באר מים חיים, שמות כ״א:כ״וBe'er Mayim Chaim, Exodus 21:26
א׳וכי יכה איש את עין עבדו וגו'. אפשר לרמז בזה, כי כבר כתבנו למעלה שהיצר הרע וכת דיליה הם החיצונים הרודפים להסית לאדם לכל מיני עבירות נקראים עבדים בבחינת (איכה ה', ח') עבדים משלו בנו, עיין שם. ונודע שגם בבחינת הקליפות נמצאים בחינת דכר ונוקבא ושניהם מסיתים לאדם ולאשתו ומחממין עמהם כידוע, והנה חז"ל אמרו (עיין רש"י במדבר ט"ו, ל"ט) עין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרים וכו' ועוד אמרו (ירושלמי ברכות פרק א' הלכה ה') עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה וכו', ונמצא שכאשר יתגבר האדם בעצמו על אחת משתי אלה או שלא יראה בעינו שום דבר אשר לא יֵרָאֶה, כי ישמור עינו מכל וכל שלא להביט על דבר שבעולם כי אם ההכרח לו לעבודת שמו יתברך, וביותר ויותר כי לצד שתוגדל בלבו המורא והפחד מפני אימת הבורא ברוך הוא העומד תמיד עליו ורואה במעשיו, ובושתו ממנו תמיד עד שאי אפשר לו כלל לישא עיניו למעלה מפני המורא והבושה, ואף בלכתו בשווקים לא ישא עין למעלה להסתכל בכל הדברים הנמצאים שם מכל הרעות הנמצא בשווקים ויושבי קרנות, וביותר בצורות נאות מזכרים ונקבות להתאוות ולחמוד על ידיהם, ולא יסתכל יותר מארבע אמות אשר סביבו שהוא רשות היחיד רשות יחידו של עולם וממליכו עליו שלא לצאת מרשות היחיד לרשות הרבים המכונה אל בחינת הקליפות וכנודע, ומקדש את עיניו בקדושת בוראו שלא יראה בהם ערות דבר, ואז נכון לבו בטוח בה' מן העבירה, כי הלא העין רואה והלב חומד אבל אם לא יביט בעיניו מה יחמוד, וכבר אמרו ז"ל (סנהדרין מ"ה.) שאין היצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות וכו'. או שיראה להכניע ולשבר תאות לבבו שלא יחמוד ויתאוה לכל הבלי הבליו כי ימאס ויבזה בלבו כל התאוות והרהורים רעים בבזיון אמיתי, כי הלא כל התאוות מעשה בהמה המה וכמאמרם ז"ל (חגיגה ט"ז.) שלושה דברים דומה לבהמה אוכל ושותה וכו' ואיך אדם בעל שכל יתאוה למה שהבהמה מתאוית הלא לקלון הוא לו, וכבר דברנו במקום אחר בבזיון ומיאוס כל התאוות, כי הלא תאות המשגל הוא הגדול והחזק שבכל התאוות כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (בפרק כ"ב מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ח) וזה לשונו:: אין לך דבר בכל התורה שקשה לפרוש ממנו כמו בעריות וביאות האסורות וכו', והנך רואה שאמרו חז"ל (שבת קנ"ב.) תנא אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין וכו' ואם כזה במובחר התאוות מה יענה עוד בהגרועות. וכבר נודע בענין האכילה שמתאוה אדם אליה ביותר ומבואר בשל"ה (באות ק' קדושה) שבה נכלל כל התאוות לצד שחיותו של אדם כולו על ידי אכילה הוא, מה מאוס ומבוזה כל המאכלים אחרי צאתם מן האדם הלא צא תאמר לו ומוסרח עד שילאה האדם להריח אליו, ונמצא איך יתאוה לדבר מאוס כזה, וצריך לעשות באמת כל התאוות רק כמי שכפאו שד בדוחק גדול לצד מצות הבורא בכדי לברר הניצוצות מהם כאשר כתבנו מזה במקום אחר. ונמצא כאשר יהיה זאת באמת בלב האדם ולא יהיה לבו חומד לכל התאוות הללו הרי גם הוא נכון לבו בטוח שלא יבוא לידי חטא, כי אף אם יראה בעיניו אם לא יחמוד לבבו אליהן מה בזה. וזה אומרו כאן וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו, שיכה את העין השייך אל היצר הרע לו ולנוקבא דיליה הנקרא אמה כי אם הוא עבד היא אמה שיקדש את עינו בקדושה דמאריה וישמור את העין שלא לעשות בה דבר כי אם דבר הנוגע לה' לא יותר, ושחתה, שישחיתה לגמרי שכבר הוא נזהר ונשמר בשמירת העין למאוד וכבקשת דוד המלך ע"ה (תהלים קי"ט, ל"ז) העבר עיני מראות שוא וגו' אז הנה לחפשי ישלחנו תחת עינו שמשלח את עבדו הוא היצר הרע חפשי מאתו ולא יעבוד לו עוד, כי כבר נכון לבו בטוח שלא יבא לגירוי יצר הרע וכת דיליה, כיון שהעין אינו רואה ממילא הלב לא יחמוד וכלי מעשה לא יגמרו. ולזה אמר,
1