגיע לו שום טובה על ידיהן אדרבה ניתוספין עוד ח"ו ביותר ויותר, כיון שאינו נותן לב לשוב על ידיהן, והארכנו בדבר הזה במקום אחר.
7
ח׳והדבר הזה בכללות, זה הוא אשר נבדלין עם בני ישראל מגויי אומות העולם, כי ישראל מיד כאשר יחטאו הקב"ה שולח להם שלוחי דיניו ביסורין אם מעט ואם הרבה, בכדי להזכירם בזכרון טוב לאהדרא בתיובתא קמי מאריהון ולשוב עדיו וייטיב להם מטובו על ידי זה, וישראל כן עושין כי נותנים אל לבם ומבינים אשר כל זה הוא בהשגחה מבורא עולם כי לא לחנם ייסר הקב"ה בריותיו אשר אהבם אם לא בכדי להתקרב אליו על ידי זה. ובנכרים אומות העולם הוא בהיפוך משני הדברים. כי הם אם חוטאים, אין הקב"ה מודיע להם חובם תיכף על ידי פגעי הדין בכדי שישובו אליו כמאמר הכתוב (איוב י"ב, כ"ג) משגיא לגוים ויאבדם וגו', כי משלם לשונאיו אל פניו להאבידו, שתשלום השונאים אינם תיכף על כל חטא בכדי שישוב, רק כאשר ירבה לחטוא אז ישלם לו להאבידו מן העולם, ובאבוד רשעים רנה (משלי י"א, י'). ועל כן אמרו חז"ל (סוטה ט'.) אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שעת שילוחה ופירש רש"י שעת איבודם מן העולם והוא אחר שתתמלא סאתם וכו', כי לא יענישם הקב"ה על עוונותיהם אחרי העון תיכף כי אינו צריך להודיעם את ידו ואת גבורתו בכדי להשיבם אליו. ואדרבה נותן לו שלוה וחיים, ואינו נפרע מהם כלל עד שתתמלא סאתם ויאבדם מן העולם, וכן אמרו חז"ל כאן (שמות רבה ל', א') אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון העולם עד מתי אי אתה עושה דין באומות אמר להם עד שתגיע עונתן ליבצר וכו' עד אם בא אני להביט בהן מכלה אני אותן מן העולם וכו' שנאמר (ישעיה כ"ז, ד') אפשׂעה בה אציתנה יחד וכו' עד כאן. והכל כנזכר, שאינו עושה בהם דין כלל, עד עת הגיע עונתן לכלותם מן העולם.
8
ט׳והשנית, כי אפילו אם יקרה לפעמים שיבואו יסורים עליהם לטעמים כמוסים בבורא עולם. אינם נותנים לבם כלל לומר מי עשה לי את הדבר הזה ואשוב עדיו, ותולין הכל במקרה המזלות ומערכות השמים וכוכביהם, כאשר מצינו בפרעה וחילו שבחמש מכות הראשונות לא נאמר ויחזק ה' את לבו, רק הוא חזקה בעצמו לומר מקרה קראנו ולא ה' פעל כל זאת ואדרבה חירף וגידף עוד ואמר מי ה' אשר אשמע והדומה לזה ועל כן אנו אומרין (תהלים קמ"ה, י"א-י"ב) כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו להודיע לבני האדם גבורותיו וגו', פירוש שישראל נותנין המלוכה והגבורה לחי עולמים ברוך הוא, ויודעים אשר הגבורה שלו והוא העושה הדין והגבורה וגם אפילו עתה בגלות וגבורתך ידברו, ולא יאמרו איה גבורותיו כי הן הן גבורותיו כמאמר חז"ל (יומא ס"ט:). אבל אנו מפילים תחנונינו לפניך להודיע לבני האד"ם גבורותיו כי האדם נקראים אומות העולם (כמו שאיתא בתוספות בבא קמא ל"ח.) שיתגברו גבורותיך עליהם שגם הם ידעו מגבורותיך כשתאבדם מן העולם כי אז והתגדִלתי והתקדִשתי לעיני עמים רבים וגו'. וגם פרעה כשראה איבודם מן העולם אמר מי כמוכה באלים וגו' (פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ג). כי עתה, אנו לבד מספרין גבורותיך בבחינת הן הן גבורותיו לכבוש כביכול צערו מה שמצטער בפורעניות ישראל בכדי להיטיבם באחריתם, אבל מתי אתה עושה דין באומות שגם הם ידעו מגבורתיך להודיע לבני האדם גבורותיו ולא יאמרו עוד ידינו רמה ולא ה' פעל כל זאת כאשר עתה שאינם משגיחים ומאמינים בגבורתיך ואומרים שהוא במקרי העולם.
9
י׳והנה דבר זה ניתן לישראל לבד בעודם במרה כמאמר הכתוב (שמות ט"ו, כ"ה) שָׁם שָֹם לו חק ומשפט וגו' וכמאמר חז"ל (סנהדרין נ"ו:) שעל דינין נצטוו במרה, פירוש שהודיעם דבר הזה אשר כל היסורין והדינים הם במשפט משופט העולם ולא במקרה כי אחר שבאו ישראל למרתה ולא מצאו מים מתוקים סברו שזה ממקרה העולם הוא לבוא אל מקום מים המרים שאינן יכולין לשתות וילונו העם על משה לאמר מה נשתה, ולא נתנו לבם לבקש רחמים מאת ה' על הדבר הזה, כי סברו שזה מטבע המזלות הוא ובאו בתלונה על משה למה הוצאתם אותנו אל המדבר הזה, ואך ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים, הראה להם, שהכל בהשגחה מבורא עולם הוא כי הוא מרפא את המר במר ואין דבר שלא יהיה בהשגחה מאתו, ועל כן שָׁם שָֹם לו חק ומשפט להודיעם אשר הכל במשפט מאתו ואינו בטבע העולם. והנה כח היסורין האלה הוא בבחינת הוי"ה ואלהים המורה על שיתוף הרחמים בדין כי הדין אינו בא בשלימותו הראוי לדינו של אלהים, כי לפני זעמו מי יעמוד. ואך שהוא בא בחסד וברחמים מעט מעט, בכדי שלא יכלו ח"ו בזעמו, וישובו אליו על ידי זה. וזה בישראל המאמינים ויודעים ביחוד האמת של שמותיו של הקב"ה המיוחדים בתכלית היחוד ונכללים זה בזה, ועל כן גם כשרואין בחינת הדין במעט מעט, יודעים שזה מאתו הוא, ואך כי אינו בא בשטף מים רבים לבלות עולם ומלואה רק בהתכללות בחסד וברחמים. אבל לא כן באומות העולם שאינם מאמינים ביחוד שמו, ואומרים מי שברא טוב לא ברא רע מי שברא אור לא ברא חושך כידוע. ועל כן כשרואין בחינת הדין כאשר יבוא בחסד במעט מעט, לא יאמינו כי זה דיני אלהים, כי איך יבוא הדין ומעורב עמו החסד, ולזה תולין במקרה ואומרין ידינו רמה בטבע המזלות, ולא ה' בחינת שיתוף הרחמים בדין, פעל כל זאת. ולזה לעתיד לבוא אמר הכתוב (ירמיה ט"ז, כ"א) לכן וגו' בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי ה' וגו', כי הן אז יעשה בהם משפט כתוב לעין כל בבחינת הדין הגדול והנורא לבד ובעתה אחישנה ואציתנה יחד כאמור. ועל כן כאשר אודיעם את ידי ואת גבורתי ידעו כי הכל מאתי ואין טבע העולם לפני, ומה שלא כליתים קודם, ובא הדין מעט מעט, כי שמי ה' וכי ה' הוא האלהים ושמי מתיחד ביחוד גמור ועל כן בא מעורב בחסד. ולזה אמר להם אחר ששם לו חק ומשפט, והיה אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך וגו' פירוש כאשר תדע שה' הוא האלהים וכל הדינים מאתו הוא, רק שבא בשיתוף הרחמים כי הוא אחד ומיוחד, אז כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך-שאטה ידי עליך בפעם אחת כאשר במצרים בדין לבד, ולא אשים הדין עליך כי אם כי אני ה' רופאך (ויאמר מלת כי בלשון אלא והבן) רק בדרך הרפואה מעט מעט כדי להחזירך אלי אבל לא לכלותך ח"ו. ולזה אמר הכתוב מגיד דבריו וגו' חוקיו ומשפטיו לישראל, כלומר שהודיע משפטיו לישראל לבד בעודם במרה בשני הבחינות הנזכרים שהוא לפרוע מהם סמוך לחטאם בכדי להודיעם חטאתם אשר חטאו, ושידעו בכל הדינים והיסורים כי הם משפטים ממלך עולמים לא בטבע המקרה, אבל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, שאינו נפרע מהם במעט להודיעם חטאם, עד שתתמלא סאתם ויכלם כרגע, וגם אם קרה ששולח להם פורעניות ויסורין לא הודיעם כי משפטיו המה, והמה סוברים שמקרה הוא אשר קראם ואינן נותנין לב לשוב לפניו, והוא מאמר הכתוב כאן, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ואמר לפניהם ולא לפני עכו"ם, כי רק לפניהם הוא המשפטים להודיעם חטאתם על ידי היסורין, והמה יודעין כי משפטים המה אבל לא לפני עכו"ם שאינם יודעים את המשפט, ופורענותם הוא בבת אחת, וכאמור.
10
י״אד עוד יתבאר הכתוב על פי הנודע לחכמי לב וכתבנו למעלה מזה כי המתקת הדינים אינם בחסד אלא בדין בבחינת אש אכלה אש, והוא על ידי העלאת הדין למקום שורשם אשר משם נתהוו ומשם מתערין, ושם במקור המה רחמים פשוטים רחמים גמורים, כי הלא לא נתהוו אלא בשביל אמיתיות טובת האדם, בכמה בחינת שונות, שהארכנו במקום אחר. ובקיצור אגיד לך, כי בחינה אחת הוא שלכך נבראו הדינים כדי שיירא האדם מהדין בהיותו יודע שח"ו אם ימרה את פי ה' יעבור עליו כוס התרעלה ח"ו בעונשי עולם הזה או בעונשי גיהנם, ועל כן יירא מזה את פני ה' ועושה מעשהו בטוב שלא יצטרך לבוא לעונש ח"ו, (וכתבנו בחינה זו למעלה באורך עיין שם (אות ב')), ולזה היה עיקר בריאתו בכדי שיירא האדם מזה ולא יעלה עליו לעולם מבחינת הדין הרי אשר בזה טובה גדולה הוא לו מה' בכדי שלא יבוא לעונש לעולם. והב' הוא על פי מאמרם ז"ל (ברכות ה'.) נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין מה מלח ממתיק את הבשר אף יסורין ממרקין עוונותיו של אדם וכו' ובזה ודאי טובה גדולה הוא לו מאוד מאוד בכדי למרק אותו מעוונותיו שעל ידי זה יוכל ליהנות ולראות באור פני מלך חיים להתענג מזיו שכינתו לעולם הבא, אשר נועם עריבות מתיקות חביבות ידידות תשוקת תענוג הזה, אין ביכולת האדם להשיגו כלל בהיותו בעולם הזה, אף לא שזפתו עין רואה ולא חמי נבואן חזוותא אור יקרת הזה כד מטיילין ביה חינגא לבהדי דשכינתא. וזאת אי אפשר לקבל בשום אופן אם לא ימרק את גופו ונשמתו מעוונותיו, ובודאי כל מיני היסורים שבעולם אינם כדאים על אחת מני אלף נגד רגע אחת אור זיו תענוג הזה הנאת מראות השכינה אשר מחזה שדי יחזה בגלוי עינים, אשרי העם שככה לו. ועל כן אמרו חז"ל (בספרי מובא בילקוט רמז תתל"ז) יהא אדם שמח ביסורין מבטובה, שאילו אדם בטובה כל ימיו אין נמחל לו עוון שבידו ובמה נמחל לו ביסורין וכו' ועיין שם שהאריך מאוד בטובת היסורין. ובחינה הג' הוא שעל ידי בחינת הדין, אדם נזכר לעשות תשובה. כי אלו יהיה בטובה כל ימיו לא יחרד לבבו לעשות תשובה לפני בוראו (לבד מאישים המשכילים שנכנעין ביותר מלפני הקב"ה בהיותם בטובה מברעה מפני הבנתם בגדולת הבורא ואיך שהם אינם יוצאים ידי חובת העבודה לא מניה ולא מקצתיה, ואף על פי כן המלך הגדול ברוך הוא וברוך שמו הנכבד והנורא המגביהי לשבת ומשפילי לראות על שפל אנשים בארץ להיטיב לו מטובו, בזה נשבר לבבם בקרבם ונכנעין ונשפלין וחוזרין בתשובה כנודע אבל מפשוטי בני עמינו לא יחרד לבבם על הטובה) כי אם כאשר יפגע בו מדת הדין ח"ו אז יחרד לבבו ויכנע ויחזור בתשובה באמת לפני בוראו, הרי שהם תכלית ההטבה בכדי להיטיב לו עד עולמי עד.
11
י״בומזה ראה והבין כי שורש הדינים בעליית המחשבה שיהיו דינין מתערין בעולם, היה לתכלית החסד והרחמים והטובה הגדולה. ועל כן כשאדם מעלה את הדינים לשורשן שורש הדין על ידי ההכנעה וענוה ויראה הגדולה שמגיע לו מבחינת הדין מגדולת אין סוף ברוך הוא, ששורש ההכנעה והענוה הוא במקום שורש הדינים ומזה בא לאהבה את ה' בכל לבבו ונפשו ומאודו בראותו כי אפילו כל הדינים הם חסדים גמורים ומכל שכן חסדיו, וגם בחינת אהבת אמת שם. וכיון שמעלה את הדינים עד שם, ושם נתגלה עצם שורש של הדינים שכל עיקר בריאתם והוייתן הוא לחסד אמיתי על כן נמתקים שם בתכלית המיתוק והרחמים, ואש שלמעלה אכלה אש שלמטה בחינת הדינים ואין שטן ופגע רע. ובזה צדיקים מהפכין מדת הדין למדת הרחמים כמאמר חז"ל (בראשית רבה ל"ג, ג') כי מעלין כל הדינים לשורשם ושם נתהפך הדין לרחמים כי שורש הדין רחמים הוא ונעשה מהדין ממש חסדים ורחמים להיטיב לישראל בכל מיני ברכות וישועות.
12
י״גולזה יאמר הכתוב כאן ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כלומר כי אלה המשפטים שהם הדינים (כי משפט עם הכולל הוא מספר ת"ל שהם חושבן ה' פעמים אלהים שזה עיקר כל הדינים היוצאים בעולם כאשר כתבנו למעלה), הנה כולם לא באו לעולם ולא נבראו כי אם אשר תשים לפניהם פירוש שתשים הדין לפניהם של הדינים והוא להעלותם אל עצם שורשם שלפניהם ושם ימתקו ויתהפכו לרחמים וחיים טובים, כי הקב"ה חפץ חסד הוא ולא ברא את הדין לענוש בו בני אדם כי אם הכל לטובה כנזכר, ולהמתיקו על ידי העלאתו אל שורשו ושם הוא רחמים פשוטים לחיים ולשלום. כי נודע אשר שורש הדינים הנזכרים עד פה הוא בחינת מדת הבינה הידוע שהיא בעצמה רחמים פשוטים, רק דינין מתערין מנה. והנה מדה הזו נקרא אש"ר כמו שאיתא בדברי הרב האר"י ז"ל (בכוונת כל הברכות במלת אשר קדשנו וכו'), וזה אומרו כי אלה המשפטים לא נתהוו כי אם אשר תשים לפניהם שתשים לפניהם בחינת אש"ר מדת הבינה שהיא עצם השורש של הדינים והם יומתקו אצלה בקבלת אורה.
13
י״דאו יאמר על זה הדרך, כי ידוע מה שכתב הרב האר"י ז"ל בסוד אומרם (עיין ברכות ה':) המתפלל צריך שיחזיר פניו אל הכותל, כי כל בחינת הדינים הם ת"ל חמשה פעמים אלהים כנזכר והמתקתן הוא בשם הוי"ה יתברך העולה כ"ו ונעשה בחינת כותל, כ"ו ת"ל. וידוע אשר כל ענין תפילה הוא על דבר היחוד והתחברות הלזה כי על זה נקרא תפילה שהוא לשון חיבור ודביקות (מלשון (במדבר י"ט, ט"ו) צמיד פתיל כידוע) ועל כן המתפלל צריך לחזור פניו אל הכותל בחינת המיתוק הזה לאכללא אשא בימינא ולהמתיק הדין בשמו יתברך הוי"ה וליחדם ביחודא שלים וכו'. והנה דבר המתבטל ממהותו אשר היה, נעשה בבחינת שממה וחורבן כי איננו כמו שהיה, שאפשר על כן אמרו המצרים אל יוסף (בראשית מ"ז, י"ט) והאדמה לא תֵשָׁם כי אדמה רומז על הדין בסוד מראה אדום, שעל כן עם האותיות הוא חושבן דן כידוע, ומצרים כל יניקתם היה מבחינת הדין בסוד מצר-ים שקבלו הארתן מן ההארה היוצא מן הגרון לחוץ דרך האחוריים שבו סוד המיצר והוא מספר ג' אלהים עם הכולל כידוע וכמו שמובא (בכוונת הפסח עיין שם). ועל כן פחדו כי על ידי הרעב שהעולם בצער יומתק הדין מכל וכל וישאר שממה ויתבטל יניקתם, ועל כן צווחו והאדמה לא תֵשָׁם שלא יהיה בחינת הדין לשממה וחריבה. והנה ראשי תיבות ת'שים ל'פניהם הוא ת"ל והוא בחינת הדינים הנזכרים, והמתקתן היא על ידי שם הוי"ה וזה אומרו אשר תשים לפניהם שהיו"ד שבמלת תשים רומז אל הוי"ה שהוא המיתוק לבחינת ת"ל ואז נשאר תשם שהדין נתבטל ונכנע תחת החסדים ונשאר מקומו שממה וחרוב, והכל כנזכר למעלה, כי ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם שאלה המשפטים לא נתהוו כי אם להמתיקן ולכללם בחסדים בבחינת כותל שם הוי"ה עם ת"ל, וזה אשר תשים לפניהם שהיו"ד ימתיק להת"ל שבראשי תיבות ת'שים ל'פניהם וישאר תשם שיתבטל הדין וישאר שממה וחרוב ויהפך למדת הרחמים וישפיע לכל העולמות כל בחינת הברכה ושפע והצלחה וחיים ושלום מעצם השורש של הדינים ששם גנזי ברכה וישועה ורפואה וגאולה והצלה כנודע להבאים בסוד ה'. ועל כן סמך הכתוב לזה ואמר,
14