באר מים חיים, שמות כ״ב:ב׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:2
א׳אם זרחה השמש עליו דמים לו וגו'. נראה לרמז בכתוב הזה, על פי מה שהארכנו בחיבורנו סידורו של שבת (שורש הח' ענף ב') בביאור פסוק (קהלת א', ג') מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, כי הנה זה תכלית עבודת האדם ומדריגתו הנבחרת, אם עיני שכל לו להבין, אשר צדקה וחסד גדול וחיבה יתרה נודעת לו ממלך מלכי המלכים ברוך הוא, במה שבחר אותו להיות עומד ומשרת לפניו כל הימים, ואין מדריגה מעולה מזה, כדרך מלך בשר ודם אשר יפגע לפעמים באדם אחד בזוי ונבזה ושפל חסר לחם מוכה ומעונה, וצוהו לעשות לו איזה שירות כמו להגביה לו האבן טוב שנפל מידו לארץ או שאר עבודה, בודאי אי אפשר לבאר בספר גודל הזירוז והשמחה עצומה והאהבה רבה שיהיה לאדם הלז בעת העבודה והשירות הזה ועם כל זה באימה ופחד כי עומד לפני המלך, ומכל שכן דכל שכן אם יצוה המלך לאיש השפל הזה להכתיר אותו בכתר המלוכה להשים כתר מלכות בראשו, מה מאוד יחרד וילפת וישמח וירוה ויתענג וישביע ויתאוה ויחמוד וישתוקק ויצפה לדבר הזה לקחת את כתר המלוכה בידו ולהכתיר בו את מלכו, ומה מאוד יגדל בלבבו אהבת המלך בתשוקה נפלאה בחמדה עזה, על אשר הניח המלך את כל שרי המלוכה העומדים לפניו מלובשים רקמה ושני ומוכתרים בכתרי כתרים מזהב וכסף ואבנים טובות אשר זיו אורם מבהיק ומאיר ומפיק נוגה לכל עבר ועבר ומחוכמים בכל מיני חכמה ומדע, וזיו הדרת פניהם מאיר ומופיע כזיו ברקים המשתלחים והוא הניח את כל אלה ויצוהו שהוא ילביש לו כתר מלכותו ודאי ודאי אם היה יכול היה ממציא נפשו ורוחו ונשמתו מול מלכו במה שבחר בו ועשה לו את הכבוד הזה לעין כל, והיה מוסר עצמו עם כל אבריו וגידיו לאהבת המלך על אשר זיכהו בזה, כידוע מעט להעומדים בחצר המלוכה. ואם במלך בשר ודם כן, שהוא עפר ואפר טפה סרוחה וכו', מכל שכן דכל שכן עד אין שיעור וערך במלך מלכי המלכים ברוך הוא וברוך שמו, אשר אומץ תהלתו באלף אלפי אלפים רבוא רבבות כתות כתות מלאכי השרת אשר זיו אורם והדר יקר תפארתם והבהקת חינם ורוב גודלם אין שיעור וערך, והקב"ה הניח כל אלה ואבה תהלה ועבודה מבשר ודם חסר שכל רימה ותולעה וכל שאר הפחיתות המצוין אצלו, וצוה להם להגביה לו האבן טוב שנפל מידו לארץ המה הניצוצות הקדושים אשר בכל הדברים הגשמיים שבעולם מדומם צומח חי מדבר, שהאדם צריך לבררם מהכל באמצעות האכילה ושתיה ושארי תענוגות בני אדם, ובאופן שלא יעשה בהם דבר כי אם בשביל זה לא עבור תאותו וחמדו וצוה לעובדו בתורה ותפילה ומצוות ומעשים טובים, שכולם הם כתרי כתרים למלך הכבוד ברוך הוא וברוך שמו כמו שאמרו חז"ל (בחגיגה י"ג: ובתוספות שם ובשמות רבה כ"א, ד' ובזה"ק בשלח נ"ח.) ועיין שם שהאריכו איך שמלאכי מעלה הגדולים הנוראים נוטלין אותן ועושין אותן עטרות וכתרים למלך הכבוד ברוך הוא. ומה יענה האדם קרוץ מחומר אם ישים זאת על לבו שמלך המלכים ברוך הוא וברוך שמו צוהו להכתיר אותו בכתר המלוכה כביכול על ידי תפילתו ומעשים טובים שלו, הלא ודאי רוחו ונשמתו אליו יאסוף באהבה ושמחה רבה ועצומה בעת הכבוד הגדול הזה שזיכהו בכך ולא נתן כביכול ברוך הוא העבודה הזאת לשום מלאך ושרף ואופנים וחיות הקודש כי אם אותו שבחר בו לעמוד לפניו לשרתו ולברך בשמו, ודאי יפול על פניו מרוב השמחה והאהבה והאימה והיראה. ולזה אמר דוד (תהלים כ"ה, א') אליך ה' נפשי אשא, פירוש מה אתן לך בשביל שאני אליך ה', אין לי בביתי נכבד מנפשי והרי היא נתונה לך בעד זה, ועיין שם כי הארכנו בבחינה זו בדברים נפלאים בעזרת ה', והוא כעין שכתוב תלמידי רבינו יונה והרא"ש (במסכת ברכות פ"ג) פירוש נוסח ברכת מודים דרבנן, שמסיימין על שאנו מודים לך ברוך אל ההודאות שהוא על מה שאתה זכיתנו וכבדתנו בזאת שנזכה להודות לך, על זה ברוך אל ההודאות שאנו מודים ומברכין אותך על גודל החן והחסד והטובה רבה שעשית עמנו בזה שאנחנו מודים ומשתחוים לך ומברכין אותך וכו'.
1
ב׳וזו היא בחינת דרגת עבודת השמש המאיר על הארץ שאמרו חז"ל (סנהדרין צ"א:) מפני מה חמה יוצאת במזרח ושוקעת במערב אמר רבי כדי ליתן שלום לקונה שנאמר (נחמיה ט', ו') וצבא השמים לך משתחוים וכו', ופירש רש"י כדי ליתן שלום לקונה להקב"ה שהשכינה במערב וכיון שמגעת עד מערב הולכת ומשתחוית לפני בוראה וכן אמרו חז"ל (בילקוט רמז ת"ו) בפסוק (שמות ל"ד, כ"ח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וגו' מנין היה משה יודע אימתי יום ואימתי לילה כשהיה רואה גלגל חמה בא וכורע לפני המקום היה יודע שהוא לילה ופירשו המפרשים שם ענין השתחויה הלז שהוא לתת שבח יקר וגדולה לשכינה על שזכתה לעשות שליחות המקום היום, ועל ענין זה אמרו חז"ל (בבא בתרא ע"ה.) פני משה כפני חמה כי משה רבינו זכה לבחינה זו, שכל כך היה חביב וחשוב וחשוק עליו עבודת שמו יתברך עד שהיה מוכן למסור לה' נפשו ורוחו ונשמתו בכל רגע ורגע על שזכה לעשות שליחתו אף פעם אחד בכל ימי חייו, וממילא שלא היה כבד עליו ח"ו עבודת ה', מלרפות מהעבודה אף רגע כמימריה בכל ימי חייו, ואדרבה בכל רגע ורגע יוסיף אומץ טהר ידים בזירוז עצום וחשוקה וחמדה ואהבה יתירה לעבוד עוד ולעבוד עוד ולהיות בעיניו חביב וחשוב רגע עבודה יותר יותר הרבה עד אין שיעור מכל הון יקר נמצא ומלוכת כל העולם או אפילו כל תענוג עולם הבא אשר זה תכלית הטוב לא היה חשוב כלל בעיניו נגד רגע אחת עבודה במה שבחר אותו אלהים הגדול והנורא להיות עבד לו לשמשו ולברך בשמו ולהזכירו ולישא את שמותיו על שפתיו, מה שלפי השכל לא היה ראוי לזה שום נברא בעולם לולי רוב רחמים וחסדים וטוב בורא עולם ה' שהנחיל נחלה הזאת לעמו ישראל להזכיר שמו וליחדו בכל יום תמיד פעמים, ואילו כל הימים דיו, ואגמים קולמסין, ודאי אין להעריך ולהאריך בדבר זה מה שהיה מגיע מאיש הישראלי לתת לבורא עולם בעד עבודה הנפלאה החשובה החביבה הזו, ולזה אמר (קהלת א', ג') מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, כלומר אם יהיה כל עמלו בתורה ובמצוות שלא כפי בחינת השמש הנזכרת רק תחתיה למטה ממדרגתה, שלא יהיה מודה ומשתחוה לה' על אשר קדשהו במצוותיו ונתן את כתרו בידו להכתיר אותו כביכול בכתר מלכות, הנה מה יתרון לו בכל עמלו כיון שאינו על צד היותר שלם ואמיתי שיהיה נחת רוח לפני מי שאמר והיה העולם באמת באהבה.
2
ג׳וביארנו בזה שם מאמר חז"ל (שמות רבה מ"ה, ו') בפסוק (שמות ל"ג, י"ט) וחנותי את אשר אחון וזה לשונם: באותה שעה הראה הקב"ה למשה את כל האוצרות של מתן שכר וכו' והוא אומר האוצר הזה של מגדלי יתומים וכו' וכן כל אוצר ואוצר, ואחר כך ראה אוצר גדול אמר האוצר של מי הוא אמר לו מי שיש לו אני נותן לו משכרו ומי שאין לו אני עושה לו חנם ונותן לו מזה וכו' עד כאן. והוא פלאי, כי הלא ידוע מאמרם ז"ל (בבא קמא נ'.) כל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו חייו ועוד כי אתגורי אתגר זה שאין לו וחז"ל אמרו (עבודה זרה ג'.) מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת ולדבריהם נהפוך שטוב שלא לטרוח ולהכין ויהנה מאוצר הגדול.
3
ד׳ואכן, כי הנה זה העובד תחת השמש שאינו מבין שמחויב עוד למסור נפשו על זכותו בעבודה, ונדמה לו שהוא עובד כדרך העבדים אצל הבעלי בתים שמקבלים פרס מאת אדוניהם, והנה הקב"ה הטוב ומיטיב ודאי שישלם גם לזה שנדמה לו כן, כיון שעל כל פנים הוא עובדו כאשר צוהו כדרך העבד אל אדוניו, וזה נקרא מי שיש לו משלו, כי סבור בדעתו שמגיע לו שכר חלף עבודתו שעבד למלך הכבוד, ולמול זה אומר הקב"ה מי שיש לו משכרו אני נותן לו, כי איני מקפח שכר כל בריה, ומשכרו המגיע לו לפי ערך עבודתו אם מעט ואם הרבה אשלם לו כידי הטובה, אבל מי שאין לו משלו, כלומר אף על פי שעשה מצוות ומעשים טובים לרוב ואף על פי כן אין לו כלום כי יודע בנפשו שאדרבה אם היה בכוחו לתת את עצמו כולו בעבור שזכה בעבודה היה נותן, ומכל שכן שלא יעלה במחשבתו שמגיע לו לשלם איזה שכר בעד עבודה, כי יקרה בעיניו העבודה למאוד עד אשר היה נותן נפשו עליה, על זה אמר הקב"ה אני נותן לו מאוצר הגדול הזה, כי הנה מכבדי אכבד כיון שדעתו יפה כל כך ומכיר עבודתי השלימה ויקר אני בעיניו עד שמתחייב עוד נפשו אלי, בעבור זה אחוננו חנם מאוצר המוכן בזבולי.
4
ה׳וזה שאמר הכתוב כאן אם זרחה השמש עליו, פירוש אם האיר עליו בחינת מאור עבודת השמש להבין אשר עוד צריך להודות לאל הכבוד לאשר זיכהו בעבודה, אז דמים לו שמחויב להמציא דמו ונפשו ורוחו ונשמתו לאלהי עולם ה' אשר בחר בו לשרתו ולברך בשמו ולמסור לו נפשו עבור זה, והקב"ה שלם ישלם פירוש שישלם לו בתשלומי כפל מאוצר הגדול מתנות חנם המוכן לצדיקים גמורים שאינם מבקשים מהקב"ה כי אם מתנת חנם אף על פי שיש להם לתלות במעשיהם הטובים כמאמר חז"ל (ספרי מובא ברש"י ריש ואתחנן), ואמנם שיודעים כי על מעשיהם הטובים אדרבה צריכים הם עוד לשלם ועל כן אינם מבקשים כי אם מתנת חנם, והקב"ה חוננם חנם מאוצר הגדול.
5
ו׳ואפשר זה פירוש הכתוב (מלאכי ג', כ') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, כי חז"ל אמרו (אבות א', ג') אל תהיו כעבדים וכו' אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם, כי אפילו זה העובד שלא על מנת לקבל פרס כי יודע יקרת עבודה הזו שמחויב לעשות אותה בשמחה ובחנם, אבל נדמה לו בנפשו כי הוא הראוי לאותו איצטלא ודי לו מאוד בעבודתו במה שהוא עובד עבודה כזו, ויוצא בזה עבודת מלכו, גם זה אינו על בחינה השלימה וגם בזה לא בחר ה' להיות חשוב לפניו עשייה זו כראוי למלך הכבוד, כי אם בבחינה אשר הזכרנו שיהיה מוסר נפשו לה' באמת ובאהבה על אשר זכה לעבוד העבודה, ויהיה תמיד ירא וחרד במה אקדם לה' אכף לאלהי מרום להודות לו על אשר זיכני בעבודה הזו מה שאינני ראוי לה בשום אופן, ועל כן כאשר עובד העבודה עושהו באימה ויראה ופחד כי יודע שאינו מגיע לזה לולי רחמי ה' וחסדיו, מה שאין כן הללו הנזכרים למעלה אף שיקר בעיניהם העבודה מכל מקום כיון שנדמה להם שראוים המה להעבודה אינם עושים אותה באימה ויראה, ולא בחר ה' בזה לעבודה השלימה. ולזה אמר אלא הוו כמשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם, שנוסף להעבודה שלא על מנת לקבל פרס יהיה עוד מורא שמים עליכם בעת העבודה לומר וכי אני נבזה ושפל רוח ראוי לעבודה היקרה הגדולה והחשובה כזו, ותהיו תמיד יראים ומתפחדים אחר כל עשיית המצוה במה נודה ונעבוד את ה' אלהינו על שעשה עמנו הזכות הגדול וכו' לכבד אותנו בכבוד הזה להכתירו בכתר המלוכה מה שלא זכו לזה כל מלאכי מעלה ושרפי קודש כנאמר, וכבחינת השמש שהזכרנו.
6
ז׳ולזה אמר וזרחה לכם יראי שמי אלו היראים משמי, לומר במה נודה לשמו על אשר זיכה אותנו בהזכרת שמו הגדול והקדוש וכדומה בכל המצות שלו, שמש צדקה ומרפא בכנפיה, לפי שהם עובדים עבודת השמש, והיה זה שכרם שיאיר עליהם שמש צדקה ומרפא בכנפיה הרומז על התעדנות מראות זיו השכינה בהתגלות לעין כל בלתי לבוש, וכל אחד יאמר (ישעיה כ"ה, ט') הנה אלהינו זה קוינו לו, ומטיילין ביה חינגא לבהדי דשכינתא אשר תשוקה הזו ודאי אי אפשר לבאר בספר אף לא להעריך במחשבה בעודנו בגוף העכור, ועין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (שם ס"ד, ג'), והוא בחינת הוצאת חמה מנרתקה שאמרו חז"ל (עבודה זרה ג'.) שצדיקים מתרפאין בה ומתעדנין בה ולמדוהו מכתוב הזה שמש צדקה וגו' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו להתחמם תחת אורו וזיוו לעד ולעולמי עולמים להיות נחת רוח לפניו שכך מיטיב לבריותיו, ולהתעדן כאשר יאיר אור פניו אתנו סלה אמן ואמן.
7