באר מים חיים, שמות כ״ה:י׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 25:10

א׳ועשו ארון עצי שטים וגו'. נראה לרמז בעשיית ארון הקודש הזה שהנה נודע שכאשר ישראל הם במעמדן הראוי להיות, אז כל התנהגות עולמות עליונים ותחתונים הכל על ידן שתחילה יורד השפע והברכה לשורש נשמת ישראל ומשם מתחלק לכל העולמות, וכמו שמבואר בזוה"ק (תרומה קנ"ב:) בזה הלשון: ובגינהון דישראל יהיב מזונא ושבעא לכל עלמא ואלמלא ישראל לא יהיב קודשא בריך הוא מזונא לעלמא וכו' והמה המקבלים בראשון וראשונה את כל ההשפעה ומאתם יתחלק לכל העולמות, ועל כן נקראים ישראל שהוא לי ראש כלומר שהמה בבחינת הראש לקבל הברכה בראשונה ואחר כך לבאי עולם, וזה שאמר יעקב להקב"ה אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים כמאמר חז"ל (בראשית רבה ע"ט, ח') כי כשם שהקב"ה כביכול הוא המשפיע הראשון בעליונים והם המדות הקדושים המראות הנוראות הספירות עליונים שהם בבחינת עצמוּת וכלים שעצמוּת אין סוף ברוך הוא וברוך שמו שופע בהם תמיד, כך כשיורד ההשפעה משם לעולמות התחתונים הנה תיכף מגיע ההשפעה משם אל שורש נשמות ישראל, כי מחצב נשמות ישראל הוא תיכף הסמוך אל המאורות הללו הם עשר ספירות הקדושים ואחר כך הוא מחצב המלאכים כנודע שעל כן גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת כמאמר חז"ל (סנהדרין צ"ג.) מפני שמחצב נשמותינו הוא גבוה מהם כמפורש בשל"ה הקדוש (מסכת שבועות מ'.) במה שאמרו המלאכים מה לילוד אשה בינינו פירוש שילוד אשה יפסיק בינינו לביניך שמחצבתו ומחיצתו יהיה לפנים מאתנו. ועל כן תחילה מקבלים נשמות ישראל ומשם לכל העולמות שלמעלה ושלמטה, ועל כן בזה המה ממש כבחינת אלוה בתחתונים לזונם ולפרנסם די צרכיהם בכח עבודתם כי רב הוא.

ב׳ואפשר לזה אמרו ז"ל (בשבת קי"ט:) בכמה מצוות שהאדם נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כמו כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו וכו'. ולכאורה איך יעשה שותף אחר הנעשה כי כבר נגמר מלאכת שמים וארץ וכל צבאם, ואמנם כי האדם כאשר מקיים מצוותיו באמת ובאהבה אז לוקח וממשיך שפע ברכת ה' לשורש נשמתו והוא ברצונו ולבבו הטוב ממשיך ברכתו לכל העולמות בסוד אומרם ז"ל (תענית כ"ד:) כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין וכתבנו למעלה שמה שאמרו די לו ולא אמרו וחנינא בני אין לו כי אם קב חרובין ואמנם כי ודאי כל ההשפעות וברכות שהיה ניזון כל העולם על ידו ודאי שהיו תחילה בשורש נשמתו ועל כן בשביל חנינא בזה השביל והדרך שעשה ר' חנינא להמשיך השפע בזה ניזון כל העולם, ואין אדם עושה דרך בשל חבירו כי אם בשלו בשורש נשמתו עושה שביל לקבל הברכות. ואך הוא בצדקו ברצונו הטוב המשיך וחילק השפע לכל העולם על ידי הצינורות הנמשכין בכל הנשמות מאחת אל חברתה כי כולם אחד הם, ולו די לו בקב חרובין שלא היה רוצה יותר, והיה מתענג להיות זן ומפרנס לבאי עולם להדבק בדרכי אלהיו שהוא הזן ומפרנס והוא בחינת צדיק יסוד עולם שהוא המקיים העולם בצדקתו לתת משלו ממש לכל העולם. ובבחינה זו נעשה האדם שותף להקב"ה במעשה בראשית כי אם יעשה מצוה גדולה שסגולתה הוא להרבות השפע במאוד מאוד לכל בריותיו ברוך הוא הרי הוא שותף ממש להחיות ולקיים העולם בטובו וסוד עבודתו.

ג׳ואמנם כי עוד יותר חוץ מזה עשה אלהים לטובת אדם מישראל כי אפילו ח"ו כאשר יצא הקצף מלפני ה' לגזור גזרה על עולמו, הרי צדיקי ישראל מבטלין אותה לגודל החיבה והאהבה שאהב את עמו ישראל נתן את הכל בכוחם, ובזה לא מבעיא כל העולמות שהמה ינהגו אותם בכחם. בברכתם והשפעתם משלהם, כי אם אפילו כביכול כביכול את עצמו נתן בתוך בני ישראל שינהגו אותו כרצונם על ידי עבודתם עבודת אמת במסירת נפשם ולבם ושבירת כוחם ותאותם לה' אלהיהם. ואפשר זה סוד שאמרו חז"ל (שיר השירים רבה צאינה וראינה וגו') לא זז מחיבתם עד שקראם בתי וכו' לא זז מחיבתם עד שקראם אחותי וכו' עד [וכו'] עד שקראם אמי, ולכאורה זה פלא להבין שידבר הכתוב דבר שהוא במשל לבד ולא בנמשל, והבן.

ד׳ואמנם כי לצד החיבה שחבבם בהשפעת הברכה והטובה להם לבדם קראם בתי שהיא כבת החביבה היושבת אצל אביה ואמה והמה מגדלין אותה לכל צרכיה בתפנוקי מלכין והיא אוכלת ומתפרנסת משל אביה (ועל כן נקט בת ולא בן משום דבבן אף בקטן מצינו לפעמים שלא יהיה סמוך על שולחן אביו ומתפרנס משלו ואך בבת בעודה בבית אביה ודאי מתפרנסת משלו) ואמנם לא זז מחיבתם עד שקראם אחותי והוא בבחינת השותף למעשה בראשית הנזכר כי שפע כל העולם יורד תחילה אליהם ומהם לכל באי עולם ונראין כאחין שהמה עושין כביכול כמו הוא לזון את העולם וכאומרם אני אלוה בעליונים כנזכר, ואולם עדיין לא זז מחיבתן עד שקראם אמי, והוא כביכול כביכול שהם למעלה ממנו כלומר שהוא ציית ושומע להם כבן לאמו שאם הוא גוזר הם מבטלין. ואפשר לזה רמז הקב"ה ואמר אנכי ה' וגו' ואמרו ז"ל (שבת ק"ה.) אנכ"י נוטריקון א'נא נ'פשי כ'תיבת י'הבית כלומר כי על ידי התורה הקדושה שנתתי לבני ישראל אנא נפשי בכתיבה הזה יהבית להון שהם ינהגו אותי כרצונם ואני אצייתם לאשר יאמרו, וזה אומרו בתחילת פרשה זו ויקחו לי שכל מדרשי רבותינו כולם מתנבאין בסגנון אחד לפרש ויקחו לי שכביכול לי אתם לוקחים וכדברי המשלים שמביאים כל אחד בצחות לשונם הטוב לשון הזהב, והוא להראות גודל האהבה והחיבה לבני ישראל איך שרק בהם בחר לעם סגולה לשום את שמו ביניהם ולשום משכנו בתוכם לשכון ביניהם, ולשכנו ידרשו אותו בדרישה שלימה. ואמנם לדברינו יש בזה עוד בחינת אהבה וחיבה ביתר שאת ועוז, לומר שכביכול לי אתם לוקחים שאתם לוקחים לי שאהיה אני שומע לדבריכם ויבוטל דיבורי כביכול מפני דבריכם בבחינת הקב"ה גוזר והצדיק מבטל כאמור. ועוד יותר כי הקיחה הנאמר בבעלי חיים בכל מקום בתורה תרגומו באונקלוס ודבר, כמו (בראשית ל"ב, כ"ג) ויקח את שתי נשיו ותרגומו ודבר וכן בכל מקום והוא מלשון הנהגה כמו (סנהדרין ח'.) דבר אחד לדור. ולזה אמר ויקחו לי שהמה מדברים ומנהיגים אותי כרצונם ואני מתנהג אחרי רצונם היש חיך מתוק מזה אשרי העם שככה לו.

ה׳ורש"י ז"ל פירש יותר, לי לשמי. כי בחינת זו שיהיה על אמיתת שלימתו לא יהיה כי אם לימות המשיח שכל השפע יקבלו ישראל בקדושתן והקב"ה ישכון בתוכם ממש למלאות משאלותם את אשר יחפצו באהבה וחיבה ואז זה שמי לעולם לעלם חסר ועיין בזוה"ק (בראשית נ"ח.) שכתב שם וכד בני עלמא אינון זכאין וכו' עד דמטי אינון חיין לאתרא דיעקב שריא ביה ומתמן נקטין כו' להאי עולם דדוד מלכא שריא ביה וכו'. והוא כי בעת שהתחתונים ראוין לקבל השפעתם על נכון בריש גלי אז שמו הגדול יתברך הוי"ה נכתב הוי"ה ונקרא הוי"ה כי זה הוא השלימות וזה שמי לעולם כשההשפעה יורדת כוון נכון להאי עולם דדוד מלכא שריא ביה אז זה שמי הוי"ה כן נקרא ונכתב. וגם לזה רמז שמו יתברך באומרו אנכי ה' אלהיך ואמרו ז"ל שם (שבת ק"ה.) אנכ"י נוטריקון א'מירה נ'עימה כ'תיבה י'היבה כלומר שאמירה נעימה היא כאשר היא בכתיבה יהיבה כשאמירה היא כמו הכתיבה אז אמירה נעימה, ואז הוא ושמו אחד ששמו הנקרא הוא כמו שם העצם. ואמנם כשאין התחתונים ראוין לקבל ההשפעה, ואינה יורדת כוון נכון להאי עולם דדוד מלכא, אז וה' בהיכל קדשו (כמו שכתוב בחבקוק ב', כ') היכל הוא חושבן אדנ"י. כי שם הוי"ה יתברך הוא ככנוס בתוך ההיכל בשם אדנ"י להיות נקרא בשם אדנ"י ולא בשמו העצמיות, וזה רמז נוטריקון השני באנכ"י שהוא א'נא נ'פשי כ'תיבת י'הבית כלומר שאנא נפשי רק בכתיבה יהבית ולא באמירה כי אמירה הוא בשם אדנ"י, רק זכרון המחשבה בו הוא לשמו הגדול יתברך שם הוי"ה. ולזה סיים וזה זכרי לדור דור כי לדור דור עד עולם התיקון זה זכרי לבד בשם הוי"ה יתברך זכרון המחשבה, ולא שמי ממש להיות נקרא בשמי. וזה שפירש רש"י לי לשמי כי כשיהיה הקיחה הזאת בשלימות שימתקו כל הדינים כרצון כל בית ישראל ורוח הטומאה יעבור אז הם לוקחים לי לשמי שאהיה נקרא על שמי ולא אצטרך להכנס להיכל אדנ"י, וגם מה שהמה בפיהם ירצו סלה בקריאת שמי ממש אז המה לוקחים לי לשמי שאתנהג עמהם כרצונם.

ו׳ועל הבחינה הזו הנפלאה הקב"ה מתפלל ואומר יהי רצון שיכבשו רחמי את כעסי כמאמר חז"ל (ברכות ז'.) כי כביכול בעצמו רוצה זאת אשר אם ישראל לא יזכו לזה שיבטלו הם גזירותיו יעשה זאת הוא בעצמו כי חפץ חסד הוא. ולזה יאמר ויקחו לי תרומה כלומר שהמה לוקחים דבר כזה שגם לי תרומה הוא דבר גדול ומרומם שאני מתפלל עליו בכל יום ונודע שהתפילה נקרא דברים העומדים ברומו של עולם, כמאמר חז"ל (שם ו':) ועל כן לי תרומה שאצלי הוא נקרא תרומה מפני שהוא מתרומם בדברים העומדים ברומו של עולם והנה אתם לוקחים זאת בידכם, ואכן שלא יאמר ישראל כי איך יעלו אל השמים מעל לבטל שם גזירות הקב"ה בכוחנו, ולזה אמר לא כן כי מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי שרק אם ידבנו לבו אלי לתת את לבבו אלי להכניע תאות לבבו שבדברים הגשמיים אל רצון הבורא שיתאוה לעשות רצון מלך המלכים ברוך הוא, בזה תקחו את תרומתי מה שנקרא תרומה אצלי בדברים שברומו של עולם, וכמו שאיתא בזוה"ק (שמות כ"ו:) בפסוק (דברים ד' ל"ט) והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו' פירוש כלומר כשרק אתה תשוב אל לבך להטות לבבך אליו בזה יהיה ה' הוא האלהים שהדינים יתהפכו לרחמים ומשמאל ומימין על ישראל שלום.

ז׳ואפשר לזה רמזה חנה שנאמר (שמואל-א א', י') ותתפלל חנה על ה' פירוש שהתפללה על הדבר שמתפלל ה' והוא לבטל הגזירה להיות לה בנים ועל כן השיב לה עלי על זה (שם שם, י"ז) ואלהי ישראל יתן את שלתך פירוש שהקב"ה יתן זאת במתנה עבורך לכל באי עולם שימתקו הדינים והגזירות יהון בטלין ומבוטלין בבקשתך למענך, ויתבסם העולם ברחמים. וזה מאמר הכתוב (שמואל-ב כ"ג, ג') צדיק מושל יראת אלהים כי זה שהקב"ה מתפלל עליו נקרא בבחינת שכביכול הוא ירא מזה כיון שהוא מתפלל על זה שלא יהיה כן, ועל כן אמר לר' ישמעאל בן אלישע ישמעאל בני ברכני כאומרם (ברכות ז'.) והוא ברכו בזה יהי רצון שיכבשו רחמיך את כעסך וכו' כי כביכול הוא ירא מזה שלא יגברו הדינים לגזור גזירות על העולם והוא יראת ה', ועל זה הצדיק מושל שהוא בכוחו יכול לבטל זה הדבר שהוא יראת אלהים שאלהים ירא ממנו.

ח׳ואחר כל זה אומר הכתוב כי עוד ועוד אני נותן לבני ישראל בכח אשר וזאת התרומה אשר תקחו מאתם וגו' כי הנה בשלושה עשרה מדות של רחמים הכתובים בתורה נאמר בהם (שמות ל"ד, ו') ויעבור ה' על פניו ויקרא וגו' ופירושו הוא על דרך משל כי כאשר האב יחבב את בנו ביותר ויותר אז מגביה אותו למעלה מראשו ומושיבו על ראשו ממש והוא חיבה שאין חיבה למעלה מזה, וכן כביכול למעלה כי לפעמים הקב"ה מתעטר בהם בישראל ועושה אותם עטרה לראשו כענין שנאמר ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מ"ט, ב') שישראל נעשין פאר ועטרה למלך עולמים ברוך הוא וברוך שמו. ובחינה זו מורה על רוב אהבה וחיבה והוא בחינת הרחמים גמורים לאין קץ בחינת י"ג מכילין דרחמי כי שם נעשין ישראל לאחד עם הקב"ה כי י"ג חושבן אחד ואחד הוא אהבה במספר השוה כי זה מורה על אהבה הגדולה והוא מרומם ומנושא וגבוה מאוד מאוד, וזה נקרא על דרך כמו שישראל מעוררין אותו לכל הטובות וברכות מי"ג מכילין דרחמי הללו. והוא, ויעבור ה' על פניו שלקח שורש נשמת ישראל לפניו להקדימם להיות עומדים למעלה ממנו בבחינת פאר ועטרה ואז על ידי האהבה והחיבה כזו שהוא מספר י"ג, מתעוררין שלושה עשר מדות של רחמים. ושם רחמים פשוטים נפלאים, ועל כן ויקרא ה' ה' וגו' ולמול זה צוה הקב"ה כאן ואמר וזאת התרומה וגו' זהב וכסף וגו' והם שלושה עשר דברים כמאמר חז"ל י"ג דברים אמורים (תנחומא מובא בילקוט רמז שס"ג ורש"י בפרשה זו) להורות עד כמה הגיע אהבתם להכניסם לפני ולפנים ולהגביהם להיות עטרה על ראשו להתעורר בחינת השלושה עשר מדות. ועל כן כיון שהגיע אהבתם עד כה, עוד יותר אעשה עמם כי לא די שאני מגביה שורש נשמתם כל כך אלא גם אני מרכין שכינתי אצלם ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוך כל אחד ואחד כמאמר חז"ל (סוטה ה'.) בפסוק (ישעיה נ"ז, ט"ו) אשכון את דכא אני את דכא וגו' ופירש רש"י אני מרכין שכינתי אצלו, כלומר שעוד שנית אעשה להם כי ועשו לי מקדש והוא להראות חיבתם לכל באי עולם איך שבשבילם ירד ה' בעצמו ובכבודו על הארץ התחתונה הלזו לקבוע דירתו ביניהם ולצמצם שכינתו ביניהם, וזו האהבה והחיבה לא יאומן כי יסופר שיבוא אלהי האלהים ואדוני האדונים אשר השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו, ולצמצם עצמו כביכול ולשבת בבית שבנו לו בני ישראל בארץ התחתונה הלזו. וחוץ לזה הנה גם ושכנתי בתוכם כי חוץ ממה שאשכון שם בכדי שידעו הכל חיבתם גם בתוכם אשכון בתוך כל אחד ואחד לרוב האהבה והחיבה אשרי העם שה' אלהיו.

ט׳ולמול כל הנזכר בא הרמז בתורה בעשיית הארון ונאמר ועשו ארון עצי שטים וגו' כי הארון היה רומז על שורש כללות נשמות ישראל ת"ר אלף רגלי, שעל כן בימי יהושע צמצמו כל ישראל ששים רבוא בין שני בדי ארון כי הוא הכולל את כולם, (וגם לפי קבלת האר"י ז"ל שכתב בליקוטי תורה פרשה זו שהארון הוא בסוד יסוד אבא ושם הוא שורש כל בחינת הנשמות ת"ר אלף כנודע) ועל כן הוא חושבן נזר כי ישראל הם נזר אלהים שהקב"ה מתפאר ומתעטר בהם, ולזה נאמר כאן ועשו ארון וגו' מה שבכל מלאכת המשכן נאמר ועשית כאשר עמדו בזה המפרשים ואמנם לצד שהוא הכולל והרומז לכללות ישראל נאמר ועשו, כי המה בכללות עושים הארון לצד שהוא כולל את כולם, ועבור כן הוא חושבן אהרן עם הכולל בחינת השלום שהיה רודף שלום לרמז על בחינת שלימות כללות ישראל שמתברכין בשלום ומרבין שלום בפמליא של מעלה ושל מטה.

י׳ולזה אמר ועשו ארון עצי שטים. כי שטים ירמוז לבחינת היצר הרע שהוא מספר שטן, וכמאמר חז"ל (במדבר רבה כ', כ"ב) שעל כן כאשר ישבו ישראל בשטים החלו לזנות אל בנות מואב. ואמנם עיקר שלימות ישראל הוא כאשר יהפכו עורף לעבוד את ה' אלהיהם בכל כוחות היצר הרע כמו באש התאוה והחשק והזירוז לעבודת שמו יתברך וכמו באכילה ושתיה ושאר דברי הגופניות שכל אלה הם כוחות היצר הרע כי הוא הבוער בלב האדם ומזרזו ומתאוה לדברים השייכים אליו, ואם האדם לוקח כל אלה לעבודת שמו יתברך באמת ובתמים הוא חשוב ומקובל מאוד. וכבר צִותה התורה על זה ואמרה (דברים ו', ה') ואהבת את ה' וגו' בכל לבבך ואמרו חז"ל (ברכות נ"ד.) בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע. ועיין בדברינו בפרשה שלמעלה שהארכנו בזה בביאור רחב איך לעבוד את ה' בכוחות היצר הרע והוא מעלות נפלאות לאין קץ, והקב"ה מתעטר באותן עטרות שמעבודות הללו בשמחה וברצון למאוד והוא בחינת (ירמיה ט"ו, י"ט) אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ואמרו חז"ל בזה (בבא מציעא פ"ה.) שאפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו והוא הבחינה הזו שאנו עסוקים בו עד הנה. והיה הארון הזה מרמז על בחינה זו כאשר נבאר להלן. ועל כן היה מן עצי שטים, והתורה היתה מונחת בו שהם לוחות העדות להראות שכל בחינת היצר הרע יהיה משועבד אל התורה לעבוד אותו עבודת ה'. וגם עצי שטים בעצמן מורה לזה כי העץ מורה על עץ חיים היא למחזיקים בה היא התורה הקדושה, גם יורה אל המיתוק כי עץ הוא מספר ק"ס המורה על המתקת הדינים כנודע מסוד פדיון נפש והוא מספר כסף הרומז לחסדים והוא הממתיק את בחינת השטן היצר הרע הנרמז בשטים בכדי שנוכל לצרפו אל העבודה ואז ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי ט"ז, ז') זה היצר הרע כמאמר חז"ל (בראשית רבה נ"ד, א') (גם עצי שטים עם מילוי האותיות הוא חושבן ישראל עם הכולל לרמז על זה שהוא מורה על כללות ישראל).

י״אועל כן נתנה התורה בו מדה ואמרה אמתים וחצי ארכו וגו' כי הנה חז"ל אמרו (שבת פ"ח.) דרש האי גלילאי בריך רחמנא דיהיב לן אורין תליתאי וכו' לעם תליתאי ופירש רש"י שם עם תליתאי כהנים לוים וישראלים וכו'. ואפשר עוד לומר בפירוש עם תליתאי על שעובדין את ה' בכל לבבם ומיחדים כל מדותיהם אליו יתברך, ונודע ששורש כל המדות שבעולם הם אהבה ויראה ותפארת רזא דג' קוין ימין ושמאל ואמצע חסד גבורה תפארת ואין בעולם חוץ מהם, והיא בחינת כהן לוי וישראל שהם חסד גבורה תפארת כנודע, ואפשר שזה פרט השלושה דברים שצותה התורה לאהוב בהם את ה' והוא בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, בכל לבבך בחינת אהבה ואהבת חסד, ובכל נפשך גבורה יראה כי צריך לזה גבורה גדולה לאהוב אותו אף כשהוא נוטל את נפשך וכל בחינת הגבורה בחינת היראה הוא כידוע כי על כן הוא מתגבר שירא שלא יפול מאהבתו הגדולה או שלא יעבוד אותו בנפשו כראוי, ובכל מאודך בכל ממונך בחינת תפארת הממוצע כי צריך לזה גם בחינת הגבורה לתת את כל ממונו לה' אבל לא בנפשו ועל כן הוא פחות מגבורה ויותר מחסד והוא בחינת תפארת באמצע, וגם ממון הוא חושבן קול בחינת תפארת ישראל הקול קול יעקב כנודע. ונגד השלושה הללו, נראה שעל כן נמצא בישראל שלושה בחינות שהזכרנו והם בתי אחותי אמי כי כשהם מקבלים השפעתם השייך אליהם לבד נקראים בתי כנזכר למעלה והוא בחינת הגבורה והקימוץ בלתי לתת רק המצטרך אליה לבד, וכשהם מקבלים גם בחינת כל ההשפעות השייך לכל העולמות ומהם יבוקש לכולם נקראים אחותי כנזכר והוא בחינת תפארת הממוצע שהוא יותר מבתי ולא בחינת אמי. וכשהם נקראים אמי המורה על הנהגתם כביכול את ה' לרצונם להפכו מדין לרחמים ולבטל גזירותיו בכח כשרון מעשיהם וכביכול הוא כבן אשר אמו תנחמנו לעשות כך וכך, והוא עושה כרצונם זו היא בחינת האהבה האמיתית החיבה הגדולה החביבה לאין קץ. והנה כל בחינת הברכה הוא לעולם בסוד מאה, בסוד הכתוב (בראשית כ"ו, י"ב) וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה' וכמו שאיתא בדברי מרן הרב האר"י ז"ל (בליקוטי תורה תחילת פרשה זו) ומאה הוא אותיות אמה כנודע. ואמנם המשכת כל הברכות הללו בסוד מאה הוא מבחינת מדת הבינה הידוע כמו שאיתא (בכוונת המאה ברכות עיין שם) ששם חמשים שערי בינה, ושערים הוא סוד הברכה כנזכר שם. וידוע שלכל המשכת הברכות צריך להיות בתחילה העלאת המיין נוקבין מאתערותא דלתתא שעל כן אנו מברכים בכל יום מאה ברכות כמו שאיתא (במנחות מ"ג: ובשולחן ערוך אורח סימן מ"ו סעיף ג') בכדי להיות אתערותא אל הברכה שהיא בסוד מאה.

י״בולזה הארון שהיה מורה על כללות ישראל והנהגותיהם היה בו מדות הללו אמתים וחצי ארכו כי אמה אחת הוא בסוד האתערותא מלתתא ולקבל הברכה בסוד מאה, ואמה השניה מורה על קבלת הברכה מן השמים בסוד מאה והוא מבחינת החמשים שערי בינה ששם כל הברכות הללו בגנזי חיים וגנזי שלום ואוצרות הטוב והמיטיב, שלזה היה חצי אמה והוא חצי מאה בחינת חמשים שמשם הם מקבלין כל הברכות הללו, וזה בארכו, רומז לקבלת הברכה בבחינת החסד בחינת אהבה הגדולה בחינת י"ג מדות כנאמר ומקורם בבחינת אריך אנפין כידוע לחכמי לב. ומלת ארכו עם ד' אותיותיו הוא אריך להראות שבבחינה זו מדבר מה שישראל מקבלים הברכה בבחינת האהבה הגדולה והחיבה הזו. ואמה וחצי רחבו, עתה אינו צריך שוב לרמז אתערותא דלתתא שכבר רמזו, רק לרמז אופני קבלת הברכות שהם משתנים ועתה רומז על קבלתם בבחינת הגבורה כי רחבו חושבן גבורה במספר השוה והכל בסוד מאה שהוא אמה ומנ' שערי בינה סוד חצי. ואמה וחצי קמתו, רומז על קבלתם בבחינת התפארת כי קמתו אותיות תקום ועיין בדברי הרב האר"י ז"ל (בתיקון חצות) שהוא רומז על בחינת היסוד וגוף וברית חד הוא כידוע, והכל בבחינת אמה וחצי כנזכר. ולזה אמר,