באר מים חיים, שמות כ״א:ו׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:6
א׳והגישו אדוניו אל האלהים והגישו אל הדלת וגו'. פירוש אם כן אומר היצר הרע אמרה התורה שמצוה לשמוע לדבריו והגישו וגו' אל האלהים שתראה לקרב את כל כוחותיו לעבודת אלהים, ולמדה התורה דרך ארץ האיך יקרב אותו, כי והגישו אל הדלת או אל המזוזה כי הנה הדלת והמזוזה המה הפתח לכנוס על ידם אל הבית, וכה תעשה בכוחות היצר הרע שעל ידם יערב לך לגשת בתחילה להכנס אל העבודה, וכנזכר בבחינת הגאוה שהוא היצר הרע ומשובחת בקדושה. וכל זה רק בתחילה כשרוצה לגשת אל הקודש אבל אחר כך פיגול הוא לא ירצה, וכן בשאר כוחותיו החמדה והתאוה ואש הזירוז הכל הוא שעל ידו יבוא אדם לקיים התורה כי יחמוד ויתאוה אליה ויזרז בעבודתו, על כן צריך אתה אל היצר הרע להגישו אל הדלת והמזוזה. עוד דבר זה תעשה לו ורצע אדוניו את אזנו במרצע, כי נודע אומרם ז"ל (כתובות ו':) האוזן נכוית תחילה לאברים וכו'. ועל כן הרוצה לעבוד ה' יתברך עם כוחות היצר הרע ונמצא צריך לעסוק בכל חפצי העולם כאמור ואף על פי כן לא יבטל ממלאכתו לעשות שם קישוטי השכינה, וממילא שצריך גם לשמוע באזנו אשר יצטרך לעבודת בוראו, ומפני שהאוזן נכוית תחילה הזהיר הכתוב בשמירתו ואמר ורצע אדוניו את אזנו במרצע, כלומר זה האוזן השייך לו ירצענו ויחברנו היטב במרצע, מרצע עם מילוי האותיות והכולל הוא מספר קדוש, יקדשנו היטב בקדושה עד שלא ישמיע לאזניו דבר קטן וגדול כי אם לצורך גבוה וסוד עבודתו, ואז ועבדו לעולם שהיצר הרע יהיה עבד לו לעולם כי (איוב ה', כ"ג) עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך, והכל רומז אל היצר הרע שנקרא אבן וחית כנודע.
1
ב׳גם ירמזו הכתובים בפרשה זו על זה הדרך, כי חז"ל (שבת ל'.) אמרו לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות קודם שימות שכיון שמת בטל מן התורה ומן המצוות ואין להקב"ה שבח בו והיינו דאמר ר' יוחנן מאי דכתיב (תהלים פ"ח, ו') במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה והמצוות וכו'. והנה נודע אשר עולם הזה בכלל נקרא בבחינת ששת ימי המעשה נגד עולם הבא שנקרא שבת שעל כן אמרו חז"ל (עבודה זרה ג'.) שישיב הקב"ה לאומות העולם שיבקשו שכר עולם הבא, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת וכו'. וערב שבת נקרא כל ששת ימי החול המכינים לשבת כאומרם ז"ל (ביצה ב':) חול מכין לשבת. ולזה יאמר הכתוב כי תקנה עבד עברי פירוש שתרצה לקנות לך שם עבד עברי שהוא עבודת ה' הראוי כעבד אל אדוניו יומם ולילה מאין הפוגות, בבחינת עבד ה' המכונה לבחינה גדולה (כי משה רבינו נקרא עבד ה' ומי לנו גדול) את זה ישים לנגד עיניו אשר רק שש שנים יעבוד שכל עבודתו בעבודת גבוה אינו כי אם בשנים הללו שהם בבחינת שש והוא בחינת עולם הזה כולו שהוא בבחינת שש בסוד הכתוב (שמות ל"א, י"ז) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו'. אבל ובשביעית הוא בחינת עולם הבא שנקרא שביעי בסוד שבת, הנה הוא יצא לחפשי חנם שנעשה בבחינת במתים חפשי חנם בלא מצוות שכיון שמת אדם בטל וכו' ואין להקב"ה שבח בו ואז לא יקרא לו שם עבד, ועל כן כל עוד נשמתו בו בעולם הזה בעת ההיא יקרא לו שם עבד ואז יעסוק בתורה ובמצוות כראוי לפני בורא עולם עד שיהיה ראוי לקרוא לו עבד ה', ולזה מסדר הכתוב והולך בחינת משפטי האדם אחרי עבודתו ואמר.
2
ג׳אם בגפו יבוא בגפו יצא. פירוש אם האדם בא בעולם הזה בסדר עבודתו בתורה ומצוות ומעשים טובים בגפו פירוש בלחודוהי כלומר שהוא בעצמו בא אליהם שדורש עמהן טובת עצמו להיות לו לשם ולתפארת בעיני הבריות כשיראו אותו עוסק בתורה ומצוות ויכבדוהו עשיר ורש, או שעוסק בתורה בשביל לעשותה קרדום לחתוך בה להיות לו על ידה עסקי פרנסתו, או אפילו שעובד ה' יתברך בתורה ובמצוות בשביל שכר עולם הבא אבל על כל פנים כל כוונתו אינו אלא לעצמו, לא למען ה' יתברך להיות לו נחת רוח על ידי עבודתו ולקשט את הכלה בעשרים וארבע קשוטי כלה ליחד הדודים באהבה ואחוה ולגרום שפע וברכה רבה בכל העולמות ולתקן הניצוצות שנפלו בקליפה ולאקמא שכינתא מעפרא ולגרום זיווג ויחוד בארבע אותיות שם המיוחד ולקשר את נפשו ולהדביקה אל שורשה שורש אין סוף ברוך הוא וברוך שמו הנעלם בתורתו ומצוותיו יתברך שהן רצונו שהוא רצה להיות אנחנו עושין כך והוא ורצונו אחד בתכלית היחוד נמצא ה' יתברך ברוך הוא וברוך שמו נעלם בתורתו ומצוותיו, והכל בכדי שיגיע תענוג והנאה מכל זה לבורא עולם ברוך הוא, והכסיל הזה חובק את ידיו ואין במוחו אחת מכל אלה כי אם רק למען עצמו להנאתו ולטובתו שעליהן אמר הכתוב (ישעיה מ', ו') וכל חסדו כציץ השדה ומבואר בתיקוני זוהר (תיקונא תלתין ע"ג:) שכל חסד דעבדין לגרמייה עבדין וכו' וזה נקרא בגפו יבוא שבא בבחינת עצמו אל העבודה לטובתו, או שנקרא בגפו לפי שהוא בא בגופו לזה למען טובת גופו, הנה הוא בגפו יצא מן העולם הזה שבעת פטירתו לא יצא מן העולם הזה כי אם הוא בגופו לבד אבל נשמתו אשר בקרבו יצטרך עוד להיות בזה העולם בגילגול שני לתקן את אשר עיוות ולחזור על התורה והמצוות שעשה כבר לעסוק בהן עתה לשמה, ובזה יתוקן נשמתו להעלותה למעלה, וכל עוד שלא יחזור על התורה והמצוות לשמו של הקב"ה לא יתעלה נפשו למעלה, ותצטרך לבוא בגילגול פעמיים ושלוש עד אלף פעמים לתקן את אשר עיוות. וזה הוא מוסר גדול ונורא, כי כמה וכמה יסורין וצרות ועגמת נפש עוברין על האדם מיום הולדו עד עת פטירתו מן העולם מחלאים רעים ומקרים רעים וצער גידול בנים וצער עסקי פרנסה וכדומה שממש אין רגע בלא פגע. ונמצא על כל פנים צריך האדם לראות אם כבר הוא בזה העולם, לתקן נפשו מכל וכל כאשר תצטרך, שלא תצטרך לבוא עוד בגילגול לעבור עליו כל אלה עוד הפעם בכל ימיו ושני חייו שיחיה עוד. ובכל זאת מי יודע אם לעת הזאת אחרי בואו בגילגול יגיע למלכות טהור ומזוכך כראוי. היש יסורין גדולים מאלה שיצטרך עוד לבוא אל העולם השפל הזה הנבזה המלא צער ויסורין ועגמת נפש. ועל כן קדמה התורה והזהירתו על זה כי אם בגפו יבוא בגפו יצא ויוכרח עוד להיות בזה העולם, ועל כן החכם יהיה עיניו בראשו לתקן בתחילה מה שיוכרח לתקן בסוף, ואומר הכתוב.
3
ד׳אם בעל אשה הוא. הנשמה היא שנקראת אשה שעליה אמר הכתוב (להלן פסוק ו') שארה כסותה ועונתה לא יגרע שצריך האדם לתת מזון לנשמתו מזון הרוחני והוא על ידי התעסקות בתורה לשם ה' באמת שבזה הנשמה מרוות צמאונה במה שצמאה ותאבה להדבק בה' אלהיה מקור שורשה שנאצלה משם ועל ידי התורה היא נדבקת ונקשרת עם אלהיה בסוד הנפש היוצאת עם הדיבור בבחינת מאמר הכתוב (שיר השירים ה', ו') נפשי יצאה בדברו שהבל פיו היוצא מן האדם בדיבורו הוא סוד נשמתו אשר בקרבו וכשהוא מדבק ומקשר הבל הזה אל אור התורה שהוא רצונו יתברך, והוא ורצונו אחד שנעלם בתורתו כנזכר למעלה, הרי נפשו נדבקת ומתיחדת עם ה' ביחוד נפלא בסוד אתדבקת רוחא ברוחא הנזכר בזוה"ק (פרשה זו קנ"ד:), והכל כשהוא באימה ויראה ובכוונת אמת לשם זה, הוא המרוה ומשביע באמת את צמאון נפש האדם ורעבונה לה' והוא מזון הנשמה. וזה שארה וכסותה הוא על ידי התעסקות המצוות ברמ"ח מצוות עשה בעשיה גופניות שהם כמו לבושים אל האדם כמו עטיפת הציצית והתפילין ושאר כל המצוות הנעשים ברמ"ח אברי הגוף מבחוץ, והמצוה הוא מלבוש להם שמזה נעשה לבוש רוחני להנשמה לרמ"ח אבריה ושס"ה גידיה להיות לה חלוקא דרבנן בעולם הנשמות בגן עדן ולהתלבש בו בתחיית המתים לחיי עולם הבא כנודע והיא כסותה לבדה. ועונתה הוא התפילה שאדם מתפלל שלושה פעמים ביום שעונתה וזמנה קבוע ערב ובוקר וצהרים והיא השפעת מוחין חדשים ואורות עליונות בכל יום ויום אליה כנודע. ואם האדם בעל אשה הוא שמתנהג עמה כבעל הזה לתת לה שארה וכסותה ועונתה, בזה הנה ויצאה אשתו עמו שגם הנשמה הולכת עמו באופן שלא תצטרך עוד לבוא בגילגול לעולם השפל הזה, רק אם עדיין לא מטוהרה היא בזיכוך הראוי לה לפי מעשה האיש הלז ופקודתו, הנה היא מזדככת שם בעונשים הראוי לה אם קצת גיהנם, או בשארי עונשים רוחנים שם אבל העולם הזה שוב לא תתן עיניה עליו. ולזה אומר הכתוב,
4
ה׳אם אדוניו יתן לו אשה. פירוש מי שזוכה ליתן דעתו ולבו להפשיט את עצמו מגשמיותו עד קצה האחרון, ונעשה מובדל ומופרש מכל בחינות התאוות כי קדוש הוא לה' בכל לבבו ונפשו ומאודו, ומכל שכן בעשיית מצוותיו ותורתו ותפילתו שנותן את לבו על טעם המצוה ורב מעלתה, עד אשר יגרום בכל מעשיו גודל תענוג ושמחה ונחת רוח למעלה ולמטה וזוכה ליחד יחודים וזיווגים בעולמות הקדושים הנוראים עד אשר נולד על ידו נשמות חדשות חדשים לבקרים, ואז זוכה לקבל שפע אור אל שורש נשמתו להעלותה למעלה למעלה יותר ממקומה שנלקחה משם בעת הולדו. וזה הוא מעלה נפלאה כי כל בני אדם גם בני איש הלואי שיזכו להחזיר הנשמה אל העולם שנלקחה משם מזוכך ומטוהר כבראשונה וכמאמרם ז"ל (יומא פ"ו:) ולואי שתהא יציאה כביאה, כי גם בזה זוכה לשכר גדול, להיות זכורה ושמורה בעולם הזה וחוזרת כבראשונה למקומה שלא נתטנפה בטומאת ארץ העמים והבליה. אבל זה שזוכה להעלותה עוד אל עולם עליון יותר מבראשונה זה הוא בחינה נפלאה וזה נראה ששבחו לרבי עקיבא מן השמים ואמרו שהוא מעביר על מדותיו כמו שאמרו (בתענית כ"ה:) כלומר שהיה מעביר נשמתו ממדה שנמדדה בירידתה לעולם הזה והיה מעבירה למקום גבוה יותר ויותר.
5
ו׳וזה אומרו אם אדוניו יתן לו אשה, כי בשכר מה שעשה את הקב"ה אדון לעצמו להמליכו על כל אבר ואבר וגיד וגיד מרמ"ח אברים ושס"ה גידים ולהמשילו על כל תאוותיו ומחמדיו שלא יגע בהם כי אם בקדושת בוראו, ועל כן ניתן לו אשה מן השמים שהוא תוספת הנשמה להעלותה לעולם עליון ממנה שהוא בבחינת אשה חדשה ממש על שם האורות החדשים שמקבלת. וילדה בנים או בנות, הוא התחדשות נפשין ורוחין ונשמתין על ידי כחה במאורות עליונים (ורוחין עם נפשין הוא בנים או בנות כנזכר למעלה) הנה הוא משולחן גבוה קא זכי ובודאי האשה וילדיה תהיה לאדוניה בלבד לשם ה' ולא יגע בה ערל וטמא בצאתה לעולם העליון ולא תטה בשדה ולא תפנה דרך כרמים רק דרך המלך מלכו של עולם תלך להתעדן מזיו שכינתו יתברך אף לא תירא לביתה משלג הוא הגיהנם כי לא נטתה ימין ושמאל בהיותה בעולם הזה ויקויים בה בשכבך תשמור עליך (משלי ו', כ"ב). והוא, פירוש הגוף הנזכר שעבד בזה לה', הנה נודע שבעולם הנשמות בגן עדן אין קיבול שכר כי אם מעט להנשמה ולא להגוף כלל, ועיקר קבלת השכר יהיה אם ירצה ה' באלף השביעי ליום שכולו שבת יום מנוחה ושמחה ותענוג שאין כמוהו וזה יהיה אחרי התחיה ויתלבש הנשמה בתוך הגוף ושניהם יחד יקבלו השכר המופלא כי אז יהיו הגופים כגוף אדם הראשון קודם החטא שהיה דר בעליה ובחצר כאחד עלה וישב לו בגבהי מרומים בין מלאכי מרום וירד לו למטה אל עולם הזה, וכמו גוף חנוך בן ירד שנתעלה להיות במלאכי אש, וכן יהיו כל הגופים אחרי התחיה לקבל שכר על עבודתם שהם שעבדו לה' יתברך בהכנעת תאוותיהם ובביטול כוחותיהם בקבלת היסורין ועגמת נפש כנודע ליודעי דעת. אבל בעולם הנשמות אין שכר להגוף כלל רק שגוף האדם אשר לא טוב הוא שולטין בו רמה וקליפת החיצונים ובשרו עליו יכאב מהם ויש לו צער ויסורים שם. וגוף אדם צדיק מונח בשלום בקבר ולא ישלטו בו ידי זרים וכמאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ט"ז, ט') לכן שמח לבי וגו' אף בשרי ישכון לבטח והוא בשר הגוף הנקרא בשר. וזה אומרו כאן והוא, הגוף, יצא בגפו שלא תגע בו יד ולא יתדבק בו מכתות החיצונים כלל וינוח בשלום על משכבו עד התחיה שיקבל שכרו משלם, ואך בזמן התחיה הנה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כל אחד לפי ערכו. ולא שיבחתו התורה בזה רק עתה במה ששארי גופות בני ישראל נרדפים במותם מכל בחינות הקליפות והחיצונים עד שבשרו עליו יכאב כאמור, אבל והוא יצא בגפו בלי שום התדבקות ושליטת ידי זרים כי אם בלחודוהי לשלום וינוח בשלום עד עת קץ. והנה זה הכל סובב הולך על העבד עברי הנזכר שמי שירצה להיות עבד לה' הנה כה משפטו ודינו על כן יראה לבחור לו איזה הדרך ישכון אור והכל בשש שנים הנזכרים בעולם הזה המכונה על ששת ימי המעשה אבל ובשביעית בעולם הבא הנקרא שבת יצא לחפשי חנם בלא מצוות כנאמר למעלה. ולזה יאמר הכתוב,
6
ז׳ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדונִי את אשתי וגו' לא אצא חפשי. כי זה עבד ה' יאמר אהבתי את אדוני זה הקב"ה שהוא אדון לו ואת אשתי היא הנשמה המופלאה הנזכרת ואת בני הם הנשמות המתחדשין על ידו בכל יום ואת כל אלה אהב לעבוד לאדוניו ולהוסיף שפע אור בנשמתו להעלותה בכל יום מעלה מעלה כי אין קץ ושיעור לזה כי הלא אורו יתברך אין סוף הוא, ואת בני שרוצה תמיד לחדש חדשים למעבד נשמתין ורוחין חדתין בתרתין ובתלתין לא אצא חפשי מן המצוות, והוא בחינת אליהו הנביא שלא מת רק נתעלה ברכב וסוסי אש עם גופו להיות חי עד הנה, וכמו חנוך שעלה לשמים עם גופו, וכן במשה רבינו ע"ה אמרו חז"ל (סוטה י"ג:) לא מת משה אלא עלה ומשמש במרום, וכדומה. כי שלושה עשר נכנסו בחיים לגן עדן כמאמר חז"ל (בילקוט יחזקאל רמז שס"ז). ולזה והגישו אדוניו אל האלהים כלומר כי הקב"ה ממלא רצונו ומגישו אליו יתברך אם זכה לזה. והגישו אל הדלת או אל המזוזה, דלת ומזוזה הוא פתח הכניסה אל הבית כנזכר למעלה. וגם בזה כתבו המפרשים שאליהו כאשר שט למרום פושט את עצמו מגופו ומניחו בגלגלי הרקיע ומעופף למעלה בנשמתו ואפשר על כי אין לבוא אל שער המלך וגו' (אסתר ד', ב'). ולזה אמר כאן כי להעלותו אל כל העולמות עליונים עם גופו זה אי אפשר, כי הלא אפילו הנשמה לא תעלה כי אם במקומה ולא יותר לעולם שלמעלה מהיכלה כי לא תוכל לסבול אור זה שלמעלה ממנה שעל כן אמרו (בבא בתרא ע"ה.) כל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו, נכוה ממש שלא יוכל לסבול אור שלמעלה ממנו, ושם בנשמות מדבר ולא בגופים, ועל כן להגישו עם גופו לעולמות עליונים אי אפשר, רק והגישו אל הדלת או אל המזוזה שהוא פתח הכניסה להיכלות עליונים ושם יפשט את גופו ויעלה למעלה עם נשמתו לבדו. ורצע אדוניו את אזנו במרצ"ע אוזן מכונה על השמיעה והיא בבחינת הבינה הרומז על הנשמה. גם במשנת חסידים (פרק א' משנה ד') מבואר שאוזן היא בבחינת שם ס"ג שבבינה סוד הנשמה, ומרצע רומז על ת' עלמין דכסופין כמו שמובא בדברי הרב הקדוש בעל אור החיים ולזה ורצע אדוניו את אזנו במרצע שיקשור את נשמתו בבחינת ת' עלמין דכסופין והוא שיכסוף עוד ועוד לעבודתו יומם ולילה לא יחשה ואז ועבדו עולם כאשר רצה להיות עבד לעולם ואמר אהבתי את אדוני וגו' לא אצא חפשי. ונראה שעל כן מצינו (חגיגה ט"ו.) במט"ט, ואליהו (בבא מציעא פ"ה:) שקבלו שיתין פולסין דנורא, ולא מצינו כן בשארי מלאכי עליון לפי שהם עלו למעלה בגופן בבחינת לא אצא חפשי מן העבודה, ועל כן יש בהם עדיין כעין בחינת הבחירה לקבל שכר ועונש, מה שאין כן בשאר משרתי עליון שאינם בבחינת הבחירה ולא שייך בהם שכר ועונש.
7
ח׳ומה שאמר הכתוב האשה וילדיה ולא האשה והילדים, יסייע לדברי חז"ל (יבמות כ"ב.) שאמרו בן הבא מכל מקום נקרא בנו לכל דבר חוץ מבן הבא מן השפחה וכו', והנה כאן בשפחה כנענית הכתוב מדבר כדרשות חז"ל (מכילתא מובא ברש"י ובילקוט רמז שי"ב) ואומר הכתוב האשה וילדיה לומר שהן נגררין אחריה להקרא ילדיה ולא ילדיו, או אפשר להיפוך שהכתוב בא לסייע לאומרם ז"ל שבשפחה כנענית הכתוב מדבר מה שרבו מוסר לו ולא בישראלית, דאי בישראלית הכתוב מדבר למה קרא הכתוב הילדים אחריה, אלא ודאי הכי אומר הכתוב אם אדוניו יתן לו אשה וגו' ואיזו אשה יתן לו היא אשר האשה וילדיה שהבנים נמשכין אחריה והוא בן הבא מן השפחה, זה מוסר לו אדוניו ובה קא משתעי הכא ולא בישראלית.
8