באר מים חיים, שמות כ״ב:ד׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:4
א׳כי יבער איש שדה או כרם וגו'. הנראה ברמז הכתוב הזה על פי אשר כתבנו במקום אחר על פסוק (בראשית כ"ד, ס"ג) ויצא יצחק לשוח בשדה וגו', כי נודע אשר כמה וכמה בחינות יש בנשמות בני אדם, ובכלל הם נחלקים לשנים, האחד הוא הנשמות הבאין מבחינת קין בן אדם הראשון והם הנשמות שהם משורש הגבורות, והחיצונים והקליפות הם קרובים אליהם כי כל בחינת אחיזתם אינו אלא רק בגבורות, כי בחסד אין שום שליטה מהם לצד שדרכו להיטיב לרעים ולטובים, ואיך יאחזו באיזה בחינה להרע לה אם הקב"ה מיטיב עמה בחסדו. ואך בשורש הגבורות ששם דנין העולם אם ראוי או אינו ראוי שמה הרגיעה שידה לאחיזת הקליפות באינו ראוי. והשנית הם הנשמות הבאין מבחינת הבל הנמשכין מסטרא דטוב וחסד, והחיצונים רחוקים מהם ואינן נאחזין בהם. ואכן כי הם כלולים זה מזה שנשמות הגבורות כלולין גם מחסדים וכן להיפך רק שזה שורשו מגבורה ועיקרו הוא זה רק שחסדים כלולים בו, וזה שורשו שורש החסדים רק הגבורות כלולין בו. ועל כן הנה אלה הנשמות הבאים משורש החסדים בנקל להם עבודת בוראם מצד שאחיזת החיצונים רחוק מהם שהם הם עיקרי המסיתין לאדם להתאוות ולרדוף אחרי תאות עולם הזה שמזה באין כל הרעות, אך על כל פנים הם בעלי בחירה וקצת בעלי תאוה מפני שורש הגבורות שנכללין קצת בהם, ואך מעט מזעיר הוא ובקל יוכלו לכבוש תאותם ולהכניעם ולהתקדש בקדושת הקב"ה ביראתו ותורתו. ואלו הנשמות הנמשכין משורש הגבורות, להם קשה קצת העבודה מפני הקליפות העומדים באחוריים ונאחזין שם והם השרשים המוכנים לכל הרעות, ואך על כל פנים בידם לעבור על הכל מפני כח החסדים הכלולין בהם והמה מתגברים על בחינת הקליפה העומדת להם באחוריים ומתבררין ועובדים עבודה גדולה מאוד בנחת ובשמחה והמה חשובין לפני ה' יתברך מאוד עד שלעתיד יהיה הבכורה בהם והם יעבדו בבית המקדש כמו שאיתא בדברי מרן הרב האר"י ז"ל (בליקוטי תורה ליקוטי יחזקאל ושאר מקומות) אשר על כן יצחק אבינו שהיה שורשו שורש הגבורות פחד יצחק בחינת שמאלא דקדושה הוצרך לתקן תמיד בתיקון יפה בחינת השדה הידוע (בכוונת קבלת שבת בשדה) והוא כי החיצונים נאחזין באותיות ק"ר שבאל"ף בי"ת כמו שאיתא בהקדמת הזוה"ק (ב':) העולה שי"ן, והמה עולים תמיד כקוף בפני אדם אחרי הקדושה ורוצים לחטוף את השי"ן שהיא בקדושה אצלם שיהיה נעשה תיבת שקר והוא חיותם והשפעתם, והתיקון לזה הוא בחינת השדה המבואר שם שנעשה משקר שדה כי מרגל הקוף התחתון הימני נעשה נקודה בראש הריש בצידה הימנית להעשות כמין דל"ת, ומהקו"ף לא נשאר רק הדל"ת ונעשה בחינת שדה שהוא שדה חקל תפוחין המוכן לזריעה ולהצמיח כל טוב וברכה, והכל כשהשי"ן נשמרת מאחיזת החיצונים אז נעשה מק"ר ד"ה ומצטרפין אל השי"ן ונעשה שדה. ועל כן יצחק למען שורשו שהיה בחינת נשמתו קרובה אליהם, והיה ירא תמיד שלא יאחזו בו החיצונים ח"ו בשמץ מנהו, היה תמיד מתקן בחינת תיקון השדה הלזה לגרש החיצונים ולהפרידם מן הקדושה שלא יתאחזו ח"ו בשורש נשמתו קצת, ובפרט בכל מנחת ערב שאז הוא התגברות הדינים בעולם ואז הוא עת שליטתן, ועשה בכל יום ביומו תיקון שדה הזה שלא יגעו בכל בחינת הקדושה כלל ונשמתו יהיה נקי ומנוקה, וזה ויצא יצחק לשוח בשדה ואמרו חז"ל (ברכות כ"ו:) שתיקן תפילת מנחה, ואך למה דווקא בשדה ולא בבית ולא מצינו באברהם ויעקב שהתפללו בשדה, ואמנם הוא התפלל תפילתו בכדי לתקן בחינת השדה הזה (כי כל התפילות הם תיקונים הללו ליחד השכינה ולהפריד הקליפה מהם כנודע) לשמור את השי"ן דקדושה שלא יטלו אותה החיצונים ח"ו, ואפשר על כן אנו אומרים בקבלת שבת בשדה בתחילה תיכף ה'בו ל'ה' ב'ני אלים שהוא ראשי תיבות הב"ל (כמו שמבואר בכוונות) לתקן את בחינת השדה דקדושה לבד בחינת הבל שלא יתאחזו שם החיצונים להיות כלולין מגבורות כנזכר. אבל בחינת שורש קין אינו מנוקה עד אחר גמר כל התיקון המסיים נ'אוה ק'ודש ה' שהוא ראשי תיבות נקי אותיות קין לרמז על נקיון בחינת קין בשורש הגבורות שנפרד הקליפה מן הקדושה, והקדושה נתעלת בקדושת שבת הכל כידוע.
1
ב׳ואמנם כי כאשר יוגברו עוונות בני אדם למאוד, אז ח"ו הקליפה יורש מקום הקדושה ונעשה אצלה בחינת שדה חלילה וזה בחינת עשו איש שדה והוא שדה אדום החרוב ושממה מאין יושב בבחינת מדבר. ואפילו אם לא ירבה האדם עבירות כל כך רק שיתמשך הרבה אחר התאוה והחמדה בתאות עולם הזה לכל מיני תאוותיו, הן הנכנסים לגוף כמו המשגל והאכילה והרחיצה וכדומה, והן מה שחוץ לגוף כמו תאות הממון והכבוד והנצחון וכדומה, והן כל מיני תאוות, ידוע שנמשכין משורש הסטרא אחרא שורש הרע. כי הנה בחינת הקדושה אינו אלא עבודת שמו יתברך ואפילו בכל הדברים החיצונים, כולם לא נבראו ואסור לאדם לעשותן ולהרהר בהם כי אם מה שנצרך לעבודת שמו יתברך כמו המשגל להוליד תולדות או לעונה האמורה בתורה ולא יותר וזאת שיעשנה רק בשביל שהוא יתברך צונו בכך ולא למלאות תאותו, אדרבה ימעט תאותו שם בכל כוחו, וכן באכילה ובכל הדברים החיצונים כאשר כתבנו מזה במקום אחר ולא נכפיל.
2
ג׳ואכן, כל מה שהוא חוץ הנוגע לעבודתו יתברך הרי הוא סטרא אחרא ממש כשמה סטרא אחרא כלומר צד אחר שאינו לה', כי אפילו הרהור מה, אם הוא לתאוותו לבד שלא בכוונה לשם בוראו שורה עליו הסטרא אחרא כי הוא אינו לה' ולא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים כמאמר חז"ל (רש"י פסוק (בראשית כ"ה, כ"ג) ולאום מלאום יאמץ (על פי פסחים מ"ב:)) כי מיד כשישנו דבר מה באדם שהיא חריבה מקדושת ה' שאינו נוגע לכבודו יתברך, הרי תיכף נתמלאה שם צור שהוא הסטרא אחרא. ולך ראה מה שכתב מרן קדוש אלקים הרב האר"י ז"ל (בליקוטי תורה פרשת בלק פסוק (כ"ג, ד') ויקר אלהים וגו') שדיבור אחד לבטלה מה שידבר האדם שלא בכוונת אמת לה' הוא חמור מקרי ממוציא זרע לבטלה עיין שם, ועל כן בהיות האדם הולך אחרי תאותו לעשות מה שלבו חפץ להנאתו, הרי הוא עומד בשדה אחר, כי אם אינו בשדה אשר ברכו ה', ממילא עומד בשדה אחר והוא מבחינת אל אחר שאמרו חז"ל (בשבת ק"ה:) המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כלים וכו' יהא בעיניך כעובד עבודה זרה שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לך עשה כך ואחר כך אומר לו לך עבוד עבודה זרה והוא הולך ועובדה, מאי קראה (תהלים פ"א, י') לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר איזהו אל זר שהוא בגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע וכו' עד כאן. וכן הוא בזוה"ק (אמור ק"ו:) עיין שם. הרי שהשוו חכמינו קלי קלות לחמור שבחמורות שהמשבר כלים בכעסו יהא כעובד עבודה זרה, והכל כי אם האדם עושה דבר שאין בו אלא תאותו בלבד, כי הרי מקלקל כלים הוא רק שעושה כן למלאות תאותו לגמור את כעסו הרי הוא מגדל ומרבה בתוכו בחינת הסטרא אחרא והיצר הרע שהם שורש התאוה והרע, ועל ידי כן ממילא מן הקל הזה יבא לחמור שבחמורות כמאמר הכתוב (ישעיה ה', י"ח) הוי מושכי העוון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. כלומר שמושכין העוון בחבלי שוא שהוא דבר הקל כי הרי בהיתר הוא עוסק ואך שעושהו שלא בכוונת אמת לעבודת שמו כי אם בשביל תאותו, אבל על ידי זה וכעבות העגלה חטאה שאחר כך נעשין עוונותיו עב וגדול מפני שהיצר הרע ימשכנו מיום אל יום יותר ויותר, והנך רואה שחז"ל קראוהו אל זר אל נכר, הרי שהנמשך אחר תאותו נקרא ח"ו משתחוה לאל אחר, כי מיד שהוא נמשך אחרי התאוה הרי הוא הנכנע אליה ומשתחוה לה לצד שרצונו בה ונמשך אחריה והרי הוא עומד בשדה אחר ברשות הרבים לא ברשות היחיד רשות יחודו של עולם. וביותר צריך הכתוב להזהיר בתאות האכילה והמשגל לצד שהוא דבר המצוי ביותר והאדם מוכרח לתאוה זו כי על הלחם יחיה האדם הן האכילה שבלחם והן המשגל שנקרא לחם על דרך (בראשית ל"ט, ו') כי אם הלחם אשר הוא אוכל שהאדם מוכרח להעמיד תולדות כי לא לתוהו בראה וכל חיותו מזה, שעל כן מבואר בזוה"ק (תרומה קנ"ד:) שאין יצר הרע מתרבה בגו מעוהי דבר נש אלא מגו אכילה ושתיה וכו' לצד שהאדם תמיד אצל תאוה זו, וכן בתאות המשגל הרי כתב הרמב"ם ז"ל (סוף הלכות איסורי ביאה) שאין דבר קשה בכל התורה לפרוש ממנה כמו העריות וביאות האסורות. והרד"ק ז"ל כתב בפסוק (תהלים נ"א, ז') הן בעוון חוללתי כי לצד שהאדם נברא בכח תאוה הזאת לכך הוא עלול לזה ביותר, וכשאדם זוכה להכניע תאוות האלו בלבו ממילא יקל לו להכניע כל התאוות, ועינינו תראינה כי כאשר האדם לא יאכל יום או יומים לא יתאוה כלל לשארי תאות הזמן כל כך, מה שאין כן אחרי אכלו ושתה אז מתגאה לבו ומתאוה לכל הבלי עולם הזה. ועל כן כשיעבור האדם מתאות האכילה ממילא יכבוש תאוותיו כולם בנקל, וגם בתאות המשגל כתב הרד"ק ז"ל שם כשיכניע תאוה זו יקל לו להכניע שאר התאוות לצד שנברא בכח תאוה הזו על כן היא העיקרית בכל התאוות.
3
ד׳והנה השכינה הקדושה נקראת כרם כמו שאיתא בזוה"ק (בראשית צ"ו.) והוא בסוד הכתוב (שיר השירים ח', י"א) כרם היה לשלמה, והוא מטעם כי כר"ם הוא מספר עשר פעמים שם הוי"ה ורומז לכנסת ישראל בעת הזיווג שמקבלת ה' חסדים וה' גבורות כנודע.ולזה אמר הכתוב (ישעיה ה', ז') כי כרם ה' צבאות בית ישראל, כלומר כי הכרם של ה' צבאות אינו תלוי כי אם בבית ישראל שהם המתקנים הכרם לעבדה ולשמרה לעבדה במצוות עשה שהם הנטעים והאילנות המגדלין ענבי הכרם, והוא רמז אל הברכות והאורות היורדין לתוכה מאור אין סוף ברוך הוא, ולשמרה במצוות לא תעשה מכל דבר המזיק שלא יגע בה ערל וטמא וח"ו אם ישראל אינם כראוי אז הם כקוצים שמכלים הכרם וְיְקַו לעשות ענבים ויעש באושים (שם שם, ב').
4
ה׳ולזה יאמר הכתוב כאן כי יבער איש שדה או כרם, כי רש"י ז"ל פירש כאן כי יבער וגו' לשון בהמה הוא כמו (במדבר כ', ד') אנחנו ובעירנו והוא שיוליך בהמותיו בשדה וכרם של חבירו ויזיק אותו באחת משתי אלו או בשלוח בעירה וגו' והוא נזקי הרגל, או ובער וגו' והוא נזקי השן האוכלת ומבערת וכו' עד כאן. והכל רומז לדברינו הנזכרים, אם האדם יוליך בהמותיו פירוש תאוות נפש הבהמיות שכל התאוות מנפש הבהמיות באין לפי שכולם מעשה בהמה הן מדברים שאדם דומה לבהמה ויזיק שדה או כרם והוא שדה וכרם הנזכר שיקלקל תיקון שדה אשר בקדושה ויתגברו החיצונים לחטוף השין שבקדושה אצלם לעשות מלת שקר, ואז ח"ו שקר החן שהשקר יש לו חן ומתגבר על האמת שבקדושה, או שיקלקל הכר"ם הוא כרם השכינה ונעשו ח"ו כקוצים שמכלים הכרם ומגדלין שם ח"ו מכוחות הרע עד אשר ויקו לעשות ענבים פרי הקדושה ויעש באושים כוחות הרעות. ובמה יזיק ויקלקל השדה והכרם הזה, אומר הכתוב, הנה הוא באחת משתי אלה, או ושלח את בעירה ויזיק בנזקי הרגל והוא רמז אל תאות המשגל שמכונה על שם הרגל כמו שכתב הרב האר"י ז"ל בפסוק (דברים ח', ד') שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה, שלבוש הקדושה שניתן לאדם בעת מילתו לשמנה לא תבלה ותכלה ובאופן כשרגליך לא בצקה שלא טינף את בריתו בקרי או בביאות האסורות רחמנא ליצלן עיין שם, או ובער בשדה אחר בנזקי השן האוכלת ומבערת והוא תאות האכילה, ואמר בכולם לשון בעירה ובער שהכל לשון בהמה הוא כפירוש רש"י שם כלומר שיעשה כל אלו כבהמה ממש להיות מזדווג אל אשתו ואוכל אכילתו למלאות בטנו ותאותו כאשר יוכל ומרבה תאותו עוד כבהמה הזו ממש, ואינו נותן לב כלל להיות מותר האדם מן הבהמה שלא לעשות כמעשיה ויעשה בכח השכל אשר עליו לעבודת ה' כנזכר למעלה ואז ושלח את בעירה ובער בשדה אחר, כלומר כי הן השילוח את בעירה הנזכר והן ובער, הכל בשדה אחר, כי תאותו ואכילתו הכל בשדה אחר הוא במקום הקליפות והרע אל אחר בבחינת עשו איש שדה, והשדה שבקדושה ח"ו נעשה שממה וזרע אין לה. כי חטפו הקליפות, הקדושה אשר שמה בשקר שלהם. ולזה אמר הכתוב מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, כי הנה ידוע שכל בחינת הקדושה צריך הזמנה בתחילה כמו שאיתא בזוה"ק (בלק קפ"ו:) שצריכין לומר הב לן ונברך בכוס של ברכת המזון בכדי להזמין תחילה הקדושה כאן בכדי לגרש החיצונים והסטרא אחרא העומדים תמיד באחוריים דקדושה ורוצים להדמות אל הקדושה כקוף בפני אדם ולהתאחז בקדושת אלהינו ברוך הוא, ובהזמנה הזו מה שמזמין הקדושה בפה מלא מוכרחים הם לברוח כי כשזה קם זה נופל כידוע, והוא על דרך מה שכתבנו במקום אחר בביאור אומרם (קידושין י"ג.) כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהיה לו עסק עמהם כלומר מי שאינו יודע זאת שצריך תחילה לגרש הקליפות והסטרא אחרא ואחר כך להתקדש בקדושה דמאריה אל יהיה לו עסק כי כאשר לא יגרשם תחילה ח"ו יתאחזו בהקדושה ולא די שיגיעו לריק יהיה כי אם עוד יגביר כוחות ההם בעולם והארכנו מזה במקום אחר.
5
ו׳ואפשר לזה יאמר הכתוב (שמות ל', ז') בהיטיבו את הנרות יקטירנה וגו'. ותרגומו באתקנותיה ית בוציניא וגו' כלומר כי תחילה הוא מיטיב ומתקן את הנרות במקומן מדשן הפתילות והאפר הנשאר מאתמול ומדליקן, ואחר כך מקטיר הקטורת. והוא רומז למה שכתבנו שתחילה צריך לתקן נרות המנורה שהם המדות עליונות (בבחינת שבעה ושבעה מוצקות הידוע ליודעים) במקומם, לגרש משם כל בחינת אחיזת הסטרא אחרא והוא הדשן והאפר הנשלך לחוץ, ואחר כך מדליק הנרות שיהיה הלהב עולה מאליה בעצמו הלהב דקדושה בעצמו בלתי אחיזת שום דבר והאור מאיר ובא יפה יפה באור בהיר בשחקים, ואחר כך יקטירנה בקטורת שהוא הרמז אל הזיווג והיחוד השלם בהמדות לקרב אחד אל אחד והיו לאחדים בכדי להרבות אור השפע והברכה בכל המדות וכולם יתנו עוז אל בית המלכות בפנים מאירות בשפע וברכה בנחת ושמחה והוא האושר האמיתי קץ כל התקוות וסוף כל התכלית וכן הוא תמיד עד היום הזה כי הנה על ידי עוונות בני אדם שאמר עליהם הכתוב (ישעיה כ"ט, ט"ו) והיה במחשך מעשיהם כלומר שח"ו מכניסין את החושך במקום האור והאור כבה חלילה על ידי אחיזת הקליפות וכבר צווח הנביא עליהם (שם ה', כ') הוי וגו' שמים חושך לאור ואור לחושך וגו' כי מכניסים את אור הבהיר מן המדות העליונות ח"ו אל מקום החושך של הקליפות ונעשה חושך במקום האור ואור במקום החושך. והשב ומתחרט על זה באמת ורוצה לתקן את מה שקלקל ולקרב את אשר הפריד, צריך תחילה לתקן האורות במקומם לגרש תחילה את כל בחינת הקליפות והחיצונים והרע מן אורות הקדושה, והוא על ידי הכנעת התאוות בכל לבבו והחרטה הגדולה עד מאוד בשברון לבבו באמת על מה שעשה, בזוכרו במרידתו במלך הגדול והנורא מלך המלכים ברוך הוא אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש וכל דיירי ארעא כלא חשובין נגדו וכמצבייה עביד בחיל שמיא (דניאל ד', ל"ב), והוא כלב נבזה מנוול בשר ורמה מרד בו לעשות אשר לא צוה לעשות ובזוכרו בפגמים הגדולים אשר עשה בשמותיו ברוך הוא וברוך שמו ובשם הגדול והנורא הוי"ה ברוך הוא אשר אילו אלף שנים יחיה ויקבל עליו כל מיתות וגזירות קשות אינם כדאי על אחת מני אלף על פגם הזה, גם הפגמים שעשה בכל העולמות עליונים ותחתונים שנרגן מפריד אלוף והחסיר אורם והשפעתם וברכתם כמאמר הכתוב (שם נ', ג') אלביש שמים קדרות וגו' והוא הרמז על המעטת האור עד שנעשה חושך שם, ומונע בר יקבהו לאום (משלי י"א, כ"ו), שכל העולמות כולם מקללין אותו על חסרון לחמם. וכאשר משים כל זאת על לבו ומתחרט באמת על אשר עשה אז בזה שובר כל השלשלאין דפרזלא וכל בחינת אחיזת הקליפות בקדושה והפח נשבר והקדושה נתעלית ומתחלת להאיר כבראשונה באור היפה והנעים על ידי קבלת האמת מה שמקבל בלבו לעזוב דרך רשע ומעתה יתחיל לעבוד עבודת ה' ככל אשר יוכל תמיד יום ולילה לא יחשה בכל אבריו וגידיו וחושיו ותנועותיו ודיבורו ומחשבתו שלא יזיז אבר אף הרהור בעלמא כי אם הנוגע לעבודתו, ואז אחר כך יוכל לקשר ולקרב המדות אחת אל אחת באהבה ובחיבה עצומה עזה כרשפי אש לפי ערך התשובה ומעשים טובים שיעשה אחר כך.
6
ז׳ולזה אמר מיטב שדהו, כי צריך להיטיב שדהו זה השדה השייך אליו לנשמתו אשר בקרבו והוא השדה דקדושה שצריך לתקנו תחילה על ידי הפרדת והתרחקות כל בחינת אחיזת החיצונים ממנו על ידי החרטה ועזיבת החטא והכנעת התאוה ולהיטיבו בהעלאת הנרות שיאירו נרות דקדושה במקומם כל אחד על ידי קבלת מעשה הטוב מה שמקבל בלבו אהבת ויראת הבורא אשר כל תאוה וחמדה שבעולם יהיה בטל ומבוטל אצלו נגד אהבת תשוקת שעשוע עבודת בוראו אשר כל מחמדי תענוגי העולם לא ישוו על אחת מני אלף למי שזכה לטעום בנפשו תשוקה זו אף פעם אחד בכל ימי חייו. ומיטב כרמו, שגם כרם השכינה יטיב בכזה כי צריך לתקן תחילה כל המדות במקומם (ונודע אשר כל הפגמים מעוונות בני אדם גם בני איש אינם מגיעים כי אם לבחינת זכר ונקבה סוד ו"ה שבשם בסוד ערוה שהרע נאחז בו"ה שבשם אבל למעלה בי"ה נאמר (תהלים ה', ה') לא יגורך רע, וזר לא יקרב אליהם. וזכר ונקבה נקראים שדה וכרם כי הזעיר אנפין נקרא שדה בסוד (בראשית כ"ז, כ"ז) כריח שדה אשר ברכו ה' ואמרו חז"ל (תענית כ"ט:) שדה של תפוחים והוא חסד גבורה תפארת בסוד ג' גוונין דתפוח כמו שאיתא בכוונות בסוד חקל תפוחין שהיא נקראת תפוחין בעת קבלתה מחסד גבורה תפארת סוד תפוחין עיין שם. והמלכות נקראת כרם כאמור שהיא השכינה בסוד (שיר השירים ח', י"א) כרם היה לשלמה) ועל כן מיטב שדהו ומיטב כרמו כשיטיב שדהו וכרמו לתקנם במקומם ולהאירם באור בהיר בשחקים אחר כך ישלם כלומר שישלים כל המדות להיות שלם בכל, כי כאשר אין היחוד והזיווג הכל נקרא חסר כי אחד חסר את חבירו כי הלא כולם אחד הם בסוד דיוקנא קדישא דאדם וכשחסר החיבור הרי חסר אבר ואבר אבל כשמיטיב אדם שדהו וכרמו לתקנם אז יוכל לקרב מה שהרחיק ולחבר מה שהפריד ואז ישלם לעשותן שלם ויפה בבחינת היחוד והזיווג ויתברך עולם ומלואה תבל ויושבי בה בשמחה ונחת כנאמר.
7
ח׳או יאמר על זה הדרך והכל בבחינה הנזכרת, כי נודע אשר זה כל האדם בעבודתו להתרחק מן השקר, ולהאחז באמת, כי אמת הוא כשעושה דבר למען שמו יתברך לעובדו בזה, זה אמת הוא אפילו כשעוסק בדברים השייכים לגופו מחפצי עולם הזה אם כוונתו לעובדו בזה, זה אמת הוא ומתקדש ומתדבק בקדושת בוראו שחותמו אמת. ולהיפך ח"ו כשעושה דבר שלא למענו יתברך ולכבודו לעובדו בזה, אפילו אם ילמוד כל היום ומתענה, זה שקר הוא ומתרחק מקדושת בוראו מלהיות לפניו כי (על פי תהלים ק"א, ז') דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו ומתדבק ח"ו במדור הקליפות והרע שכל עצמן שקר הוא שאומרים (ישעיה מ"ז, ח') אני ואפסי עוד וגו'. והאדם אשר מתרחק מן השקר בכל יכולתו ומחפש האמת תמיד אז עושה חורבן ושממה בשקר שהיא הקליפות ונעשה משקר שדה הראוי לזריעה חקל תפוחין קדישין כנזכר למעלה.
8
ט׳ואמנם עוד יש בחינה גדולה מזו והוא הנקרא בית וכמו שאמרו ז"ל (פסחים פ"ח.) לא כיצחק שכתוב בו שדה אלא כיעקב שקראו בית, ואפשר לזה ירמז הכתוב (ישעיה ה', ז') כי כרם ה' צבאות בית ישראל כלומר כי ישראל המה כרם ה' ובאופן כשהוא בית ישראל כשהמה זוכים על ידי מעשיהם לעשות למעלה בחינת בית אז המה כרם ה' צבאות, לקבל ההשפעה מכל העשר מדות הקדושות שהם עשר פעמים שם הוי"ה העולה כרם. ואמנם ח"ו להיפך כשהאדם מתרחק מן האמת ומתקרב אל השקר מדור הקליפות אז ח"ו שולטין עליו ארבעה אבות נזיקין הידועים שהן השור זה רגל והבור והמבעה זה שן, שן בהמות, וההבער זה האש, ונרמזים במלת בשקר שהם ב'ור ש'ן ק'רן זה האש מלשון (שמות ל"ד, ל"ה) כי קרן עור פני משה וגו', ר'גל. או שירמוז הק' כפשוטו על קרן השור ויהיה ב'ור ש'ן ק'רן ר'גל כי כאשר האדם מתהלך בשק"ר מתעוררין נגדו אלו הנזיקין, והנה אותיות השניות מהנזיקין הללו עם הכולל עולים מספר כרם, ולזה אמר כי יבער איש שדה או כרם כלומר שיזיק ויקלקל את השדה והכרם והוא על ידי שישלח את בעירה ובער בשדה אחר כי התאוה נקרא בעירה כי הוא בוער ומתאוה לעשות והוא ישלח את בעירה שיתאוה ויבער בשדה אחר לעשות כל העשיות שלא לה' כי אם במקום אל אחר שהוא השקר שאינו לה' ואז הוא עושה מהד' של שדה ר' והנקודה מצטרפת לרגל הה"א ונעשה קוּף ונעשה שקר כנזכר לעיל ואז נעשה מאחד אחר ח"ו כי הוא עושה מהד' רי"ש ועומד בשדה אחר ממש ח"ו וכשהוא מגביר השקר אז ממילא מתקלקל השדה של הקדושה וכרם בית ישראל שלא יקבלו ההשפעה היורדת להם מהיחוד השלם הנרמז בכרם על ידי התגברות האבות נזיקין שהם בשקר ונעשה משדה שקר והכר"ם הוא בתוכן ח"ו באותיות השניות שלהם כאמור. ולזה מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם כנזכר למעלה שיראה לתקן את השדה והכרם על ידי התשובה ומעשים טובים ואז יתיחד וישלים כל בחינת היחוד והזיווג בבחינת עשר תעשר בכל העשר מאורות עליונים שהם עשר פעמים שם הוי"ה העולה כרם ואז יושפע וירד כל בחינת שפע ברכה והצלחה ושמחה ותענוג ונחת רוח לכל העולמות שלמעלה ומשם על כנסת ישראל ומשם על כל העולם שלמטה ובפרטות על עמו ישראל כרצונו וכרצון יראיו וכרצון כל עמו בית ישראל אמן ואמן.
9