באר מים חיים, שמות כ״א:ט׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:9
א׳ואם לבנו ייעדנה כמשפט הבנות יעשה לה. כי הנה נודע וכבר דברנו מזה כמה פעמים בבחינת (ירמיה ט"ו, י"ט) אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה. כי הנשמה הזו שיצתה ממאסר הקליפות ושבה אל בית אביה כנעוריה היא חשובה ונתעלית מאוד בעיני מלך המלכים ברוך הוא, והטעם פשוט הוא שהוא בדמיון מלך הארץ שנשבה בנו ממנו לבין האויבים, ואחרי שנים נשבר בית השביה שלו וברח ובא אל אביו. ודאי תוגדל שמחתם וגדולתם ברינה וחדוה עד אין קץ, מה שלא כן בבנו העומד לפניו תמיד הגם שאוהבו מאז, אינו דומה זו לזו כרחוק מזרח וגו', וכן הנשמה הזו שנמלטה מפח יוקשים ממאסר הקליפות היא חשובה יותר לפניו יתברך. ואמנם עוד דברים בגו (כי במלך המלכים אפשר אין שייך זאת כל כך לצד שהוא צופה ומביט לסוף דבר בקדמותו ואף על פי כן אמת היא כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא ואכן עוד דבר יש בזה והוא) כי הנשמה הזו שהיתה שם בין הקליפות וראתה שם משפט מעשיהם והנהגותיהם, ואחר כך כשהיא שבה אל בית אלי מלך, הנה לוקחת כל דבר ודבר שראתה שם ויודעת שתוכל בזה לעבוד את אלהי עולם ברוך הוא, והולכת ועובדת כמשפט מעשיהם להקב"ה, ובזה לוקחת מאתם כל חיותם וכוחם מן הקצה עד הקצה מה שנמצא בהם, לפי שלוקטות בזה כל בחינת ניצוץ הקדוש אשר שם ומעלהו למעלה בסוד עבודתו וניטל חיותם מהם והם נשארין פגרים מתים, ובזה היא נתעלית ונתגדלת לפני בורא עולם ברוך הוא כי הוא ברוך הוא מכה באויביו מכת חרב והרג ואבדן ולעשות בשונאיו כרצונו, והקליפה הולך ומתמעט, והקדושה הולך ומתגבר ואין לך דבר גדול מזו שעל כן באבוד רשעים רנה כמו שכתוב (במשלי י"א, י') כי הקליפה הולכת ומתמעטת שזה קץ כל התקוות ותכלית כל התוחלת. והנה הנשמה לבדה לא תעשה דבר כי אם בהתלבשותה בגוף אז על ידי הגוף היא עושה מעשיה.
1
ב׳ולזה יאמר הכתוב ואם לבנו ייעדנה, כלומר כי אחר פדיונה אחרי שיפדנה האדם בחזרת תשובה שלימה, הנה אחר כך ייעדנה אליו ברוב אהבה וחיבה עזה וצמודה אשר תהיה לו לבנו כלומר כמו אהבת האב לבנו החביב כי עד כמה וכמה תוגדל האהבה בלב הבעל תשובה עזה כמות ממש, יותר מצדיק מימיו כנודע. שעל כן גדולים בעלי תשובה יותר מצדיקים גמורים כמאמר חז"ל (ברכות ל"ד:) ובזוה"ק (חלק א', קכ"ט:) מאריך מאוד בזה איך שבעלי תשובה ביומא חדא בשעתא חדא ברגעא חדא קריבין לגבי קודשא בריך הוא מה דלא הוה הכי אפילו לצדיקים גמורים דאתקריבו גבי קודשא בריך הוא בכמה שנין וכו', והכל לפי שתוגדל הבערת אש האהבה בלב הבעל תשובה לאין קץ. ולזה ואם לבנו ייעדנה שיחזור לקחת את הנשמה אליו להיות לו כבנו ממש, הנה זה המצוה על האיש הלזה. אשר כמשפט הבנות, בנות נקראים האומות כמה דאת אמר בנות ירושלים כמו שכתוב (שמות רבה כ"ג, י') והוא כוחות היצר הרע וכת דיליה מבחינת החיצונים והקליפות. יעשה לה, כלומר לא די לו במה שישליך את דרכו הראשון שחטא בו מנגד ולא ירצה להתקרב אליו כלל, כי אם שיקרבנו עוד לעבודת גבוה, וזה כמשפט הבנות כהנהגות כוחות החיצונים, יעשה לה להנשמה להנאתה וטובתה לקחת כל בחינת הכוחות ההם שעבד בהם לעבירה והוא כבר יודע בהם היטב לצד שדרך בהם אחת ושתים, ובהם יעבוד עבודת גבוה. וכבר דברנו למעלה בקצת ענין הזה איך שיעבוד אדם את בוראו בכוחת היצר הרע שאמרו ז"ל (ברכות נ"ד.) בכל לבבך, בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע.
2
ג׳ואך ענין אחד שלא נזכר שם אגיד לך כאן בקיצור, וביארנוהו במקום אחר במה שאמר דוד המלך ע"ה אב החסידים (תהלים נ"א, ה') וחטאתי נגדי תמיד, ולכאורה יפלא וכי לא היה דוד המלך מאמין שהקב"ה מוחל וסולח הוא, אתמהא. ולך ראה כמה החמירה התורה באדם אשר על הארץ שלא יהיה אכזרי וימחול תיכף אחרי בקשת מטו כמו שאיתא (בבא קמא צ"ב.) והרמב"ם ז"ל (פרק י"ט מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ז) כתב וזה לשונו:: כל מי שיש לו אכזריות ואינו גומל חסד, חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא שסימני ישראל וכו' ביישנים רחמנים וגו' ובגבעונים נאמר (שמואל-ב כ"א, ב') והגבעונים לא מבני ישראל המה לפי שהעיזו פניהם ולא נתפייסו וכו', עד כאן. ואם כזה באדם שהוא בעל גבול ותכלית מלא רימה ופגעים ומכל שכן בבורא עולם ברוך הוא שצריך איש הישראלי להאמין כי מלך מוחל וסולח הוא.
3
ד׳ואמנם כי דוד ודאי האמין בה' כי מחל לו על פשעיו וחטאיו ואך דבר אחר אמר בזה, כי ידוע ליודעים, אשר הבערת אש החשק והתאוה והחמדה עד כלות הנפש שיש לעוברי עבירה זה לא ימצא כלל בתאות ההיתר, ואב החכמים שלמה המלך ע"ה אמר (משלי ט', י"ז) מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם, וחז"ל אמרו בזה (סנהדרין ע"ה.) מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה, ולא ח"ו שהקב"ה נתן בכוון טעם גדול בביאה לעוברי עבירה כי למה יעשה ה' כן לבריותיו אשר ברא, רק שאחר החורבן ניטל טעם ביאת ההיתר מאפס כח האנושי מעול שעבוד המלכים וכאשר העידה רחב (יהושע ב', י') כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף וגו' ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם, ואמרו חז"ל (זבחים קט"ז:) דאפילו אקשויי לא אקשי לשכב עם אשה כי אפס הכח ובטל התאוה, ולעוברי עבירה מחמת שמים גנובים ימתקו הם מתגברים בכוחם למאוד מאוד ומרגישים הטעם כבראשונה ולא שניתן להם מחדש רק שמהם לא ניטל ונשארו כבראשונה להיותן עוברי עבירה ומים גנובים ימתקו, כי על כן גדול המצֻוה ועושה ממי שאינו מצֻוה לצד שהמצֻוה יצרו מקטרגו שלא לעשותו ודואג תמיד לבטל יצרו כמו שאיתא בתוספות (בעבודה זרה ג'.) ומכל שכן בעבירה שהיצר הרע מגדיל תאות חשק האיסור אין כמוהו.
4
ה׳ולזה דוד המלך ע"ה אף שהיה אב החסידים והיה עובד לה' יתברך תמיד ברוב אהבה וחמדה עזה, מכל מקום הנה בשעת מעשה דבת שבע ראה אצלו תאוה וחמדה בלבת אש שלהבת שלא ראה כמוהו מיום היותו על האדמה, וצא ראה שהוא ידע שינוסה בדבר ערוה וכל זה לא הועיל לכבוש תאותו והפך משכבו של לילה למשכבו של יום כמאמר חז"ל (סנהדרין ק"ז.) מה שדוד ודאי לא עשה כן כל ימיו כי ישראל קדושים הם ואינם משמשים מטותיהם ביום כמאמר חז"ל (נדה י"ז.) וכראות דוד חשוקה וחמדה הזו, התאוה להיות לו כזה בבית המלך, שיהיה לו אש תבערת חשוקת חמדה עזה בלבת אש כזה לעבודת שמו יתברך, שהוא מקור כל התענוגים והחמדות. ולזה אמר (תהלים נ"א, ה') וחטאתי נגדי תמיד שתמיד היה לזכרון בין עיניו תשוקת אש בוערת התאוה הלז שהיה לו אז בכדי לעבוד עמה עבודת ה'.
5
ו׳הראת לדעת כמה וכמה גדול הוא לעבוד אדם בכוחות היצר הרע, שהוא גדול וחזק בריא כאולם בוערת כאש ולא יעכבנו ולא יעצרנו גשם ושלג וקור וחום מלגמור את אשר חפץ לעבירה, וכה יעשה למצוה. ולזה אמרה התורה להבעל תשובה שחזר ויעד לנשמתו אשר בקרבו והוא כבר היה בטעם העבירות וידע דרכי הנהגתן ונימוסן וכה יעשה לה' כמשפט הבנות ההם יעשה לה לנשמתה לטובתה והנאתה, ובזה הנערה באה אל בית המלך נתעלית ונתגדלת, (כי לוקטת בזה כל בירורי הניצוצות מהקליפות שהיו בהם ואפס כוחם וחיותם כי חיותם נלקח לה' יתברך לעבוד בו עבודת גבוה, והבן) והם נשברים ונופלין כדבר האמור, ואומר הכתוב.
6