באר מים חיים, שמות כ״ב:י״גBe'er Mayim Chaim, Exodus 22:13
א׳וכי ישאל איש וגו'. נראה שהכתוב ירמז בזה על המשל המבואר בדברי החסיד הקדוש בעל חובת הלבבות (שער הבחינה) ונאריך קצת להביא כל דברי המשל ללמד לאדם דעת חכמה ומוסר וזה לשונו:: ומה נדמו בזה לשני אחים ירשו מאביהם אדמה שצריכה לעבדה וחלקו אותה לשנים, ולא היה להם דבר זולתה, והיה האחד מהן דעתן וזריז והשני היפוכו, הדעתן ראה כי עסקו באדמתו בלבד ימנע אותו מעסוק בפרנסתו ומהגיע אל טרפו, והשכיר עצמו לעבוד באדמת אחרים כדי שיהיה נשכר מעמלו יום יום לטרף ביתו, וכשהיה נפטר מן העבודה לערב היה עושה באדמתו שעה אחת בהשתדלות וחריצות רב, וכשהיה נותר לו משכירות ימים כדי מזון יום אחד על מזונותיו או יותר, היה מניח מלעשות בשל אחרים ביום ההוא והיה עושה בשלו בתכלית השתדלותו וחריצתו, ולא סר לעשות כן עד שנגמר עבודת אדמתו כהוגן, ובהגיע עת פירותיה וזמן תבואתה קבצם ואספם והתפרנס בהם בשנה השניה ולא היה מצטרך עוד להשתכר לאחרים והיה עובד אדמתו כרצונו והולך ומוסיף בה אילנות עד שהיתה תבואתה מספקת לו לפרנסה והותירה לו מה שהוסיף בה אדמה על אדמתו, והאח הכסיל כיון שידע שעבודתו באדמתו תמנעהו מהתעסק בענין מזונותיו עזבה לגמרי, והיה משתכר לבני אדם בעבודת אדמה לוקח שכרו ומתפרנס ממנו ולא היה מותיר כלום, וכשהיה נשאר בידו מזון יום אחד, היה משים אותו יום מנוחה ובטלה ושעשוע ולא היה חושב בענין אדמתו, והעתות אשר היה נפטר מן העבודה בימי עבודתו היה הולך בהם אל המרחץ וכדומה ונשאר אדמתו שממה לא הצמיחה דבר ותעל כולה קמשונים ונהרס גדרה כסו פניה חרולים ונשא השטפון את אילניה כמו שאמר החכם (משלי כ"ד, ל'-ל"א) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כולו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה וכו' עד כאן לשונו: הצח.
1
ב׳והנמשל מובן מאליו למי שעיני שכל לו ועינים לראות כי הכסיל לא די מה שעוזב עבודת ה' יתברך הנפלאה החשובה שהם שלו ממש אשר עבורם בא לעולם, ובהם יבוא לעולם העליון להראות לפני שולחו כי זה אשר נשאתי את ידי באמונה בעולם הזה במשא ומתן של תורה ומצוות ועבודה המגיע לנחת רוח לפני מי שאמר והיה העולם, והוא עוזב הכל בעת המצטרך לו לעסוק עבור צרכי גופו ומזונו ומזון אשתו ובני ביתו ובגדים ומלבושים וכל שאר צרכיו המרובים ואף שאם היה רוצה היה יכול למעט בהם שלא יהיה טרוד בכל ימיו יומם ולילה להרבות הון מהבל, והיה יכול לקצר בהם להשאיר שעה ושתים מהיום לחיי עולמים, להכין לו קצת מזון וצידה לעולם הבא גם כן כדרך שמיגע להכין מזון בעולם הזה לשבוע הבאה או לשנה או לשנתים ולא די זה כי אם אף בשעות וימים שהולך בהם בטל לגמרי שלא ימצא מה להשתכר וכדומה שממתין על איזה משא ומתן, נלקח מאתו החכמה והשכל והאימה והפחד והיראה ואהבת בוראו ותענוגי זיו מראות השכינה לעולם הבא, לומר על כל פנים בשעה הזו אלמוד בדחילו ורחימו או אעשה מצוה בכל כוחי וכוונתי כיון שבלא זה אני הולך בטל מה לי אם אעבוד לבוראי בשעה זו, כי על כל פנים צריך לי גם זה על כל פנים לטפל דטפל, ומשליך כל זאת אחר גיוו והולך לטייל בשווקים וברחובות או אפילו בביתו ומחפש לו איזה דבר בטל מה לעשות בעת ההוא ויתענג מאוד כשיפגע איזה אדם שיהיה לו עם מי לדבר ומוציא זמנו היקר בדברי הבאי לדבר דברים בטלים ממלוכת מלכים ושרים ומלחמות סיחון ועוג וכדומה, וממילא יקוים בו מאמר החכם (משלי י', י"ט) ברוב דברים לא יחדל פשע, כי יבא מזה לדבר דברים האסורים המכעיסים לבורא עולם כמו הליצנות ושקרים ולשון הרע ורכילות וכדומה. ובלא זה אמרו חז"ל (יומא י"ט:) כל השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר (דברים ו', ז') ודברת בם ולא בדברים בטלים.
2
ג׳אהה, על גודל המבוכה הזאת איך נחשכו עיניהם מראות, ולבם מלהבין, כמה וכמה נבערה חכמתם בזה אשר מוציא זמנו היקר שהיה לו עת לעשות נחת רוח לפני מי שאמר והיה העולם ולהכין לו קצת צידה למחמדי עולם הבא להתענג שם מזיו שכינתו, להבלי שטותים מעשי תעתועים ומכל שכן בדברים אשר עוד יורידוהו לבאר שחת.
3
ד׳ואכן המשכיל על דבר אמת לא כן הוא עושה, ונפשו יודעת מאוד אשר כל מה שהוא עושה בעניני עולם הזה מצרכי גופו ומזונו וטרף ביתו, זה הכל הוא עושה בשדה של אחרים, שאינו שלו כלל כי לא יבא עם זה למקום שנלקח ונשלח משם, ועל כן ממעט בו בכל האפשרי ולא יעשה בהם כי אם המוכרח בהן בלבד בהכרח מופלג שאינו יכול להיות זולתו ומיד כשיהיה לו שעה ושתים שלא יעסוק בהן מצד בלתי הזדמן או מצד שכבר יש לו על יום זה או על שבוע זה, בורח ממנו ועוזבו וחוטף עצמו לעשות דבר בשלו שהוא עסק התורה והמצוות, והעיקר הוא כי בעת עסקו בהן עושה באהבה ושמחה כאדם העושה בשלו בכל כוחו ומגמתו ואינו ממתין על זמן המוכן כי אם כל יומא זמנו ולא ינוח ולא ישקוט ביום ובלילה ולעמוד בבוקר השכם לעבודתו ובזירוז עצום ועבודה רבה, ושיהיה על צד היותר יפה ונאה וראוי כי אלו שלו המה, וכשיניח ציצית או תפילין או אתרוג או שאר כל המצוות יראה שיהיו יפים ונאים ומהודרים לרוב וטהורים ונקיים מכל עסק ממון אשר לא נכון כמו בהונאת מדה ומשקל ואונאה לחבירו וכדומה כי זה הכל יפסול המצוה ולא יהיה לריח ניחוח לה', ומפנה עצמו אז במחשבתו ולבו מכל עסקים אחרים המוטלים עליו מעניני עולם הזה כי דבר זה הוא העיקר בעיניו לצד שהוא שלו, ועושאם באהבה ושמחה, ולא יעצרנו ולא יעכבנו גשם ושלג ודלף טורד מללכת אל בית התפילה בעתה ובזמנה לעבוד שם עבודתו בחשק עבותות אהבתו כי מתאוה אליה מאוד, להיות ידיעתו נכונה שרק זה ישאר לו לחיי עולם וזה הוא חלקו מכל עמלו.
4
ה׳ובזה כתבנו במקום אחר פירוש הכתוב (במדבר ה', י') ואיש את קדשיו לו יהיו. פירוש שכל איש הנה את קדשיו שהם התורה והמצוות זה לו יהיה, שידע כי רק זה שלו הוא ויעשה בהם כאשר אדם עושה בשלו החביב עליו, וכל עניני עולם הזה ידע כי הוא נשכר בשדה אחרים אשר מקצר בהם ככל הצורך ועושהו בהכרח ומשליכו מעל פניו כאשר יוכל והארכנו שם ולא נכפיל. וזה אפשר לרמז בכתוב (שמואל-א כ', כ"ח) מה שאמר יהונתן נִשאֹל נִשאַל דוד מעמדי עד בית לחם, כי באמת הנשמה הקדושה אשר ניתנה בגוף האדם להחיותו ולעשות בכוחה כל אשר הוא עושה, לא ניתנה בו בכדי לעשות בכוחה כל עניני הבלי עולם הזה ותענוגיו המריעין לנשמה, ועיקרה ניתנה שהוא בכוחה יעבוד את אלהי עולם בתורה ותפילה ומצוות ומעשים טובים וזה יהיה מעשהו כל היום, כי לזה ירדה לעולם השפל הזה. ואמנם מה שהוא מן ההכרח למזון הגוף ושאר צרכיו המוכרחים אשר בלעדם לא יוכל לעסוק בתורה ומצוות ה', הנה בשעה הזו נעשית הנשמה בבחינת שאלה להגוף שהגוף משאיל אותה על שעה זו שתעבוד עמו ותפעיל אורה בו בעת האוכל ואחרי כך כשעובד ה' בכח האכילה ההוא הנה מחזיר את השאלה לבעליו ועובד עם כח גופו בכח המזון עבודת שמו שהוא עבודת הנשמה. והנה ידוע אשר יהונתן היה בבחינת הצדיק יסוד עולם שעל כן בשמו ג' אותיות יה"ו משם הוי"ה ברוך הוא, והוא הרומז לבחינת הנשמה. ודוד הוא בבחינת המלכות הרומז להגוף כי מלכות היא גופא קדישא כנודע. ועל כן אומר יהונתן שהוא בחינת הנשמה נִשאֹל נִשאַל דוד מעמדי עד בית לחם, שהגוף שאל מאתי עד בית לחם להכין לחם וטרף לביתו בכדי שיעבוד ה' בכח האכילה, וכן בשאר צרכיו הגשמיות.
5
ו׳והנה יש בזה שלושה בחינות. בחינה א', הוא כאשר האדם בעת עוסקו בדברים הגשמיים לבו שלם ושלם עם ה' אלהיו ואימתו ופחדו עליו שלא יפול תחת רשת היצר הרע והקליפות המצויים שם שהם כוחות התאוה והחשוקה לדברים הגשמיים המטונפים האלה כמאמר חז"ל (שבת קנ"ב.) אשה חמת מלא צואה וכו' וכן באכילה מה נעשה ממנה אחר האכילה וכדומה, והאימה מוטלת עליו, ובכח הזה הנה משים על לבו מיאוס תאוות הדברים ההם, וממאסם באמת בלבבו עד שנעשים נבזים בעיניו נמאס, ועל כן מקצר בהם וממעט בהם ככל אשר יוכל וכבחינת עובד בשדה אחרים אשר הזכרנו, וכמאמר חז"ל (נדרים כ':) ודומה עליו כמי שכפאו שד, ופירש הר"ן שם שכל כך היה ממהר במעשה זו כאדם הנטרד מחמת שד שכופהו. וכן באכילה כמו כן שאינו אוכל רק לשבירות רעבון נפשו ולא יותר והכל באימה ופחד שלא ימשוך אחר התאוה, ובמעט ההכרחי אשר עושה ודורך בה אינו מכוון להנאתו בשום אופן רק לברר ניצוץ ה' הטוב אשר בדבר ההוא המחיה אותו להעלותו למקום שרשו אשר נלקח משם, כי רק את זה אהב לקחת לפיהו מניצוצי הקדושה אשר בדברים ההם, להשביע נפשו ונשמתו מנצוצין ההם אבל מילוי גשמיות גופו ותאותו נמאס בעיניו בתכלית המיאוס עד ששוה בעיניו אם יאכל עתה או יאכל אחר זמן זה ועתה יעשה דבר מצוה אחרת או ילמוד בכדי לרוות נפשו במצוה כי האכילה והמצוה שוה בעיניו ממש שאינו אוכל רק לשם המצוה, וביותר יניח האכילה בשביל המצוה בכדי להבחין עצמו בבחינות שונות שלא יהיה כוונתו לתאוה למלאות רעבון נפשו כי ירעב. ובירורי הניצוצות הוא, או כאשר נפשו יודעת היטב ברזי אלהינו יתברך שמו הכתובין ומסורין בדברי מרן קודש קדשים האר"י ז"ל, והן אפילו בכוונה הפשוטה לעבוד על ידם לבורא עולם כנזכר כי הנטפל למצוה כמצוה דמי, והעיקר בשניהם הוא המיאוס בדברים הגשמיים והתאוה, והאהבה לניצוצי ה' השורה שם להחיותם. בזה נכנע ונשברה הקליפה מאוד לצד שהוא מבזם וממאסם בלבו והניצוצין יעלה ויבוא למרום שבתו כי הוא יברר הטוב מהרע לידע אשר זה הוא תכלית הטוב ואותו אהב, ומואס ושונא את הרע תאות הגוף, והבן. ובחינה הב', הוא למטה מזה כאשר אינו יודע בכל אלה ואוהב ועומד וחושק לתאות הלב בלבד למלאות בטנו וכריסו בתאוותו באכילה או במשגל וכדומה ואף על כל פנים יראת אלהים על פניו להשמר מנדנוד עבירה ואיסור אשר בהם, כמו במאכלות אסורות שרואה טריפה לעצמו ואינו מבקש צדדי היתר להתיר את האסור ומספיקות נדה וכדומה. ובחינה השלישית, הוא עוד למטה ח"ו כשאינו משים על לבו יראת ה' לדקדק בדברים ההם, ואינו משגיח בביתו במאכליו ומשתיו איך נוהגין אצלו ומאמין לעבדיו ולנשיו בבדיקתם ועשייתם, אף שאם יבוא אחד מהן להלוות מאתו זהב אחד או חפץ קל לא יאמינם בשום אופן כי חשודים בעיניו שיכזבו לו ולא יחזירו אליו, ועל התורה והמצוות נאמנין אצלו בתכלית האמנה בכל אשר יאמרו כי זה כשר הוא ואנו בדקנוהו יאמין להם, ולא ידרוש ולא יחקור כלל על זאת, והכל לפי שהוא דבר קל בעיניו אם יהיה כך או כך ח"ו, וממילא כשאינו נותן דעתו ולבו נכשל בכמה מיני איסורים המצויים כמו תולעים והתערבות כלים בכלים כלי בשר וחלב והעיון בעופות ממיני טריפות ודיני מליחה על בוריין וחילול שבת וכדומה.
6
ז׳והנה ההפרש וההבדל בשלוש בחינות הנזכרים מול תשלומם מן השמים הוא כן, כי אנשי כת הראשונה נוטלין שכרן משמים על כל עשייתן בדברים הגשמיים כמו עבור התורה והמצוות, כיון שאינם עושים הדברים ההם, כי אם לשם מצוה, מה לו מצוה זו או זו, ואמנם הללו אשר עושים אותם על צד מובחר השלימות ברזי אלהינו יתברך שמו אחרי מיאוס התאוה כאמור, זה נוטל יותר שכר עליהם, מעל עבודת תורה ומצוות, כי קשוטין הללו העולים לשכינה מדברים התחתונים חשובים למעלה מאוד מאוד עד אין שיעור, וזה דמיון בן המלך אשר נתרחק מאת פני אביו למדינה רחוקה מאוד ונתנוהו שם בכבלי ברזל ובשביה, ולימים רבים ניצול בן הזה מהשביה ובא לבית אביו, אשר ודאי אין בריה יכולה לשער גודל השמחה העמוסה והתענוג הנפלא לאין קץ שיש אז להמלך והמלכה ולהבן גופא בראות פניהם זה עם זה, ומי יוכל לפאר גודל פאר החיבה והתשוקה והשעשוע והחמדה והאהבה שיש אז להמלך עם בנו עד אין שיעור. מה שאין כן אם בא בנו ממקום קרוב אף שיש גם כן תענוג לאב ממנו, אין זה כתענוג הזה. וכן הוא בדבר הזה כי כל התענוג והשעשועים המגיעים לבורא עולם מעבודת התורה והמצוות, זה נקרא מקום קרוב כי כל התורה שורשה בשמים הוא ובשמי השמים העליונים, (ואף שהעידה התורה כי לא בשמים הוא עיין בחיבורנו סידורו של שבת תחילת שורש השלישי פרשנוה על נכון) אבל התענוג והשעשועים וניצוצות הקדושים העולים מדברים התחתונים והגשמיים זה נקרא מקום רחוק למאוד כי נתרחקו מאוד מאור פני מלך חיים ונתונים בגלות ובשביה תחת מדור ורשות הקליפות, ואיש המעלה הדברים ההם למרום שבתם נעשה שמחה בכל העולמות שלמעלה לפני בורא עולם ברוך הוא עד אין שיעור וערך.
7
ח׳ואל זה רמזו חז"ל באומרם (חגיגה י"ב:) בפסוק (בראשית א', ב') והארץ היתה תהו ובוהו מכדי שמים אתחיל ברישא מאי שנא דקא חשיב מעשי ארץ תנא דבי ר' ישמעאל משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו השכימו לפתחי השכים ומצא נשים ואנשים למי משבח למי שאין דרכו להשכים והשכים, כי מי שמשכים להודות לשם ה' ולהמליכו וליחדו בעולמו על ידי מעשי התורה והמצוות זה נקרא דרכו להשכים כי כל דרכיה דרכי נועם והתורה מן השמים ניתנה וכולה שמותיו של הקב"ה ודרכה בכך להשכים עמה לעבוד לאלהי עולם, אבל ליחד שם ה' ולהמליכו בעולמו ולענדו עטרה לראשו עם דברים התחתונים שלבו של אדם מתאוותן ומחמדתן והוא לשבור תאוות לבבו ולהכניעם ולצער גופו תמיד להכניע כוחי תאות מורשי לבבו החקוקים בו, זה נקרא אין דרכו להשכים ולזה הקב"ה משבח למי שאין דרכו להשכים והשכים ועיין בחיבורנו (שם בשורש החמישי) שהארכנו בבחינות אלה הרבה הרבה, ועל כן בודאי זה בא בשכרו משלם על כל עשיותיו בדברים ההם בלתי ספק. ואכן הכת השניה אשר אוכלין לתאוותם בכרס מלאה הנה ודאי לא נאמר שישלם להם עבור זה, ואכן זאת להם כיון שמדקדקין על עצמם באיסורי הדברים ההם לחפש ולבדוק עד מקום שידם מגעת, לכן אפילו אם יארע להם דבר שלא כהוגן להכשל בשוגג במאכלי איסור או בשארי איסורים לא יענש על זה ממרומים כיון שהוא נתן עיניו ולבו לעיין בכל פרטי הדברים ומה היה לו לעשות, אבל בחינת כת השלישית אלו שאינן נותנין לבם כלל לשאול על כל הדברים אם מותרים הם או לא, הם בודאי יתנו דין וחשבון על כל שגגותיהם אשר יארע להם, כי שגגתם כמזיד הוא לצד שלא נתנו לב להיות עיניהם ישיתו לנוכח פקוחות להשגיח על כל דרכיו תמיד שלא יכשל ח"ו.
8
ט׳ועל כל הדברים האלה רמזה תורתינו הקדושה כאן ואמרה וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת, פירוש ששָאֹל ישאל מעם נשמתו הנקראת רעהו אל הגוף עד בית לחם לעשות בכוחם דברים התחתונים הגשמיים מאכילה ומשגל ושאר צרכי בני אדם. ונשבר או מת, כי נכשל ח"ו בעבירה בעודו עוסק בדברים אלו ולפי ערך העבירה יש שנפשו נשברת לבד באבר אחד ממנה על ידי העבירה, ויש מעין כריתות ומיתת בית דין שנפשו הקדושה נכרתת מאתו ונעשית ח"ו בבחינת מת שמורידה אל קליפת החיצונים הנקראים מתים. הנה כן דינו, בעליו אין עמו שלם ישלם, כי הקב"ה נקרא בעליו של הנשמה הקדושה שמאתו נלקחה ואם השואל הזה בעליו אין עמו כלל בעת עוסקו בדברים ההם שאינו משים על לבו כלל אימה ופחד ויראת בוראו לדקדק באיסורין ולראות שלא יכשל, וכסיל בחושך הולך שאינו מביט כלל על דבר הבא לפניו רק יקחהו וישאהו על אברתו לאכול ולשתות וכדומה, אז שלם ישלם שמוכרח לשלם על כל השגגות כי שגגותיו מזידין הם לצד שלא חפץ כלל לראות שיהיה כל עשיותיו נעשין בהכשר, וכפל לומר שלם ישלם שאם לא ישלם בתשובה בעולם הזה ישלם בעונשים קשים ומרים בגיהנם לעולם הבא, וזה בחינת כת השלישית התחתונה שהזכרנו. ואמנם,
9