באר מים חיים, שמות כ״ג:כ״הBe'er Mayim Chaim, Exodus 23:25
א׳ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך וגו'. להבין מה שפתח הכתוב בלשון רבים ועבדתם וגו', אלהיכם וגו' וסיים בלשון יחיד לחמך מימיך וגו', נראה על דרך אומרם ז"ל (כתובות ס"ז:) בפסוק (דברים ט"ו, ח') די מחסורו אשר יחסר לו וגו' אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו וכו' וההיא דאתא לקמיה דרבא אמר ליה במה אתה סועד אמר לו בתרנגולת פטומה ויין ישן וכו' עד אדהכי אתי אחתיה דרבה וכו' ואתיא ליה תרנגולת פטומה וכו' הרי שהקב"ה חוץ מה שהוא מכין מזון לכל בריותיו אשר ברא מזון בכלל הראוי לכולם אף מכין לכל אחד ואחד במקום שהוא שם כפי מאכלו הראוי לו והרגיל עמו מכבר שאינו יכול לאכול מאכלים אחרים כל כך, ולזה משבח הכתוב ואומר (תהלים קמ"ה, ט"ו) ואתה נותן להם את אכלם בעתו כלומר שאתה נותן להם את אכלם מה שהם אוכלין מכבר אתה נותן לכל אחד ואחד זה דוקא במה שרגיל בו לא פחות מזה, ובעתו. ועל כן אמרו חז"ל בזה (כתובות שם) מלמד שלכל אחד ואחד נותן הקב"ה פרנסתו בעתו, ולכאורה מה חידשו חז"ל בזה הלא גם בכתוב מבואר זה שנותן לכולם אכלם בעתו, ואמנם כי בכתוב נאמר בלשון רבים והוא מזון הכולל כולם יחד, והם אמרו שלכל אחד ואחד מזמין לו דייקא שלפי הראוי לכל אחד ואחד מה שטבעו סובל לאכול הקב"ה מזמין לו לכל אחד ואחד פרנסתו ומזונו כפי טבעו ובעתו, והמה דייקו זאת ממה שאמרנו שאתה נותן להם את אכלם מה שאכלם מכבר הוא, והוא השייך לטבע כל אחד ואחד. ואולם כי זה שהאדם מובדל מחבירו בהנהגותיהם הוא על שני פנים, או שהוא יותר מעונג ומפונק מנערותו מחבירו, כענין שנאמר (דברים כ"ח, נ"ו) הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה וגו' וכאשר אמרו שם (כתובות ס"ז:) דלא איבעי ליה למפנק נפשיה כולי האי. או שבא מצד החולי כי גופו אינו בריא כבריאות הצריך אל הגוף ועל כן מוכרח לאכול מאכלים אחרים קלים וטובים ואינו יכול לילך ברגליו כי אם לרכוב על הסוס ועבד לפניו לשמשו. ולזה אמר כאן וברך את לחמך וגו' לא רצה לומר בלשון רבים כי לשון רבים הוא הכולל הכל, וזה דבר אחר שיברך את לחמך לחם המיוחד לך לבד, כאשר מיוחד לכל אחד ואחד מישראל לפי טבעו ומזגו כן יברך אותו ועל כן לחמך דייקא ומימיך דייקא, השייך לכל אחד ואחד ובזה נכלל כל הצטרכות האדם אפילו סוס לרכוב עליו כי הכל מכונה על שם הלחם כמאמר יעקב אבינו ע"ה (בראשית כ"ח, כ') ונתן לי לחם לאכול, כי הלחם הוא עיקר חיות האדם וכל הנצרך אל האדם הכל נכלל בו, ובהכל יברך אותך מה ששייך אליך. ואכן אומר הכתוב כי אחרי אשר אני דובר אליך כל הדברים האלה מורא תעלה על נפשך שלא ימצא בך סובלי חלאים ח"ו שיהיו משונים מחבריהם עד אשר תצטרך להכין לכל אחד לבד השייך לו, לזה אמר לא כן כי והסירותי מחלה מקרבך שלא יהיה בך חולי כלל, רק עבור הנמצאים מעונגים ומפונקים ביותר או שיהיה כן בטבע הולדו, כי גם טבע אדם גופא מיום לידתו אינו שוה לכל אחד, וכמאמר חז"ל לפעמים באיסטניס כמו שאיתא (בבא בתרא קמ"ה:) או להיפך נפש היפה תאכלם (חולין ס"ד:) או שיהיה זה לצד הרגלו מנעוריו בתפנוקי מלוכה כי יהיה בך כל אלה שאחד יתעדן בעצמו מנעוריו בתפנוקי המלכות לזה אכין לכל אחד ואחד הראוי לו ולא יחסר דבר.
1