באר מים חיים, שמות כ״ב:י״דBe'er Mayim Chaim, Exodus 22:14
א׳אם בעליו עמו. שיראת ה' על פניו ואינו נשכח מלוח לבו פחדו ואימתו מלראות להזהר ולעשות כל הצדדים שלא יקראנו ח"ו שום מכשול בכל הדברים האלה, אז אף על פי שיקראנו אסון לפעמים שיכשל בדבר איסור, לא ישלם, כי שוגג הוא ומפורש אומר הכתוב (במדבר ט"ו, כ"ו) ונסלח לכל עדת ישראל וגו' כי לכל העם בשגגה, והוא בחינת הכת השניה שהזכרנו, אבל לא יטול שכר על עוסקו בדברים ההם כיון שמכוון בהם להנאתו ותאותו די לו במה שנהנה בתאות גופו. ואכן אם שכיר הוא, שאינו עוסק בדברים ההם כי אם כבחינת השכיר המושכר לשדה אחרים, שעושה אותם על צד ההכרח הגדול שאין לו אופן אחר כדי חיותו, אבל הוא נבזה בעיניו נמאס כל בחינת התאוות ההם, ומיד כאשר יוכל להפטר עצמו מהם בורח כמשביה ממש וכעבד מאת אדוניו אשר מושכר בידו שמיד שיגיע עתו להפטר ממלאכה, לא יעשנה עוד בשום אופן, ותיכף ילך לו לביתו ולארצו לעשות בשלו, ואינו מכוון באכילתו רק לשבירת רעבונו בכדי שיוכל אחר כך לעסוק בשלו או בשביל העלאת הניצוצות אשר הזכרנו. הנה זה, בא בשכרו, כי הנה שכרו אתו לקבל על עוסקו בדברים ההם כתורה ותפילה ומעשים טובים ויותר, ובא למעלה בשכרו משלם כדבר האמור.
1